check
בקשות שנדחו תוך דיון ענייני | קליניקת החפות
  1. דף הבית

פסיקה

טענות מרכזיות

בקשות שנדחו תוך דיון ענייני

מ"ח 4512/99‏ אייזין נ' מדינת ישראל (1999)

סמסטר: 
שנה: 
1999
מ"ח 4512/99‏ אייזין נ' מדינת ישראל, פ''ד נה(1) 357 - באדיבות נבו

תקציר: יגאל אייזין הורשע בבית-המשפט המחוזי בביצוע סדרת עבירות הכוללות אינוס בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות ומעשה סדום בנסיבות מחמירות. הרשעתו התייחסה למסכת מעשי סחיטה, איומים ואונס שהפעיל המבקש נגד מי שהייתה חברתו כארבע שנים ואשר נפרדה ממנו כחודשיים בטרם התרחשו האירועים שעמדו ביסוד ההרשעה. בקשתו למשפט חוזר נסמכת על הטענה כי זכה לייצוג כושל בערכאה הראשונה וכי ישנם ראיות חפציות, תצהירים ומסמכים המעידים על חפותו.

קרא עוד

פסיקת ביהמ"ש: בית המשפט קבע כי על אף שלאור תיקון 22 לחוק בתי המשפט אין עוד צורך בראיות "חדשות" יש לבחון את פשר עיתוי הבאתן, במקרה זה הראיות שהובאו יכלו להיות מוגשות כבר בהליך העיקרי, ומכל מקום אין בהן כדי לשנות את תוצאות המשפט. ביחס לכשל בייצוג קבע בית המשפט כי העובדה ששיקול-דעתו המקצועי של בא-כוחו של המבקש לא הניח את דעתו של המבקש, שאינו משפטן, אינה מקימה מניה וביה ממצא בדבר ייצוג לקוי העובדה שאופן ניהול הגנתו של המבקש לא הביא לזיכויו אינה מקנה למבקש זכות לשוב ולנסות את מזלו באמצעות עורך-דין אחר ולנהל מחדש את המשפט, שמא הפעם ייטב גורלו. הנוסף מדגיש בית המשפט כי טענת הכשל בייצוג לא עלתה בערעור, ששם כבר יוצג ע"י עורך דין אחר

 

עבירה: אינוס; בנסיבות מחמירות; סחיטה באיומים; סחיטה בכוח; הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות; מעשה סדום בנסיבות מחמירות.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

הלכות: גם לאחר חקיקתו של תיקון מס' 22 לחוק בתי המשפט, שייתר את הדרישה כי העובדות והראיות הבאות בגדרו של סעיף 31(א)(2) תהיינה "חדשות", על בית המשפט לבחון את פשר עיתוי הבאתן של ראיות כאמור רק בשלב הבקשה למשפט חוזר, משנסתיימו ההליכים בעניינו של המבקש בערכאה ראשונה ובערכאת הערעור.

 

קראו פחות
בקשות שנדחו תוך דיון ענייני עיוות דין ראיות חדשות כשל בייצוג

מ"ח 6983/98‏ יעקובוביץ נ' מדינת ישראל (1999)

סמסטר: 
שנה: 
1999
מ"ח 6983/98‏ יעקובוביץ נ' מדינת ישראל, פ''ד נג(3) 86 - באדיבות נבו

תקציר: יצחק ודורון יעקובוביץ, אב ובנו, הורשעו ברצח. במהלך מעצרם של המבקשים הוכנס לתאו של דורון מדובב, אדם בעל הרשעות פליליות, שסייע למשטרה במקרים דומים. המדובב רכש את אמונו של דורון, והלה גילה לו פרטים שונים על אודות הרצח וביצועו. דורון, שחשש מהקלטות ומצילומים סמויים, שוחח עם המדובב תוך שהוא משלב בדיבורו לחישות ותנועות ידיים ועושה שימוש בכינויים. מקצת תיאורים אלה באו לידי ביטוי בהקלטה ובהסרטה. ההרשעה בוססה על הקלטתן וצילומן של שיחותיו של דורון עם המדובב ועל גירסת המדובב באשר לדברים שאמר לו דורון ואשר לא תועדו בהקלטות, כמו גם על שקריו של יצחק יעקובוביץ באשר לרצח. שלושת השופטים נתנו את דעתם לאישיותו של המדובב, לעברו הפלילי ולמניעיו. ערעורם של המבקשים לבית-המשפט העליון נדחה.

