check
עיוות דין | קליניקת החפות

פסיקה

טענות מרכזיות

עיוות דין

מ"ח 1689/17 ויקטור גואטה נ' מדינת ישראל (2019)

סמסטר: 
שנה: 
2019

תקציר: ויקטור גואטה הורשע ברצח בכוונה תחילה של איזו שוורץ ז"ל, עימו היה מסוכסך החל מפברואר – מרץ 2004 על רקע רצונו של ויקטור להשתלט על עסקי מכירת הסמים בשכונת דורה בנתניה. על פי הנטען בכתב האישום, בבוקר יום 29.3.04 הגיע ויקטור גואטה לבדו לביתו של שוורץ ולאחר ששוורץ הכניס אותו לביתו הוא היכה בראשו של שוורץ, כפת ידיו מאחורי גבו באמצעות חוט חשמל וחנק אותו בחוט חשמל אחר. 

הרשעתו נסמכה, בעיקרה, על עדויותיהם של ארבעה עדי תביעה עיקריים: ביסמוט (אותו על פי הטענה ויקטור ניסה לשדל לרצוח את המנוח, אך תוכנית זאת לא יצאה לפועל), רחל פרץ (שהעידה כי ויקטור התוודה בפניה בביצוע הרצח), ושני מדובבים אשר חלקו תא עם ויקטור והעידו על פרטים מוכמנים שמסר להם בקשר לרצח (יש לציין כי המדובבים תודרכו טרם תחילת הדיבוב כי ויקטור חשוד ברצח המנוח בחניקה. לא זו אף זו, מרבית דבריו של ויקטור למדובבים לא נקלטו במכשירי ההקלטה, כיוון שבתא הושמעה מוסיקה רועשת. לטענת המדובבים ועד נוסף ששהה בתא המעצר באותה עת, ויקטור הוא שהגביר את עוצמת הווליום בכדי למנוע את הקלטת שיחותיהם).

קרא עוד

בית המשפט מצא שעדויות אלו, ככל הנוגע לאירוע הרצח, מהימנות, וקבע כי העדויות משתלבות זו בזו ונתמכות על ידי ראיות נוספות אותן הציגה התביעה לכדי פסיפס ראייתי המשרטט תמונה ברורה וחד משמעית באשר לביצוע המעשה על-ידי ויקטור גואטה. מנגד, מצא בית המשפט את גרסתו של ויקטור כבלתי מהימנה, דחה את טענת האליבי מטעמו, וקבע כי לא הצליח לספק הסבר ממשי לראיות המפלילות נגדו.  טענת ההגנה כי ויקטור הופלל במסגרת קונספירציה בין חוקרי המשטרה לבין עדי התביעה נדחתה מכל וכל על ידי בית המשפט. שכן, לטענה זו לא הובאה כל ראיה ממשית, והיא נותרה תיאורטית בלבד. 

אמנם, בית המשפט המחוזי העביר ביקורת על אופן חקירתה של רחל שכלל איומים, צעקות והתנהגות נוקשה של החוקרים כלפיה. עם זאת, דחה את הטענה כי התנהגות זו של החוקרים כלפיה גרמה לרחל להעליל על ויקטור את מעשה הרצח.

על גואטה נגזר מאסר עולם, ובשנת 2009 דחה בית המשפט העליון את הערעור שהגיש כנגד הכרעת הדין.

בחודש פברואר 2019 התקבלה בקשתו של ויקטור גוואטה למשפט חוזר, בהסכמת פרקליטות המדינה, זאת בעקבות התפתחות שאירעה בשנת 2015 בחקירת פרשה אחרת, רצח דורון סרוסי ז"ל, במסגרתה התברר כי בחומרי החקירה מצויים, בין היתר, הקלטות וחומרי חקירה שרלוונטיים גם להגנה של ויקטור גואטה. לנוכח הסכמת הפרקליטות לקיום המשפט החוזר, השופט ניל הנדל לא ראה צורך להתייחס לטענתו של ויקטור גואטה בדבר הסתרה זדונית של החומר או פעולות חקירה בלתי חוקיות שבוצעו.

למרות הסכמתה לעריכת משפט חוזר בעניינו של גואטה, הפרקליטות עומדת על כך שהרשעתו של גואטה "מבוססת על אדנים מוצקים". והוציאה הודעה לפיה "בהקשר זה יודגש, כי בחומר החדש לא נמצאה ראיה המלמדת על חפותו של גואטה". המשפט החוזר עתיד להתנהל בקרוב והפרקליטות מתכוונת להמשיך ולבקש להרשיע את גואטה ברצח.

 

עבירה: רצח בכוונת תחילה.

עילה: עיוות דין.

תוצאת ההליך: המשפט החוזר תלוי ועומד.

 

קראו פחות

מ"ח 1632/16 שלום נ' מדינת ישראל (2017)

סמסטר: 
שנה: 
2017

תקציר: עורך-דין שמואל לוינסון, נרצח בביתו בשכונת רחביה בירושלים. על פי עובדות כתב האישום, המנוח נכנס לקומת המגורים התחתונה וממנה עלה לקומת חדרי השינה, שם נתקל בפורץ. ככל הנראה, התפתח מאבק בין השניים, שבמהלכו נורה המנוח בחזהו. היורה נמלט, והמנוח הצליח להתקשר למוקד המשטרה ולהודיע על השוד המזוין ועל כך שירו בו בחזהו ולמסור את שמו ואת כתובתו. המנוח הספיק להתקשר אל חברו, והשאיר לו הודעה במענה הקולי על כי נורה בביתו. בכוחותיו האחרונים, תוך שהוא ממשיך ומאבד דם, יצא המנוח את ביתו והתמוטט על המדרכה. דקות מספר לאחר מכן נפטר. 

במשך חודשים מספר לא הצליחה המשטרה לעלות על עקבותיו של מבצע הרצח. כשישה חודשים לאחר אירוע הרצח, נעצר עובדיה שלום – שהיה מוכר למשטרה כמי ש"עוסק" בהתפרצויות באזור רחביה. מלכתחילה נעצר הוא כחשוד בעבירות התפרצות ונחקר בקשר לעבירות אלה בלבד, ורק שבוע לאחר מעצרו החליטה המשטרה לחוקרו כחשוד ברצח המנוח. עובדיה שלום נחקר תחת אזהרה והכחיש כל קשר לרצח. כמו כן, עובדיה שלום עבר בדיקת פוליגרף, מיוזמתו. מאז תחילת חקירתו כחשוד ברצח  ועד להגשת כתב-האישום, עובדיה שלום מסר במשטרה שלוש גירסאות שונות. כאשר הגרסה הראשונה כללה הכחשה גורפת של מעורבות באירוע, ובגרסתו האחרונה עובדיה שלום הודה בנוכחות בזירת האירוע אך לא בביצוע הרצח. במהלך משפט הזוטא ובהמשך, במשפט עצמו, עובדיה שלום התכחש לכל גירסאותיו באימרותיו שנמסרו למשטרה וטען כי כל הדברים שמסר הם דברי שקר. עובדיה שלום הורשע בביהמ"ש המחוזי ברצח, ערעורו לביהמ"ש העליון נדחה בשנת 2001.  

בשנת 2016 הגיש עובדיה שלום, בקשה למשפט חוזר, באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית.

קרא עוד

הבקשה למשפט חוזר נסמכה על ראיות חדשות רבות, בהתאם לעילה הקבועה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט. בין אותן ראיות ניתן למנות את קיומם של כתמי דם בזירת הרצח, שעל סמך בדיקת מעבדה התברר כי מדובר בתערובת דנ"א של שני אנשים, שאינם המנוח או בני משפחתו ואינם עובדיה שלום; את העובדה שבמהלך החקירה, בה מסר עובדיה שלום גרסאות מפלילות, צרך עובדיה סמים קשים שהוברחו לבית המעצר, וכאשר מנת הסם לא היתה זמינה בידו נקלע למצבים קשים של תסמונת  גמילה; ואת פרסומם בתקשורת של פרטים שמסר בחקירותיו והוגדרו כפרטים מוכמנים.

