המקרה של סטיבן אייברי
סיפורו של סטיבן אייברי הוא בין המקרים הבודדים בפרויקט החפות שזכה לתהודה עולמית שהגיעה עד לבית הלבן. השתלשלות העניינים יוצאת הדופן בעניינו פורסמה בעקבות הסדרה (המעולה יש לציין) Making a murderer של רשת נטפליקס שהביאה בעשרה פרקים את ההליך הסנסציוני של הרשעותיו השונות. ההליך בעניינו עדיין מתנהל בימים אלו.
אייברי, בן 54 כיום, חי בנחלה של משפחתו במחוז מנטיווק בויסקונסין. יש לו שלושה אחים וארבעה ילדים.
לפי צוות ההגנה של אייברי במשפטו הראשון, הרשומות מבית הספר היסודי בו למד מראות שהאיי קיו שלו הוא 70.
הוא הורשע לפני הפשע בעבירות יחסית פעוטות (שוד של בירה מבר, התעללות בחתול וחשיפה לא נאותה בציבור). היו לא מעט עדים שאמרו כי משרד השריף התייחסה אליו ואל משפחתו כווייט טראש ורצו לסלק אותו.
בשנת 1985, אישה בשם פני ברנשטיין נאנסה והותקפה באלימות רבה תוך כדי הליכה לאורך אגם מישיגן. עצרו את אייברי כחשוד בביצוע המעשים לאחר שברנשטיין זיהתה אותו כמבצע במסדר תמונות וגם מסדר חי. אייברי הושם בתא מבודד ונמנעה ממנו גישה לטלפון ולעו"ד. בהוראת השריף אף לא הכלילו אותו ברשימות העצורים כדי שאנשים המכירים אותו לא יוכלו לאתר אותו באופן אקטיבי.
מוקדם יותר באותה שנה אייברי הורשע בהפניה של אקדח לא טעון לבחורה בשם סנדרה מוריס.
הליך החקירה
המשטרה למעשה יצרה על בסיס התיאור הפיזי של ברנשטיין את התוקף שלה, ציור של החשוד בתקיפה. ברנשטיין העידה שלתוקף שלה יש עיניים חומות, שיער חולי חלק וג'קט שחור מעור.
השוטרת הממונה על המקרה הייתה חברה קרובה של סנדרה מוריס. השוטרת אמרה באוזני ברנשטיין ואחרים שהתיאור נשמע כמו אייברי למרות שהיה לו שיער מתולתל ועיניים כחולות. אמירה זו של השוטרת גרמה לכך שהשריף ביקש שתמונתו של אייברי תהיה בתוך המסדר תמונות. משרד השריף יצר מסדר תמונות שממנו ברנשטיין הצביעה על אייברי כשתמונת אייברי היא במרכז ובלי תמונות של חשודים פוטנציאלים אחרים. בנוסף, למרות שברנשטיין העידה בפני השוטרים שהיא לא יכולה לראות טוב בגלל שעיניה עדיין פגועות מהתקיפה נאמר לה לחתום על דו"ח ההודעה של התקיפה שהכינה השוטרת הממונה.
בזמן החקירה שלוש נשים שונות ממשרד התובע המחוזי העידו כי סגנון התקיפה נשמע מתאים לגרגורי אלן, פושע מין תוקפני. אלן אף היה תחת מעקב משטרתי קבוע באותם ימים בשל מעורבותו המתמשכת בעבירות מין והטרדה (התובע במקרים הקודמים שלו היה אותו תובע במשפטו של אייברי) אך בשעות המקרה השוטרים נטשו את השמירה בשל קריאה למקרה חירום.
המשפט הראשון
במשפט עצמו ברנשטיין גם הצביעה על אייברי כתוקף שלה.
בוחן ראיות פורנזיות העיד במשפט ששערה שנאספה מחולצתו של אייברי התאימה לשיערה של ברנשטיין.
לאייברי היה אליבי מאומת ע"י שישה עשר אנשים שונים כולל אנשי ממשל ואינדיקציות על תשלום בכרטיס אשראי בסמוך לשעת המעשה שהוא היה במרחק 40 מייל ממקום האירוע.
אייברי הורשע ונשלח ל-32 שנים בכלא. המושבעים דנו במשך ארבע שעות בלבד לפני ההרשעה בתקיפה מינית, ניסיון לרצח וכליאה שלא כדין.
לאחר המשפט
אייברי הגיש ערעור ב1987 ו1996 לביהמ"ש הגבוהים יותר בויסקונסין ושניהם נדחו אבל כן אושרה בקשתו ב1995 לבדיקת DNA. הדגימה שנלקחה מציפורניה של ברנשטיין הראתה שיש אכן נוכחות של אדם זר (כלומר יש שם דגימה של מישהו שהוא לא אייברי ולא ברנשטיין). למרות גילוי זה, בקשתו של אייברי ב1996 למשפט חוזר נדחתה.
