check
עדות שקר | קליניקת החפות

פסיקה

טענות מרכזיות

עדות שקר

מ"ח 7808/16 בירנבאום נ' מדינת ישראל (2017)

סמסטר: 
שנה: 
2017

תקציר: בקשתו למשפט חוזר של יעקוב בירנבאום מגוללת פרשה שתחילתה בכתב אישום כנגד שישה נאשמים, וביניהם מר בירנבאום, מר שלמה ולד, וכן חברת פסיפיקה אחזקות בע"מ, שהיתה במועדים הרלבנטיים חברה ציבורית אשר נסחרה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. בעקבות הודאתם של שלושה מן הנאשמים במסגרת הסדר טיעון, הוגש כתב אישום מתוקן, שכלל שני אישומים. האישום הראשון, אשר הופנה כנגד פסיפיקה ואינו נוגע לעניינו של בירנבאום, עסק בדיווחים מטעים שמסרו החברה, ולד ונאשם נוסף, בנוגע לעסקה לרכישת מקרקעין ברומניה. האישום השני הופנה כלפי המבקש, ועניינו בדיווחים בדבר מבנה האחזקות במניותיה הנסחרות של פסיפיקה. עיקר הטענה נגד בירנבאום היא שהתקיים בינו לבין ולד הסכם לפיו רכש ולד מניות של פסיפיקה בעבור המבקש והחזיק בהן בנאמנות. הסדר שלטענת התביעה גובש במטרה להבריח נכסים מן הרכוש המשותף של בירנבאום ושל אשתו על רקע סכסוך גירושין שהתנהל ביניהם. טענה זאת הוכחשה על ידי בירנבאום, אך בית המשפט המחוזי דחה את עמדתו, הרשיע אותו בעבירות של הפרת חובות גילוי ודיווח בניירות ערך, ודן אותו לשנת מאסר על תנאי וקנס בסך של 300,000 ש"ח. הערעור שהגיש בירנבאום לבית המשפט העליון נדחה, וכך גם בקשה לדיון נוסף.

קרא עוד

בקשתו של בירנבאום למשפט חוזר נסמכה על ראיות חדשות רבות, בינהן ניתן להזכיר את צוואתו של ולד ממנה עולה כי הכספים שקיבל מבירנבאום ואשר שמשו אותו להשקעות בחברת פסיפיקה, נקבלו בהלוואה - אותה ביקש להחזיר מעזבונו.
בית המשפט, לאחר שסקר בפרוטרוט כל אחת מן הראיות אשר הובאו בבקשה, פסק כי לא הוצגה תשתית ראייתית ממשית המקימה עילה למשפט חוזר מכוח סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, הקובע את עילת הראיות החדשות. דבר זה נכון ביחס לכל ראייה בנפרד וכן ביחס למכלול הראיות המצטבר. יתרה מזאת,  בית המשפט קבע כי לגבי חלקן הארי של הראיות יש יסוד סביר להניח שהיו בחזקתו של המבקש זה מכבר ולא הוצגו במשפט או בערעור, וכן כי המבקש יכול היה לדעת עליהן במועדים הרלבנטיים, ולמרות זאת המבקש לא הרים את הנטל להסביר מדוע הובאו בשלב כה מאוחר. לעניין הטענה לעיוות דין פסק בית המשפט כי אין די בהצבעה על הקשיים הכרוכים, מטבע הדברים, בכל הרשעה בפלילים גרידא, כדי להקים עילה זו. אלא נדרש להוכיח חשש ממשי שנגרם למבקש עיוות דין. לאור האמור דחה בית המשפט את הבקשה - וזאת על אף אי הנוחות שעלתה מהצטברותן של ראיות רבות שהביא בירנבאום בבקשתו.

 

עבירה: הפרת חובות גילוי ודיווח בניירות ערך.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 2432/12 ברצלבסקי נ' מדינת ישראל (2014)

סמסטר: 
שנה: 
2014

תקציר: מרק ברצלבסקי וניקולאי מטרוס הורשעו בעבירות של ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, אינוס בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה ובאיומים. כמו גם בעבירה של סחיטה באיומים יחד עם שותף נוסף. עליהם נגזרו 10 שנות מאסר ו-11 שנות מאסר בהתאמה.

מרק ברצלבסקי הגיש בקשה למשפט חוזר, באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית. ההליך בקשתו למשפט חוזר אוחד עם בקשתו של ניקולאי מטרוס למשפט חוזר, שהוגשה תחילה בנפרד.
עילות הבקשה: מטעם המבקשים הוצגו ראיות חדשות, בינהן: תצהיר המתלונן; שיחת נציגי הסנגוריה הציבורית עם המתלונן; פגישות נציג הסנגוריה הציבורים עם שיקגו; תמליל החקירה של המתלונן; דו"ח פרטי אירוע/ עדכון מיום 27.7.2002 ודו"ח קצין ממונה מיום 27.7.2002

לצד זאת, טענו המבקשים לעיוות דין בשל כשל בייצוג וניגוד עניינים בו היה מצוי עו"ד שייצג אותם.

קרא עוד

בית המשפט פסק: הראיות החדשות שהציגו המבקשים אינן עומדות במבחן להתקיימות עילת הראיות החדשות הקבועה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט. הן אינן עומדות בדרישת "האמינות הלכאורית" ואין בהן פוטנציאל לשינוי תוצאת פסק הדין. משקלן של הראיות החדשות אין בו את "המשקל הסגולי" שכשייאסף יהפוך למסה קריטית משמעותית הנדרש להצדקת עריכת משפט חוזר, בשל חוסר המהימנות של הראיות החדשות, בהתחשב עם חומר הראיות ששימש להרשעה. אין בראיות החדשות כדי להוות עילה למשפט חוזר, בין משום שחלקן הוצגו בפני ערכאות קמא שדנו בהן, ובין משום שאין הן עשויות לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקשים. 