הבקשה אף נתמכה בפגמים חמורים בהתנהלות הרשויות, ועל כן נסמכה אף על עילת עיוות הדין המצויה בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט. דוגמא לפגמים אלו הינה אובדן של מוצגים מרכזיים בתיק – בהם מסכה מגרב ניילון שבה כיסה הרוצח את פניו, ושעליה אותר במהלך החקירה רוק – דבר שהסב לעובדיה שלום נזק ראיתי אדיר, שכן בדיקת דנ"א לרוק שהיה במסכה  הייתה עשויה לאפשר את מציאתו של הרוצח. אבדן המוצגים התרחש בניגוד להוראות החוק, המחייבות כי בתיקי רצח המוצגים יישמרו לצמיתות.

על אף הראיות החדשות שהוצגו בפני ביהמ"ש ואובדן המוצגים, דחה השופט סלים ג'ובראן את בקשתו של עובדיה שלום למשפט חוזר. את החלטתו נימק השופט ג'ובראן כי אומנם לראיות החדשות שהוצגו יש השפעה מסוימת על משקלה של הודעתו, אך לא קיים משקל סגולי בעל פוטנציאל לשינוי תוצאות המשפט. 

 

עבירה: רצח.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

לקריאה נוספת לחצו כאן

 

קראו פחות

מ"ח 7808/16 בירנבאום נ' מדינת ישראל (2017)

סמסטר: 
שנה: 
2017

תקציר: בקשתו למשפט חוזר של יעקוב בירנבאום מגוללת פרשה שתחילתה בכתב אישום כנגד שישה נאשמים, וביניהם מר בירנבאום, מר שלמה ולד, וכן חברת פסיפיקה אחזקות בע"מ, שהיתה במועדים הרלבנטיים חברה ציבורית אשר נסחרה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. בעקבות הודאתם של שלושה מן הנאשמים במסגרת הסדר טיעון, הוגש כתב אישום מתוקן, שכלל שני אישומים. האישום הראשון, אשר הופנה כנגד פסיפיקה ואינו נוגע לעניינו של בירנבאום, עסק בדיווחים מטעים שמסרו החברה, ולד ונאשם נוסף, בנוגע לעסקה לרכישת מקרקעין ברומניה. האישום השני הופנה כלפי המבקש, ועניינו בדיווחים בדבר מבנה האחזקות במניותיה הנסחרות של פסיפיקה. עיקר הטענה נגד בירנבאום היא שהתקיים בינו לבין ולד הסכם לפיו רכש ולד מניות של פסיפיקה בעבור המבקש והחזיק בהן בנאמנות. הסדר שלטענת התביעה גובש במטרה להבריח נכסים מן הרכוש המשותף של בירנבאום ושל אשתו על רקע סכסוך גירושין שהתנהל ביניהם. טענה זאת הוכחשה על ידי בירנבאום, אך בית המשפט המחוזי דחה את עמדתו, הרשיע אותו בעבירות של הפרת חובות גילוי ודיווח בניירות ערך, ודן אותו לשנת מאסר על תנאי וקנס בסך של 300,000 ש"ח. הערעור שהגיש בירנבאום לבית המשפט העליון נדחה, וכך גם בקשה לדיון נוסף.

קרא עוד

בקשתו של בירנבאום למשפט חוזר נסמכה על ראיות חדשות רבות, בינהן ניתן להזכיר את צוואתו של ולד ממנה עולה כי הכספים שקיבל מבירנבאום ואשר שמשו אותו להשקעות בחברת פסיפיקה, נקבלו בהלוואה - אותה ביקש להחזיר מעזבונו.
בית המשפט, לאחר שסקר בפרוטרוט כל אחת מן הראיות אשר הובאו בבקשה, פסק כי לא הוצגה תשתית ראייתית ממשית המקימה עילה למשפט חוזר מכוח סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, הקובע את עילת הראיות החדשות. דבר זה נכון ביחס לכל ראייה בנפרד וכן ביחס למכלול הראיות המצטבר. יתרה מזאת,  בית המשפט קבע כי לגבי חלקן הארי של הראיות יש יסוד סביר להניח שהיו בחזקתו של המבקש זה מכבר ולא הוצגו במשפט או בערעור, וכן כי המבקש יכול היה לדעת עליהן במועדים הרלבנטיים, ולמרות זאת המבקש לא הרים את הנטל להסביר מדוע הובאו בשלב כה מאוחר. לעניין הטענה לעיוות דין פסק בית המשפט כי אין די בהצבעה על הקשיים הכרוכים, מטבע הדברים, בכל הרשעה בפלילים גרידא, כדי להקים עילה זו. אלא נדרש להוכיח חשש ממשי שנגרם למבקש עיוות דין. לאור האמור דחה בית המשפט את הבקשה - וזאת על אף אי הנוחות שעלתה מהצטברותן של ראיות רבות שהביא בירנבאום בבקשתו.

 

עבירה: הפרת חובות גילוי ודיווח בניירות ערך.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 1282/16 שקלים נ' מדינת ישראל (2016)

סמסטר: 
שנה: 
2016

תקציר: ר.ש. הועמד לדין במספר רב של עבירות בגין העלמת הכנסות, בשתי דרכים עיקריות: האחת, הצגת מצג כוזב, שלפיו ההכנסות שייכות לעמותה שהקים ומוקדשות למטרות ציבוריות, והשניה, העלמת הכנסות באמצעות הפקדת כספים בחשבונות בנק שהוסתרו מעיני רשויות המס. בגין כך הוא הורשע בהעלמת הכנסות בסכום של למעלה משני מיליון ש"ח ונידון לחמש שנות מאסר בפועל, ל-18 חודשי מאסר מותנה למשך שלוש שנים מיום שחרורו, ולקנס בסך של 500,000 ש"ח או 18 חודשי מאסר תמורתו. בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי התמקד הערעור על גובה העונש, עונשו הופחת והועמד על 45 חודשי מאסר, קנס וכן מאסר על תנאי. זאת לאחר שנקבע כי העונש שהוטל על המבקש היה חמור מזה שנגזר על נאשמים אחרים שהורשעו בהעלמות מס בהיקפים דומים. עוד נקבע, כי "התחום בו עוסק המבקש (מומחה לתורת הקבלה) היה בעבר, ובמידה מסוימת מהוה גם לעת ההיא – קרי, לעת פסק הדין – תחום פרוץ אשר חלק מהיבטיו מעוררים שאלות קשות, בדבר קו הגבול שבין תרומה הנהנות מפטור ממס לעמותה המקבלת לבין הכנסה חייבת במס". בקשת רשות ערעור בעניינו נדחתה מחוסר עילה.

קרא עוד

משעה שפסק דינו נעשה חלוט הגיש בקשה למשפט חוזר, בה הוא הציג  ראיה חדשה - דו"ח מבקר המדינה (דו"ח מבקר המדינה "משרד האוצר-רשות המסים בישראל-מיסוי רבנים, 'מקובלים' ובד"צים") ממנו עולה כי  אין מדיניות ברורה לעניין מיצוי הדין בנושא מיסוי מקובלים (מומחים לתורת הקבלה). ראיה חדשה נוספת היא חוזר של רשות המסים הקובעת, בהמשך לדו"ח, את המבחנים שיש לקיים לבחינת המיסוי למקובלים. בנוסף הציג חוות דעת גרפולוגית שקבעה כי החתימה על מסמכים שנויים במחלוקת לא הייתה חתימתו של המבקש. כמו כן טוען המבקש כי בעניינו עיוות דין הנוגע להעדר הבחנה בפסק הדין בין "ברכה" שאינה מחייבת במס לבין "ייעוץ" המחויב במס. כמו כן נטען כי נגרם לו עיוות דין מאופן החקירה ומנזקים ראייתיים מהותיים.          

בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי המבקש לא הצליח להניח תשתית ראייתית להוכחת קיומה של מי מהעילות הנטענות. הראיות החדשות שהוצגו הוצגו בשיהוי, ללא שניתן הסבר מניח את הדעת לשיהוי זה. בנוסף, חוות הדעת הגרפולוגית ניתנה לאחר שכבר ניתנה חוות דעת אחרת בערכאה הראשונה, מה גם שהראיה החדשה אינה בעלת פוטנציאל לשנוי  תוצאות ההליך. ביחס לעיוות דין הותיר המשנה לנשיאה, השופט רובנשטיין, בצריך עיון את השאלה האם טענה של עיוות דין בהרשעה בשל אכיפה בררנית יכולה להוות כל עיקר בסיס למשפט חוזר, אך לצד זאת קבע כי לשם כך, בהקשר מעין זה של בקשת משפט חוזר, יש צורך להציג אכיפה בררנית קיצונית ואולי אף מכוונת. זאת לדעת בית המשפט לא התקיים בעניינו של המבקש - ועל כן הבקשה נדחתה.

 

עבירה: השמטת הכנסה מדו"ח;מרמה, ערמה ותחבולה הכנת פנקסי חשבונות כוזבים; זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבררישום כוזב במסמכי תאגיד; מסירת ידיעה כוזבת. (עבירות לפי: פקודת מס הכנסה, חוק מס ערך מוסף, חוק העונשין)

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

הלכות: לביסוס טענה של עיוות דין בהרשעה בשל אכיפה בררנית, בהקשר של בקשות משפט חוזר, יש צורך להציג אכיפה בררנית קיצונית ואולי אף מכוונת.

 

קראו פחות

מ"ח 1340/16 אזברגה מוחמד נ' מדינת ישראל (2016)

סמסטר: 
שנה: 
2016

תקציר: אזברגה מוחמד הורשע בנהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; בשימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; ובשימוש שלא כדין בפרטי אדם אחר, עבירה לפי סעיף 62(9) לפקודת התעבורה. בשל הרשעה זאת הופעלו כנגדו עונשי מאסר מותנים שעמדו לחובתו בגין עבירות קודמות שביצע. מוחמד הגיש ערעור ובקשת רשות ערעור שנדחו. במשפט החוזר הוא טען כי הפרשנות שנתנה לעונש המאסר על תנאי אינה נכונה, לשיטתו על מנת להפעיל את המאסר המותנה, היו צריכים להתקיים לפי נוסח התנאי שני תנאים מצטברים: נהיגה בפסלות ונהיגה בשכרות. ואילו בעת ביצוע ההעבירות הנ"ל הוא נהג כאשר הוא פיקח. 

עוד הוא טען לכשל בייצוגו, לטענתו עורך דינו הודה בשמו בביצוע אחת מהעבירות שיוחסו לו (מסירת פרטים כוזבים), לאחר ששיכנע אתו לעשות כן מטעמי נוחות.

קרא עוד

עילות הבקשה:

1. ראיות חדשות – גם לשיטת המבקש אין מדובר חדשות, אלא ראיות קיימות שלא זכו להתייחסות הנדרשת או לכל התייחסות. מדובר למעשה בפרשנות משפטית שלדעת המבקש, יש בה כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובתו. לדעת המבקש, ראיות אלה מצביעות על כך שביהמ"ש לתעבורה לא היה מוסמך להפעיל את המאסר המותנה שהוטל עליו.

2. עיוות דין – המבקש טוען שהורשע בעבירה שלא היה אמור להיות מורשע בה (ס' 62(9) לפקודת התעבורה - מסירת פרטים כוזבים), היות ועובדות כתב האישום לא מגלות עבירה זו. כמו כן, טוען לכשל בייצוגו.

פסיקת ביהמ"ש

1. על ראיות להיות חדשות במובן המהותי, וככלל, לא כאלה שניתן היה להגישן לערכאות הקודמות. אין טענות הפרשנות נכנסות בגדר תנאים אלה.

2. דחיית טענה לעיוות דין - המבקש לא והכיח שנפל פגם בהרשעתו בעבירה לפי סעיף 62(9) לפקודת התעבורה או כי היה כשל בייצוג.

 

עבירה: נהיגה בזמן פסילה; שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף; שימוש שלא כדין בפרטי אדם אחר.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 7315/15 גית נ' מדינת ישראל (2016)

סמסטר: 
שנה: 
2016

תקציר: אוסמה גית הורשע בהיעדרו בבית המשפט לתעבורה בעבירות תעבורה במסגרת שני כתבי אישום נפרדים: הרשעתו הראשונה נסבה על עבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה בתוקף ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, על כך נגזר עליו קנס בגובה 2,000 ₪, פסילת רישיון למשך עשרה חודשים וכן פסילה על תנאי של חודשיים למשך שנתיים. הרשעתו השניה נסבה על עבירה נוספת של נהיגה ללא רשיון נהיגה בתוקף, על כך, נגזר עליו קנס בגובה 1,500 ₪, פסילת רישיון למשך שנתיים וכן פסילה על תנאי של ארבעה חודשים למשך שנתיים.

בכל הנוגע לאישום הראשון, בבקשה למשפט חוזר שהגיש גית התברר  מעיון בנתוני כניסות ויציאות של משרד הפנים מעלה, כי במועד המיוחס לביצוע העבירות נשוא אישום זה לא שהה גית בגבולות הארץ, ומכאן שמעיקרא נפלה טעות בזיהוי. 

קרא עוד

לעניין האישום השני, טען גית בבקשתו למשפט חוזר כי במועד ביצוע עבירה זו אמנם פקע תוקף רשיונו הישראלי אולם עמד בתוקף רישיון נהיגה איטלקי בינלאומי שהחזיק, שאף הציגו בפני שופט התנועה. לטענת גית, כיון שהיה באותה העת תושב איטליה – נוכח יציאתו ללימודים בשנת 1993 – ולא תושב ישראל, הרישיון האיטלקי הוא שקובע לעניין היותו בעל רישיון נהיגה בתוקף, זאת מכוח תקנה 567(א)לתקנות התעבורה. המשנה לנשיאת בית המשפט העליון דאז, השופט רובינשטיין, קיבל את הבקשה בכל הנוגע לאישום הראשון והורה על זיכויו של גית מאישום זה נוכח הסכמת היועץ המשפטי לממשלה ובהתאם לסמכותו מכוח סעיף 31(ד) לחוק בתי המשפט. אך, בכל הנוגע לאישום השני נדחתה טענתו של גית. השופט רובינשטיין דחה את בקשתו לעניין האישום שהשני, זאת בין היתר מכיוון שגית שהורשע בביצוע העבירה נשוא אישום זה לפני למעלה מ-6 שנים, הואיל והידרשות לטענתו כי למעשה היה תושב איטליה בעת העבירה נשוא האישום השני מצריכה בירור עובדתי, לדעת השופט רובנשטיין מקומו של בירור זה היה בפני הערכאה הדיונית, עת התנהל ההליך המקורי. עוד הלין השופט רובנשטיין על כך שגית לא העלה טעם ממשי מדוע נמנע מהעלאת טענתו בהליך המקורי, ועל כן, לא מצא כי יש בטענותיו להצדיק קיומו של משפט חוזר בסוגיה זו. 

