סיפורן של רביעיית סן אנטוניו
4 חברות קרובות, אליזבת' רמירז, קריסטי מאייהאף, קסנדרה ריברה ואנה ואסקז, הורשעו ב1997 באונס של 2 ילדות קטנות שהתרחש כביכול ב1994 בסן אנטוניו, טקסס, ונשלחו לכלא למרות שהראיות הצביעו על חפותן. ככל הנראה הן נרדפו והורשעו לאור העדפות המיניות שלהן.
2 האחייניות בנות ה7 וה9 של רמירז התארחו במשך שבוע אצל דודתן בזמן שאימן הייתה בקולרדו. רמירז באותה תקופה גרה עם חברתה ועם עוד זוג חברות. לאחר שחזרו הילדות מהביקור אצל דודתן הן העידו כי הן נאנסו, ועברו התעללות מינית מצד רביעיית הנשים תחת איומי אקדח.
עדותיהן של הילדות היו בעלות סתירות שונות לגבי העובדות כמו מי? מתי? ואיפה? , אבל בזמנו ביהמ"ש התעלם מכך לאור כך שנאמר שמדובר בסטיות קלות בלבד.
מעורבות פרוייקט החפות
ב2013 מייק וור ופרוייקט החפות של טקסס ביקשו בשם הנשים משפט חוזר לאחר הרשעה לאור ראיות מרכזיות שהעלו ספקות רציניים לגבי נכונות הרשעתן של הנשים: ראשית לאור החזרה מעדותה של אחת הקורבנות לכאורה ושנית לאור חזרה מעדותה של המומחית הרפואית שהעידה כנגד הנשים.
ואסקז שוחררה בקיץ 2013, ובהמשך השנה שוחררו 3 הנשים האחרות לאור חידוש בחוק הקובע כי אם נעשה שימוש בראייה מדעית שלאור ההתקדמות הטכנולוגית התגלה כי הראיה איננה אמינה, אזי יש לשחרר נאשמים שהואשמו על סמך ראיה זו. בשלב זה שמן של הנשים עוד לא נוכה, והן עדיין לא הוכרזו כחפות מפשע, אבל הן המשיכו להיאבק על חפותן במשך כ20 שנה, ומעולם לא חשבו להסכים לעסקת טיעון, עד שלאחרונה הפך ביהמ"ש הפלילי לערעורים בטקסס את ההכרעה המקורית והכריז כי הנשים חפות מפשע.
לבסוף הנשים זוכו לאור כך שאחת הקורבנות לכאורה חזרה בה מעדותה על מעשה האונס, והודתה שמשפחתה הכריחה אותה להאשים את דודתה בהתעללות מינית. מעדותה של הקורבן עלה כי לאחר שחזרו הסבתא ראתה את 2 הילדות ובת דודתן משחקות יחד במשחק שבו הן כביכול ישבו ברכב, כאשר אחת מהן נהגה ושתיים מהן ישבו מאחור ושיחקו באמא ואבא וכחלק מזה גם התנשקו. הסבתא זיהתה זאת כהתנהגות "חריגה" , וקראה לאביהן. כאשר האב התעמת עם הבנות ושאל היכן הן למדו להתנהג כך, הן ענו כי הן למדו זאת ממנו. בשלב זה האב צעק עליהן כי הוא יודע שהן למדו זאת מדודתן ושהן עברו התעללות מינית על ידה ושיספרו לו על כך. היא העידה כי לכל אורך התהליך הן הודרכו לפרטי פרטים, ואם הן היו טועות אביהן היה מרביץ להן. הנאשמות לכאורה הביאו ראיות נוספות המוכיחות כי אביהן של המתלוננות הכריח אותן באמצעות איומים והתעללות להעיד כנגד דודתן וחברותיה כדי לזכות ביתרון לטובת הדיון במשמורת על ילדיו. כמו כן העידה הקורבן לכאורה כי את אחת הנאשמות היא מעולם לא ראתה לפני שהגיעה לתחקור במשטרה ונשאלה לגבי מי ביצע את הפשע, וכאשר טעתה והצביעה על אישה לא נכונה, השוטר כיוון אותה להצביע על האישה המתאימה, כלומר על אחת השותפות לדירה של דודתה. בנוסף המומחית הרפואית במשפט המקורי חזרה בה מעדותה על כך שהיו סימנים פיזיים באיברי המין של הילדות שיכלו להתרחש רק לאור התעללות מינית וחדירה של חפצים זרים, וזאת על רקע התקדמות טכנולוגית ומחקרים חדשים שהוכיחו כי אותם סימנים יכולים לקרות באופן טבעי ולאו דווקא לאחר תקיפה מינית.
כדי להוכיח את חפותן נדרשו הנשים להוכיח כי לאור הראיות בזמננו אף מושבע סביר לא היה מרשיע אותן באונס, והן עמדו בנטל הנדרש.
סיפורן של הרביעייה זכה לסיקור נרחב בסרט הדוקומנטרי `Southwest of Salem: The Story of the San Antonio Four" שעקב אחרי המאבק של הרביעייה לזיכוי מלא.
* תודה לגב' שרון שריבר, סטודנטית בקליניקת החפות 2016-17