טענות המבקשים בעילה של חשש ממשי לעיוות דין וכשל בייצוג, נדחו. אשר לעילה של חשש של ממש כי בהרשעה נגרם להם עיוות דין, הקבועה בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט, יש צורך בהוכחת פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט. רק פגם המקיים זיקה כלשהי לתוצאה שהתקבלה במשפט במישור ההרשעה או במישור העונש הוא פגם אשר עשוי לעלות כדי "עיוות דין"; פגמים דיוניים עשויים לכלול כשל בייצוג ויש מקום לדרוש הוכחה של פוטנציאל לשינוי הכרעת הדין. על המבקש להצביע על כך שהייצוג הכושל השפיע על מהלך המשפט, כי נוצר פגם שקיפח את הגנתו בעוצמה כזו, שעשויה הייתה להתקבל תוצאה אחרת המטיבה עימו. הפגמים לכאורה עליהם הצביעו המבקשים באשר לאופן הגנתם במשפט אין להם השפעה על מהלך המשפט ואף לא פוטנציאל לשינוי תוצאתו ולא ניתן יהיה להביא לתיקונם בדרך של משפט חוזר.

 

עבירה: אינוס בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, איומים, הדחה בחקירה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 8093/04 קסטל נ' מדינת ישראל (2012)

סמסטר: 
שנה: 
2012

תקציר: משה קסטל הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים ברציחתם, בזה אחר זה, של יגאל דניאל ואילן דבש בשנת 1998. בשל כל אחד משני מעשי הרצח נידון קסטל למאסר עולם. בשנת 2012 הגיש קסטל בקשה למשפט חוזר באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית, אשר נדחתה על ידי הנשיאה בדימוס דורית בייניש. 

על פי העובדות, בספטמבר 1997 נעצר משה קסטל, נהג מונית תושב ירושלים, בחשד לרצח חברו חלפן הכספים יגאל דניאל ועובר האורח אילן דבש, בכביש הסמוך ליישוב נטף שבהרי ירושלים. קסטל, שהיה מהמר כפייתי ומסובך בחובות בזמן הרצח, רצח לפי כתב האישום את חברו דניאל, ולאחר מכן גם את אילן דבש שנקלע למקום כעובר אורח. קסטל הורשע על סמך ראיות נסיבתיות בלבד, ללא ראיות פורנזיות או הודאה שלו בביצוע הרצח. 

קרא עוד

בקשתו של קסטל לעריכת משפט חוזר בעניינו נתמכה בראיות החדשות המקימות את העילה המנויה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, כמו כן הבקשה הוגשה גם בהתבסס על עילת עיוות הדין המצויה בס' 31(א)(4) לחוק בתי המשפט. בין אותן ראיות חדשות ניתן לציין את חוות הדעת של מומחה בתחום הסלולר, ממנה עלה כי האיכון שנעשה לפלאפון של קסטל היה שגוי. בפועל ניתן לקבוע בסבירות גבוה שקסטל לא היה באזור הזירה בשעת הרצח. בנוסף, בחוות דעת נטען כי בתקופת המשפט הנושא של איכונים היה בראשית דרכו, ויכולת האיכון היתה נמוכה. טענה נוספת שעלתה בבקשה למשפט חוזר היא שעד הראיה לרצח נחקר גם בשב"כ וכי בוצע לו "ריענון זיכרון" בהליך היפנוטי - דבר שלטענת המבקש מסביר את שינוי הגרסאות של עד התביעה. כמו כן, הובאו ראיות לפיהן לעד התביעה הובטחו הקלות בשחרור הכספים שהוחרמו, תמורת עדות "טובה". 

ולמרות שלל הראיות שהובאו לראשונה בני בית המשפט, דחתה נשיאת בית המשפט העליון (בדימוס) דורית בייניש את הבקשה. לדעתה אין בראיות שהובאו להביא לשינוי תוצאת המשפט. לעניין עיוות הדין היא קבעה כי "הבקשה למשפט חוזר חושפת אמנם מספר ליקויים בהתנהלות צוות החקירה, שמוטב היה אילולא אירעו"  אך היא בכל זאת שוכנעה "כי אין ללמוד מהם על ניסיון משטרתי להפליל את המבקש". בסופו של דבר השופטת בייניש קבעה כי לא נעש עם קסטל עיוות דין ובכך נסתם הגולל על בקשתו.

 

עבירה: רצח בכוונת תחילה, רצח במטרה להימלט מעונש, שוד מזוין בנסיבות מחמירות.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

לקריאה נוספת לחצו כאן

 

קראו פחות

מ"ח 4191/11 אגבאריה נ' מדינת ישראל (2012)

סמסטר: 
שנה: 
2012

תקציר: המבקש הורשע בשלושה אישומים, עקב מעורבותו בהתארגנות עבריינית אשר עסקה בפעילות פלילית מגוונת. שלושת האירועים בהם היה מעורב המבקש ובגינם הורשע, כללו ירי בשני בני אדם וירי לעבר בית קפה, בשליחותה של ההתארגנות. על המבקש נגזרו 11 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. ערעורו של המבקש על הכרעת הדין נדחה. בבקשה למשפט חוזר צירף המבקש דיסק המכיל סרטונים בהם, לטענת המבקש, נראה עד המדינה באסל חוזר באסל מעדותו המפלילה כלפי המבקש, ומביע את חרטתו על שהביא להרשעתו בכזב. לכן לטענת המבקש יש לזכותו משניים מהאישומים. במסגרת הבקשה הסביר המבקש כי הדיסק הגיע לידיו של בא כוחו באמצעות אחיו של באסל. 

