משפטו החוזר של עובדיה שלום

מ"ח 1632/16 עובדיה שלום נ' מדינת ישראל

עובדיה שלום הורשע בביהמ"ש המחוזי ברצח עורך הדין שמואל לוינסון, בשנת 1994 בביתו בשכונת רחביה בירושלים. ערעורו לביהמ"ש העליון נדחה בשנת 2001. בשנת 2016 הגיש עובדיה שלום, בקשה למשפט חוזר, באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית, אשר נדחתה ע"י המשנה לנשיאת ביהמ"ש העליון סלים ג'ובראן.

עובדיה שלום נחשד שפרץ לביתו של המנוח, עורך-דין שמואל לוינסון, בשכונת רחביה בירושלים.  על פי העובדות, המנוח נכנס לקומת המגורים התחתונה וממנה עלה לקומת חדרי השינה, שם נתקל בפורץ. ככל הנראה, התפתח מאבק בין השניים, שבמהלכו נורה המנוח בחזהו. היורה נמלט, והמנוח הצליח להתקשר למוקד המשטרה ולהודיע על השוד המזוין ועל כך שירו בו בחזהו ולמסור את שמו ואת כתובתו. המנוח הספיק להתקשר אל חברו, והשאיר לו הודעה במענה הקולי על כי נורה בביתו. בכוחותיו האחרונים, תוך שהוא ממשיך ומאבד דם, יצא המנוח את ביתו והתמוטט על המדרכה. דקות מספר לאחר מכן נפטר.

במשך חודשים מספר לא הצליחה המשטרה לעלות על עקבותיו של מבצע הרצח. כשישה חודשים לאחר אירוע הרצח, נעצר עובדיה שלום – שהיה מוכר למשטרה כמי ש"עוסק" בהתפרצויות באזור רחביה. מלכתחילה נעצר הוא כחשוד בעבירות התפרצות ונחקר בקשר לעבירות אלה בלבד, ורק שבוע לאחר מעצרו החליטה המשטרה לחוקרו כחשוד ברצח המנוח. עובדיה שלום נחקר תחת אזהרה והכחיש כל קשר לרצח. כמו כן, עובדיה שלום עבר בדיקת פוליגרף, מיוזמתו.

מאז תחילת חקירתו כחשוד ברצח  ועד להגשת כתב-האישום, עובדיה שלום מסר במשטרה שלוש גירסאות שונות. בגירסתו הראשונה, הכחיש עובדיה שלום כל קשר לרצח וטען שלא היה כלל בירושלים באותו יום. בהמשך שינה את גירסתו, הוא ביקש לקיים פגישה והביע נכונות למסור מידע שיעזור לפענח את הרצח. עובדיה שלום סיפר כי בזמן כלשהו סיפק הוא לאדם בשם בובלי אקדח, וכי בלילה שלאחר הרצח, בעת ששהה בדירתו של בובלי ביפו, הופיע בובלי כשחולצתו קרועה וידיו מוכתמות בדם והתוודה בפניו כי הופתע בעת פריצה ברחביה, הייתה תאונה, והאקדח נפל. לאחר מכן וקודם לעריכת בדיקת הפוליגרף, שינה עובדיה פעם נוספת את גירסתו והודה בנוכחותו בזירת הרצח יחד עם שותף להתפרצות לדירת המנוח, אך לא בביצוע הירי שאותו שמע ושאותו ייחס לאדם הנוסף שהיה עמו בדירת המנוח ושאת שמו סירב למסור. על גירסה זו, בשינויים כאלה ואחרים, חזר בכל החקירות במשטרה שנערכו לו לאחר מכן. במהלך משפט הזוטא ובהמשך, במשפט עצמו, עובדיה שלום התכחש לכל גירסאותיו באימרותיו שנמסרו למשטרה וטען כי כל הדברים שמסר הם דברי שקר.

בית-המשפט המחוזי הרשיע את עובדיה שלום ברצח, ברוב דעות. הוא עשה כן לאחר שפילג את הודיותיו. ביהמ"ש אימץ כאמיתי את אותו חלק בהודיות המתייחס למעורבותו ברצח, לו מצא חיזוקים בחומר הראיות, ודחה כשקרי את החלק שבו טען עובדיה שלום לקיומו של שותף שירה במנוח.

