עילה

בית המשפט פסק כי הראיות שהוצגו אינן מקיימות את העילה הנוגעת לראיות חדשות. לא הוסבר מדוע הראיה החדשה- התצהיר, הופיעה רק ב2005, בעוד שהיא מתייחסת לאירועים מ1998. כמו כן סבר בית המשפט כי אין לראיה זו בלבד די כדי לשנות את תוצאות המשפט. בנוסף קבע בית המשפט כי אין התרשלות בהתנהלות המשטרה בכך שלא חקרה את כלל המשתתפים בפגישה. כמו כן נקבע כי לא מתקיים חסיון עו"ד לקוח על פגישה בה לקחו חלק צדדים רבים נוספים. ביחס לכשלים בייצוג, אכן הדבר יכול להוות עילה למשפט חוזר, אך בענייננו לא היו כשלים המקיימים חשש מעיוות דין.

עבירה: התחזות כעובד ציבור, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

בית המשפט פסק כי דין הבקשה להידחות משום שלא הונחה תשתית ראייתית להוכחת אחת העילות המנויות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט. נקבע כי הבקשה לחזור בה מהודאתה איננה חדשה וכבר נידונה בפני מותבים שונים. במקרה זה אין חשש שלא נפל פגם ברצונה של המבקשת בעת הודאתה ולפיכך אין מקום לקבל את החזרה. בנוסף, נקבע כי לא הובאו ראיות להוכחת פגם בייצוגה ע"י בא הכוח. לאור דחיית טענות אלה לא מצא בית המשפט לנכון לדון בראיות החדשות שהובאו ויכלו להתדיין בערכאות הקודמות. הנוסף, ביחס לראיות ה"חדשות", נקבע כי אין בהם די כדי להוות פוטנציאל לשינוי התוצאה. ביחס לטענת הכשל בייצוג נקבע כי לא היה כשל כזה, אמנם היא יוצגה ע"י מספר עורכי דין אך היא זו שיצרה המצג שהיא מיוצגת ואין לה צורך בייצוג ע"י הסנגוריה.

עבירה: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

הלכות: "ככלל לא יתיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו לאחר שנגזר דינו, אלא בנסיבות חריגות, וזאת על  מנת למנוע מצב בו הסכמתם של נאשמים להסדרי טיעון תהיה מותנית בחומרת העונש שיוטל עליהם. על כך יש להוסיף כי אם הנסיבות בהן יתיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו הינן חריגות, על אחת כמה וכמה הן יהיו חריגות בהליך של בקשה  למשפט חוזר"

בית המשפט העליון דחה את הבקשה הואיל ולדעתו לא התקיימה אף לא אחת מהעילות המנויות בחוק בתי המשפט. לעניין טענותיו של המבקש פסק בית המשפט כי כדי שכשל בייצוג ישמש עילה לבחינה מחודשת של ההליך צריך להצביע על כך שאילו לא היה כשל כזה, הייתה תוצאת ההליך שונה. כלומר, יש להוכיח קשר סיבתי בין טענת הכשל בייצוג לתוצאת המשפט. בית המשפט קבע כי טענה של כשל בייצוג תשמע כאשר ראיה או עד שהיה בהם כדי להטות את התוצאות לא הובאו לפני הערכאה הדיונית, אך אין שומעים לה כאשר מדובר בטענה משפטית שלא נטענה או בקו הגנה שלא הוצב ואין ידועות תוצאות נקיטתו.

בנוסף, בית המשפט דחה את טענות המבקש כי הודאותיו אינן משקפות אמת. בהקשר זה דחה את הטענות כי נפלו פגמים רבים בהליך גביית הודאות המבקש וכי חוקריו השתמשו באמצעים פסולים לשם כך ומשום כך הודאותיו לא היו חופשיות ומרצון. בית המשפט פסק כי הראיות אינן מצביעות על כך שהודאת המבקש הושגה במרמה. בהקשר זה נדחו טענות המערער כי הודה מחמת התעללות מינית או מחמת עקב לחץ שהופעל עליו. כן נדחתה הטענה כי המדובב שהוכנס לתאו תודרך בפרטים מוכמנים אשר מצאו דרכם להודאותיו. אפילו בהנחה שהמדובב תודרך, כלל לא הוכח כיצד בדיוק השפיע הדבר על הודאת המבקש בפניו.