קרא עוד

בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי הטענה בדבר חוסר אמינותו של העד באסל נדונה כבר בערכאת הערעור ונדחתה, וכי הוא אינו מוצא את הגרסה החדשה בעדותו של באסל אמינה, הן משום שנראה כי דיבר בהקלטה לקהל נוסף (ולא רק התוודה על הפללתו בפני המבקש או רשויות החוק) והן משום ההאשמות שהטיח בצוות החקירה ובפרקליטים המלווים שנמצאו לא אמינות. בנוסף, הסבריו של באסל לפעולותיו המפלילות אינן מתיישבות עם יתר הפרטים בחקירה וכך גם לא גרסתו החדשה. ביחס ליתר הטענות שהעלה המבקש קבע בית המשפט כי מדובר בטענות שכבר הועלו בערעור ונדחו.

 

עבירה: חברות בהתארגנות עבריינית; נשיאת נשק; חבלה בכוונה מחמירה, ירי במקום מגורים; סחיטה בכוח; ניסיון לגרימת חבלה בכוונה מחמירה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 4362/07 בשן נ' מדינת ישראל (2008)

סמסטר: 
שנה: 
2008

תקציר: זאב בשן, איש עסקים שחי ופעל בארצות-הברית, נטל מספר הלוואות מבנקים מקומיים. אלו דרשו כערובה את שעבוד הנכסים מושא ההלוואות בדרגת קדימות ראשונה, וכן ביטוח זכויותיהם כבעל השעבוד. המבקש – שפעל בצוותא עם שותפה שעבדה בחברת נאמנות אמריקאית (Escrow agent) – הציג מצג כוזב, כי כספי ההלוואות מיועדים להסרת שעבודים קודמים הרובצים על הנכסים, וכי עם קבלת ההלוואות יזכו המלווים לשעבוד ראשון בנכסים, וכתוצאה מכך קיבל לידיו הלוואות בסכום שעלה על 19,000,000 דולרים. ברם, בסכום זה עשה המבקש שימוש לצרכיו האישיים ולצרכיה של חברה שבשליטתו, בניגוד לתנאיהם של הסכמי ההלוואה. בגין מעשים אלה, הרשיעו בית-המשפט המחוזי בתל אביב את המבקש בארבע עבירות של קבלת דבר במרמה, וכן בעבירה של שיבוש מהלכי משפט.  דינו נגזר לחמש וחצי שנות מאסר; שנתיים וחצי מאסר על-תנאי; קנס בסך ארבעה מיליון ש"ח או שנתיים מאסר תמורתו.

בערעור שהוגש הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונש טען בשן כי העונש חרג מהעונש שבית-המשפט הוסמך לגזור לו, וזאת בהתבסס על הנחיות הענישה הפדראליות של ארה"ב (שכן הוא ביצע את המעשים עת ששהה בארה"ב).  בית המשפט העליון זה זיכה אותו מהעבירה של שיבוש מהלכי משפט, אולם הותיר על כנן, בדעת רוב (הנשיא א' ברק והשופטת א' פרוקצ'יה), את ההרשעה בעבירות של קבלת דבר במרמה. דעת המיעוט (כבוד השופטת ד' דורנר) סברה, כי יש מקום לזכותו מעבירות המרמה ולהרשיעו תחתן בעבירות של זיוף. בהתייחס לעונש, דחה בית-המשפט את השקפת המבקש, לפיה הנחיות הענישה הפדראליות קובעות רף ענישה מקסימאלי ומחייבות את בית-המשפט בישראל. עם זאת, ומאחר והמבקש זוכה מהעבירה של שיבוש מהלכי משפט הועמד עונשו על חמש שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, וקנס בסך שלושה מיליון ש"ח או שנת מאסר תמורתו. בקשה לדיון נוסף שהגיש בשאלת מעמדן של ההנחיות הפדראליות בעניינו נדחתה.

קרא עוד

בקשתו למשפט חוזר נסמכה, בין היתר, על תצהיר חדש של עדת התביעה סוזן רולינגס, מי שהייתה שותפתו לעבירות ונשפטה בגין חלקה במעשים אלה בארצות-הברית. במסגרת תצהיר זה טענה רולינס כי העדות המפלילה אותה מסרה בבית-המשפט המחוזי, הייתה כוזבת. נטען, כי תצהיר זה חושף את הלחץ הכבד והפסול שהופעל על עדה זו במהלך המשפט, לאחר שרשויות התביעה בארצות-הברית הבטיחו לה כי אם תפליל את המבקש, ימתיקו את עונשה.

עוד הפנה המבקש לפסק דין בפרשה אחרת, שניתן זמן קצר בלבד לאחר שערעורו נדחה, בו נתנה פרשנות להוראת סעיף 14(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ממנה עולה כי לא ניתן היה להשית עליו עונש חמור מזה שהיה מוטל עליו לו נשפט בארצות-הברית. לגרסתו, אילו היה נשפט שם, העונש שהיה מוטל עליו לא היה עולה על 21 חודשי מאסר. לטענתו, הנחיות הענישה הפדראליות הן הקובעות עונש מרבי זה, עונש ממנו חרגו הערכאות בישראל. 

בית המשפט פסק כי הראיות שהוצגו על ידי המבקש כלל אינן חדשות, והן היו בפני הערכאות שדנו בעניינו. ואף כי העובדה שעדת התביעה סוזן רולינס ביקשה לחזור בה מגרסתה המפלילה הייתה ידועה לכל, והיא אינה בגדר ראיה חדשה.  עוד ציין בית המשפט כי עתירתו של המבקש להורות על קיומו של משפט חוזר לעניין העונש שהושת עליו איננה טריוויאלית כלל ועיקר. לדעת בית המשפט זוהי שאלה אם העילות הקבועות בסעיף 31 לחוק בתי המשפט יוחדו למקרים של הרשעת חף מפשע, או שהן כוללות גם מקרה בו נפלה טעות במלאכת גזירת העונש. לבסוף נפסק כי בעוד שהעילה של עיוות-דין שמורה לאותם מקרים בהם המשפט החוזר מכוון רק כנגד ההרשעה, הרי שהעילה של "ראיות חדשות" עשויה לאפשר, בנסיבות המתאימות, להורות על קיומו של משפט חוזר גם כנגד העונש, אך לא די בהצגתה של ראיה המוכיחה נסיבה או שיקול נוסף להמתקת העונש, אלא נדרש, שהראיה המוצגת תהא כה משמעותית עד שיהיה בה כדי לשנות את עונשו של המבקש מן הקצה אל הקצה - דבר שלא הוכח בעניינו של המבקש, ועל כן בקשתו נדחתה.

