כפתור הצגת/ הסתרת תקציר - מאגר פסיקה

פסיקה

טענות מרכזיות

עיוות דין

מ"ח 1689/17 ויקטור גואטה נ' מדינת ישראל (2019)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2019

תקציר: ויקטור גואטה הורשע ברצח בכוונה תחילה של איזו שוורץ ז"ל, עימו היה מסוכסך החל מפברואר – מרץ 2004 על רקע רצונו של ויקטור להשתלט על עסקי מכירת הסמים בשכונת דורה בנתניה. על פי הנטען בכתב האישום, בבוקר יום 29.3.04 הגיע ויקטור גואטה לבדו לביתו של שוורץ ולאחר ששוורץ הכניס אותו לביתו הוא היכה בראשו של שוורץ, כפת ידיו מאחורי גבו באמצעות חוט חשמל וחנק אותו בחוט חשמל אחר. 

הרשעתו נסמכה, בעיקרה, על עדויותיהם של ארבעה עדי תביעה עיקריים: ביסמוט (אותו על פי הטענה ויקטור ניסה לשדל לרצוח את המנוח, אך תוכנית זאת לא יצאה לפועל), רחל פרץ (שהעידה כי ויקטור התוודה בפניה בביצוע הרצח), ושני מדובבים אשר חלקו תא עם ויקטור והעידו על פרטים מוכמנים שמסר להם בקשר לרצח (יש לציין כי המדובבים תודרכו טרם תחילת הדיבוב כי ויקטור חשוד ברצח המנוח בחניקה. לא זו אף זו, מרבית דבריו של ויקטור למדובבים לא נקלטו במכשירי ההקלטה, כיוון שבתא הושמעה מוסיקה רועשת. לטענת המדובבים ועד נוסף ששהה בתא המעצר באותה עת, ויקטור הוא שהגביר את עוצמת הווליום בכדי למנוע את הקלטת שיחותיהם).

מ"ח 1632/16 שלום נ' מדינת ישראל (2017)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2017

תקציר: עורך-דין שמואל לוינסון, נרצח בביתו בשכונת רחביה בירושלים. על פי עובדות כתב האישום, המנוח נכנס לקומת המגורים התחתונה וממנה עלה לקומת חדרי השינה, שם נתקל בפורץ. ככל הנראה, התפתח מאבק בין השניים, שבמהלכו נורה המנוח בחזהו. היורה נמלט, והמנוח הצליח להתקשר למוקד המשטרה ולהודיע על השוד המזוין ועל כך שירו בו בחזהו ולמסור את שמו ואת כתובתו. המנוח הספיק להתקשר אל חברו, והשאיר לו הודעה במענה הקולי על כי נורה בביתו. בכוחותיו האחרונים, תוך שהוא ממשיך ומאבד דם, יצא המנוח את ביתו והתמוטט על המדרכה. דקות מספר לאחר מכן נפטר. 

במשך חודשים מספר לא הצליחה המשטרה לעלות על עקבותיו של מבצע הרצח. כשישה חודשים לאחר אירוע הרצח, נעצר עובדיה שלום – שהיה מוכר למשטרה כמי ש"עוסק" בהתפרצויות באזור רחביה. מלכתחילה נעצר הוא כחשוד בעבירות התפרצות ונחקר בקשר לעבירות אלה בלבד, ורק שבוע לאחר מעצרו החליטה המשטרה לחוקרו כחשוד ברצח המנוח. עובדיה שלום נחקר תחת אזהרה והכחיש כל קשר לרצח. כמו כן, עובדיה שלום עבר בדיקת פוליגרף, מיוזמתו. מאז תחילת חקירתו כחשוד ברצח  ועד להגשת כתב-האישום, עובדיה שלום מסר במשטרה שלוש גירסאות שונות. כאשר הגרסה הראשונה כללה הכחשה גורפת של מעורבות באירוע, ובגרסתו האחרונה עובדיה שלום הודה בנוכחות בזירת האירוע אך לא בביצוע הרצח. במהלך משפט הזוטא ובהמשך, במשפט עצמו, עובדיה שלום התכחש לכל גירסאותיו באימרותיו שנמסרו למשטרה וטען כי כל הדברים שמסר הם דברי שקר. עובדיה שלום הורשע בביהמ"ש המחוזי ברצח, ערעורו לביהמ"ש העליון נדחה בשנת 2001.  

בשנת 2016 הגיש עובדיה שלום, בקשה למשפט חוזר, באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית.