 

עבירה: נהיגה ללא רשיון נהיגה בתוקף, נהיגה מבלי שהייתה לרכב פוליסת ביטוח בתוקף.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: זיכוי ללא ניהול משפט חוזר (לעניין אחד האישומים).

 

קראו פחות

מ"ח 8498/13 אל-עביד נ' מדינת ישראל (2015)

סמסטר: 
שנה: 
2015

תקציר: פרשת הירצחהּ של חנית קיקוס העסיקה את מערכת המשפט בישראל למעלה משני עשורים. תחילתהּ בשני הליכים משפטיים שנוהלו בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניינו של המבקש, סולימן אל-עביד; והמשכהּ בערעורו של המבקש ובדיון נוסף בעניינו, בפני הרכב מורחב, שנדונו בפני בית-משפט העליון. בתום ההליכים נגדו הורשע המבקש, על פי הודאותיו, ברציחתהּ ובאינוסהּ של חנית קיקוס ונידון למאסר עולם. לאחר שהגיש בשנת 2005 בקשה לחנינה מנשיא המדינה, נתבקשה השופטת בדימוס מ' בן-פורת לכתוב חוות דעת מייעצת לנשיא המדינה בעניינו של המבקש. גם דעתהּ הייתה כי המבקש הורשע בדין.

במסגרת בקשתו למשפט חוזר המבקש העלה שלל טענות שעיקן הוא ש"נתפר לו תיק" וכי החקירה נוהלה מתוך ניסיון לדלות ראיות שתתמוכנה בהרשעתו ולא כחקירה אמיתית לאיתור האדם שרצח את חנית. המבקש הלין על כך שישנם כיווני חקירה רבים שאותם לא חקרו חוקרי הפרשה, בעיקר לאחר גילוי הגופה. המבקש ציין כי הוא לא נחקר לאחר הגילוי וכי השחזורים בוצעו בהעדרו. כמו כן טען לכשל בייצוג והעלה לעניין זה שלל טענות כנגד מי ששימש כעו"ד בהליכים הקודמים.

קרא עוד

בית המשפט העליון דחה את הבקשה הואיל ולדעתו לא התקיימה אף לא אחת מהעילות המנויות בחוק בתי המשפט. לעניין טענותיו של המבקש פסק בית המשפט כי כדי שכשל בייצוג ישמש עילה לבחינה מחודשת של ההליך צריך להצביע על כך שאילו לא היה כשל כזה, הייתה תוצאת ההליך שונה. כלומר, יש להוכיח קשר סיבתי בין טענת הכשל בייצוג לתוצאת המשפט. בית המשפט קבע כי טענה של כשל בייצוג תשמע כאשר ראיה או עד שהיה בהם כדי להטות את התוצאות לא הובאו לפני הערכאה הדיונית, אך אין שומעים לה כאשר מדובר בטענה משפטית שלא נטענה או בקו הגנה שלא הוצב ואין ידועות תוצאות נקיטתו.

בנוסף, בית המשפט דחה את טענות המבקש כי הודאותיו אינן משקפות אמת. בהקשר זה דחה את הטענות כי נפלו פגמים רבים בהליך גביית הודאות המבקש וכי חוקריו השתמשו באמצעים פסולים לשם כך ומשום כך הודאותיו לא היו חופשיות ומרצון. בית המשפט פסק כי הראיות אינן מצביעות על כך שהודאת המבקש הושגה במרמה. בהקשר זה נדחו טענות המערער כי הודה מחמת התעללות מינית או מחמת עקב לחץ שהופעל עליו. כן נדחתה הטענה כי המדובב שהוכנס לתאו תודרך בפרטים מוכמנים אשר מצאו דרכם להודאותיו. אפילו בהנחה שהמדובב תודרך, כלל לא הוכח כיצד בדיוק השפיע הדבר על הודאת המבקש בפניו.

 

עבירה: רצח, אינוס.

עילה: ראיה מרכזית שיסודה בשקר או בזיוף, ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 4990/14 דאוד נ' מדינת ישראל (2015)

סמסטר: 
שנה: 
2015

תקציר: המבקשת הועמדה לדין בגין רצח בכוונה תחילה של בעלה. בית המשפט המחוזי בחיפה החליט לזכות את המבקשת מחמת הספק, אומנם טענת המבקשת לפיה המנוח מת מוות טבעי נדחתה, אך נקבע כי אין די בחומר הראיות שהוצג כדי לבסס הרשעתה במשפט פלילי, וכי אין ראיה הקושרת את המבקשת באופן ישיר לעבירה.  בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו, הרשיע את המבקשת ברצח בכוונה תחילה וגזר עליה מאסר עולם.

קרא עוד

גב' דאוד, אשר נקטה בהליך המשפטי בקו הגנה של הכחשה גורפת של המתת המנוח. הגישה בקשה למשפט חוזר, לביטול הרשעתה בעבירת הרצח והמרתה בעבירת הריגה, ולחלופין, לביטול גזר הדין של מאסר עולם שהושת עליה, זאת, על יסוד ראיות חדשות שהתגלו כנטען לאחר סיום המשפט, שלפיהן ביצעה את מעשה ההמתה של המנוח על רקע התעללות קשה מצדו, ימים ספורים לאחר לידת בנה, כשהיא מצויה במצב נפשי קשה. את הכחשתה הגורפת ביצוע המעשים המיוחסים לה הסבירה באמצעות חוות דעת רפואית, ממנה עלה כי אלו היה חלק ממערבולת אירועים טראומתיים שהמבקשת נזכרה בהם רק במסגרת הטיפול בשעברה בשנת 2006.

בית המשפט פסק כי הראיות שהוצגו להוכחת היותה של המבקשת אישה מוכה ולעניין מצבה הנפשי בעת ההמתה, אינן חזקות מספיק בכדי להגיע למסקנה כי תוצאות ההליך יהיו שונות. לעניין האפשרות להקל בעונשה של המבקשת לאור הראיות החדשות, נקבע כי ישנו ספק האם ניתן לקיים משפט חוזר בשאלה זו, ובכל מקרה גם אם תתקבל טענתה היא אינה יכולה לשנות את מצבה מקצה לקצה, שהרי עונשה כבר נקצב ל-25 שנים. נקבע כי אין בראיות החדשות די כדי להצדיק משפט חוזר אף לא לעניין העונש. ביחס לעילת עיוות דין נקבע כי היא רלוונטית רק לשאלת עצם ההרשעה ולא לעניין גזר הדין.        

 

עבירה: רצח בכוונת תחילה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 6869/13 קצב נ' מדינת ישראל (2014)

סמסטר: 
שנה: 
2014

תקציר: משה קצב, הנשיא השמיני של מדינת ישראל, הורשע בביצוע עבירות מין כלפי מספר נשים. בקשתו להורות על קיום משפט חוזר מתמקדת באירוע אחד בגינו הורשע בעבירת אינוס  ב"א' ממשרד התיירות". לטענת המבקש, הרשעתו גרמה לו עיוות דין. הוא מתמקד בלוח הזמנים לביצוע מעשה האונס, וטוען כי הממצאים העולים מהראיות הופכים את אירוע האונס הנטען לבלתי-אפשרי. ההרשעה בבית המשפט המחוזי נסמכה בעיקרה על עדותה של המתלוננת, אשר בית המשפט נתן בה אמון מלא. בית המשפט לא קיבל את הכחשתו של המבקש אף שלא יכל לקבוע בוודאות את היום שבו התרחש האונס ודחה את טענות האליבי של המבקש. על המבקש נגזרו 7 שנות מאסר וכן מאסר על תנאי ופיצויים. ערעור שהוגש לבית המשפט העליון נדחה. ביחס לעבירה שעל בסיסה הוגשה הבקשה למשפט חוזר נקבע בערעור כי חומר הראיות לא מעורר ספק סביר לעצם התקיימותן של יסודות העבירה וכי אין הצדקה להתערב בממצאי המהימנות שקבעה הערכאה הדיונית. במאי 2012 הוגשה בקשה לדיון נוסף שנדחתה, בבסיסה עמדה טענה כנגד האופן שבו נבחנה טענת האליבי של המבקש. בבקשה שלפנינו טוען המבקש כי נגרם לו עיוות דין וכי הראיות בתיק מצביעות על כך שלא יתכן שמעשה האונס התרחש במסגרת הזמנים שנקבעה, וכי העובדה כי לא ניתן לקבוע מועד מדויק מהווה עיוות דין.