 

עבירה: קבלת דבר במרמה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

הלכות: גם ראיות לעניין העונש, שלא הוצגו בפני הערכאה הדיונית, עשויות לשמש בסיס לעריכתו של משפט חוזר, באשר גם ראיות כאלו עשויות "לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון". אך לא די בהצגתה של ראיה המוכיחה נסיבה או שיקול נוסף להמתקת העונש, אלא נדרש, שהראיה המוצגת תהא כה משמעותית עד שיהיה בה כדי לשנות את עונשו של המבקש מן הקצה אל הקצה.

 

קראו פחות

מ"ח 4132/06 פלוני נ' מדינת ישראל (2006)

סמסטר: 
שנה: 
2006

תקציר: בכתב האישום יוחסו למבקש שורה של עבירות מין ואלימות אותן ביצע לאורך שנים בארבעת ילדיה של אשתו מנישואיה הראשונים, וכן בבתם המשותפת (חמישה אישומים סך הכל). באישום השישי יוחסו למבקש עבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט, בכך שאיים על אשתו שלא תתלונן על מעשיו, ובאישום השביעי יוחסה לו עבירה של הטרדת עד. בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו באישום הראשון והשני, וכן בעבירות של הדחה ושיבוש הליכי חקירה שיוחסו לו באישום השישי. לעומת זאת, זוכה המבקש, מחמת הספק, מהעבירות שיוחסו לו ביתר האישומים.

מ"ח 10562/04 היועץ המשפטי לממשלה נ' עזריה (2005)

סמסטר: 
שנה: 
2005

תקציר: אלירן עזריה, הורשע בשנת 2001 בביצוע מעשה מגונה בכוח באישה שהתלוננה נגדו. עזריה כפר במעשים המיוחסים לו, אך השופטים העדיפו את גרסת המתלוננת ודנו אותו לארבעה חודשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסכום של 10,000 שקלים. בערעור על הרשעתו קבעו השופטים שאכן ישנם קשיים ראייתיים בתיק, והמליצו לצדדים להסכים למסלול של "אי-הרשעה" בהתאם להוראת סעיף 71א(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. מדובר בקביעה של בית המשפט לפיה הוא השתכנע למעלה מכל ספק סביר שהנאשם עבר עבירה פלילית אך בכל זאת נמנע מלהרשיעו. עזריה בחר להסכים להסדר הנ"ל.

כמה שנים אחר כך, התלוננה אותה אישה על שני גברים אחרים, שלטענתה אנסו אותה. במהלך החקירה הודתה כי לתלונה אין שחר והואשמה במסירת ידיעות כוזבות, עבירה על סעיף 243 לחוק העונשין.

קרא עוד

עזריה מטבע הדברים לא ידע על התלונה הכוזבת בתיק האחר, אולם ליועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, נודע על כך והוא עצמו הגיש בקשה למשפט חוזר עבור עזריה לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון הפעיל את הסמכות הקבועה בסעיף 31(ד) לחוק בתי המשפט, שלפיה נשיא בית המשפט העליון רשאי, בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, להורות על זיכויו של נידון אם נוכח כי נתקיימה אחת העילות למשפט חוזר, אך לאור נסיבות העניין אין תועלת בקיומו של משפט חוזר, ועזריה זוכה מבלי שנערך משפט חוזר בעניינו. 

 

עבירה: מעשה מגונה בכוח.

עילה: ראיות חדשות.

תוצאת ההליך: זיכוי ללא עריכת משפט חוזר.

 

קראו פחות

מ"ח 6081/04 בריגת נ' מדינת ישראל (2004)

סמסטר: 
שנה: 
2004

תקציר: באירועים נפרדים, המבקש יצר קשר עם אנשים שונים ופיתה אותם לקשור עמו קשרים עסקיים בטענה כי יש באפשרותו לספק מוצרים במחיר נמוך. המבקש הורשע על סמך עדויותיהם של עדים ומתלוננים. דינו נגזר ל-30 חודשי מאסר בפועל ועוד 12 חודשים על תנאי, פיצוי כספי וקנס. המבקש ערער על פסק הדין, הן ביחס להעדפת גרסאות עדי התביעה והן על העונש. בית המשפט דחה הערעור ולא מצא מקום להתערב בממצאי הערכאה הראשונה. בבקשה למשפט חוזר טען המבקש כי בידיו הקלטה היכולה לשנות את מצבו, במסגרתה מודה אחד המתלוננים כי הוא מעליל על המבקש. בנוסף הצביע על כך שאחד המתלוננים חתם עבורו על ערבות ואחר ביטל תביעתו נגדו. כמו כן טען כי בא כוחו כשל בייצוגו והודה בפני אשתו כי קיבל סכום כסף על מנת שלא ייצגו כראוי.