עבירה: רצח, אינוס.

עילה: ראיה מרכזית שיסודה בשקר או בזיוף, ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

בקשתו למשפט חוזר נסמכה, בין היתר, על תצהיר חדש של עדת התביעה סוזן רולינגס, מי שהייתה שותפתו לעבירות ונשפטה בגין חלקה במעשים אלה בארצות-הברית. במסגרת תצהיר זה טענה רולינס כי העדות המפלילה אותה מסרה בבית-המשפט המחוזי, הייתה כוזבת. נטען, כי תצהיר זה חושף את הלחץ הכבד והפסול שהופעל על עדה זו במהלך המשפט, לאחר שרשויות התביעה בארצות-הברית הבטיחו לה כי אם תפליל את המבקש, ימתיקו את עונשה.

עוד הפנה המבקש לפסק דין בפרשה אחרת, שניתן זמן קצר בלבד לאחר שערעורו נדחה, בו נתנה פרשנות להוראת סעיף 14(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ממנה עולה כי לא ניתן היה להשית עליו עונש חמור מזה שהיה מוטל עליו לו נשפט בארצות-הברית. לגרסתו, אילו היה נשפט שם, העונש שהיה מוטל עליו לא היה עולה על 21 חודשי מאסר. לטענתו, הנחיות הענישה הפדראליות הן הקובעות עונש מרבי זה, עונש ממנו חרגו הערכאות בישראל. 

בית המשפט פסק כי הראיות שהוצגו על ידי המבקש כלל אינן חדשות, והן היו בפני הערכאות שדנו בעניינו. ואף כי העובדה שעדת התביעה סוזן רולינס ביקשה לחזור בה מגרסתה המפלילה הייתה ידועה לכל, והיא אינה בגדר ראיה חדשה.  עוד ציין בית המשפט כי עתירתו של המבקש להורות על קיומו של משפט חוזר לעניין העונש שהושת עליו איננה טריוויאלית כלל ועיקר. לדעת בית המשפט זוהי שאלה אם העילות הקבועות בסעיף 31 לחוק בתי המשפט יוחדו למקרים של הרשעת חף מפשע, או שהן כוללות גם מקרה בו נפלה טעות במלאכת גזירת העונש. לבסוף נפסק כי בעוד שהעילה של עיוות-דין שמורה לאותם מקרים בהם המשפט החוזר מכוון רק כנגד ההרשעה, הרי שהעילה של "ראיות חדשות" עשויה לאפשר, בנסיבות המתאימות, להורות על קיומו של משפט חוזר גם כנגד העונש, אך לא די בהצגתה של ראיה המוכיחה נסיבה או שיקול נוסף להמתקת העונש, אלא נדרש, שהראיה המוצגת תהא כה משמעותית עד שיהיה בה כדי לשנות את עונשו של המבקש מן הקצה אל הקצה - דבר שלא הוכח בעניינו של המבקש, ועל כן בקשתו נדחתה.

עבירה: קבלת דבר במרמה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

הלכות: גם ראיות לעניין העונש, שלא הוצגו בפני הערכאה הדיונית, עשויות לשמש בסיס לעריכתו של משפט חוזר, באשר גם ראיות כאלו עשויות "לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון". אך לא די בהצגתה של ראיה המוכיחה נסיבה או שיקול נוסף להמתקת העונש, אלא נדרש, שהראיה המוצגת תהא כה משמעותית עד שיהיה בה כדי לשנות את עונשו של המבקש מן הקצה אל הקצה.

גב' דאוד, אשר נקטה בהליך המשפטי בקו הגנה של הכחשה גורפת של המתת המנוח. הגישה בקשה למשפט חוזר, לביטול הרשעתה בעבירת הרצח והמרתה בעבירת הריגה, ולחלופין, לביטול גזר הדין של מאסר עולם שהושת עליה, זאת, על יסוד ראיות חדשות שהתגלו כנטען לאחר סיום המשפט, שלפיהן ביצעה את מעשה ההמתה של המנוח על רקע התעללות קשה מצדו, ימים ספורים לאחר לידת בנה, כשהיא מצויה במצב נפשי קשה. את הכחשתה הגורפת ביצוע המעשים המיוחסים לה הסבירה באמצעות חוות דעת רפואית, ממנה עלה כי אלו היה חלק ממערבולת אירועים טראומתיים שהמבקשת נזכרה בהם רק במסגרת הטיפול בשעברה בשנת 2006.