בבקשה למשפט חוזר נטען כי המדובב, שעל עדותו, בין היתר, הסתמכה ההרשעה, העיד לאחרונה בתיק אחר כי אחד הנאשמים באותו תיק הודה בפניו בלחש ובתנועות ידיים כי רצח אדם, ובית-המשפט שם סירב לקבל את גירסתו וזיכה את הנאשמים. כן נטען כי טענת האליבי שהעלו דורון ויצחק לא נבדקה.

קרא עוד

פסיקת ביהמ"ש:

1. לממצא מהימנות הנוגע לעד פלוני בהליך אחד, אין תחולה ישירה שעה שאותו עד מעיד בהליך אחר. בעניין דנן, גם מבחינה מהותית אין בממצא המהימנות לגבי המדובב כדי להביא לשינוי התוצאה, שכן עדות המדובב אינה עומדת, בעניין זה, בפני עצמה. היא כרוכה בדבריו של יצחק, ניזונה מהם ומעשירה אותם. מיהותו של המדובב ומניעיו האפשריים לא נעלמו מעיניהן של הערכאות שדנו בעניינם של המבקשים. דבריו נבחנו בקפידה וזכו לאמון רק לאחר דיון מפורט ומעמיק בכל יסוד מיסודותיהם.

2. טענותיהם של המבקשים, רובן ככולן, מהוות למעשה חזרה על טענות שהועלו על-ידי הערכאות שדנו בעניינם ונדחו. טענות מעין אלו אינן מהוות בסיס לקיומו של משפט חוזר. הליך המשפט החוזר לא נועד ליצור הליך ערעור נוסף. לא כל שכן, שכך הם פני הדברים, כאשר המבקשים היו מיוצגים בשתי הערכאות על-ידי עורכי-דין שצוינו לשבח בפסקי-הדין על האופן שבו ייצגו את המבקשים. כך שאין כל חשש שלא היה למבקשים יומם בבית-המשפט.

3. טענות המבקשים ב"מבט-על" אינן מצביעות על חשש ממשי לקיומו של עיוות דין בעניינם. הרשעת המבקשים התבססה, בראש ובראשונה, על מוצא פיו של דורון, בין בדברים מפורשים ובין ברמזים, בין באמירה בקול רם ובין בלחישה, בין במלל ובין בתנועות ידיים. לכל אלה חברו שקריו של יצחק, דבריו של המנוח ביום מותו ועוד ראיות אובייקטיביות שאינן מתבססות דווקא על דברי המדובב.

 

עבירה: רצח.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות
בקשות שנדחו תוך דיון ענייני עיוות דין ראיות חדשות כשל בשימוש במדובב

מ"ח 7558/97 בן-ארי נ' מדינת ישראל (1999)

סמסטר: 
שנה: 
1999
מ"ח 7558/97 סימון בן-ארי נ' מדינת ישראל , נג (1) 433 - באדיבות נבו

תקציר: תחילה הורשעו שניים באותו מעשה רצח (בן ארי ובן עזרא). כל אחת מן ההרשעות התבססה על מסכת ראייתית שונה מן האחרת, כאשר שתי המסכתות לא התיישבו זו עם זו. כמו כן לא נמצאה כל ראיה הקושרת בין שני הנאשמים, ואף לא הוכח הם מכירים זה את זה. משכך, ציין בית המשפט העליון בערעורו של בן ארי כי מדובר ב"ערעור זה יוצא דופן וחסר תקדים בנסיבותיו" [ע"פ 6251/94 בן-ארי נ' מדינת ישראל, מט(3) 045 (1995)]

משגילתה על כך הפרקליטות, היא החליטה לקבל את ערעורו של בן עזרא בהודעתה: "בהתחשב בעובדה שהרשעתו של המערער מבוססת בעיקרה על הודייתו, ולעומתה עומדת הרשעתו של סימון בן ארי על יסודות מוצקים של ראיות חיצוניות ואובייקטיביות, ובהעדר ראיות לקשר בין סימון בן-ארי למערער, הגיעה המשיבה למסקנה כי יהיה זה נכון להסכים לערעורו של המערער ולזיכויו מהעבירה בה הורשע".