מ"ח 7808/16 בירנבאום נ' מדינת ישראל (2017)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2017

תקציר: בקשתו למשפט חוזר של יעקוב בירנבאום מגוללת פרשה שתחילתה בכתב אישום כנגד שישה נאשמים, וביניהם מר בירנבאום, מר שלמה ולד, וכן חברת פסיפיקה אחזקות בע"מ, שהיתה במועדים הרלבנטיים חברה ציבורית אשר נסחרה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. בעקבות הודאתם של שלושה מן הנאשמים במסגרת הסדר טיעון, הוגש כתב אישום מתוקן, שכלל שני אישומים. האישום הראשון, אשר הופנה כנגד פסיפיקה ואינו נוגע לעניינו של בירנבאום, עסק בדיווחים מטעים שמסרו החברה, ולד ונאשם נוסף, בנוגע לעסקה לרכישת מקרקעין ברומניה. האישום השני הופנה כלפי המבקש, ועניינו בדיווחים בדבר מבנה האחזקות במניותיה הנסחרות של פסיפיקה. עיקר הטענה נגד בירנבאום היא שהתקיים בינו לבין ולד הסכם לפיו רכש ולד מניות של פסיפיקה בעבור המבקש והחזיק בהן בנאמנות. הסדר שלטענת התביעה גובש במטרה להבריח נכסים מן הרכוש המשותף של בירנבאום ושל אשתו על רקע סכסוך גירושין שהתנהל ביניהם. טענה זאת הוכחשה על ידי בירנבאום, אך בית המשפט המחוזי דחה את עמדתו, הרשיע אותו בעבירות של הפרת חובות גילוי ודיווח בניירות ערך, ודן אותו לשנת מאסר על תנאי וקנס בסך של 300,000 ש"ח. הערעור שהגיש בירנבאום לבית המשפט העליון נדחה, וכך גם בקשה לדיון נוסף.

מ"ח 1282/16 שקלים נ' מדינת ישראל (2016)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2016

תקציר: רחמים שקלים הועמד לדין במספר רב של עבירות בגין העלמת הכנסות, בשתי דרכים עיקריות: האחת, הצגת מצג כוזב, שלפיו ההכנסות שייכות לעמותה שהקים ומוקדשות למטרות ציבוריות, והשניה, העלמת הכנסות באמצעות הפקדת כספים בחשבונות בנק שהוסתרו מעיני רשויות המס. בגין כך הוא הורשע בהעלמת הכנסות בסכום של למעלה משני מיליון ש"ח ונידון לחמש שנות מאסר בפועל, ל-18 חודשי מאסר מותנה למשך שלוש שנים מיום שחרורו, ולקנס בסך של 500,000 ש"ח או 18 חודשי מאסר תמורתו. בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי התמקד הערעור על גובה העונש, עונשו הופחת והועמד על 45 חודשי מאסר, קנס וכן מאסר על תנאי. זאת לאחר שנקבע כי העונש שהוטל על המבקש היה חמור מזה שנגזר על נאשמים אחרים שהורשעו בהעלמות מס בהיקפים דומים. עוד נקבע, כי "התחום בו עוסק המבקש (מומחה לתורת הקבלה) היה בעבר, ובמידה מסוימת מהוה גם לעת ההיא – קרי, לעת פסק הדין – תחום פרוץ אשר חלק מהיבטיו מעוררים שאלות קשות, בדבר קו הגבול שבין תרומה הנהנות מפטור ממס לעמותה המקבלת לבין הכנסה חייבת במס". בקשת רשות ערעור בעניינו נדחתה מחוסר עילה.

מ"ח 1340/16 אזברגה מוחמד נ' מדינת ישראל (2016)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2016

תקציר: אזברגה מוחמד הורשע בנהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; בשימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; ובשימוש שלא כדין בפרטי אדם אחר, עבירה לפי סעיף 62(9) לפקודת התעבורה. בשל הרשעה זאת הופעלו כנגדו עונשי מאסר מותנים שעמדו לחובתו בגין עבירות קודמות שביצע. מוחמד הגיש ערעור ובקשת רשות ערעור שנדחו. במשפט החוזר הוא טען כי הפרשנות שנתנה לעונש המאסר על תנאי אינה נכונה, לשיטתו על מנת להפעיל את המאסר המותנה, היו צריכים להתקיים לפי נוסח התנאי שני תנאים מצטברים: נהיגה בפסלות ונהיגה בשכרות. ואילו בעת ביצוע ההעבירות הנ"ל הוא נהג כאשר הוא פיקח. 

