ניקולס יאריס

 

הרקע

בתאריך ה-15.12.1981, עובדת מכירות בקניון בפנסילבניה נחטפה מרכבה בתום המשמרת שלה. לאחר שעברו מספר שעות מאז סיימה את משמרתה ולא שבה לביתה, בעלה התקשר למשטרה.

חוקרי המשטרה איתרו את מכוניתה נטושה בצד הדרך, סמוך לכביש ראשי בפנסילבניה. ביום שלמחרת, נמצאה גופתה של האישה, עם סימני אלימות, אונס ולאחר שנשדדה, במגרש חניה סמוך לכנסייה, כ-3 ק"מ ממקום הימצאות רכבה. למרות שהאישה הייתה לבושה, הבגדים שהיא לבשה נחתכו על ידי מבצע הפשע כדי לבצע בה את האקט המיני.

לפי קביעת המשטרה, האישה דיממה למוות כתוצאה ממספר רב של פצעי דקירה באזור החזה. מגופה נאספו חומרים ביולוגיים, כגון דגימת זרע ודגימה מהעור שמתחת לציפורניה. בנוסף, המשטרה מצאה כפפות, שככל הנראה נשכחו על ידי מבצע הפשע במכוניתה של האישה.

ארבעה ימים לאחר מציאת הגופה, המשטרה עצרה את מר ניקולס יאריס (Nicholas Yarris) בכביש בפנסילבניה לאחר שביצע עבירת תנועה. עצירתו השגרתית לאור עבירת התנועה שביצע הפכה במהרה לעימות אלים בין יאריס והשוטר שעצר אותו, והסתיימה במעצרו של יאריס באישום של ניסיון לרצוח שוטר. במהלך מעצרו בשל עבירה זו, יאריס סיפר לשוטרים בחקירתו כי מכר שלו הוא שאחראי לרצח האישה בקניון בפנסילבניה, וזאת כדי שהמידע ישמש קלף מיקוח לשחרורו. כאשר אותו מכר עליו סיפר יאריס נבדק וזוכה מהחדש לרצח האישה, יאריס נהפך לחשוד המרכזי בחקירת רצח האישה. השוטר שחקר את יאריס סיפר כי בחקירתו נשאל יאריס האם הוא התכוון לרצוח את האישה, ובתשובה הוא ענה "אף פעם לא התכוונתי להרוג אף אחד".

בדיקות שגרתיות שבוצעו בערכת האונס שנלקחה מהאישה לא הצליחו לשלול את מעורבתו של יאריס בביצוע הפשע. בנוסף לממצאים הביולוגיים, התביעה הסתמכה על עדות של אסיר מודיע ושל קולגות של האישה, שזיהו את יאריס כאיש שנצפה מטריד את האישה עובר לרצח, כדי להרשיע אותו. ב-1982, ניקולס יאריס הורשע ברצח, אונס וחטיפה. הוא נשפט לגזר דין מוות.

יאריס המשיך לטעון לחפותו, תוך שהוא מוביל מאבק לבדיקת DNA נוספת של ממצאי זירת הפשע. ב-1989, הוא הפך להיות המורשע הראשון ברצח שנידון למוות שדרש בדיקת DNA חוזרת כדי להוכיח את חפותו. במהלך שנות ה-90, בוצעו מספר בדיקות חוזרות של ממצאי ה-DNA מזירת הפשע, אך כל הבדיקות לא הצליחו להעלות מסקנה חד משמעית.

כשתקוותו כמעט אבדה, התרחשה פריצת דרך ב-2003 כאשר ד"ר אדווארד בלייק (Dr. Edward Blake) ביצע סבב נוסף של בדיקות של הכפפות שנמצאו במכוניתה של האישה, משטח הציפורניים שנלקח מהאישה, והחומרים הביולוגיים שנלקחו. תוצאות הבדיקה העלו כי שני הממצאים שנלקחו הן מהכפפות והן מתחתוני האישה תואמים לאותו אדם. ב-2.7.2003, על סמך אותם ממצאים, ניקולס יאריס זוכה מכל קשר לממצאים הביולוגיים שעלו מבדיקות של ד"ר בלייק.