בדיון נוסף שנערך בבית המשפט העליון בפני הרכב של שבעה שופטים, הגיעו שלושה משופטי בית המשפט העליון, איש איש מטעמיו, למסקנה כי ראוי היה לזכות את סימון. לעומתם, ארבעת השופטים הנוספים שישבו בדין סברו שיש להותיר את ההרשעה על כנה.

קרא עוד

הטענות העיקריות שעלו מבקשתו של בן ארי למשפט חוזר הן שתיים:

1. פסק דין בעניינו יצר מצב אבסורדי על-פיו הוא נשלח למאסר עולם למרות ששלושה שופטי בית-משפט נכבד זה הורו לזכותו. כלומר, עיוות דין נוכח חילוקי הדעות בין השופטים;

2. השאלה שבשלה ניתן דיון נוסף, היינו: יכולתו של בית-משפט להכריע בהליך שבפניו בלא לקבוע עמדה באשר לעדות או לראיה שהובאו בפניו, לא נדונה כלל בדיון הנוסף. עוד טוען המבקש, כי הכרעת הרוב בדיון הנוסף מבוססת על טעמים שונים וסותרים ואינה מתיישבת עם טענות פרקליטות המדינה, לא כל שכן עם טענות המבקש: כך בהתייחס לעדותו של בן עזרא ולהודעותיו השונות, וכך בהתייחס לקיומה (או להיעדרה) של זיקה בין המסכת העובדתית שעל בסיסה הורשע המבקש לבין המסכת העובדתית שעל בסיסה הוגשו כתבי-אישום נגד יוסף, סרסור ובן עזרא. לעניין זה טען המבקש, כי סוגיית הזיקה בין שתי המסכתות עלתה רק בשלב הערעור, כך שלא ניתן לו להתגונן מפניה במהלך משפטו.               

פסיקת ביהמ"ש:

1. העובדה כי פסקי-דינו של בית-המשפט העליון בעניין הנדון ניתנו בדעת רוב ולא פה אחד, כשלעצמה, ודאי שאינה מעידה על קיומו של עיוות דין.

2. ביהמ"ש דחה את טענתו הנוספת של המבקש, לפיה הסוגיה שבשלה נתבקש וניתן דיון נוסף, לא נדונה במסגרת דיון כאמור, מקימה עילה לקיום משפט חוזר. בשלב הדיוני שבו אנו מצויים לא שואלים עוד אם צדקה הערכאה הקודמת שדנה בהליך או אם טעתה; אם דנה בכל נקודות המחלוקת, או אם נמנעה מכך. כוחן של שאלות אלו יפה בשלב הערעור – ושלב זה מוצה מכבר. השאלה שבפנינו היא אם ההימנעות הנטענת הסבה עיוות דין למבקש, ובמקרה הנדון אין הדבר כך. כל אחד מהשופטים שישבו בדיון הנוסף נדרש לשאלת מהימנותו של בן עזרא. התוצאות שאליהן הגיעו השופטים, כמו גם ההנמקות שניתנו על-ידיהם, שונות. עם זאת, אין מחלוקת, כי רוב השופטים הגיע לכלל מסקנה בדבר אשמתו של המבקש.

 

עבירה: רצח.