קרא עוד

בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי אין בטיעון בדבר ההקלטה כדי לשנות את התוצאה, המבקש טוען שישנה קלטת כזו אך לא הגיש אותה, לא העיד את מי שמוקלט בה ולא ביסס את טענתו על חומר נוסף בתיק. בנוסף, הטענה בדברה קיומה של ההקלטה כבר נטענה בפני בית המשפט המחוזי שדחה אותה. ביחס לטענת עיוות הדין קבע בית המשפט כי אין בהעדר קיום עימות די כדי לעורר חשש לעיוות דין. ביחס לטענות אודות סתירות בעדויות, מדובר בטענות שמקומן להתברר בערכאה הדיונית ואין בהן די כדי לקיים משפט חוזר. ביחס לכשל בייצוג, הטענה בדבר ההודאה לאשתו אינה מגובה בראיות ויתר הטענות כנגד עורך הדין הן כלליות וחסרות ביסוס, בנוסף המבקש לא החליף את ייצוגו בערעור.

 

עבירה: גניבה; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 8483/00‏ דרעי נ' מדינת ישראל (2003)

סמסטר: 
שנה: 
2003

תקציר: כנגד אריה דרעי הוגש כתב אישום שמנה עשרה אישומים, ובהם עבירות של שוחד, מירמה והפרת אמונים, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות. בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי הורשע דרעי בחלק מן האישומים נגדו. נגזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל וכן קנס של 250,000 ש"ח (או עשרה חודשי מאסר תמורתו). 

דרעי ערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי לבית-המשפט העליון, הערעור כוון הן כנגד הכרעת הדין הן כנגד גזר הדין. הערעור נתקבל חלקית. בית המשפט זיכה את דרעי מאישום אחד שהורשע בו וכן תיקן כמה נתונים עובדתיים שנקבעו כחלק מן ההרשעה באישומים אחרים. על יסוד זה וכן נוכח הערעור על חומרת העונש, הופחת עונש המאסר שהושת על דרעי והועמד על שלוש שנות מאסר בפועל. לאחר מכן דרעי הגיש בקשה לדיון נוסף, אך זו נדחתה.

לאחר שפסק הדין נעשה חלוט הגיש דרעי בקשה למשפט חוזר. לטענתו עד המדינה, שהיה העד התביעה המרכזי, העיד עדות שקר. חוסר מהימנותו של עד המדינה גובה, בין היתר, בראיות הנוגעות להסתבכותו בפלילים בשווייץ, מראיות אלו עלה כי עד המדינה שיקר לבית המשפט אודות מצבו המשפטי בעת הדיון בעניינו של דרעי בפני הערכאות הקודמות. טענה זאת, אם היתה מתקבלת, הייתה מבססת שלוש עילות לקיום משפט חוזר, ראיה מרכזית שיסודה בשקר או בזיוף, ראיות חדשות, ועיוות דין.         

קרא עוד

בית המשפט השתכנע כי אמנם נפלו פגמים בעדותו של עד המדינה, אך לשיטתו זו אינה מבססת קיומו של משפט חוזר. בית המשפט דרש הצגת ראייה שבכוחה לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון, הואיל ולשיטת בית המשפט במקרה זה גם אם עדותו של עד המדינה הייתה לקויה ביחס להאשמות שעומדות כנגדו אין בכך כדי לערער את הרשעתו של דרעי, שכן הרשעתו של המבקש באישום הראשון עומדת על כנה, גם בלא להתבסס כלל על עדותו של עד המדינה - בית המשפט העליון, מפי הנשיא דאז, אהרן ברק, דחה את הבקשה.

 

עבירה: שוחד; מירמה והפרת אמונים; קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

עילה: ראיה מרכזית שיסודה בשקר או בזיוף, ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 3032/99 ברנס נ' מדינת ישראל (2002)

סמסטר: 
שנה: 
2002

תקציר: עמוס ברנס הורשע בשנת 1976 ברצח החיילת רחל הלר, ונידון למאסר עולם. הרשעתו התבססה על הודאתו שניתנה לאחר חקירה ממושכת בה נפלו פגמים רבים, על ברנס הופעלו אמצעי לחץ לא לגיטימיים בחקירתו והוא אף הוכה על ידי חוקריו, שחלקם העידו עדות שקר בה הכחישו את המעשים.

על סמך חשיפה מאוחרת על ידי קצין משטרה כי בחקירתו של ברנס נפלו פגמים חמורים פתחה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורכת-הדין יהודית קרפ, בבדיקה מקיפה של הפרשה. בדיקתה העלתה ממצאים חמורים שהטילו ספק בשאלת אשמתו של ברנס.   למרות הממצאים החמורים מספר בקשות של ברנס למשפט חוזר נדחו. בין לבין, ולמרות שברנס סירב להגיש בקשה לחנינה מטעמו בשל עמידתו על כך שלא ביצע את המעשים שעל בסיסם הורשע, הוא קיבל הקלה בעונש מהנשיא. הנשיא קצב את עונשו ל-12 שנה, מהם נוכה שליש הודות להתנהגותו הטובה בין כותלי בית המאסר.

לאחר שחרורו ברנס המשיך להיאבק על חפותו, הוא הגיש בקשות נוספות לקיום משפט חוזר בעניינו. בקשותיו נדחו עד לקבלת הלכת קוזלי בבית המשפט העליון. ההלכה שקבעה כי לצורך עילת עיוות הדין  אין המבקש נדרש להוכיח פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט לטובתו ככל שעיוות דין עניינו פגם דיוני חמור או ליקוי פרוצדוראלי, שיש עמם פגיעה בזכויות היסוד שלו. השופטת דורנר, שדנה בבקשתו הרביעית של ברנס למשפט חוזר, שהוגשה באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית, קיבלה את בקשתו והורתה על קיום משפט חוזר בעניינו. השופט חיים כהן שדחה את ערעורו של ברנס, בשיחת הטלפון האחרונה בחייו, התקשר לשופטת דורנר ממיטת חוליו כדי להודות לה בהתרגשות על כך שתיקנה את העוול "שהוא עשה". ברנס היה מנושאי האלונקה של השופט חיים כהן בהלווייתו. 