עוד הוא טען לכשל בייצוגו, לטענתו עורך דינו הודה בשמו בביצוע אחת מהעבירות שיוחסו לו (מסירת פרטים כוזבים), לאחר ששיכנע אתו לעשות כן מטעמי נוחות.

מ"ח 7315/15 גית נ' מדינת ישראל (2016)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2016

תקציר: אוסמה גית הורשע בהיעדרו בבית המשפט לתעבורה בעבירות תעבורה במסגרת שני כתבי אישום נפרדים: הרשעתו הראשונה נסבה על עבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה בתוקף ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, על כך נגזר עליו קנס בגובה 2,000 ₪, פסילת רישיון למשך עשרה חודשים וכן פסילה על תנאי של חודשיים למשך שנתיים. הרשעתו השניה נסבה על עבירה נוספת של נהיגה ללא רשיון נהיגה בתוקף, על כך, נגזר עליו קנס בגובה 1,500 ₪, פסילת רישיון למשך שנתיים וכן פסילה על תנאי של ארבעה חודשים למשך שנתיים.

בכל הנוגע לאישום הראשון, בבקשה למשפט חוזר שהגיש גית התברר  מעיון בנתוני כניסות ויציאות של משרד הפנים מעלה, כי במועד המיוחס לביצוע העבירות נשוא אישום זה לא שהה גית בגבולות הארץ, ומכאן שמעיקרא נפלה טעות בזיהוי. 

מ"ח 8498/13 אל-עביד נ' מדינת ישראל (2015)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2015

תקציר: פרשת הירצחהּ של חנית קיקוס העסיקה את מערכת המשפט בישראל למעלה משני עשורים. תחילתהּ בשני הליכים משפטיים שנוהלו בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניינו של המבקש, סולימן אל-עביד; והמשכהּ בערעורו של המבקש ובדיון נוסף בעניינו, בפני הרכב מורחב, שנדונו בפני בית-משפט העליון. בתום ההליכים נגדו הורשע המבקש, על פי הודאותיו, ברציחתהּ ובאינוסהּ של חנית קיקוס ונידון למאסר עולם. לאחר שהגיש בשנת 2005 בקשה לחנינה מנשיא המדינה, נתבקשה השופטת בדימוס מ' בן-פורת לכתוב חוות דעת מייעצת לנשיא המדינה בעניינו של המבקש. גם דעתהּ הייתה כי המבקש הורשע בדין.

במסגרת בקשתו למשפט חוזר המבקש העלה שלל טענות שעיקן הוא ש"נתפר לו תיק" וכי החקירה נוהלה מתוך ניסיון לדלות ראיות שתתמוכנה בהרשעתו ולא כחקירה אמיתית לאיתור האדם שרצח את חנית. המבקש הלין על כך שישנם כיווני חקירה רבים שאותם לא חקרו חוקרי הפרשה, בעיקר לאחר גילוי הגופה. המבקש ציין כי הוא לא נחקר לאחר הגילוי וכי השחזורים בוצעו בהעדרו. כמו כן טען לכשל בייצוג והעלה לעניין זה שלל טענות כנגד מי ששימש כעו"ד בהליכים הקודמים.

מ"ח 4990/14 דאוד נ' מדינת ישראל (2015)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2015

תקציר: המבקשת הועמדה לדין בגין רצח בכוונה תחילה של בעלה. בית המשפט המחוזי בחיפה החליט לזכות את המבקשת מחמת הספק, אומנם טענת המבקשת לפיה המנוח מת מוות טבעי נדחתה, אך נקבע כי אין די בחומר הראיות שהוצג כדי לבסס הרשעתה במשפט פלילי, וכי אין ראיה הקושרת את המבקשת באופן ישיר לעבירה.  בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו, הרשיע את המבקשת ברצח בכוונה תחילה וגזר עליה מאסר עולם.

מ"ח 6869/13 קצב נ' מדינת ישראל (2014)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2014

