הרשעת השווא של אנתוני רייט שזוכה ב-2016
אנתוני רייט הורשע בשנת 1993 על אונס ורצח של לואיז טאלי שהתרחש בשנת 1991. הוא זוכה, בעקבות ראיות DNA חדשות באוגוסט של 2016 – אחרי 25 שנים בבית הכלא.
פרשת האונס והרצח הכתה גלים בשנת 1991, בין היתר מכיוון שתושבת פילדלפיה שנאנסה ונרצחה היתה בת 77. באוקטובר 1991 המשטרה מצאה את גופתה של לואיז טאלי בת ה-77 בקומה השניה של ביתה. היא נאנסה באכזריות, נרצחה בדקירות וביתה נבזז. לגרסת המשטרה, מישהו ניגש אליהם ברחוב מחוץ לבית ודיווח להם שאנתוני רייט, בן ה-20, קשור לפשע, וכן שהוא שוהה ברחוב סמוך עם חבר בשם ג'יימס. המשטרה מיהרה למקום ומצאה את ג'יימס, אבל לא עם רייט, אלא עם שותפו של ג'יימס לדירה. שני השותפים הודו בפני השוטרים שהם משכירים חדרים בבניין לאנשים שצורכים קוקאין, ושהם משיגים עבורם את הסמים. המשטרה מצאה בדירה טלוויזיה מביתה של לואיז טאלי המנוחה, ולכן לקחה את ג'יימס לתחנה תוך שהיא מודיעה לו שהוא עצור בתור החשוד העיקרי ברצח. בתחנה ג'יימס חתם על תצהיר לפיו רייט הודה בפניו שהוא דקר את טאלי וגנב משם את הטלוויזיה וכן שהביא את הטלוויזיה לג'ייס על מנת שזה ימכור אותה עבורו.
כעבור יום, המשטרה ניגשה לביתו של רייט, שהלך עמם מרצונו לתחנת המשטרה. בלשי המשטרה טענו שכעבור פחות משעתיים רייט חתם על תצהיר בן תשעה עמודים בו הוא מודה שהוא רצח ואנס את טאלי, לאחר שפרץ לבית במטרה לגנוב כסף כדי לקנות איתו סמים. המשטרה קיבלה צו חיפוש בביתו של רייט, וטענה שמצאה בחדרו בגדים מוכתמים בדם מהאירוע. רייט שהיה בין 20 במעצר, לעומת זאת, טוען מאז ועד היום לחפותו המלאה.
המשפט נפתח ב-1993. ג'יימס ושותפו, שהיו כזכור, לפי הודאתם, סוחרי סמים, העידו והאשימו את רייט ברצח. שני נערים העידו שהיו עם חבר נוסף ברחוב וראו את רייט נכנס לביתה של טאלי. החבר השלישי כלל לא העיד, אך המשטרה טענה שיש בידיה הצהרה שלו שתואמת את דברי שני חבריו. הבלשים העידו שהם מצאו בגדים מגואלים בדם בחדרו של רייט. מומחה פורנזי העיד שהדם על הבגדים הוא אותו סוג דם כמו של טאלי. ברם, אמו של רייט העידה שכאשר השוטרים יצאו מהבית, הם לקחו רק את הסרבל שלבש לעבודה, וכלל לא לקחו את רשימת הבגדים שטענו שעליהם מצאו את הדם ושאותם לקחו. רייט העיד במשפטו והכחיש באופן גורף שאי פעם נכנס לביתה של טאלי, וכל שכן שפגע בה. בנוסף רייט העיד שהוא אינו מכיר את שני סוחרי הסמים ומעולם לא פגש את שלושת הנערים. רייט העיד הן במשפט המקורי והן במשפט החוזר שהוא רק חתם על המסמך מכיוון שהשוטרים איימו עליו באלימות. חבר המושבעים הרשיע את רייט ברצח ובאונס, שבעה מתוך שניים עשר המושבעים אף תמכו בעונש מוות. ברם מכיוון שהטלת עונש מוות דורשת הסכמה פה אחד של המושבעים, רייט נדון למאסר עולם ללא אפשרות לקציבת העונש.
ב-2005 רייט ביקש שתערך בדיקת DNA לראיות, אך הבקשה נדחתה על-ידי שופט כעבור שנה. רייט ערער, אך הערכאה הבאה לא שינתה את ההחלטה – נקבע שמאחר שרייט הורשע על פי הודאתו במשטרה, אין מקום לבדיקת DNA. למעשה, התובע המחוזי שפרש בינתיים נלחם במאמצים של קליניקת החפות לערוך את הבדיקה עצמה, במשך יותר מחמש שנים. ב-2011 בית-המשפט העליון של פנסילבניה פסק שהודאה אינה מחסום בפני בדיקת DNA לראיות.