עילה: עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות
בקשות שנדחו תוך דיון ענייני עיוות דין דעת מיעוט מזכה

מ"ח 4282/98‏ פורת נ' מדינת ישראל (1998)

סמסטר: 
שנה: 
1998
מ"ח 4282/98‏ פורת נ' מדינת ישראל, פ''ד נב(5) 78 - באדיבות נבו

תקציר: אביגדור פורת הורשע בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירות על סעיף 220 לפקודת מס הכנסה. עקרי הרשעתו נגעו לדיווח כוזב, כאילו מקורות ההכנסה שלו ושל אשתו הם בלתי תלויים ולפעולות נוספות שביצע פורת במטרה להביא להפחתת המס ששולם על-ידיו בעבור השנים 1987-1989. כך ניכוי הוצאות פרטיות, רישום כפול של הוצאות בדוחות שלו ושל אשתו, רישום הוצאות בלא אסמכתות ורישום הוצאות שהוצאו על-ידי צדדים שלישיים. בית-משפט השלום גזר על פורת עונש מאסר בפועל לתקופה של תשעה חודשים, והפעיל עונש מאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו לתקופה של תשעה חודשים, לריצוי בחופף למאסר שהוטל על-ידיו. כמו כן הטיל בית-המשפט על פורת 12 חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של שלוש שנים ממועד שחרורו וכן קנס בסך 60,000 ש"ח או 300 ימי מאסר תמורתו.

במסגרת ערעורו לבית-המשפט המחוזי ביקש פורת להגיש ראיות נוספות מטעמו: קלסרי קבלות, שיש בהם, לטענתו, להסביר את הפער בין דיווחיו על הוצאות לבין ההוצאות שהוצגו בפני בית-המשפט, עדות רעייתו ועדות אחד מלקוחותיו. עדויות אלו נועדו, לגירסתו, להראות, כי רעייתו אכן ניהלה עסק נפרד, וכי לפיכך היה מקום להכיר בחישוב נפרד של הכנסותיה. כמו כן ביקש פורת לדחות את מועד שמיעת הערעור יידחה, זאת כדי לאפשר לעורכי-דין חדשים שמונו על-ידיו ללמוד את התיק. בית-המשפט המחוזי דחה את שתי הבקשות. זאת הואיל והדיון נדחה בעבר מספר פעמים מספר לבקשת פורת, בין היתר מחמת הטענה שמונו עורכי-דין חדשים לייצגו. בהתייחס לבקשה להמצאת ראיות נוספות, קבע בית-המשפט המחוזי, כי כל המסמכים שביקש פורת להציג היו מצויים ברשותו זה שנים, וכי דבר לא מנע ממנו להציג בפני הערכאה הראשונה את הראיות שביקש להציג בשלב הערעור, ודאי לא את עדותה של רעייתו. לגוף הדברים, דחה בית-המשפט את ערעורו של פרות על הכרעת-הדין וגזר-הדין, וכן את ערעור התביעה על קולת עונשו. בקשת רשות ערעור שהגיש פורת נדחתה. על כן הגיש פורת בקשה למשפט חוזר.

קרא עוד

עילות הבקשה:  

1. ראיות חדשות – דפי תרשומת שנערכו, לטענת המבקש, על-ידי עורך-הדין ורואה-החשבון מנחם כהן, ואשר יש בהם כדי להפריך את עדות עורך-הדין ורואה-החשבון כהן, כאילו לא העניק מעולם ייעוץ למבקש ולא המליץ לו לחשב את הכנסותיו ואת הכנסות רעייתו בנפרד; קלסרי קבלות שיש במצוי בהם, לטענת המבקש, להסביר את הפער בין דיווחיו על הוצאותיו לבין האסמכתות להוצאות; דוגמה להזמנת חוות-דעת אשר המבקש הוציא חוות-דעת בהתייחס אליה, אך התמורה בעדה לא שולמה.

2. עיוות דין – דפי תרשומת שנערכו, לטענת המבקש, על-ידי עורך-הדין ורואה-החשבון מנחם כהן, ואשר יש בהם כדי להפריך את עדות עורך-הדין ורואה-החשבון כהן, כאילו לא העניק מעולם ייעוץ למבקש ולא המליץ לו לחשב את הכנסותיו ואת הכנסות רעייתו בנפרד; קלסרי קבלות שיש במצוי בהם, לטענת המבקש, להסביר את הפער בין דיווחיו על הוצאותיו לבין האסמכתות להוצאות; דוגמה להזמנת חוות-דעת אשר המבקש הוציא חוות-דעת בהתייחס אליה, אך התמורה בעדה לא שולמה.