בשנת 1995 שוטר ממחוז בראון התקשר לבית הכלא בו שהה אייברי והודיע שפושע בשם גרגורי אלן שיושב במסגרת 60 שנות מאסר על מקרה אונס אחר הודה שהוא ביצע תקיפה מינית במחוז מנטיווק שמישהו אחר יושב עליה בכלא. פקיד הקבלה בכלא עדכן במידע זה את הבלשים של מחוז מניטווק שלא עשו דבר. השריף אף צוטט כאומר "האדם הנכון בכלא, אל תטרידו את עצמכם בזה".
בשנת 2002, לאחר 18 שנים שאייברי ריצה את עונשו, פרויקט החפות בויסקונסין הסכים לקחת את המקרה שלו.
משתתפי הפרויקט השתמשו בבדיקת DNA מתוחכמת ומדויקת שלא הייתה זמינה בזמן המשפט המקורי של אייברי. נדגמו 13 שערות שנאספו מברנשטיין בזמן המעשה בערכת האונס. מעבדת הפשע של המדינה השתמשה במאגר הדגימות של הFBI לא רק כדי לשלול את אשמתו של אייברי אלא גם כדי לאשר את אשמתו של אלן, שהדגימה שלו תאמה לשרידים שנמצאו. ראיות תומכות שהועלו בבקשה של פרויקט החפות לביטול ההאשמות היו טעויות בעדויות ראייה ואיסוף וטיפול לא תקין בראיות פורנזיות.
ב2003 הוגשה בקשה ע"י פרויקט החפות של ויסקונסין אל התובע המחוזי של מנטיוק לבטל את האישומים נגד אייברי. בקשה זו התקבלה ובספטמבר אייברי אכן שוחרר.
בעקבות הפרשה
התובע הכללי של ויסקונסין הוציא צו לקיום חקירה על התנהלות משרד השריף בחקירת אייברי בעקבות השחרור. בערך חמישה אנשים ממשרד השריף פוטרו בעקבות הטיפול במקרה של אייברי.
סיפורו יוצא הדופן של אייברי התחיל להתפרסם ולתפוס תאוצה תקשורתית עצומה.
התהודה דחפה את המחוקקים בויסקונסין לחקוק חוק שמטרתו לשפר את פעילויות החקירה והבילוש כך שהסיכון להרשעת שווא יוקטן. הצעת החוק כללה בין השאר הליך מוסדר ומשופר לעדויות ראיה והוראות כיצד לחקור חשודים ועדים ואיך מאחסנים בצורה מיטבית ראיות חומריות. החוק נודע כ: avery bill ונחקק ב2005. שמו הרשמי הוא Criminal Justice Reform Bill.
אייברי הגיש תביעה אזרחית נגד מחוז מנטיווק, השריף הקודם והתובע המחוזי הקודם על סך 36$ מליון.
אבל כאן לא תם סיפורו המטורף של אייברי.
המקרה השני
בשנת 2005, שנתיים לאחר שחרורו של אייברי הוא הואשם ברציחתה ותקיפתה המינית של תרזה הלבק.
תרזה הלבק הייתה צלמת שהפגישה האחרונה הידועה שלה הייתה עם אייברי בה הייתה אמורה לבוא ולצלם מכונית בנחלה שלו שהוא רצה לפרסם למכירה. אייברי אף הודה כי היא אכן הגיעה אליו לצלם מה שהפך אותו לאדם האחרון שראה אותה בחיים.
מכוניתה של הלבק נמצאה בנחלה של משפחתו של אייברי כשבתוכה שאריות DNA של אייברי. בלשים שביצעו חיפוש מצאו שאריות של גופה שרופה בבור שריפה סמוך לקרוון של אייברי.
אייברי נעצר והורשע ברצח, חטיפה ותקיפה מינית.
אייברי טען שהמשפט מבוסס על הפללה, בפרט בשל הסמיכות למתן גזר הדין בתביעתו האזרחית (בסוף הוסכם על הסדר של 400,000 $ בתביעה זו בשל הצורך הדחוף של אייברי לשלם לעו"ד המייצגים אותו).
כדי להימנע ממראית עין, כל הליך התביעה והחקירה הועבר למחוז השכן למניטווק. למרות זאת, בלשי מנטיוק השתתפו באופן פעיל בהליך החיפוש שנערך בנחלת משפחת אייברי. למעשה, בלש מאותו מחוז הוא אף זה שמצא את המפתח למכוניתה של הלבק בחדרו של אייברי לאחר שכמה בלשים ביצעו שם חיפוש לפניו ולא מצאו דבר.