השופט משה גלבדעת מיעוט, סבר כי לא ניתן להרשיע עובדיה שלום, אותו אבחן כשקרן מופלג, על סמך ההודיות שבאימרותיו בלבד. הוא ציין כי עובדיה שלום הוא שיזם את בדיקת הפוליגרף וכי לא היה בידיעתו פרט מוכמן בולט ומרשים וכי נמצאו חשודים אחרים בפרשה. בכל אלה היה לדעת השופט גל כדי לעורר בלבו ספק סביר באשמתו של עובדיה שלום. 

בית המשפט העליון (מפי השופטת טובה שטרסברג-כהן, בהסכמת הנשיא אהרן ברק והשופט עבד א-רחמן זועבי) דחה פה אחד את ערעורו של עובדיה שלום על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. זאת, לאחר שדחה את כל טענותיו של עובדיה שלום, הן לעניין קבילות האמרות וההודאות שבהן, הן לעניין משקלן והן לעניין דיות הראיות להרשעה.

 

על סמך ראיות חדשות רבות, בהתאם לעילה הקבועה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, הגישה הסנגוריה הציבורית בקשה למשפט חוזר מטעמו של עובדיה שלום.

בין אותן ראיות ניתן למנות את קיומם של כתמי דם בזירת הרצח, שעל סמך בדיקת מעבדה התברר כי מדובר בתערובת דנ"א של שני אנשים, שאינם המנוח או בני משפחתו ואינם עובדיה שלום ; את העובדה שבמהלך החקירה, בה מסר עובדיה שלום גרסאות מפלילות, צרך עובדיה סמים קשים שהוברחו לבית המעצר, וכאשר מנת הסם לא היתה זמינה בידו נקלע למצבים קשים של תסמונת  גמילה ; ואת פרסומם בתקשורת של פרטים שמסר בחקירותיו והוגדרו כפרטים מוכמנים.

הבקשה אף נתמכה בפגמים חמורים בהתנהלות הרשויות, ועל כן נסמכה אף על עילת עיוות הדין המצויה בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט. דוגמא לפגמים אלו הינה אובדן של מוצגים מרכזיים בתיק – בהם מסכה מגרב ניילון שבה כיסה הרוצח את פניו, ושעליה אותר במהלך החקירה רוק – דבר שהסב לעובדיה שלום נזק ראיתי אדיר, שכן בדיקת דנ"א לרוק שהיה במסכה  הייתה עשויה לאפשר את מציאתו של הרוצח. אבדן המוצגים התרחש בניגוד להוראות החוק, המחייבות כי בתיקי רצח המוצגים יישמרו לצמיתות.

על אף הראיות החדשות שהוצגו בפני ביהמ"ש ואובדן המוצגים, דחה השופט סלים ג'ובראן את בקשתו של עובדיה שלום למשפט חוזר. את החלטתו נימק השופט ג'ובראן כי אומנם לראיות החדשות שהוצגו יש השפעה מסוימת על משקלה של הודעתו, אך לא קיים משקל סגולי בעל פוטנציאל לשינוי תוצאות המשפט. 

ראוי לציין את העובדה שהשופט ג'ובראן לא ראה לנכון לסטות מקביעת הערכאות הקדומות לפיה גרב הניילון נאבדה שימשה את פורץ ככפפה ולא כמסכה. זאת על אף שבין המוצגים נמצאו ככפות לטקס מגואלות בדם, שלא שיוך לעובדיה שלום. אמנם כפפות אלו לא נרשמו ברשימת המוצגים שנמצאו בזירה אך נמסרו למכון לרפואה משפטית בשקית שהכילה גם את בגדי המנוח.

 

בעוד שבקשתו של עובדיה שלום למשפט חוזר נדחתה, ניהול ההליך תרם למוסד המשפט החוזר. השופט גו'בראן ראה לנכון לנצל את הדיון בבקשתו של עובדיה שלום לציון המכשולים שעומדים בפני הסנגוריה עת היא מבקשת לערוך בדיקות במוצגים בתום ההליך המשפטי, תוך העברת ביקורת על התנהלותה של פרקליטות המדינה בהליך שנוהל בפניו. 

השופט ג'ובראן קרא לרשויות המדינה השונות, לרבות פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, לחדד ולעדכן את נהליהן ותפקודן, על מנת לסייע לגילוי האמת ולהקל על הגשת בקשות לקיומם של משפטים חוזרים, ולבחון בכובד ראש את טענות הסניגוריה הציבורית בעניין הקשיים שבהליך המשפט החוזר, ובפרט את סוגיית הגילוי והבדיקה מחדש של ראיות חפציות בעלות חשיבות פוטנציאלית להחלטה על קיומו של המשפט החוזר.