פסיקת ביהמ"ש:

1. ראיות חדשות - הראיות לא התקבלו.

2. עיוות דין - המבקש בחר לנהל הגנתו כפי שבחר. אין מקום לאפשר לו כעת, לאחר ששלוש ערכאות דנו בעניינו, לבחור לעצמו טקטיקת טיעון שונה ולהציג טיעונים ומסמכים, שבחר במודע להימנע מלהציגם קודם לכן. הליך המשפט החוזר אינו בבחינת "מקצה שיפורים" העומד לרשות מי שטקטיקת ההגנה שלו כשלה.

 

עבירה: מסירת דיווח כוזב לרשות המיסים (עבירה לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה). 

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות
בקשות שנדחו תוך דיון ענייני עיוות דין ראיות חדשות עדות שקר

מ"ח 6731/96 ברנס נ' מדינת ישראל (1997)

סמסטר: 
שנה: 
1997
מ"ח 6731/96 עמוס ברנס נ' מדינת ישראל, נא (4) 241 - באדיבות נבו

תקציר: עמוס ברנס הורשע בשנת 1976 ברצח החיילת רחל הלר, ונידון למאסר עולם. הרשעתו התבססה על הודאתו שניתנה לאחר חקירה ממושכת בה נפלו פגמים רבים, על ברנס הופעלו אמצעי לחץ לא לגיטימיים בחקירתו והוא אף הוכה על ידי חוקריו, שחלקם העידו עדות שקר בה הכחישו את המעשים.

על סמך חשיפה מאוחרת על ידי קצין משטרה כי בחקירתו של ברנס נפלו פגמים חמורים פתחה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורכת-הדין יהודית קרפ, בבדיקה מקיפה של הפרשה. בדיקתה העלתה ממצאים חמורים שהטילו ספק בשאלת אשמתו של ברנס.   למרות הממצאים החמורים מספר בקשות של ברנס למשפט חוזר נדחו. בין לבין, ולמרות שברנס סירב להגיש בקשה לחנינה מטעמו בשל עמידתו על כך שלא ביצע את המעשים שעל בסיסם הורשע, הוא קיבל הקלה בעונש מהנשיא. הנשיא קצב את עונשו ל-12 שנה, מהם נוכה שליש הודות להתנהגותו הטובה בין כותלי בית המאסר.

לאחר שחרורו ברנס המשיך להיאבק על חפותו, הוא הגיש בקשות נוספות לקיום משפט חוזר בעניינו. בקשותיו נדחו עד לקבלת הלכת קוזלי בבית המשפט העליון. ההלכה שקבעה כי לצורך עילת עיוות הדין  אין המבקש נדרש להוכיח פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט לטובתו ככל שעיוות דין עניינו פגם דיוני חמור או ליקוי פרוצדוראלי, שיש עמם פגיעה בזכויות היסוד שלו. השופטת דורנר, שדנה בבקשתו הרביעית של ברנס למשפט חוזר, שהוגשה באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית, קיבלה את בקשתו והורתה על קיום משפט חוזר בעניינו. השופט חיים כהן שדחה את ערעורו של ברנס, בשיחת הטלפון האחרונה בחייו, התקשר לשופטת דורנר ממיטת חוליו כדי להודות לה בהתרגשות על כך שתיקנה את העוול "שהוא עשה". ברנס היה מנושאי האלונקה של השופט חיים כהן בהלווייתו. 

בתאריך 11 בדצמבר 2002 החליט בית המשפט לזכות את ברנס בזיכוי אילם, ללא שמיעת ראיות, ומבלי לקבוע אם הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו או לא, זאת כאמור לאחר שהתביעה הביעה רצונה שלא לנהל משפט וחזרה בה מכתב האישום. בשנת 2010 פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב כי ברנס יפוצה על ידי המדינה בסכום של חמישה מיליוני שקלים על הנזק שנגרם לו בשלילת חירותו ואות הקין החברתי, אובדן כושר השתכרות והוצאות משפט. ברנס הלך לעולמו בשנת 2011. 