בית המשפט פסק כי הראיות שהוצגו להוכחת היותה של המבקשת אישה מוכה ולעניין מצבה הנפשי בעת ההמתה, אינן חזקות מספיק בכדי להגיע למסקנה כי תוצאות ההליך יהיו שונות. לעניין האפשרות להקל בעונשה של המבקשת לאור הראיות החדשות, נקבע כי ישנו ספק האם ניתן לקיים משפט חוזר בשאלה זו, ובכל מקרה גם אם תתקבל טענתה היא אינה יכולה לשנות את מצבה מקצה לקצה, שהרי עונשה כבר נקצב ל-25 שנים. נקבע כי אין בראיות החדשות די כדי להצדיק משפט חוזר אף לא לעניין העונש. ביחס לעילת עיוות דין נקבע כי היא רלוונטית רק לשאלת עצם ההרשעה ולא לעניין גזר הדין.        

עבירה: רצח בכוונת תחילה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

בקשתו של בירנבאום למשפט חוזר נסמכה על ראיות חדשות רבות, בינהן ניתן להזכיר את צוואתו של ולד ממנה עולה כי הכספים שקיבל מבירנבאום ואשר שמשו אותו להשקעות בחברת פסיפיקה, נקבלו בהלוואה - אותה ביקש להחזיר מעזבונו.
בית המשפט, לאחר שסקר בפרוטרוט כל אחת מן הראיות אשר הובאו בבקשה, פסק כי לא הוצגה תשתית ראייתית ממשית המקימה עילה למשפט חוזר מכוח סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, הקובע את עילת הראיות החדשות. דבר זה נכון ביחס לכל ראייה בנפרד וכן ביחס למכלול הראיות המצטבר. יתרה מזאת,  בית המשפט קבע כי לגבי חלקן הארי של הראיות יש יסוד סביר להניח שהיו בחזקתו של המבקש זה מכבר ולא הוצגו במשפט או בערעור, וכן כי המבקש יכול היה לדעת עליהן במועדים הרלבנטיים, ולמרות זאת המבקש לא הרים את הנטל להסביר מדוע הובאו בשלב כה מאוחר. לעניין הטענה לעיוות דין פסק בית המשפט כי אין די בהצבעה על הקשיים הכרוכים, מטבע הדברים, בכל הרשעה בפלילים גרידא, כדי להקים עילה זו. אלא נדרש להוכיח חשש ממשי שנגרם למבקש עיוות דין. לאור האמור דחה בית המשפט את הבקשה - וזאת על אף אי הנוחות שעלתה מהצטברותן של ראיות רבות שהביא בירנבאום בבקשתו.

עבירה: הפרת חובות גילוי ודיווח בניירות ערך.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

משעה שפסק דינו נעשה חלוט הגיש בקשה למשפט חוזר, בה הוא הציג  ראיה חדשה - דו"ח מבקר המדינה (דו"ח מבקר המדינה "משרד האוצר-רשות המסים בישראל-מיסוי רבנים, 'מקובלים' ובד"צים") ממנו עולה כי  אין מדיניות ברורה לעניין מיצוי הדין בנושא מיסוי מקובלים (מומחים לתורת הקבלה). ראיה חדשה נוספת היא חוזר של רשות המסים הקובעת, בהמשך לדו"ח, את המבחנים שיש לקיים לבחינת המיסוי למקובלים. בנוסף הציג חוות דעת גרפולוגית שקבעה כי החתימה על מסמכים שנויים במחלוקת לא הייתה חתימתו של המבקש. כמו כן טוען המבקש כי בעניינו עיוות דין הנוגע להעדר הבחנה בפסק הדין בין "ברכה" שאינה מחייבת במס לבין "ייעוץ" המחויב במס. כמו כן נטען כי נגרם לו עיוות דין מאופן החקירה ומנזקים ראייתיים מהותיים.          

בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי המבקש לא הצליח להניח תשתית ראייתית להוכחת קיומה של מי מהעילות הנטענות. הראיות החדשות שהוצגו הוצגו בשיהוי, ללא שניתן הסבר מניח את הדעת לשיהוי זה. בנוסף, חוות הדעת הגרפולוגית ניתנה לאחר שכבר ניתנה חוות דעת אחרת בערכאה הראשונה, מה גם שהראיה החדשה אינה בעלת פוטנציאל לשנוי  תוצאות ההליך. ביחס לעיוות דין הותיר המשנה לנשיאה, השופט רובנשטיין, בצריך עיון את השאלה האם טענה של עיוות דין בהרשעה בשל אכיפה בררנית יכולה להוות כל עיקר בסיס למשפט חוזר, אך לצד זאת קבע כי לשם כך, בהקשר מעין זה של בקשת משפט חוזר, יש צורך להציג אכיפה בררנית קיצונית ואולי אף מכוונת. זאת לדעת בית המשפט לא התקיים בעניינו של המבקש - ועל כן הבקשה נדחתה.

עבירה: השמטת הכנסה מדו"ח;מרמה, ערמה ותחבולה הכנת פנקסי חשבונות כוזבים; זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר; רישום כוזב במסמכי תאגיד; מסירת ידיעה כוזבת. (עבירות לפי: פקודת מס הכנסה, חוק מס ערך מוסף, חוק העונשין)

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

הלכות: לביסוס טענה של עיוות דין בהרשעה בשל אכיפה בררנית, בהקשר של בקשות משפט חוזר, יש צורך להציג אכיפה בררנית קיצונית ואולי אף מכוונת.

לעניין עדותה של המתלוננת במשפט המקביל פסק בית המשפט כי המבקש הודה הן במשטרה והן בבימ"ש בביצוע המעשים שיוחסו לו בכתב האישום. המבקש הצהיר בבימ"ש כי הבין את הכתוב בכתב האישום וקיבל הסברים מב"כ. הנימוק שמציג המבקש לחזרתו מההודאה הוא כי לאחר שנשמעה עדות המתלוננת במשפט הנאשמים הבגירים באשר לאישום הראשון, אין עוד בסיס להודאתו שניתנה בזמנו מתוך הבנה והשלמה בדיעבד כי אם המתלוננת אומרת שלא הייתה הסכמה מצידה יש לקבל את דבריה, למרות שסבר בעת קיום יחסי המין כי המתלוננת מסכימה לקיומם. 

לעניין הטענה לעיוות דין פסק בית המשפט כי המבחן שנקבע להתערבות במצב בו ניתנו שתי הכרעות דין סותרות הוא מבחן מהותי-ענייני, "על פי מבחן זה יש לבדוק האם מהבחינה המהותית עניינית, שני פסקי הדין אינם יכולים, בנסיבות העניין, לדור בכפיפה זה עם זה. "האם קיימת סתירה מהותית ביניהם, עד כדי כך שלא יתכן כי שניהם אמת; האם בזיכויו של האחד יש כדי להשמיט את הקרקע מתחת להרשעתו של האחר, באופן שההרשעה והזיכוי אינם יכולים, מבחינה מהותית-עניינית, לחיות זה בצד זה" התערבות מעין זו בהכרעות דין סותרות תיעשה במשורה ולא בכל מצב של אי התאמה. סתירה מעין זו המחייבת התאמה לא תתעורר, בדרך כלל, מקום בו השוני בין תוצאות שני המשפטים נובע מההבדלים בחומר הראיות שהובא בפני שתי ערכאות השיפוט". בעניינו של המבקש נקבע כי קיים שוני בתשתית הראייתית שעמדה לחובת המבקש לעומת זו שעמדה לחובתם של שני הבגירים, בני דודיו. בעוד שהמבקש הודה בביצוע המעשים וגרסתו עלתה בקנה אחד עם טענותיה של המתלוננת, צמצמו הבגירים בגרסאותיהם את חלקם. לא זו בלבד אלא גם שזיכויים של בני הדוד נשען על הסדר טיעון שנערך עימם ולעניין זה ציין בית המשפט כי "כלל הוא כי בית המשפט יטה שלא להתערב באי התאמה מעין זו מקום בו זיכויו של הנאשם האחר נשען על הסדר טיעון שנקשר עמו". על כן נקבע כי בעניין זה לא מתקיימת עילת עיוות הדין.