בשנת 2013 בוצעו בדיקות DNA לבגדים שהמשטרה טענה שהם בגדיו, ושהיא לקחה מביתו של רייט, שעליהם נמצא דמה של טאלי – התברר שאלה היו למעשה בגדיה של טאלי ולא של רייט כלל. תוצאות הבדיקה הראו שכנראה שהבלשים שיקרו כאשר טענו שלקחו את הבגדים מביתו של רייט. יתר על כן, הבדיקה הראתה שה-DNA שנמצא בזירה תואם את זה של רוני בירד – סוחר סמים שגר בשכונה, שמת בכלא בקליפורניה בשנת 2013, בגיל 62.
במרץ 2014 התובע הכללי של פנסילבניה הסכים לביטול פסק הדין המקורי, ולניהולו של משפט חוזר – אלא שהפעם התביעה טענה שרייט ביצע את הפשע בצוותא עם בירד! עמדה זו של התביעה מעלה שאלות קשות לגבי הנחישות של התביעה אחרי שמושגת הרשעה, שלא לסגת ממנה אלא עד שאין כל ברירה – שכן בשלב זה, לא רק שברור היה שנעשה עוול לרייט לכל הפחות בדרך ניהול המשפט נגדו, אלא שגם הראיות נגדו נחלשו משמעותית (כל ה-DNA שקשר אותו לאירוע לא היה שלו, וכל שנשאר היה עדויות מפוקפקות של סוחרי סמים וכן הודאתו שלו).
המשפט החוזר התחיל באוגוסט 2016 – ג'יימס וחברו, סוחרי הסמים שהעידו נגד רייט במשפט המקורי הלכו לעולמם מאז, אך לפי החוק בפנסילבניה התביעה רשאית לקבל את עדותם המקורית כראיה במשפט השני, בלי לתת לעורכי הדין את האפשרות לחקור את העדים, שלא היו בנמצא, חקירה נגדית. לכן, עדותם הוקראה כפי שניתנה במקור לחבר המושבעים, אף שרייט לא יכול היה לחקור אותם, ולעמת אותם עם ממצאים חדשים. שני הנערים שהעידו נגד רייט בזמנו, שהם ראו אותו נכנס לביתה של טאלי, העידו הפעם, ממרחק של 25 שנה שעדותם היתה כוזבת ושנמסרה בעקבות לחץ מהשוטרים. הפעם הגיע להעיד גם הנער השלישי, שכזכור לא העיד במשפט המקורי, אך המשטרה טענה אז שהוא מסר לה הודעה לפיה הוא מעיד כחבריו. התברר שהוא אכן מעיד כחבריו – גם הוא לא ראה את רייט ברחוב. התביעה התעקשה להביא את עדותם המוקדמת של שני הנערים, והבלשים טענו בתוקף שהם מצאו את הבגדים המוכתמים בדם בחדרו של רייט, וכן שהוא הודה מרצונו. רייט יוצג על ידי עורכי דין מפרויקט החפות. הוא העיד גם הפעם בהכחשה מוחלטת של מעורבות בפשע. רייט אף תיאר בפירוט כיצד השוטרים אזקו אותו ואיימו עליו באלימות אם לא יודה. בפני חבר המושבעים הוצגו תוצאות בדיקות ה-DNA שקשרו את בירד לפשע. התברר גם שמאז בדיקת ה-DNA שנערכה בשנת 2013, וזיהתה כאמור את העבריין רוני בירד בתור הפושע האמיתי באירוע, משטרת פילדלפיה והתובע המחוזי לא ערכו כל חקירה נוספת. מאחר שבירד מת בשנת 2013 הוא מעולם לא נחקר על הפשע הזה, וכל שכן הועמד לדין.
חבר המושבעים התלבט פחות משעה – רייט, שריצה עשרים וחמש שנים עבור פשע שלא ביצע, יצא מהאולם כאיש חופשי, מוקף במשפחתו שכוללת בן ונכדה. יש לזכור שבמשפט המקורי רייט ניצל מעונש מוות, אף שרוב המושבעים תמכו בעונש מוות בגלל שהמושבעים לא הצליחו להסכים על העונש פה. הדבר מעורר מחשבה לגבי בעייתיות עונש המוות בהקשרי חפות – התוצאה הקשה בה אדם חף מפשע ישב בכלא רבע מאה, היתה מתגמדת מול חומרת המחדל אילו היה מוצא להורג.
תודה למר אהרון טופר, סטודנט בקליניקת החפות בשנת 2016-17