קרא עוד

בקשה זאת היא בקשתו השלישית של ברנס למשפט חוזר. כשתוקן סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט המסדיר את התנאים לקיום משפט חוזר, ובוטלה הדרישה כי על העובדות או הראיות העשויות לשנות את תוצאות המשפט להיות חדשות, ונוספה הוראה שעל-פיה ניתן להורות על קיום משפט חוזר במקרים שבהם נתעורר חשש של ממש כי נגרם "עיוות דין" לאדם שהורשע במשפט פלילי -  הגיש ברנס בקשה נוספת למשפט חוזר, שלישית במספר. בית-המשפט העליון, מפיו של המשנה לנשיא ש' לוין, קבע כי אין לבדוק בשנית את הראיות שנבדקו בהחלטתה של המשנה לנשיא בן-פורת. שכן, אף שהסעיף לא איפשר הבאת ראיות שאינן חדשות, בדקה המשנה לנשיא בן-פורת גם ראיות כאלו ובחנה אם קיים יסוד להעלאת ספק באשמתו של ברנס. את שאר העובדות והראיות שהובאו בבקשה ולא נדונו בגדרי הבקשה הקודמת, דן בית המשפט ודחה אותן אחת לאחת. נקבע, כי אין בכוח הראיות שהובאו כדי לקעקע את המסקנה המרשיעה שאליה הגיעו בתי-המשפט. 

 

עבירה: רצח.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה (אך לבסוף בקשה נוספת התקבלה).

 

לתיאור מורחב אודות השתלשלות העניינים בפרשת הרשעת השווא של עמוס ברנס - לחצו כאן

 

קראו פחות
בקשות שנדחו תוך דיון ענייני ראיות חדשות עיוות דין הודאת שווא עדות שקר שימוש באמצעים פסולים בחקירה

מ"ח 4342/91‏ עזרא‎ ‎נ' מדינת ישראל (1991)

סמסטר: 
שנה: 
1991
מ"ח 4342/91‏ עזרא‎ ‎נ' מדינת ישראל, פ''ד מה(5) 434 - באדיבות נבו

תקציר: רחל עזרא הורשעה בבית-משפט השלום בתקיפת שוטר במילוי תפקידו ובהפרת הוראה חוקית, הרקע לאירוע הוא אי-קיום צו מינהלי של מהנדס עיר, המורה למבקשת להפסיק בנייה. מאוחר יותר הוכשרה הבנייה נושא הדיון. לטענת המבקשת, התגלו לה לאחר מתן פסקי הדון קבלות, המצביעות על כך שבשעת הוצאת צו הפסקות הבנייה הבנייה כבר הושלמה, ולפיכך לא הופר הצו.

קרא עוד

בית המשפט קבע שלא מדובר בראיות שלא יכלה המבקשת להציג בפני הערכאה הראשונה, מתוך נקודת הנחה כי הבנייה במקרקעיה של המבקשת הינה עניין שבידיעתה - זאת בהתאם לדרישה שהייתה קבועה בחוק טרם תיקון 22 לחוק בתי המשפט. בנוסף, נדרש כי הראיות החדשות לא רק יעלו תזה עובדתית חדשה אלא יקיימו אמינות לכאורית. הראיות שהובאו אינן מלמדות כי אכן לא נעברה העבירה, שכן מדובר בקבלות המעידות על תאריך יציקת הבטון והעובדה שנוצק בטון לפני הוצאת צו הפסקת הבנייה לא שוללת את האפשרות של המשך הבנייה לאחר היציקה. אם כן, לדעת בית המשפט הראיות לא היו חדשות ולא היה בהם פוטנציאל לשינוי המשפט לטובתה של רחל. לאור מסקנותיו, דחה נשיא בית המשפט העליון דאז, מאיר שמגר, את הבקשה לעריכת משפט חוזר.

 

עבירה: תקיפת שוטר במילוי תפקידו; והפרת הוראה חוקית.

עילה: ראיות חדשות.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות
בקשות שנדחו תוך דיון ענייני ראיות חדשות