סיפורו של קורנליוס דופרי
קורנליוס דופרי זוכה ב-4 לאפריל 2011, לאחר שריצה יותר מ-30 שנים בכלא באשמת פשע שלא ביצע.
הפשע בו הואשם
ב-23 בנובמבר 1979 זוג צעיר החנו את מכוניתם מחוץ לחנות משקאות בדאלאס, טקסס. בעוד שהאישה השתמשה בטלפון ציבורי ובן זוגה יצא מהחנות, שני גברים אפרו-אמריקאים תפסו אותם ואילצו את שניהם באיומי אקדח להיכנס למכוניתם. הגברים שדדו את בני הזוג ולאחר מכן הוציאו את בן הזוג מהמכונית. החוטפים נסעו לפארק סמוך שם אנסו שניהם את האישה באיומי אקדח וגנבו ממנה מעיל פרווה אותו ניסו בהמשך למכור. לאחר מכן, איימו עליה לא להתקשר למשטרה ונתנו לה לברוח. שוטרים בסיור הבחינו בה בצדי הדרך וסייעו לה.
החקירה וזיהויו של דופרי כמבצע התקיפה
שבוע לאחר התקיפה, קורנליוס דופרי בן ה-19 וחברו אנת'וני מאסינגיל נעצרו על ידי המשטרה כשהלכו בצידי הדרך ברחוב הקרוב למקום בו ארעה התקיפה. השוטרים טענו שעצרו אותם מכיוון שתאמו לתיאור כללי של שני גברים שחורים שביצעו תקיפה מינית באזור, דובר בתקיפה אחרת מהמקרה הנדון. השוטרים ערכו חיפוש על שניהם, דופרי לא היה חמוש ואילו ברשותו של מאסינגיל נמצא אקדח דומה לאקדח שתואר במקרה תקיפתם של בני הזוג.
דופרי ומאסינגיל נעצרו וצולמו בכדי לערוך לקורבנות מסדר זיהוי באמצעות תמונות. החוקרים הראו לקורבנות התקיפה צילומים שביניהם תמונותיהם של דופרי ומאסינגיל. הגבר שהותקף לא זיהה אף אחד מהם, אולם האישה בחרה מתוך הצילומים בדיוק את תמונותיהם של דופרי ומאסינגיל. בהמשך החקירה, הראו החוקרים את הצילומים לשתי נשים שעבדו בחנות שבה התוקפים ניסו למכור את המעיל שגנבו מהאישה. שתי הנשים לא זיהו את דופרי או את מאסינגיל.
עדויות פורנזיות אישרו שהאישה נאנסה. יש לציין בהקשר זה שדגימות הדם שנבחנו התאימו לסוג הדם של הקורבן, לפיכך לא ניתן היה להכריע את סוג הדם של התוקפים על פי העדויות הפורנזיות.
המשפט
במשפט שני הקורבנות זיהו את דופרי ואת מאסינגיל כתוקפיהם; הגבר הסביר את העובדה שלא זיהה אף אחד מהם בעת החקירה הראשונית בכך שבעת מסדר הזיהוי ראייתו הייתה מעט לקויה. בעת החקירה הנגדית של האישה בשימוע לגבי הזיהוי, היא התקשתה להבדיל בין צילומיהם של שני הנאשמים וזיהתה את מאסינגיל כדופרי, על אף ששני הנאשמים נכחו באותה עת בתוך אולם בית המשפט. בנוסף, בעת התקיפה עצמה, לא הרכיבה האישה את המשקפיים שבדרך כלל מרכיבה.
התביעה טענה שהתיק מבוסס על זיהוי התוקפים על ידי שני הקורבנות. ההגנה של דופרי התבססה על טענה הנוגעת לקושי בזיהוי בין-גזעי (שכן הקורבנות היו לבנים ואילו תוקפיהם שחורים), וכן על הכרזתו שלא היה לו שום קשר לתקיפה או לניסיון למכור את המעיל הגנוב.
ב-3 לאפריל 1980 חבר המושבעים החליט שקורנליוס דופרי אשם בשוד בנסיבות מחמירות ודן אותו ל-75 שנות מאסר. לאחר מכן, ביקש התובע לבטל את התביעה על האונס מכיוון שעל פי טענת המדינה, עלות התביעה מאוד יקרה וגם אם יורשע באונס לא ישתנה גזר הדין למעבר ל-75 שנים.