עבירה: אינוס בצוותא (עבירה לפי סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

בית המשפט השתכנע כי אמנם נפלו פגמים בעדותו של עד המדינה, אך לשיטתו זו אינה מבססת קיומו של משפט חוזר. בית המשפט דרש הצגת ראייה שבכוחה לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון, הואיל ולשיטת בית המשפט במקרה זה גם אם עדותו של עד המדינה הייתה לקויה ביחס להאשמות שעומדות כנגדו אין בכך כדי לערער את הרשעתו של דרעי, שכן הרשעתו של המבקש באישום הראשון עומדת על כנה, גם בלא להתבסס כלל על עדותו של עד המדינה - בית המשפט העליון, מפי הנשיא דאז, אהרן ברק, דחה את הבקשה.

עבירה: שוחד; מירמה והפרת אמונים; קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

עילה: ראיה מרכזית שיסודה בשקר או בזיוף, ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

בעת עיון בחומר המצוי במשרדי פרקליטות מחוז חיפה, מצאו נציגי הסניגוריה הציבורית, בין היתר, קלסר שעליו נכתב "תיק מודיעין", ובו למעלה ממאה מסמכישלא הועמדו לעיונה של ההגנה במשפט של המבקשים - הקלסר כלל חומר חקירה רלוונטי הנוגע ללב הפרשה. מהחומר החדש למדה הסנגוריה, בין היתר, כי נפלו פגמים באופן הפעלת מדובב, בשם עלי אברהים, בחקירתם של המבקשים. מעיון בחומרי החקירה עלה חשש כי המדובב פעל על מנת להדריך את המבקשים מה להגיד בחקירותיהם. נמצא כי דיווחים כוזבים שהעביר המדובב למפעליו הוסתרו מצוות ההגנה, וכן עצם העובדה כי למדובב הובטחה טובת הנאה.

בית המשפט קבע כי היה שיהוי בהגשת הבקשה, אף שלא דחה אותה מטעם זה. בנוסף קבע כי הראיות החדשות אינן מלמדות כשלעצמן על חפותם של המבקשים. אין מקום לפסילת הודאותיהם של המבקשים והנאשמים האחרים גם אם התנהלותם של החוקרים חורגת מההתנהלות הנדרשת מהם כיום. גם אם נקבל את כלל הטענות שטוענים המבקשים, אין בכך די כדי לספק הסבר להודיות הנאשמים, השחזור וההפללה האחד את השני.

עבירה: רצח; אינוס; חטיפה לשם ביצוע אינוס.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

בית המשפט קבע שלא מדובר בראיות שלא יכלה המבקשת להציג בפני הערכאה הראשונה, מתוך נקודת הנחה כי הבנייה במקרקעיה של המבקשת הינה עניין שבידיעתה - זאת בהתאם לדרישה שהייתה קבועה בחוק טרם תיקון 22 לחוק בתי המשפט. בנוסף, נדרש כי הראיות החדשות לא רק יעלו תזה עובדתית חדשה אלא יקיימו אמינות לכאורית. הראיות שהובאו אינן מלמדות כי אכן לא נעברה העבירה, שכן מדובר בקבלות המעידות על תאריך יציקת הבטון והעובדה שנוצק בטון לפני הוצאת צו הפסקת הבנייה לא שוללת את האפשרות של המשך הבנייה לאחר היציקה. אם כן, לדעת בית המשפט הראיות לא היו חדשות ולא היה בהם פוטנציאל לשינוי המשפט לטובתה של רחל. לאור מסקנותיו, דחה נשיא בית המשפט העליון דאז, מאיר שמגר, את הבקשה לעריכת משפט חוזר.

עבירה: תקיפת שוטר במילוי תפקידו; והפרת הוראה חוקית.

