תימות'י ברידג'ס ריצה מאסר של 25 שנים בשל שוד ואונס שכלל לא ביצע. ההרשעה התבססה ברובה על טענת הFBI כי שתי שערות שנמצאו בזירה, תואמות לשיערו של ברידג'ס.
ברידג'ס שוחרר מהכלא ב1.10.2015, לאחר שהתביעה הסכימה לסילוק ההאשמות נגדו. הצוות המשפטי שפעל לשחרורו כלל עורכי דין מפרויקט החפות, יחד עם משפטנים מכלא בצפון קרולינה ודויד רודולף. הצוות חשף את קיומן של עדויות שהמשטרה לא העבירה למשרד התובע המחוזי לפני המשפט. בנוסף, מחומרים שהתגלו לאחר ההרשעה התברר שהמשטרה שילמה למודיעים ואף איימה עליהם והבטיחה להם הבטחות שונות בתמורה לעדותם. דגימת דנ"א שנלקחה מהזירה שללה גם היא את האפשרות שברידג'ס הוא האשם.
משמעות הזיכוי הינה כי ברידג'ס זכאי לפיצויים מכח חוק, בסך 50,000$ לכל שנת מאסר, ועד למקסימום של 750,000$.
בשנה שחלפה מאז שברידג'ס שוחרר, הוא נאבק להשיב את חייו למסלולם הרגיל. הגם שלא ניתן להשיב את הגלגל לאחור, ההכרה הרשמית בחפותו והפיצויים המוענקים לו יסייעו לו רבות בהסתגלות.
בשנת 2013 זוכו שלושה אנשים, בשלושה מקרים שונים, בעקבות דגימת דנ"א, לאחר עדות של חוקר FBI שקבעה שלא בצדק את אשמתם, בהתבסס על שיער שנמצא בזירה. עקב כך, פרויקט החפות פנה לFBI ולארגון הלאומי למלחמה בפשיעה בבקשה לערוך בדיקה מחודשת של כל ההרשעות שבוססו על דגימות שיער מיקרוסקופיות. מסקנות הבדיקה, שפורסמו בידי הFBI ב2015, חשפו כי מתוך 268 מקרי הרשעה שהתבססו על דגימות שיער מיקרוסקופיות, ב96% אחוזים מתוכם (257 מקרים), עדותו של סוכן הFBI באשר לדגימת השיער הייתה חסרת ביסוס. 27 חוקרי FBI, מתוך 29, העידו עדות שגויה או הגישו דו"ח שגוי. הנתונים האלו אינם כוללים מקרים רבים אף יותר, בהם העדות ניתנה בידי חוקר של המדינה, ולא של הFBI, כפי שקרה במקרה של ברידג'ס.
"המקרה של ברידג'ס מהווה תזכורת חשובה לכך שעל המדינה לערוך ביקורת עצמאית על כל החוקרים שמאומנים בידי הFBI", אומרת דנה דלגר, אחת מעורכות הדין בפרויקט החפות. "במשך עשורים, חוקרים ואנליסטים של הFBI הגישו עדויות שגויות שהיוו משקל משמעותי בהרשעות רבות בכל רחבי ארצות-הברית. בעוד שהFBI הסכים לבחון מחדש את המקרים בהם הוא היה מעורב ישירות, בחינה זו לא מכסה את המקרים שבהם העדות ניתנה מפי חוקר של המדינה שאומן על-ידי הFBI".
מודין וייז מצפון-קרולינה הייתה קורבן לשוד ותקיפה שבוצעו בשלב כלשהו בין שעות הצהריים של יום ה14 במאי, 1989, לבין שעות הצהריים ביום למחרת, אז מצאה אותה כלתה בביתה של וייז, כשעל גופה סימני חבלות קשות. הקורבן, שהייתה אישה מבוגרת, במצב בריאותי לקוי, ועיוורת, נפטרה 13 חודשים לאחר מכן, מבלי שנתנה תיאור אמין של התוקף שלה. למרות שהקורבן הכחישה שהיא נאנסה, הרופא המטפל העיד כי החבלות על גופה מעידות על אונס. במשך כמה חודשים המקרה לא נפתר, עד ששלושה מודיעים בעלי עבר פלילי, טענו כי ברידג'ס הודה בפניהם שהוא ביצע את העבירה.
במהלך המשפט, התביעה הסתמכה על עדותם של שלושת המודיעים, וכן על עדותו של שוטר במז"פ, שעבר הכשרה בתחום של שיערות מיקרוסקופיות על-ידי הFBI . השוטר טען כי הוא מזהה באופן ברור ששיערה שנמצאה בזירת הפשע היא משיער ראשו של ברידג'ס. הוא הוסיף כי ישנו סיכוי של אחד לאלף שלשני אנשים לבנים (ברידג'ס הינו אדם לבן), יהיה שיער זהה. יש לציין כי ערכאת הערעור שדנה ב1992 בערעורו של ברידג'ס מצאה פגם בהסתמכות על עדות של 1 ל1000, אך בהתבסס על עדותם של המודיעים, החליטה הערכאה לאשר את הרשעתו השגויה של ברידג'ס.
ברידג'ס טען באופן עקבי לחפותו. ההגנה שלו התבססה על העדות של סוכן לשעבר בלשכת החקירות המדינתית. טביעת כף יד מדממת נמצאה על קיר בזירת הפשע, ששני אנליסטים מטעם המדינה הסכימו שלא תאמה לכף ידו של ברידג'ס. למרות הטיעון המשכנע של סנגורו של ברידג'ס, לפיה טביעת כף היד שייכת בוודאות לאשם האמתי, ברידג'ס הורשע ונידון למאסר עולם.
לאחר שחרורו, ברידג'ס עבר להתגורר יחד עם דודו ובן-דודו, וטרם חזר לדירתו. ברידג'ס יוצג בהליך הראשוני על ידי לורן מילר מהצוות המשפטי של כלא צפון-קרולינה, ופבריקנט ודלגר מפרויקט החפות. מילר ורודולף ייצגו אותו בהליך המשפט החוזר.
* תודה לגב' חני קליין, סטודנטית בקליניקת החפות בשנת 2016-17