ב-3.9.2003, בהתבסס על ממצאי הבדיקה של ד"ר בלייק, בית המשפט זיכה את יאריס.

יאריס הפך להיות האדם ה-140 שזוכה על סמך ראיות DNA, והאדם ה-13 שזוכה ועונש המוות שנגזר עליו בוטל. למרות זאת, ב-1985 הוא הואשם בניסיון בריחה ולכן נגזר עליו לרצות 30 שנות מאסר.

ב-15.1.2004, גזר דינו הופחת ל-17 שנים שכבר רוצו בפועל, ובית המשפט הורה על שחרורו. ביום למחרת, ניקולס יאריס שוחרר מכלא פנסילבניה לאחר שריצה 21 שנים על שפע שאינו ביצע.[1]

פסק הדין

בפסק הדין של רוברט קלי, מה-24.1.1983 ניקולס יאריס הורשע לחטיפה, אונס שוד ורצח מדרגה ראשונה של האישה והרשע בגזר דין מוות. על פסק הדין הזה ערער יאריס לבית המשפט העליון של פנסילבניה, שם הוחלט ב-17.10.1988 לדחות את ערעורו ולהשאיר את הכרעת הדין וגזר הדין על כנם.

יאריס טען בערעורו כי מספר ראיות שהוגשו כנגדו אינן הושגו כהלכה, ובלעדיהן משקל הראיות נגדו לא יספיק על מנת להרשיעו. בית המשפט העליון של פנסילבניה אישר הן את הכרעת הדין והן את גזר הדין של הנאשם, וקבע כי הרשעתו של הנאשם נתמכה בראיות מדעיות שקושרות אותו לאונס הקורבן. כן נתמכה הרשעתו בעדויות שנוגעות להתנהגות הנאשם כלפי הקורבן בשבוע שלפני ביצוע הפשע, וכן  הנאשם הורשע על סמך אמירות מפלילות שלו עצמו. בית המשפט קבע שמשקל זה של הראיות הוא יותר ממספק לטובת קביעת אשמתו. לפיכך אישר בית המשפט העליון של פנסילבניה את הכרעת בית המשפט המחוזי, והשריעה את הנאשם בחטיפה, אונס, שוד ורצח מדרגה ראשונה.[2]

הסוגיה המשפטית הרלוונטית

הסוגיה המשפטית במקרה זה נסבה על עניין חוזק הראיות כנגד החשוד ניק יאריס, ובעיקר על עוצמת ממצאי ה-DNA שנאספו מהאישה ומזירת הפשע, ושקושרים את יאריס לביצוע הפשע.

בניגוד למקרים אחרים בהם ישנה מחלוקת משפטית על תשובת בית משפט לשאלה מסוימת שהתעוררה במהלך בירור אשמתו של החשוד, במקרה זה מדובר על עוצמות ראיות פורנזיות הקושרות את הנאשם לזירת הפשע.

המדובר בסוגיה משפטית קלה לפתירה יחסית, במיוחד לאור התקדמות הטכנולוגיה והמדע בתחום זה בשנים אחרונות. לפיכך, כאשר התערב ד"ר בלייק בפרשה ב-2003 כאשר הטכנולוגיה בתחום זה כבר הייתה יותר מתקדמת, ניתן היה להגיע לממצאים יותר מדויקים מאלה שנמצאו ב-1983.

בארה"ב, הזיכויים על סמך ראיות פורנזיות חדשות או על סמך בדיקה חוזרת של הראיות הפורנזיות שנאספו מובילה לשחרור רובם של האסירים המעורבים בפרויקט החפות.[3]

התרומה של פרויקט החפות

התרומה של פרויקט החפות לשחרור של ניקולס יאריס היא בביצוע בדיקה חוזרת של ממצאי ה-DNA שנאספו בזירת הפשע ומגופת הקורבן.

התערבותו של ד"ר בליק התאפשרה בזכות המעורבות של פרויקט החפות בפרשה, וממצאי הבדיקה שערך ד"ר בליק הם אלה שהובילו לזיכויו משאמה של יאריס, ולבסוף גם לשחרורו.