בתאריך 11 בדצמבר 2002 החליט בית המשפט לזכות את ברנס בזיכוי אילם, ללא שמיעת ראיות, ומבלי לקבוע אם הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו או לא, זאת כאמור לאחר שהתביעה הביעה רצונה שלא לנהל משפט וחזרה בה מכתב האישום. בשנת 2010 פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב כי ברנס יפוצה על ידי המדינה בסכום של חמישה מיליוני שקלים על הנזק שנגרם לו בשלילת חירותו ואות הקין החברתי, אובדן כושר השתכרות והוצאות משפט. ברנס הלך לעולמו בשנת 2011. 

קרא עוד

כשתוקן סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט המסדיר את התנאים לקיום משפט חוזר, ובוטלה הדרישה כי על העובדות או הראיות העשויות לשנות את תוצאות המשפט להיות חדשות, ונוספה הוראה שעל-פיה ניתן להורות על קיום משפט חוזר במקרים שבהם נתעורר חשש של ממש כי נגרם "עיוות דין" לאדם שהורשע במשפט פלילי -  הגיש ברנס בקשה נוספת למשפט חוזר, שלישית במספר. בית-המשפט העליון, מפיו של המשנה לנשיא ש' לוין, קבע כי אין לבדוק בשנית את הראיות שנבדקו בהחלטתה של המשנה לנשיא בן-פורת. שכן, אף שהסעיף לא איפשר הבאת ראיות שאינן חדשות, בדקה המשנה לנשיא בן-פורת גם ראיות כאלו ובחנה אם קיים יסוד להעלאת ספק באשמתו של ברנס. את שאר העובדות והראיות שהובאו בבקשה ולא נדונו בגדרי הבקשה הקודמת, דן בית המשפט ודחה אותן אחת לאחת. נקבע, כי אין בכוח הראיות שהובאו כדי לקעקע את המסקנה המרשיעה שאליה הגיעו בתי-המשפט. 

בשנת 1999, לאחר שנדחתה בקשתו השלישית של עמוס ברנס למשפט חוזר, נקבע בפסיקת בית המשפט העליון הלכת קוזלי. בבקשה למשפט חוזר שהגישו מי שהורשעו ברצח הנער דני כץ פסק בית-המשפט העליון כי עילת עיוות הדין כוללת גם עיוות דין שעניינו פגם דיוני חמור או ליקוי פרוצדוראלי, שיש עמם פגיעה בזכויות היסוד של הנידון, אף אם לא הוכח פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט לטובת הנידון עקב פגם זה.

על סמך ההלכת קוזלי הגיש עמוס ברנס בקשה רביעית לקיום משפט חוזר בעניינו, באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית. השופט דליה דורנר שדנה בבקשה זאת קבעה כי בהליך הרשעתו של ברנס נפלו פגמים חמורים. על סמך פגמים אלו, בצירוף לאפשרות כי מודעות להם, בזמן אמת, הייתה משנה את תוצאות משפטו של ברנס, הורתה השופטת דורנר על קיום משפט חוזר בעניינו של ברנס.

 

עבירה: רצח.

עילה: עיוות דין.

תוצאת ההליך: זיכוי במשפט החוזר ("זיכוי אילם").

הלכות: "פגמים דיוניים חמורים מקימים חזקה שאינה ניתנת לסתירה בדבר אפשרות השפעתם על תוצאות המשפט. ואילו פגמים דיוניים מהותיים חמורים פחות מעבירים את הנטל אל כתפי התביעה להראות היעדר אפשרות להשפעה כזאת".

 

לתיאור מורחב אודות השתלשלות העניינים בפרשת הרשעת השווא של עמוס ברנס - לחצו כאן

 

קראו פחות

מ"ח 4181/02 סולמי נ' היועץ המשפטי לממשלה (2002)

סמסטר: 
שנה: 
2002

תקציר: עמוס סולמי ושמעון כהן הורשעו בקשירת קשר לביצוע רצח של בני הזוק קטלן, שעמדו להעיד נגדם כי הם אלו שהניחו את הסמים שנמצאו בדירת בני הזוג. בית המשפט קיבל את בקשתם למשפט חוזר היות ובעדותו של דני מרוז, מי שהיה אותה עת קצין משטרה במדור התשאול של היחידה המרכזית בתל-אביב, נמצאו פגמים. מרוז  ערך דו"חות אחדים בהם נאמר כי הוא שמע מפיהם של המבקשים אמירות מפלילות, חלקן בשיחות ישירות עמם וחלקן בהאזנות סתר שנערכו בעת שהמבקשים שוחחו ביניהם ועם אחרים. 

מאז שנת 1999 קיים מרוז שיחות רבות עם עמוס ובני משפחתו, ומפיו תועדו אמירות המעלות חשד, כי אותם הדו"חות עליהם סמך בית המשפט את הרשעתם של המבקשים, ובהם נכללו אמירות מפלילות שלהם, הם למעשה דו"חות בדויים. כמו גם, הועלה החשש  כי מרוז הפעיל אלימות כנגד סולמי במשך חקירתו, אותה העלים מבית המשפט המחוזי בעדותו.

השופט אדמונד לוי קיבל את בקשתם של שמעון כהן ועמוס סולמי לשמפט חוזר, והורה על זיכויים נוכח הסכמת היועץ המשפטי לממשלה, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 31(ד) לחוק בתי המשפט.

קרא עוד
 

עבירה: קשירת קשר לבצע רצח, השפעה והטרדה בקשר לעדות, ניסיון להניע באיומים עדים להעיד עדות שקר ולסתור הודעתם במשטרה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: זיכוי - ללא משפט חוזר (לעניין העבירה של קשירת קשר לבצע רצח בלבד).