תקציר: משה קצב, הנשיא השמיני של מדינת ישראל, הורשע בביצוע עבירות מין כלפי מספר נשים. בקשתו להורות על קיום משפט חוזר מתמקדת באירוע אחד בגינו הורשע בעבירת אינוס  ב"א' ממשרד התיירות". לטענת המבקש, הרשעתו גרמה לו עיוות דין. הוא מתמקד בלוח הזמנים לביצוע מעשה האונס, וטוען כי הממצאים העולים מהראיות הופכים את אירוע האונס הנטען לבלתי-אפשרי. ההרשעה בבית המשפט המחוזי נסמכה בעיקרה על עדותה של המתלוננת, אשר בית המשפט נתן בה אמון מלא. בית המשפט לא קיבל את הכחשתו של המבקש אף שלא יכל לקבוע בוודאות את היום שבו התרחש האונס ודחה את טענות האליבי של המבקש. על המבקש נגזרו 7 שנות מאסר וכן מאסר על תנאי ופיצויים. ערעור שהוגש לבית המשפט העליון נדחה. ביחס לעבירה שעל בסיסה הוגשה הבקשה למשפט חוזר נקבע בערעור כי חומר הראיות לא מעורר ספק סביר לעצם התקיימותן של יסודות העבירה וכי אין הצדקה להתערב בממצאי המהימנות שקבעה הערכאה הדיונית. במאי 2012 הוגשה בקשה לדיון נוסף שנדחתה, בבסיסה עמדה טענה כנגד האופן שבו נבחנה טענת האליבי של המבקש. בבקשה שלפנינו טוען המבקש כי נגרם לו עיוות דין וכי הראיות בתיק מצביעות על כך שלא יתכן שמעשה האונס התרחש במסגרת הזמנים שנקבעה, וכי העובדה כי לא ניתן לקבוע מועד מדויק מהווה עיוות דין.

מ"ח 6020/13 גור אריה נ' מדינת ישראל (2014)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2014

תקצירבמהלך ריב שהתפתח בין המבקש לבין אשתו בדירת מגוריהם המשותפת ברמת-גן, תקף אותה המבקש בכך שאחז בידה ודחף אותה לעבר הרצפה. בית משפט גזר על המבקש את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, למשך 3 שנים, קנס בסכום של 5,000 ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתו, וכן פיצוי למתלוננת בסכום של 5,000 ₪. המבקש ביקש לערער על פסק הדין אך הערעור נדחה לאחר שהמבקש קיבל את המלצת בית המשפט לחזור בו מהערעור. בבקשה למשפט חוזר טען המבקש כי בידיו חוות דעת  המנתקת את הקשר הסיבתי בין החבלות שנתגלו על ברכיה של האישה לבין האירוע נשוא כתב האישום. בנוסף, הציג דו"ח פעולה משטרתי ממועד מאוחר מיום האירוע במסגרתו לא ציינה האישה כי המבקש תקף אותה בעבר. בנוסף טען המבקש לעיוות דין בעקבות כשלים בייצוג, במסגרתם לא השיג בא כוחו הקודם את החומר הרפואי של האישה ועקב כך לא הגיש ראיות רלוונטיות, נמנע מלחקור את המתלוננת בכל הנוגע לפגם הגנטי שלטענתו הוביל להופעת החבורות על גופה, וכן הצביע על סירוב בא-כוחו לבקשת המדינה, כי המבקש יופנה לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן לעניין העונש.

מ"ח 2432/12 ברצלבסקי נ' מדינת ישראל (2014)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2014

תקציר: מרק ברצלבסקי וניקולאי מטרוס הורשעו בעבירות של ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, אינוס בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה ובאיומים. כמו גם בעבירה של סחיטה באיומים יחד עם שותף נוסף. עליהם נגזרו 10 שנות מאסר ו-11 שנות מאסר בהתאמה.

מרק ברצלבסקי הגיש בקשה למשפט חוזר, באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית. ההליך בקשתו למשפט חוזר אוחד עם בקשתו של ניקולאי מטרוס למשפט חוזר, שהוגשה תחילה בנפרד.
עילות הבקשה: מטעם המבקשים הוצגו ראיות חדשות, בינהן: תצהיר המתלונן; שיחת נציגי הסנגוריה הציבורית עם המתלונן; פגישות נציג הסנגוריה הציבורים עם שיקגו; תמליל החקירה של המתלונן; דו"ח פרטי אירוע/ עדכון מיום 27.7.2002 ודו"ח קצין ממונה מיום 27.7.2002

לצד זאת, טענו המבקשים לעיוות דין בשל כשל בייצוג וניגוד עניינים בו היה מצוי עו"ד שייצג אותם.

מ"ח 3139/13 רחמיאן נ' מדינת ישראל (2014)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2014

תקציר: מדובר בבקשה למשפט חוזר לעניין העונש שנגזר על המבקש בלבד, בלא שנטען דבר כנגד עצם ההרשעתו.  במסגרת הבקשה, טענה הסנגוריה הציבורית כי עניינו של המבקש מקיים שתיים מבין העילות לקיומו של משפט חוזר, המעוגנות בסעיף 31(א) בחוק בתי המשפט.