קרא עוד

בית המשפט דחה את הבקשה וקובע כי עילת עיוות הדין היא מטבעה רחבה. היא רלבנטית בעיקר כאשר נפל פגם חמור בתוצאה או בהליך, באופן שאיננו מתיישב עם דרישת הצדק. תפקידה גם למנוע מצב בו - במקרים חריגים ויוצאי דופן - יהיו ידי בית המשפט כבולות מלהיעתר לבקשה למשפט חוזר, אשר איננה נופלת בגדר העילות הפרטניות האחרות הקבועות בחוק. לא תמיד ניתן להוכיח כל פרט ופרט של סיפור המעשה. אין בכך כדי לשלול בהכרח את האפשרות להרשעה. השאלה היא האם יסודות העבירה, המהווים תנאי לקביעת האחריות הפלילית, הוכחו מעבר לכל ספק סביר. חסר בפרט עובדתי מסוים איננו בהכרח חסר בפרט אחד ממרכיבי העבירה. מכלול הראיות מלמד שהרשעת המבקש באונס מבלי שבית המשפט הכריע באופן סופי באשר ליום ולשעה המדויקים בהם התבצע האונס – בדין יסודה, ובוודאי שאיננה בגדר עיוות דיןמרק ברצלבסקי וניקולאי מטרוס הורשעו בעבירות של ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, אינוס בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה ובאיומים. כמו גם בעבירה של סחיטה באיומים יחד עם שותף נוסף. עליהם נגזרו 10 שנות מאסר ו-11 שנות מאסר בהתאמה.

 

עבירה: אינוס.

עילה: עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 6020/13 גור אריה נ' מדינת ישראל (2014)

סמסטר: 
שנה: 
2014

תקצירבמהלך ריב שהתפתח בין המבקש לבין אשתו בדירת מגוריהם המשותפת ברמת-גן, תקף אותה המבקש בכך שאחז בידה ודחף אותה לעבר הרצפה. בית משפט גזר על המבקש את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, למשך 3 שנים, קנס בסכום של 5,000 ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתו, וכן פיצוי למתלוננת בסכום של 5,000 ₪. המבקש ביקש לערער על פסק הדין אך הערעור נדחה לאחר שהמבקש קיבל את המלצת בית המשפט לחזור בו מהערעור. בבקשה למשפט חוזר טען המבקש כי בידיו חוות דעת  המנתקת את הקשר הסיבתי בין החבלות שנתגלו על ברכיה של האישה לבין האירוע נשוא כתב האישום. בנוסף, הציג דו"ח פעולה משטרתי ממועד מאוחר מיום האירוע במסגרתו לא ציינה האישה כי המבקש תקף אותה בעבר. בנוסף טען המבקש לעיוות דין בעקבות כשלים בייצוג, במסגרתם לא השיג בא כוחו הקודם את החומר הרפואי של האישה ועקב כך לא הגיש ראיות רלוונטיות, נמנע מלחקור את המתלוננת בכל הנוגע לפגם הגנטי שלטענתו הוביל להופעת החבורות על גופה, וכן הצביע על סירוב בא-כוחו לבקשת המדינה, כי המבקש יופנה לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן לעניין העונש.

קרא עוד

בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי אין בחוות הדעת די כדי להצדיק קיומו של משפט חוזר שכן אין בהן כדי לשנות את תוצאות המשפט. בחוות דעתה כותבת המומחית כי אין בידיה די מידע כדי לבסס אמירה חד משמעית, ובנוסף בהתייחסות למסמך רפואי אחר נראה שהמחלה שלה טען המבקש כי גרמה לסימני החבלה על האישה הופיעה מספר חודשים לפני התקרית וסימניה לא התקיימו בעת כתיבת המסמך. בית המשפט התרשם כי גם חוות דעת נוספת שניתנה בנושא אינה מובילה למסקנה חד משמעית אלא מעלה תזה נוספת בלבד, וזאת מבלי לבדוק את המתלוננת עצמה, אין בכך לפי בית המשפט די כדי לקיים משפט חוזר. ביחס לדו"ח הפעולה, קובע בית המשפט כי אין הוא מהווה ראייה משמעותית המצדיקה משפט חוזר. ביחס לעילת עיוות הדין, בית המשפט לא שוכנע כי הראיות החדשות היו מועילות להגנתו ולפיכך אי הגשתן אינו מהווה פגם דיוני המצדיק משפט חוזר. בנוסף, נראה כי טענת כשל הייצוג הועלתה כבר בשלב הערעור, ומכל מקום טענת כשל בייצוג כשלעצמה לא מובילה למסקנה כי יש לקיים משפט חוזר.

 

עבירה: תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 2432/12 ברצלבסקי נ' מדינת ישראל (2014)

סמסטר: 
שנה: 
2014

תקציר: מרק ברצלבסקי וניקולאי מטרוס הורשעו בעבירות של ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, אינוס בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה ובאיומים. כמו גם בעבירה של סחיטה באיומים יחד עם שותף נוסף. עליהם נגזרו 10 שנות מאסר ו-11 שנות מאסר בהתאמה.

מרק ברצלבסקי הגיש בקשה למשפט חוזר, באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית. ההליך בקשתו למשפט חוזר אוחד עם בקשתו של ניקולאי מטרוס למשפט חוזר, שהוגשה תחילה בנפרד.
עילות הבקשה: מטעם המבקשים הוצגו ראיות חדשות, בינהן: תצהיר המתלונן; שיחת נציגי הסנגוריה הציבורית עם המתלונן; פגישות נציג הסנגוריה הציבורים עם שיקגו; תמליל החקירה של המתלונן; דו"ח פרטי אירוע/ עדכון מיום 27.7.2002 ודו"ח קצין ממונה מיום 27.7.2002

לצד זאת, טענו המבקשים לעיוות דין בשל כשל בייצוג וניגוד עניינים בו היה מצוי עו"ד שייצג אותם.

קרא עוד

בית המשפט פסק: הראיות החדשות שהציגו המבקשים אינן עומדות במבחן להתקיימות עילת הראיות החדשות הקבועה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט. הן אינן עומדות בדרישת "האמינות הלכאורית" ואין בהן פוטנציאל לשינוי תוצאת פסק הדין. משקלן של הראיות החדשות אין בו את "המשקל הסגולי" שכשייאסף יהפוך למסה קריטית משמעותית הנדרש להצדקת עריכת משפט חוזר, בשל חוסר המהימנות של הראיות החדשות, בהתחשב עם חומר הראיות ששימש להרשעה. אין בראיות החדשות כדי להוות עילה למשפט חוזר, בין משום שחלקן הוצגו בפני ערכאות קמא שדנו בהן, ובין משום שאין הן עשויות לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקשים. 

