המקרה של פיליפ ביבנס, לארי רופין ובובי ריי דיקסון
במאי 1979, פרץ גבר לדירתה של אווה גייל פטרסון, אנס אותה ושיסף את גרונה למול ילדה בן ה-4. לארי רופין, גבר שחור בן 19, היה הראשון שנעצר. לארי נתן מספר גרסאות סותרות בנקודות רבות, אך בכולן אישר שהוא רצח ואנס את הקרבן והוא פעל לבדו. מעט לפני שמשפטו אמור היה להתחיל, המשטרה תחקרה את בובי ריי דיקסון ששהה עם רופין באותו בית מחסה באותו הזמן. דיקסון טען שרופין אכן ביצע את המיוחס לו, אך הוסיף שהוא היה אתו שם. ככל הנראה במסגרת עסקאת הטיעון טען דיקסון שגם פיליפ ביבנס שהה איתם שם. בעקבות זאת נעצר גם ביבנס. תחת איום לעונש מוות ולמרות שלא הציג גרסה התואמת את התמונות שהראו לו מזירת הפשע, תוך חשש לחייו הוא גיבה את גרסתו של דיקסון. היום לאחר שחרורו הוא מעיד על תחושותיו "חשבתי שהם הולכים להרוג אותי".
המשפט שנערך ב1980 התבסס כמעט כולו על שלוש ההצהרות. דיקסון שנקרא להעיד במסגרת עסקת הטיעון, חזר בו מהודאתו במהלך המשפט של רופין, הוא תיאר גרסה מלאת סתירות, הודה שכלל אינו ידע איך נראית הקורבן ושהוא סובל מהתקפים המפריעים לזיכרונו. ביבנס הודה באשמה והעיד במשפט במסגרת עסקת טיעון גם כן, הוא חזר בו מהודאתו חודש לאחר מכן. ביבנס ודיקסון נידונו למאסרי עולם במסגרת עסקת הטיעון. רופין נידון למאסרי עולם, מרחק של מושבע אחד מעונש מוות. דיקסון, סבל מהתקפים קשים בכלא ופיתח סרטן ריאות.
פרויקט החפות בניו אורלינס IPNO קיבל פנייה לעזרה מדיקסון באמצעות קצין מבחן. הקליניקה הצביעה על מחקרים שהראו על הודאות שווא והשיגה אישור מהתביעה המחוזית במחוז פורסט לבצע בדיקות D.N.A ביוני 2010. בוצעו בדיקות על הזרע שנשאר על גופה של הקרבן. פרופיל ה-D.N.A של הזרע הורץ במחשבי ה- F.B.I, הוא לא תאם את את אף אחד מהפרופילים של שלושת הנאשמים. במקום זאת הצביע על פרופיל של אדם שהורשע באונס לפני שנתיים. בעקבות תוצאות אלו פרויקט החפות בניו אורלינס הגיש בקשה מידית לביטול ההרשעות ומחיקת ההאשמה. בינתיים שוחרר דיקסון באוגוסט מסיבות רפואיות. בספטמבר ביטל בית המשפט המחוזי את ההרשעות של ביבנס ודיקסון והורה על הליכים של משפט חזור. רופין מת ב2002 בכלא ולכן לא זכה להליך הרגיל. בדצמבר 2014 זוכו שלושתם באופן מלא. דיקסון נפטר בנובמבר בעודו מחכה לזיכוי. פיליפ ביבנס שוחרר אחרי ריצוי מאסר של 30 שנה בכלא באשמת אונס ורצח שהוא לא ביצע. המבצע האמיתי לפי דגימות ה D.N.A הורשע.
לבד מההודאות מרובות הסתירות של הנאשמים, לא ידוע על דברים אחרים שקשרו אותם לרצח. זאת למרות שההודאות ניתנו תחת לחצים רבים תוך איום לעונש מוות, על אף סתירות רבות בתוך העדויות של כל אחד מהנאשמים ובין העדויות שלהם ולמרות הגרסה העקבית של ילדה בן ה-4 של הקרבן שהעיד כי ראה גבר אחד בלבד אונס ורוצח את אמו.
המקרה מעלה שאלות רבות על מערכת המשפט האמריקאית ובכלל. ראשית ניתן ללמוד על מגבלת עשיית הצדק במסגרת עסקאות טיעון. שני החשודים היו מוכנים להודות בפשע איום ונורא שכלל לא ביצעו וזאת רק בשל החשש מעונש חמור יותר. הקלות שבה הורשעו הנאשמים, למרות הסתירות הרבות בעדויות והלחצים שהופעלו עליהם, יכולה ללמד על המשקל שיש לייחס להודאות במקרים כאלו ועל המוכנות של המשטרה ומערכת הצדק לפשרות כדי "לפתור" תיקים.
שנית, אפשר לראות את המקרה ככזה שמצדיק לפסול עונש מוות מספר החוקים או לפחות מלהשתמש בו במקרים כאלו. הרי שעונש זה נראה כאן כנשק בלתי קונבנציונאלי, אשר גרם לאנשים חפים מפשע להסכים לרצות מאסרי עולם ולהודות בפשע שלא ביצעו, רק כדי שיוכלו להמשיך לחיות, אולי בתקווה שמתישהו האמת תצא לאור.
שלישית, ניתן אולי ללמוד על היחס של גורמי אכיפת החוק לחלשים בחברה, שכן שלושת הנאשמים היו בבית שיקום, כולם ממוצא אפרו אמריקני בחברה אמריקאית הנחשדת בגזענות. מתיאוריו של ביבנס, החוקרים עשו שימוש ציני בחולשותיו, בחוסר הידע שלו והפחידו אותו עד כדי אימה. הדבר מדגיש את הצורך בעורך דין שילווה את הנאשמים גם בחקירתם.
מקורות מידע:
1. http://www.innocenceproject.org/cases/phillip-bivens/
2. http://www.nytimes.com/2010/09/17/us/17exonerate.html
3. Philip Bivens et al v. Forrest County et al, Civil No. 2:13-cv-8 (KS) (MTP) (USDC SD Miss., Hattiesburg Div.) (42 USC 1983 federal civil rights lawsuit)"
4. http://forejustice.org/db/Bivens--Phillip-.html
* תודה למר מתן שטיינבוך, סטודנט בקליניקת החפות בשנת 2016-17