הערעורים והזיכוי
דופרי הגיש 3 בקשות לצו "הבאס קורפוס". על פי צו זה שופט רשאי להורות לרשויות להביא בפני בית המשפט אדם הכלוא בידי הרשויות ולדון במעצרו, ואם המעצר בלתי חוקי - לשחרר את האדם. שלושת בקשותיו של דופרי נדחו. בנוסף, דופרי לא היה מועמד לשחרור על תנאי מוקדם מהכלא מכיוון שאז היה צריך להודות באשמתו ולהירשם לתכנית המיועדת לעברייני מין, דבר אשר לא היה מוכן לעשות בשום אופן.
ב-2006, התובע המחוזי של דאלאס הסכים לשתף פעולה עם פרויקט החפות ולבצע חיפוש של ראיות פורנזיות שהוצגו במשפטו של דופרי. כשנה לאחר מכן, נודע מהמעבדה הפורנזית שחלק מהממצאים אבדו או הושמדו.
ב-2009 התובע המחוזי הסכים לשתף פעולה שנית עם פרויקט החפות והוחלט לשלוח את הממצאים שנותרו לבדיקות דנ"א במעבדה פורנזית בקליפורניה. המעבדה ערכה בדיקה מקיפה של הממצאים שנותרו מערכת האונס, ומצאו דנ"א של שני גברים.
ב-30 ליולי 2010 שלחה המעבדה דו"ח מפורט אשר מזכה באופן מוחלט הן את דופרי והן את מאסינגיל מכל אשמה ביחס לתקיפה שבגינה ישבו בכלא מעל 30 שנה. שכן על פי ביהמ"ש, האונס והשוד היוו חלק מאותה תקיפה מתמשכת שבוצעה על ידי אותם שני תוקפים.
משרד התובע המחוזי של דאלאס אישר שממצאי דנ"א מבססים מעבר לכל ספק את חפותו של דופרי והוא זוכה לבסוף על ידי ביהמ"ש של טקסס לערעורים פליליים. יום לאחר שחרורו, נישא דופרי לחברתו מחוץ לכותלי בית הכלא.
דופרי פרסם את הדברים הבאים כשבוע לאחר שחרורו מהכלא בשיתוף עם פרויקט החפות: "בעוד שיש לנו את הזכות המלאה לכעוס על הממשלה על כל השנים שנגנבו מאתנו וממשפחתנו, אנו מוצאים מקום להתמקד בניסיון לגרום לכך שאנשים חפים מפשע אחרים לא יורשעו בפשע שלא בצעו. לצערנו, עד היום מדינת טקסס לא פועלת מספיק בכדי למנוע הרשעות שווא ובכדי לשפר את אמינות מערכת המשפט שלנו, וזאת למרות העובדה שטקסס היא המדינה המובילה בזיכויים באמצעות דנ"א.
המחוקק נקט בפעולה קטנה אך משמעותית בכך שיצר את הוועדה ע"ש טים קול לבחינת סוגיית הרשעות השווא, הסיבות המובילות להן ודרכים למנוע אותן. ההמלצה החשובה ביותר של הוועדה הינה לערוך רפורמה בשיטת הזיהוי על ידי עדי ראייה. מניסיוננו האישי אנו יודעים עד כמה עדות ראייה שגויה עשויה להרוס לאנשים חיים שלמים. עדות ראייה הובילה למרבית המקרים של הרשעות שווא במדינת טקסס; מעל 85% מהזיכויים באמצעות דנ"א נעשו בתיקים שההרשעה בהם נעשתה על סמך עדות ראייה. הוועדה המליצה על רפורמה אשר תיטיב את השיטה באמצעות נוהל מחייב של גביית עדות כתובה מעדי הראייה. כמו כן, המליצה הוועדה על חקיקת חוק אשר יחייב את רשויות האכיפה לבצע הקלטות אלקטרוניות של כל החקירות בעבירות חמורות. העלות של הרפורמה היא נמוכה ויכולה לשפר את האמון במערכת המשפט, למנוע הרס של חיי אדם חפים מפשע, ולחסוך למדינה מיליוני דולרים של פיצויים לחפים מפשע שזוכו".
* תודה לגב' סימה גרנובסקי, סטונדטית בקליניקת החפות 2016-17