טענות המבקשים בעילה של חשש ממשי לעיוות דין וכשל בייצוג, נדחו. אשר לעילה של חשש של ממש כי בהרשעה נגרם להם עיוות דין, הקבועה בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט, יש צורך בהוכחת פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט. רק פגם המקיים זיקה כלשהי לתוצאה שהתקבלה במשפט במישור ההרשעה או במישור העונש הוא פגם אשר עשוי לעלות כדי "עיוות דין"; פגמים דיוניים עשויים לכלול כשל בייצוג ויש מקום לדרוש הוכחה של פוטנציאל לשינוי הכרעת הדין. על המבקש להצביע על כך שהייצוג הכושל השפיע על מהלך המשפט, כי נוצר פגם שקיפח את הגנתו בעוצמה כזו, שעשויה הייתה להתקבל תוצאה אחרת המטיבה עימו. הפגמים לכאורה עליהם הצביעו המבקשים באשר לאופן הגנתם במשפט אין להם השפעה על מהלך המשפט ואף לא פוטנציאל לשינוי תוצאתו ולא ניתן יהיה להביא לתיקונם בדרך של משפט חוזר.

 

עבירה: אינוס בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, איומים, הדחה בחקירה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 3139/13 רחמיאן נ' מדינת ישראל (2014)

סמסטר: 
שנה: 
2014

תקציר: מדובר בבקשה למשפט חוזר לעניין העונש שנגזר על המבקש בלבד, בלא שנטען דבר כנגד עצם ההרשעתו.  במסגרת הבקשה, טענה הסנגוריה הציבורית כי עניינו של המבקש מקיים שתיים מבין העילות לקיומו של משפט חוזר, המעוגנות בסעיף 31(א) בחוק בתי המשפט.

ראשית נטען כי חוות הדעת המתארות את מצבו הנפשי של המבקש הן ראיות חדשות אשר עשויות לשנות את תוצאות המשפט, כמשמעותן בסעיף 31(א)(2) בחוק בתי המשפט, בכך שהן מאפשרות גזירת עונש מופחת מכוח סעיף 300א. שנית, ולחילופין, טענה הסנגוריה הציבורית, שלאור תיקון החקיקה שחוקק לאחר שפסק דינו של רחמיאן נעשה חלוט, "העובדה כי [המבקש] מרצה עונש של מאסר עולם חובה בנסיבות [ש]בהן ניתן לשקול הטלת עונש קל יותר לפי סעיף 300א לחוק העונשין, היא בגדר עיוות דין" (סעיף 31(א)(4) בחוק בתי המשפט).

קרא עוד

בית המשפט פסק

1. בנוגע לשאלה האם ניתן להגיש בקשה למשפט חוזר על העונש שהוטל, ולא על ההרשעה, קבע ביהמ"ש כי בכל הנוגע לעילה של עיוות דין, הרי שמנוסח הסעיף עולה במפורש כי היא נועדה למקרים של עיוות דין שנגרם בהרשעה (ולא בענישה). לעומת זאת, עילת הראיות עניינה בראיות העשויות "לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון". תוצאות המשפט כוללות גם את גזר הדין. על כן פורשה עילה זו כמאפשרת הצגת ראיות חדשות גם לעניין העונש בלבד.

2. הליך של משפט חוזר אינו "צינור" שדרכו ניתן להחיל באופן רטרוספקטיבי את סעיף 300א לחוק העונשין, שקובע חריג לעונש חובה של מאסר עולם כאשר רצח בוצע בנסיבות מחמירות, לגבי מי שפסק-דינם היה כבר חלוט במועד חקיקת הסעיף.

 

עבירה: רצח בנסיבות מחמירות.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 511/12 דוידוב נ' מדינת ישראל (2013)

סמסטר: 
שנה: 
2013

תקציר: יוסי דוידוב הורשע בשורת עבירות, שבראשן ניסיון רצח, ונדון לעונש של 16 שנות מאסר לריצוי בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס בשיעור של 40,000 ש"ח. נגד דוידוב הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים.    על-פי הנטען באישום הראשון, הגיעו דוידוב ושותפו לעבירה, שזהותו אינה ידועה, לקיוסק בבת-ים שבו עבד המתלונן. דוידוב החזיק באקדח ללא רישיון ואילו השותף נשא עימו סכין. כשהגיעו לקיוסק, הם דחפו את המתלונן והפילוהו ארצה. דוידוב ירה במתלונן פעמיים והשותף דקר את המתלונן מספר דקירות בחלקי גוף שונים. על-פי המתואר, דוידוב אף ניסה לירות במתלונן מספר פעמים נוספות אך הדבר לא עלה בידו מסיבה כלשהי. במהלך הדקירות בעט דוידוב במתלונן מספר פעמים ברגלו השמאלית. כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלונן חבלות רבות, לרבות פצעי ירי בכתפו ובכף רגלו ודקירות סכין בבית השחי, הגב, הבטן והירך. המתלונן עבר ניתוח ושוחרר מבית החולים רק לאחר שלושה ימי אשפוז. במהלך התקיפה נפצע גם דוידוב ונגרם לו חתך ברגלו השמאלית.    על פי הנטען באישום השני, בהמשך אותו הערב, בעקבות פציעתו של דוידוב הוא נסע לקבל טיפול רפואי אז פגש דוידוב את בן דודו שהעביר לו את כרטיס קופת החולים שלו או את תעודת הזהות שלו וליווה אותו למרפאה. במרפאה קיבל דוידוב טיפול רפואי תוך שהוא מתחזה לבן דודו. בסיום הטיפול, הפנה אותו הרופא לחדר מיון בבית חולים. גם שם בבית החולים התחזה דוידוב לבן דודו ונותח ברגלו. בגין אישום זה יוחס לדיודוב התחזות לאחר במטרה להטעות את חוקרי המשטרה בעניין מעורבותו בניסיון לרצח. בהמשך דוידוב הסגיר את עצמו למשטרה.

קרא עוד

דיודוב שתק בחקירותיו במשטרה והציג לראשונה את גרסתו לאירועים בבית המשפט. בעדותו בבית המשפט הציג שלוש גרסאות שונות, שהמשותף להן היא כפירתו בתקיפת המתלונן, לצד הודאה בהתחזות, את הסיבה לפציעתו ולהיזקקותו לטיפול רפואי תלה בעימות כלשהו שאליו נקלע קודם לכן. המתלונן לא מסר גרסה המפלילה את דוידוב, לא בחקירתו במשטרה ולא בעדותו בפני בית המשפט. למרות זאת, בית המשפט המחוזי הרשיע אותו על סמך מספר ראיות, בראשן סרט מצלמת האבטחה המותקנת בקיוסק, שבו תועדה תקיפתו של המתלונן.  בית המשפט התרשם מדמיון בין דמות היורה בסרט לבין דוידוב. תימוכין לדמיון זה מצא בית המשפט בראיות נוספות, ביניהן איכון הטלפון הסלולארי של דוידוב שהצביע על כך ששהה באזור הקיוסק בסמוך למועד התקיפה ; תיעוד בסרט האבטחה של נפילת מזגן על רגלו השמאלית של היורה באופן שמתיישב עם פציעתו של דוידוב ; העובדה שדוידוב נסע לקבלת טיפול רפואי בבית חולים באשדוד למרות שהתגורר בבת-ים ; התחזותו לבן דודו ; שתיקתו בחקירותיו מבלי שנתן לכך הסבר המניח את הדעת ; וכן מסירת מספר גרסאות שונות בבית המשפט, הותירו רושם שלילי על השופטים, רושם שחיזק את המסקנה בדבר מעורבותו בתקיפת המתלונן.

בית המשפט העליון דחה את הערעור שהגיש דוידוב על הכרעת דינו. השופטים דחו את טענתו כי לא הוכח שהוא זה אשר תקף את המתלונן. שכן, לדעתם המבקש לא הצליח לבסס טענה שתצדיק התערבות במסקנה עובדתית של הערכאה הדיונית. כמו כן, נדחתה טענתו החלופית שלא הוכחה כנדרש הכוונה לקטול את המתלונן. 