עילה: ראיות חדשות.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

פסיקת ביהמ"ש: בית המשפט קבע כי על אף שלאור תיקון 22 לחוק בתי המשפט אין עוד צורך בראיות "חדשות" יש לבחון את פשר עיתוי הבאתן, במקרה זה הראיות שהובאו יכלו להיות מוגשות כבר בהליך העיקרי, ומכל מקום אין בהן כדי לשנות את תוצאות המשפט. ביחס לכשל בייצוג קבע בית המשפט כי העובדה ששיקול-דעתו המקצועי של בא-כוחו של המבקש לא הניח את דעתו של המבקש, שאינו משפטן, אינה מקימה מניה וביה ממצא בדבר ייצוג לקוי העובדה שאופן ניהול הגנתו של המבקש לא הביא לזיכויו אינה מקנה למבקש זכות לשוב ולנסות את מזלו באמצעות עורך-דין אחר ולנהל מחדש את המשפט, שמא הפעם ייטב גורלו. הנוסף מדגיש בית המשפט כי טענת הכשל בייצוג לא עלתה בערעור, ששם כבר יוצג ע"י עורך דין אחר

עבירה: אינוס; בנסיבות מחמירות; סחיטה באיומים; סחיטה בכוח; הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות; מעשה סדום בנסיבות מחמירות.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

הלכות: גם לאחר חקיקתו של תיקון מס' 22 לחוק בתי המשפט, שייתר את הדרישה כי העובדות והראיות הבאות בגדרו של סעיף 31(א)(2) תהיינה "חדשות", על בית המשפט לבחון את פשר עיתוי הבאתן של ראיות כאמור רק בשלב הבקשה למשפט חוזר, משנסתיימו ההליכים בעניינו של המבקש בערכאה ראשונה ובערכאת הערעור.

פסיקת ביהמ"ש: בית המשפט קבע כי אין בראיות החדשות פוטנציאל לשנות את התוצאה המשפטית, מה גם שהראיות החדשות אינן ראיות חדשות אלא ראיות שהוצגה בתצורה שונה לבית המשפט כבר בערכאה הראשונה. גם לטענת עיוות הדין כתוצאה מכשל בייצוג אין מקום, המבקש יוצג ע"י באת כוח אחרת בערעור, כמו כן בית המשפט לא התרשם כי באת הכוח בהליך העיקרי כשלה בתפקידה, אף שלא העלתה טענת התיישנות (בית המשפט העלה טענה זו בעצמו). בחירת קו הגנה מסוים אין בה כשלעצמה טענה לעיוות דין. מכל מקום טענות אלה הן טענות ערעוריות.

עבירה: תקיפה בנסיבות מחמירות; תקיפת קטין בידי מי שאחראי לו (אלימות במשפחה).

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

פסיקת ביהמ"ש:

1. לממצא מהימנות הנוגע לעד פלוני בהליך אחד, אין תחולה ישירה שעה שאותו עד מעיד בהליך אחר. בעניין דנן, גם מבחינה מהותית אין בממצא המהימנות לגבי המדובב כדי להביא לשינוי התוצאה, שכן עדות המדובב אינה עומדת, בעניין זה, בפני עצמה. היא כרוכה בדבריו של יצחק, ניזונה מהם ומעשירה אותם. מיהותו של המדובב ומניעיו האפשריים לא נעלמו מעיניהן של הערכאות שדנו בעניינם של המבקשים. דבריו נבחנו בקפידה וזכו לאמון רק לאחר דיון מפורט ומעמיק בכל יסוד מיסודותיהם.

2. טענותיהם של המבקשים, רובן ככולן, מהוות למעשה חזרה על טענות שהועלו על-ידי הערכאות שדנו בעניינם ונדחו. טענות מעין אלו אינן מהוות בסיס לקיומו של משפט חוזר. הליך המשפט החוזר לא נועד ליצור הליך ערעור נוסף. לא כל שכן, שכך הם פני הדברים, כאשר המבקשים היו מיוצגים בשתי הערכאות על-ידי עורכי-דין שצוינו לשבח בפסקי-הדין על האופן שבו ייצגו את המבקשים. כך שאין כל חשש שלא היה למבקשים יומם בבית-המשפט.

3. טענות המבקשים ב"מבט-על" אינן מצביעות על חשש ממשי לקיומו של עיוות דין בעניינם. הרשעת המבקשים התבססה, בראש ובראשונה, על מוצא פיו של דורון, בין בדברים מפורשים ובין ברמזים, בין באמירה בקול רם ובין בלחישה, בין במלל ובין בתנועות ידיים. לכל אלה חברו שקריו של יצחק, דבריו של המנוח ביום מותו ועוד ראיות אובייקטיביות שאינן מתבססות דווקא על דברי המדובב.

עבירה: רצח.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.