 

קראו פחות

מ"ח 1888/01‏ כהן נ' מדינת ישראל (2001)

סמסטר: 
שנה: 
2001

תקציר: משה כהן הורשע בעבירות של תקיפה שכוונו כלפי בני משפחתו ונמשכו על פני שנים רבות. לטענתו, יש בידו ראיות העשויות לשנות את תוצאת המשפט: הקלטה של עדה שהעידה במשפט בה מספרת כי בתו של כהן שיקרה בעדותה, וכן כתבה מהעיתון בה מרואיינת האם במסגרתה מעידה על אופיו ה"אמיתי" של המבקש. כן הוא טוען כי נגרם לו עיוות דין בשל מחדלים בייצוגו על-ידי עורכת-דינו בערכאה הראשונה ובתוך כך כשל בהעלאת טיעונים משפטיים שונים והבאת עדי הגנה.          

קרא עוד

פסיקת ביהמ"ש: בית המשפט קבע כי אין בראיות החדשות פוטנציאל לשנות את התוצאה המשפטית, מה גם שהראיות החדשות אינן ראיות חדשות אלא ראיות שהוצגה בתצורה שונה לבית המשפט כבר בערכאה הראשונה. גם לטענת עיוות הדין כתוצאה מכשל בייצוג אין מקום, המבקש יוצג ע"י באת כוח אחרת בערעור, כמו כן בית המשפט לא התרשם כי באת הכוח בהליך העיקרי כשלה בתפקידה, אף שלא העלתה טענת התיישנות (בית המשפט העלה טענה זו בעצמו). בחירת קו הגנה מסוים אין בה כשלעצמה טענה לעיוות דין. מכל מקום טענות אלה הן טענות ערעוריות.

 

עבירה: תקיפה בנסיבות מחמירות; תקיפת קטין בידי מי שאחראי לו (אלימות במשפחה).

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 4282/98‏ פורת נ' מדינת ישראל (1998)

סמסטר: 
שנה: 
1998

תקציר: אביגדור פורת הורשע בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירות על סעיף 220 לפקודת מס הכנסה. עקרי הרשעתו נגעו לדיווח כוזב, כאילו מקורות ההכנסה שלו ושל אשתו הם בלתי תלויים ולפעולות נוספות שביצע פורת במטרה להביא להפחתת המס ששולם על-ידיו בעבור השנים 1987-1989. כך ניכוי הוצאות פרטיות, רישום כפול של הוצאות בדוחות שלו ושל אשתו, רישום הוצאות בלא אסמכתות ורישום הוצאות שהוצאו על-ידי צדדים שלישיים. בית-משפט השלום גזר על פורת עונש מאסר בפועל לתקופה של תשעה חודשים, והפעיל עונש מאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו לתקופה של תשעה חודשים, לריצוי בחופף למאסר שהוטל על-ידיו. כמו כן הטיל בית-המשפט על פורת 12 חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של שלוש שנים ממועד שחרורו וכן קנס בסך 60,000 ש"ח או 300 ימי מאסר תמורתו.

במסגרת ערעורו לבית-המשפט המחוזי ביקש פורת להגיש ראיות נוספות מטעמו: קלסרי קבלות, שיש בהם, לטענתו, להסביר את הפער בין דיווחיו על הוצאות לבין ההוצאות שהוצגו בפני בית-המשפט, עדות רעייתו ועדות אחד מלקוחותיו. עדויות אלו נועדו, לגירסתו, להראות, כי רעייתו אכן ניהלה עסק נפרד, וכי לפיכך היה מקום להכיר בחישוב נפרד של הכנסותיה. כמו כן ביקש פורת לדחות את מועד שמיעת הערעור יידחה, זאת כדי לאפשר לעורכי-דין חדשים שמונו על-ידיו ללמוד את התיק. בית-המשפט המחוזי דחה את שתי הבקשות. זאת הואיל והדיון נדחה בעבר מספר פעמים מספר לבקשת פורת, בין היתר מחמת הטענה שמונו עורכי-דין חדשים לייצגו. בהתייחס לבקשה להמצאת ראיות נוספות, קבע בית-המשפט המחוזי, כי כל המסמכים שביקש פורת להציג היו מצויים ברשותו זה שנים, וכי דבר לא מנע ממנו להציג בפני הערכאה הראשונה את הראיות שביקש להציג בשלב הערעור, ודאי לא את עדותה של רעייתו. לגוף הדברים, דחה בית-המשפט את ערעורו של פרות על הכרעת-הדין וגזר-הדין, וכן את ערעור התביעה על קולת עונשו. בקשת רשות ערעור שהגיש פורת נדחתה. על כן הגיש פורת בקשה למשפט חוזר.

קרא עוד

עילות הבקשה:  

1. ראיות חדשות – דפי תרשומת שנערכו, לטענת המבקש, על-ידי עורך-הדין ורואה-החשבון מנחם כהן, ואשר יש בהם כדי להפריך את עדות עורך-הדין ורואה-החשבון כהן, כאילו לא העניק מעולם ייעוץ למבקש ולא המליץ לו לחשב את הכנסותיו ואת הכנסות רעייתו בנפרד; קלסרי קבלות שיש במצוי בהם, לטענת המבקש, להסביר את הפער בין דיווחיו על הוצאותיו לבין האסמכתות להוצאות; דוגמה להזמנת חוות-דעת אשר המבקש הוציא חוות-דעת בהתייחס אליה, אך התמורה בעדה לא שולמה.

