מ"ח 3/81 אבו נ' מדינת ישראל (1981)
תקציר: סלומון בן ז'ק אבו, הורשע בתאריך 30/11/70 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ברציחתם של עזרא מזרחי ואהרון מליח. מאז הוא מרצה עונש של מאסר עולם שנגזר עליו. ערעורו על ההרשעה נדחה ביום .20/6/71
רק בשנת 1981הגיש המערער לנשיא בית המשפט העליון דאז, השופט לנדוי, בקשה להורות על עריכת משפט חוזר. הנשיא קיבל את הבקשה. בהחלטה צויין כי לא היו לפני בית המשפט המחוזי בהליך הקודם עדים, שזיהו את המערער (המבקש) במישרין כמי שירה בשני הקרבנות, וכי ההרשעה הושתתה כל כולה על ראיות נסיבתיות. לפי מימצאו של בית המשפט המחוזי, על יסוד אותן ראיות נסיבתיות, ירה המערער בקרבנותיו באקדח מסוג "ברטה" ולאחר היריות ברח ממקום המעשה, פינת הרחובות אלנבי-הירקון בתל-אביב. קבוצת חיילים שהזדמנו למקום רדפו אחריו. המערער נתפס בסופו של דבר על-ידי רודפיו, כשהוא מסתתר בחצרו של בית ברחוב חברון. למחרת היום נמצא אקדח בחצר בית בפינת הרחובות הירקון ונס ציונה, מקום המצוי במסלול בריחתו של המערער. גירסת המערער הייתה, כי זמן מה לפני היריות - תוך הליכה ברחוב הירקון מכיוון צפון דרומה - הוא הגיע עד לפינת רחוב הירדן, שם נתקל בקבוצת חיילים, כשהם רצים ומשמיעים קריאות אזהרה. הוא נבהל וברח מפניהם, שכן חשש להיעצר בשל "תלונה בענין כלשהו שהוגשה נגדו למשטרה".
בהמשך מציין הנשיא לנדוי כי בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון לא חלקה ההגנה על כך שהאקדח, אשר נתגלה למחרת היום, הוא הכלי, ממנו נורו היריות הקטלניות. לעומת זאת נטען בשמו, שהמקום בו נמצא האקדח (פינת הרחובות הירקון-נס ציונה) לא היה במסלול המרדף אחריו, וכי מתקבל על הדעת, שהיורה האמיתי או אדם בשליחותו הוא אשר "שתל" את האקדח בין שעת המרדף לבין מציאתו כמתואר, אולי כדי לטפול עליו את מעשי הרצח. גירסה זו נדחתה בשתי הערכאות. נקבע בבית המשפט המחוזי ואושר בערעור - שהמערער לא נקלע למרדף באקראי, אלא ברח משם על נפשו ותוך כדי בריחתו השליך במסלול ריצתו אותו אקדח אל המקום בו נתגלה למחרת היום.
הבקשה לעריכת משפט חוזר הוגשה, כמבואר, באיחור רב. הטעם לכך הוא, שרק בנובמבר 1980, תוך עיון בתיק החקירה המשטרתית, שהועמד לרשותו של פרקליט מטעמו, נתגלה בו דף מיומן, שכתב מר אהרון ברגמן, במסגרת מילוי תפקידו כמומחה לבאליסטיקה במחלקת הזיהוי הפלילי של משטרת ישראל. הרישום בוצע בזמנו לצורך ניסוי ירי באקדח הנדון. נאמר שם:
"הכלי מגורז עם גריז יבש, הצינה זזה בקושי, הקנה נראה נקי. לא העברתי פלנלית ניקוי מחשש לטשטש הסלילים... הערה: אחרי היריה הראשונה הכלי פעל בסדר ביתר היריות"
הבקשה לדיון חוזר נשענה בעיקר על קביעת המומחה כי "הקנה נראה נקי". טענת הסנגור הייתה, שאם אמנם היה קנה האקדח נקי, כי אז לא ייתכן שממנו נורו היריות הקטלניות, שכן כל ירייה גורמת להיווצרות פיח בקנה.
אם כי קיימות אפשרויות רבות ושונות - כגון, שמר ברגמן טעה בתארו את הקנה כנקי, או שהקנה נוקה על-ידי מאן דהוא לאחר שנתגלה אך לפני שהגיע אל מר ברגמן לבדיקה, או שהיריות הקטלניות נורו מאקדח אחר, אפשרויות שמנה בהחלטתו - ראה הנשיא ברישום "הקנה נראה נקי" ראיה חדשה, שלא הומצאה בזמנו לפרקליטות המדינה, ואשר "יכולה... להתישב עם גירסת המבקש שהאקדח 'הושתל' באותו מקום. כי פעולה זו היתה יכולה להעשות אחרי שהקנה נוקה מפיח היריות". הנשיא נדוי שקל את טענת היועץ המשפטי לממשלה, "שגם כאשר מביאים בחשבון את קביעתו של המומחה שקנה האקדח נראה נקי, עדיין היה יסוד להרשעה בכלל הראיות שהוגשו במשפט, ובין היתר בממצאו העיקרי של המומחה מר ברגמן, על יסוד ניסוי הירי שערך, שהקליעים אשר הוצאו מגופות הקרבנות נורו מאותו אקדח והממצא העובדתי הנוסף של שתי הערכאות שעדויותיהם של עדי תביעה אשר ראו את הבורח בבריחתו מעידות על מסלול רצוף של הבורח ממקום הפשע ועד למקום שבו נתפס המבקש".
מסקנתו של הנשיא לנדוי הייתה, כי "הממצא כי היריות נורו מן הכלי הנדון ושהכלי הושלך על ידי היורה בעת בריחתו אכן היה יסוד מהותי במבנה ההרשעה בשתי הערכאות והראיה החדשה שנתגלתה יש בה כדי להטיל ספק ביציבות היסוד הזה".
בכך לדעתו התקיימה הדרישה כי הראיה החדשה תהא עשויה "לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון". לצד זאת, הנשיא לנדוי הבהיר היטב, כי לא עליו המלאכה להעריך את כלל הראיות הערכה חדשה משלו, וכי רחוק הוא לקבוע עמדה, מה יהיו התוצאות של המשפט החוזר.
עבירה: רצח
עילה: ראיות חדשות.
תוצאת ההליך: הרשעה מחדש - במשפט החוזר (ערעור שהוגש כנגד ההרשעה נדחה).