עורכי הדין של אייברי במשפט זה טענו שנשתלו ראיות. עורכי הדין גילו שקופסת ראיות מהמשפט הקודם הכוללת דגימות מדמו של אייברי נפתחה והעלו ספקולציה שהשתמשו בדגימת הדם להפליל את אייברי. התביעה ביקשה מFBI כתגובה בשל אמירה זו לבדוק את הדגימות שנמצאו ברכבה של הלבק לשם שלילה של שרידים לEDTA, חומר שמשמש לשימור דגימות דם אבל לא מצוי באופן טבעי בגוף האדם. בדיקות הFBI לא מצאה שרידים לחומר זה בדם שנאסף מרכבה של הלבק.
בשנת 2006 האשימו את אחיינו של אייברי, ברנדן דניס, בסיוע לרציחתה של הלבק לאחר שהודה בחקירה שהוא סייע לאייברי להרוג את הלבק ולהחביא את הגופה. דניס לאחר מכן חזר בו וטען שהודאתו הוצאה ממנו בכוח. הוא אף סירב להעיד במשפטו של אייברי. בשל כך דניס הורשע בביצוע ממש של רצח, אונס ושימוש לא הולם בגופה ונשלח למאסר עולם עם אפשרות לחנינה לאחר שירצה 41 שנים לפחות. עו"ד של אייברי ביקש בעקבות שינוי עדותו את ביטול משפטו של אייברי ונדחה.
אייברי נמצא אשם ברצח בכוונה תחילה והחזקה לא חוקית של נשק לאחר שהמושבעים דנו לאורך 22 שעות במשך שלושה ימים. הוא נשלח למאסר עולם בלי אפשרות חנינה.
לאחר ההרשעה השנייה
בינואר 2016 התגלה ע"י מגזין בארה"ב שמושבע אחד במשפטו של אייברי היה אביו של שריף מנטיוק ומושבעת אחרת הייתה אשתו של הרשם במחוז מניוטק.
מושבע שפרש באמצע המשפט בשל אירוע חירום משפחתי העיד שבתחילה שבעה מושבעים היו בטוחים שאייברי חף מפשע. מושבע אחר טען שהם חשו מאוימים לקבוע שאייברי אשם.
ב2011 ביהמ"ש של המדינה דחה את בקשתו של אייברי למשפט חוזר, ב2013 גם ביהמ"ש העליון של ויסקונסין דחה את בקשתו לשנות את ההחלטה.
ב2016, עורכת דין ידועה בשם קתלין זלנר, בשיתוף פעולה עם פרויקט החפות של מידווסט הגישה בקשה חדשה למשפט חוזר לאייברי. זלנר ופרויקט החפות של מידווסט טענו שזכותו של אייברי להליך הוגן נפגעה. נטען שהשוטרים פעלו באופן לא חוקי באיסוף הראיות - בדיקה של שטח מעבר למה שהוגדר בצו החיפוש. נוסף על כך הוגשה בקשה עם המון סעיפים לביצוע בדיקה מדעית מורכבת ברוב הראיות שהוגשו.
ב2015 הגישו צוות ההגנה של אחיינו של אייברי, דניס, צו של הביאס קורפוס בעילת הפרת זכויותיו החוקתיות בשל רשלנות בייצוג של עו"ד הקודמים שלו שהיו מהסניגוריה הציבורית. השופט הסכים איתם וקבע שעוה"ד הבטיחו לו הבטחות שווא אם יודה. נפסק בנוסף שהחוקרים לא ביצעו חקירה מספקת מלבד תשאול דניס. החוקרים נתנו לו שאלות מנחות והוראות מעורפלות כדי שייתן להם את התשובה שהם רוצים לשמוע. שלוש פעמים החוקרים חקרו אותו לבד, נער בגיל התיכון ובלי נוכחות של עו"ד אחרי שהוציאו אותו מהכיתה באמצע שיעור, החקירה האחרונה אף הייתה באישורו של עו"ד עצמו שלא תיעשה בנוכחותו.
נוסף על ההתקדמות בצו הביאס קורפוס, ב2016 בימ"ש זיכה את דניס תחת הקביעה שהודאתו לא הייתה מרצון. ביהמ"ש לערעורים הורה להשאיר אותו במעצר עד שיוכרע לעניין רשלנות בייצוג (תשובת המדינה עוד לא הוגשה).
אייברי הוגדר כיחיד מכל המשתתפים בפרויקט החפות בכל אמריקה שהואשם שוב בפשע אלים. יוצרי הסדרה הודיעו שהם יחזרו לעונה שנייה שתתמקד בסיבוב הזה של אייברי ואחיינו מול מערכת המשפט.
* תודה לגב' טל סויסה, סטודנטית בקליניקת החפות בשנת 2016-17