2. עיוות דין – דפי תרשומת שנערכו, לטענת המבקש, על-ידי עורך-הדין ורואה-החשבון מנחם כהן, ואשר יש בהם כדי להפריך את עדות עורך-הדין ורואה-החשבון כהן, כאילו לא העניק מעולם ייעוץ למבקש ולא המליץ לו לחשב את הכנסותיו ואת הכנסות רעייתו בנפרד; קלסרי קבלות שיש במצוי בהם, לטענת המבקש, להסביר את הפער בין דיווחיו על הוצאותיו לבין האסמכתות להוצאות; דוגמה להזמנת חוות-דעת אשר המבקש הוציא חוות-דעת בהתייחס אליה, אך התמורה בעדה לא שולמה.

פסיקת ביהמ"ש:

1. ראיות חדשות - הראיות לא התקבלו.

2. עיוות דין - המבקש בחר לנהל הגנתו כפי שבחר. אין מקום לאפשר לו כעת, לאחר ששלוש ערכאות דנו בעניינו, לבחור לעצמו טקטיקת טיעון שונה ולהציג טיעונים ומסמכים, שבחר במודע להימנע מלהציגם קודם לכן. הליך המשפט החוזר אינו בבחינת "מקצה שיפורים" העומד לרשות מי שטקטיקת ההגנה שלו כשלה.

 

עבירה: מסירת דיווח כוזב לרשות המיסים (עבירה לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה). 

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 6731/96 ברנס נ' מדינת ישראל (1997)

סמסטר: 
שנה: 
1997

תקציר: עמוס ברנס הורשע בשנת 1976 ברצח החיילת רחל הלר, ונידון למאסר עולם. הרשעתו התבססה על הודאתו שניתנה לאחר חקירה ממושכת בה נפלו פגמים רבים, על ברנס הופעלו אמצעי לחץ לא לגיטימיים בחקירתו והוא אף הוכה על ידי חוקריו, שחלקם העידו עדות שקר בה הכחישו את המעשים.

על סמך חשיפה מאוחרת על ידי קצין משטרה כי בחקירתו של ברנס נפלו פגמים חמורים פתחה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורכת-הדין יהודית קרפ, בבדיקה מקיפה של הפרשה. בדיקתה העלתה ממצאים חמורים שהטילו ספק בשאלת אשמתו של ברנס.   למרות הממצאים החמורים מספר בקשות של ברנס למשפט חוזר נדחו. בין לבין, ולמרות שברנס סירב להגיש בקשה לחנינה מטעמו בשל עמידתו על כך שלא ביצע את המעשים שעל בסיסם הורשע, הוא קיבל הקלה בעונש מהנשיא. הנשיא קצב את עונשו ל-12 שנה, מהם נוכה שליש הודות להתנהגותו הטובה בין כותלי בית המאסר.

לאחר שחרורו ברנס המשיך להיאבק על חפותו, הוא הגיש בקשות נוספות לקיום משפט חוזר בעניינו. בקשותיו נדחו עד לקבלת הלכת קוזלי בבית המשפט העליון. ההלכה שקבעה כי לצורך עילת עיוות הדין  אין המבקש נדרש להוכיח פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט לטובתו ככל שעיוות דין עניינו פגם דיוני חמור או ליקוי פרוצדוראלי, שיש עמם פגיעה בזכויות היסוד שלו. השופטת דורנר, שדנה בבקשתו הרביעית של ברנס למשפט חוזר, שהוגשה באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית, קיבלה את בקשתו והורתה על קיום משפט חוזר בעניינו. השופט חיים כהן שדחה את ערעורו של ברנס, בשיחת הטלפון האחרונה בחייו, התקשר לשופטת דורנר ממיטת חוליו כדי להודות לה בהתרגשות על כך שתיקנה את העוול "שהוא עשה". ברנס היה מנושאי האלונקה של השופט חיים כהן בהלווייתו. 

בתאריך 11 בדצמבר 2002 החליט בית המשפט לזכות את ברנס בזיכוי אילם, ללא שמיעת ראיות, ומבלי לקבוע אם הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו או לא, זאת כאמור לאחר שהתביעה הביעה רצונה שלא לנהל משפט וחזרה בה מכתב האישום. בשנת 2010 פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב כי ברנס יפוצה על ידי המדינה בסכום של חמישה מיליוני שקלים על הנזק שנגרם לו בשלילת חירותו ואות הקין החברתי, אובדן כושר השתכרות והוצאות משפט. ברנס הלך לעולמו בשנת 2011. 

קרא עוד

בקשה זאת היא בקשתו השלישית של ברנס למשפט חוזר. כשתוקן סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט המסדיר את התנאים לקיום משפט חוזר, ובוטלה הדרישה כי על העובדות או הראיות העשויות לשנות את תוצאות המשפט להיות חדשות, ונוספה הוראה שעל-פיה ניתן להורות על קיום משפט חוזר במקרים שבהם נתעורר חשש של ממש כי נגרם "עיוות דין" לאדם שהורשע במשפט פלילי -  הגיש ברנס בקשה נוספת למשפט חוזר, שלישית במספר. בית-המשפט העליון, מפיו של המשנה לנשיא ש' לוין, קבע כי אין לבדוק בשנית את הראיות שנבדקו בהחלטתה של המשנה לנשיא בן-פורת. שכן, אף שהסעיף לא איפשר הבאת ראיות שאינן חדשות, בדקה המשנה לנשיא בן-פורת גם ראיות כאלו ובחנה אם קיים יסוד להעלאת ספק באשמתו של ברנס. את שאר העובדות והראיות שהובאו בבקשה ולא נדונו בגדרי הבקשה הקודמת, דן בית המשפט ודחה אותן אחת לאחת. נקבע, כי אין בכוח הראיות שהובאו כדי לקעקע את המסקנה המרשיעה שאליה הגיעו בתי-המשפט. 

 

עבירה: רצח.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה (אך לבסוף בקשה נוספת התקבלה).

 

לתיאור מורחב אודות השתלשלות העניינים בפרשת הרשעת השווא של עמוס ברנס - לחצו כאן

 

קראו פחות