ראשית נטען כי חוות הדעת המתארות את מצבו הנפשי של המבקש הן ראיות חדשות אשר עשויות לשנות את תוצאות המשפט, כמשמעותן בסעיף 31(א)(2) בחוק בתי המשפט, בכך שהן מאפשרות גזירת עונש מופחת מכוח סעיף 300א. שנית, ולחילופין, טענה הסנגוריה הציבורית, שלאור תיקון החקיקה שחוקק לאחר שפסק דינו של רחמיאן נעשה חלוט, "העובדה כי [המבקש] מרצה עונש של מאסר עולם חובה בנסיבות [ש]בהן ניתן לשקול הטלת עונש קל יותר לפי סעיף 300א לחוק העונשין, היא בגדר עיוות דין" (סעיף 31(א)(4) בחוק בתי המשפט).

מ"ח 511/12 דוידוב נ' מדינת ישראל (2013)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2013

תקציר: יוסי דוידוב הורשע בשורת עבירות, שבראשן ניסיון רצח, ונדון לעונש של 16 שנות מאסר לריצוי בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס בשיעור של 40,000 ש"ח. נגד דוידוב הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים.    על-פי הנטען באישום הראשון, הגיעו דוידוב ושותפו לעבירה, שזהותו אינה ידועה, לקיוסק בבת-ים שבו עבד המתלונן. דוידוב החזיק באקדח ללא רישיון ואילו השותף נשא עימו סכין. כשהגיעו לקיוסק, הם דחפו את המתלונן והפילוהו ארצה. דוידוב ירה במתלונן פעמיים והשותף דקר את המתלונן מספר דקירות בחלקי גוף שונים. על-פי המתואר, דוידוב אף ניסה לירות במתלונן מספר פעמים נוספות אך הדבר לא עלה בידו מסיבה כלשהי. במהלך הדקירות בעט דוידוב במתלונן מספר פעמים ברגלו השמאלית. כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלונן חבלות רבות, לרבות פצעי ירי בכתפו ובכף רגלו ודקירות סכין בבית השחי, הגב, הבטן והירך. המתלונן עבר ניתוח ושוחרר מבית החולים רק לאחר שלושה ימי אשפוז. במהלך התקיפה נפצע גם דוידוב ונגרם לו חתך ברגלו השמאלית.    על פי הנטען באישום השני, בהמשך אותו הערב, בעקבות פציעתו של דוידוב הוא נסע לקבל טיפול רפואי אז פגש דוידוב את בן דודו שהעביר לו את כרטיס קופת החולים שלו או את תעודת הזהות שלו וליווה אותו למרפאה. במרפאה קיבל דוידוב טיפול רפואי תוך שהוא מתחזה לבן דודו. בסיום הטיפול, הפנה אותו הרופא לחדר מיון בבית חולים. גם שם בבית החולים התחזה דוידוב לבן דודו ונותח ברגלו. בגין אישום זה יוחס לדיודוב התחזות לאחר במטרה להטעות את חוקרי המשטרה בעניין מעורבותו בניסיון לרצח. בהמשך דוידוב הסגיר את עצמו למשטרה.

מ"ח 8114/12 כהן נ' מדינת ישראל (2013)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2013

תקציר: דוד כהן הורשע על פי הודאתו בבית משפט השלום לתעבורה בעבירות של אי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה; נהיגה בחוסר זהירות; התנהגות הגורמת נזק; חבלה של ממש; נהיגה ללא רישיון נהיגה; ונהיגה ללא ביטוח. הבקשה למשפט חוזר הופנתה כנגד הרשעתו של כהן בעבירות נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא ביטוח בלבד.

מ"ח 3689/13 חמאדה נ' מדינת ישראל (2013)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2013

תקציר: בית משפט השלום הרשיע את כאלד חמאדה בהתפרצות למגורים בכוונה לבצע גניבה בצוותא ובעבירת גניבה בצוותא. על פי עובדות כתב האישום, חמאדה התפרץ יחד עם אדם נוסף לדירה בראשון-לציון באמצעות פתיחת הדלת הראשית לדירה במפתח מתאים, בכוונה לבצע גניבה או פשע. חמאדה ושותפו גנבו בצוותא מהדירה תכשיטים, כספת ובה כסף מזומן, ודברי ערך נוספים. בית המשפט גזר על חמאדה 22 חודשי מאסר בפועל, לריצוי במצטבר לכל מאסר אחר שהוא מרצה, 18 חודשים מאסר על תנאי שחמאדה לא יעבור במשך 3 שנים עבירות רכוש מסוג פשע, קנס בסך 5,000 ₪ ופיצוי למתלוננים בסך 5,000 ₪.