בבקשתו למשפט חוזר טען סנגורו של דוידוב כי דוידוב אמנם הודה בפניו כי הוא היורה הנראה בהקלטה, אך לצד זאת טען כי לא היתה לו ולשותפו כל כוונה להמית את המתלונן. בהמשך לכך סיפר דוידוב לעורך דינו כי לאירוע התקיפה היה המשך שלא הוצג בסרט האבטחה בבית המשפט, שאילו היה מוצג בפני בית המשפט אזי היה ברור שלא הייתה להם כוונת קטילה.

עורך הדין הגיש בקשה להעמיד את המחשב, אליו חובורו מצלמות האבטחה, לבדיקה של מומחה מטעמו. להפתעתו, בדיקה זו העלתה שאכן הסרט לא מסתיים בנקודה שבה נטען על-ידי התביעה כי הוא מסתיים – בשעה שהמתלונן ישוב על הרצפה, מתחנן על חייו ונאבק בתוקפיו, אלא כי יש לו המשך שלא הוצג להגנה ולבית המשפט. בקטע הנוסף נראים דוידוב ושותפו מרפים את אחיזתם במתלונן ועומדים בסמוך לו. השותף מעמיד את המתלונן על רגליו. השלושה נראים מדברים ומתווכחים, דומה כי השניים מטיחים במתלונן האשמות. השניים מתהלכים במקום סביב המתלונן ומשוחחים עימו, כאשר בשלב כלשהו דוידוב התרחק לכיוון אחר ושב לקרבת המתלונן, שנראה עומד עם ידיו בכיסיו. דוידוב הניף יד קלה לעבר המתלונן והשותף הפריד ביניהם. לבסוף נראים השלושה מתרחקים יחד מהמצלמה והתמונה נעצרת. במהלך כל הקטע החסר, דוידוב ושותפו לא אחזו כלל במתלונן והשיחה ביניהם התנהלה ללא אלימות.   

דוידוב טען בבקשה למשפט חוזר כי המדינה הסתירה קטע זה במכוון מעיני בית המשפט וההגנה, משום הפוטנציאל הגלום בו להגנתו. עוד הוסיף כי אם היה ברצונו להמית את המתלונן, לא היה מרפה ממנו אלא ממשיך בתקיפה או עושה שימוש בסכין שהיתה בידי שותפו. לעניין זה הוא הוסיף כי גם את הירי שביצע לעבר המתלונן כוון כך שלא יפגע במרכז גופו של המתלונן, ואכן למתלונן לא נשקפה סכנת חיים כתוצאה מירי זה. לאור טענות אלו נטען כי לדוידוב לא הייתה כוונת קטילה ביחס למתלונן, ועל כן לא הוכחו יסודות עבירת ניסיון הרצח שבה הורשע. 

השופטת עדנה ארבל הורתה על עריכת משפט חוזר בעניינו של דוידוב, זאת לאור הפגם דיוני חמור שהוביל להימצאותה של ראיה שטרם הוצגה בבית המשפט, בה גלום הפוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט לטובת דוידוב. לדעת השופטת ארבל, הפגם היה חמור במיוחד מכיוון שלא הונח בפני בית המשפט מלוא חומר הראיות הרלוונטי להרשעתו של דיודוב באישום המיוחס לו, אף שהיה בהישג ידה של המדינה כל העת. לעניין זה השופטת ארבל הדגישה את מעמדה הרם של זכות העיון, הנגזרת מזכותו היסודית של הנאשם למשפט הוגן. לפיכך, התקיימו לדעתה שתי עילות לעריכת משפט חוזר, עילת הראיות החדשות המנויה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, ועילת עיוות הדין המנויה בסעיף 31(א)(4) לחוק. במשפט החוזר הורשע דוידוב בכתב אישום מתוקן בו הודה בכל העבירות המקוריות, דינו נגזר ל-13 שנה מאסר בפועל שנתיים מאסר על תנאי וקנס בשיעור של 40,000 ש"ח.

 

עבירה: ניסיון רצח, קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאת נשק שלא כדין, החזקת נשק שלא כדין, התחזות כאדם אחר, קשירת קשר לביצוע עוון, קבלת דבר במרמה, שיבוש מהלכי משפט.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: הרשעה במשפט החוזר.

הלכות: כדי לחסות תחת העילה שעניינה עיוות דין יש צורך בהוכחת פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט לטובת הנידון, ואין להסתפק בקיומו של פגם שנפל בהליך, אף אם מדובר בפגם חמור.

מידת ההסתברות לשינוי תוצאת המשפט לטובת הנידו צריכה להיגזר מעוצמת הפגם וחומרתו, קרי מתקיימת מקבילית כוחות בין מידת ההסתברות הנדרשת לבין עוצמת הפגם וחומרתו. ככל שמדובר בפגם חמור וקיצוני יותר, יסתפק בית המשפט ברף נמוך יותר במישור פוטנציאל שינוי תוצאות המשפט. ואילו ככל שמדובר בפגם חלש ושולי יותר, בית המשפט ידרוש רף גבוה יותר במישור פוטנציאל השינוי.

 

קראו פחות

מ"ח 8114/12 כהן נ' מדינת ישראל (2013)

סמסטר: 
שנה: 
2013

תקציר: דוד כהן הורשע על פי הודאתו בבית משפט השלום לתעבורה בעבירות של אי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה; נהיגה בחוסר זהירות; התנהגות הגורמת נזק; חבלה של ממש; נהיגה ללא רישיון נהיגה; ונהיגה ללא ביטוח. הבקשה למשפט חוזר הופנתה כנגד הרשעתו של כהן בעבירות נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא ביטוח בלבד.

קרא עוד

דוד כהן, אזרח ישראלי ותושב אנגליה, נוהג לבקר בישראל מספר פעמים בשנה. ביום 21.4.2011 נהג כהן ברכב שכור מכיוון בית שאן לכיוון עפולה. בצומת ניר דוד פנה שמאלה מבלי לתת זכות קדימה לתנועה הבאה ממול. כתוצאה מכך התנגש רכבו ברכבו של נהג אחר. עקב התאונה נפגעו כהן, בני משפחתו ויושבי הרכב הנוסף. מספר ימים לאחר התאונה הוגש נגד כהן כתב אישום המייחס לו מספר עבירות לרבות עבירה של נהיגה ללא רישיון לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 ועבירה של נהיגה ללא ביטוח לפי תקנה 2 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

משפטו של כהן התקיים בו ביום ומבלי שהיה מיוצג. בתחילת המשפט הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר הטיעון. בית משפט השלום אישר את הסדר הטיעון והרשיע את כהן על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. הרשעתו של כהן בעבירות של נהיגה בלי רישיון ובלי ביטוח התבססה על טענת התובעת כי במועד התאונה נהג כהן עם רישיון נהיגה זר שאינו בתוקף, ועל כן לטענתה כהן לא עמד בתנאים המאפשרים נהיגה בתחומי ישראל עם רישיון נהיגה זר. בית המשפט הטיל על כהן תשלום קנס בסך 1500 ש"ח או חמישה עשר ימי מאסר חלף הקנס, פסילת רישיון למשך שנתיים וחצי - מתוכן שנתיים בפועל וחצי שנה על תנאי, ושלושה חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך שנתיים עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה.

כהן לא ערער על פסק הדין, אך משכפרה חברת הביטוח שלו בכיסוי הביטוחי וסרובה לממן את הוצאות ייצוגו בתביעה האזרחית שהוגשה עקב התאונה, בהתבסס על הרשעתו - הגיש כהן בקשה למשפט חוזר. במשפט החוזר טען כהן כי יסודה של הרשעתו בעבירות של נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח – בטעות. שכן, רישיון הנהיגה הבריטי שהיה ברשותו במועד התאונה תקף בישראל מכוח תקנות התעבורה. התברר כי התביעה ובית המשפט החילו עליו באופן שגוי את התקנה המכירה ברשיון נהיגה זר של מי שהוא תושב ישראל (תקנה 567א לתקנות התעבורה), בעוד כהן, על אף היותו אזרח ישראל, אינו תושב, לפיכך חלה עליו תקנה 567 לתקנות התעבורה  - שבתנאיה כהן עמד. אם כן, היה על בית המשפט להכיר ברישיונו הזר. 

המשנה לנשיא בית המשפט העליון דאז, השופטת מרים נאור, קבלה את בקשתו של כהן למשפט חוזר, וכן נוכח הסכמת בא-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה הפעילה את סמכותה מכוח סעיף 31(ד) לחוק בתי המשפט והורתה על זיכויו של כהן ללא עריכת משפט חוזר.

 

עבירה: נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח.

עילה: עיוות דין.

תוצאת ההליך: זיכוי ללא עריכת משפט חוזר.

 

קראו פחות

מ"ח 3689/13 חמאדה נ' מדינת ישראל (2013)

סמסטר: 
שנה: 
2013

תקציר: בית משפט השלום הרשיע את כאלד חמאדה בהתפרצות למגורים בכוונה לבצע גניבה בצוותא ובעבירת גניבה בצוותא. על פי עובדות כתב האישום, חמאדה התפרץ יחד עם אדם נוסף לדירה בראשון-לציון באמצעות פתיחת הדלת הראשית לדירה במפתח מתאים, בכוונה לבצע גניבה או פשע. חמאדה ושותפו גנבו בצוותא מהדירה תכשיטים, כספת ובה כסף מזומן, ודברי ערך נוספים. בית המשפט גזר על חמאדה 22 חודשי מאסר בפועל, לריצוי במצטבר לכל מאסר אחר שהוא מרצה, 18 חודשים מאסר על תנאי שחמאדה לא יעבור במשך 3 שנים עבירות רכוש מסוג פשע, קנס בסך 5,000 ₪ ופיצוי למתלוננים בסך 5,000 ₪. 

קרא עוד

בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי טען חמאדה כי "הרוח החיה" מאחורי ביצוע העבירות היה שותפו, והדגיש שיקולים לקולא בעניינו שלו. בא כוחו של חמאדה הצהיר בבית המשפט כי אינו מערער על הכרעת הדין, אולם טען כי בית המשפט לא עשה הבחנה מספקת בין עברו של חמאדה לבין עברו של שותפו או בין חלקם השונה בביצוע העבירה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על חומרת העונש, והותיר את גזר דינו של בית משפט השלום בעינו.

במקביל, הגיש שותפו של המבקש, אף הוא ערעור, כאשר ערעורו נסב הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין  - וערעורו נתקבל. השותף זוכה מחמת הספק מביצוע העבירות. בפסק הדין נקבע, כי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות של ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה המבררת, כאשר אלו מעלים סתירות ותמיהות שקשה ליישבן. בית המשפט המחוזי קבע כי אמנם התגלעו סתירות ושקרים בעדויותיהם של חמאדה ושותפו, בין היתר בגרסתם לענין נוכחותם במקום האירוע ותכלית היותם שם. אולם, יתר הראיות אשר בידי התביעה ואשר שימשו לבית המשפט קמא בהרשעתו אינן אלא ראיות נסיבתיות, אשר אינן קושרות את השותף באופן ישיר לעבירות, ולא עולה מהן מסקנה אחת ויחידה המפלילה את השותף. כמו כן, גם בעדויות מטעם עדי התביעה נמצאו סתירות רבות, מהותיות ואשר יורדות לשורש הענין. כך למשל, הצביע בית המשפט המחוזי על גרסאות שונות וסותרות של בעלת הבית באשר למיקום בו המפתחות נמצאו לאחר הפריצה, ועל ספקות שעולים מכך שבעלי הבית, אשר הכירו את שותפו של חמאדה היטב, טוענים כי לא זיהו אותו מיד בסרטוני האבטחה. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי האפשרות החלופית שהעמידה ההגנה מכרסמת ופוגעת בגרסת המדינה עד כדי יצירת ספק סביר באשמת השותף.

חמאדה הגיש בקשה לעריכת משפט חוזר. במסגרתה טען כי מאחר שהורשע על פי אותן ראיות על בסיסן זוכה שותפו, ברי כי היה מזוכה בבית המשפט המחוזי, לו רק היה מערער על הכרעת הדין ולא רק על גזר הדין. לדבריו, הסתירות בעדויות עדי התביעה והפגמים בתשתית הראייתית שהובילו לזיכוי השותף מעלים את אותם קשיים ביחס לקביעה בדבר מעורבותו שלו באירוע. 

היועץ המשפטי לממשלה הודיע לבית המשפט העליון כי הוא מסכים לזיכויו של חמאדה ללא עריכת משפט חוזר, בהתאם לסמכות בית המשפט המעוגנת בסעיף 31(ד)לחוק בתי המשפט. לעמדת המדינה, בנסיבות החריגות של פרשה זו קיים חשש לעיוות דין בהותרת ההרשעה על כנה. מאחר והתקבל ערעורו של השותף על הכרעת דינו של בית משפט השלום, במסגרתה הורשע גם חמאדה, ולאחר שנקבע כי יש לזכותו מחמת הספק, יש בעובדה זו כדי להכריע גם את דינו של חמאדה, אף שלא הגיש ערעור על הכרעת הדין האמורה. זאת, מאחר והתשתית הראייתית העומדת בבסיס הכרעתו של חמאדה זהה לזו שעל בסיסה הורשע שותפו. עוד הוסיפה המדינה שקביעת בית המשפט המחוזי אודות ספק סביר בנוגע לתזה שהציגה המדינה ולפיה השניים ביצעו בצוותא עבירות התפרצות וגניבה משליכה על הרשעת חמאדה, וזו אינה יכולה עוד לעמוד.

השופטת מרים נאור, המשנה לנשיא בית המשפט העליון דאז, הורתה על קיום משפט חוזר בהתבסס על עילת עיוות הדין הנזכרת בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט. מכיוון שנגד חמאדה ושותפו הוגש כתב אישום משותף, ניתנה הכרעת דין משותפת, הרשעת חמאדה ושותפו נסמכה על אותה תשתית עובדתית. וכן הואיל ובערעורו של השותף קבע בית המשפט המחוזי כי קיימים קשיים וסתירות רבות בגרסאותיהם של עדי התביעה, המעמידים בספק את אמינותם. קביעות המהימנות שמשליכות, מטבע הדברים, אף על התשתית הראייתית עליה נשען בית משפט השלום בהרשעתו את חמאדה, באשר הן פוגעות במהימנות שייחס בית משפט השלום לעדים אלו. קביעות בית המשפט המחוזי אודות הפגמים המהותיים בהליך החקירה משליכות אף הן באופן ישיר על הממצאים עליהם הסתמך בית משפט השלום בהכרעתו בעניינו של חמאדה. על כן קבעה כי הותרת אשמתו של חמאדה על כנה עלולה ליצור עיוות דין כלפיו. נוכח הסכמת בא-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה לזיכויו של חמאדה, ומכוח סמכותה לפי סעיף 31(ד)לחוק בתי המשפט - זיכתה השופטת נאור את חמאדה מכל העבירות בהן הורשע.

 

עבירה: התפרצות למגורים בכוונה לבצע גניבה בצוותא, גניבה בצוותא.

עילה: עיוות דין.

תוצאת ההליך: זיכוי ללא ניהול משפט חוזר.

 

קראו פחות