פסיקה

טענות מרכזיות

ראיה מרכזית שיסודה בשקר או בזיוף

מ"ח 8498/13 אל-עביד נ' מדינת ישראל (2015)

סמסטר: 
שנה: 
2015

תקציר: פרשת הירצחהּ של חנית קיקוס העסיקה את מערכת המשפט בישראל למעלה משני עשורים. תחילתהּ בשני הליכים משפטיים שנוהלו בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניינו של המבקש, סולימן אל-עביד; והמשכהּ בערעורו של המבקש ובדיון נוסף בעניינו, בפני הרכב מורחב, שנדונו בפני בית-משפט העליון. בתום ההליכים נגדו הורשע המבקש, על פי הודאותיו, ברציחתהּ ובאינוסהּ של חנית קיקוס ונידון למאסר עולם. לאחר שהגיש בשנת 2005 בקשה לחנינה מנשיא המדינה, נתבקשה השופטת בדימוס מ' בן-פורת לכתוב חוות דעת מייעצת לנשיא המדינה בעניינו של המבקש. גם דעתהּ הייתה כי המבקש הורשע בדין.

במסגרת בקשתו למשפט חוזר המבקש העלה שלל טענות שעיקן הוא ש"נתפר לו תיק" וכי החקירה נוהלה מתוך ניסיון לדלות ראיות שתתמוכנה בהרשעתו ולא כחקירה אמיתית לאיתור האדם שרצח את חנית. המבקש הלין על כך שישנם כיווני חקירה רבים שאותם לא חקרו חוקרי הפרשה, בעיקר לאחר גילוי הגופה. המבקש ציין כי הוא לא נחקר לאחר הגילוי וכי השחזורים בוצעו בהעדרו. כמו כן טען לכשל בייצוג והעלה לעניין זה שלל טענות כנגד מי ששימש כעו"ד בהליכים הקודמים.

קרא עוד

בית המשפט העליון דחה את הבקשה הואיל ולדעתו לא התקיימה אף לא אחת מהעילות המנויות בחוק בתי המשפט. לעניין טענותיו של המבקש פסק בית המשפט כי כדי שכשל בייצוג ישמש עילה לבחינה מחודשת של ההליך צריך להצביע על כך שאילו לא היה כשל כזה, הייתה תוצאת ההליך שונה. כלומר, יש להוכיח קשר סיבתי בין טענת הכשל בייצוג לתוצאת המשפט. בית המשפט קבע כי טענה של כשל בייצוג תשמע כאשר ראיה או עד שהיה בהם כדי להטות את התוצאות לא הובאו לפני הערכאה הדיונית, אך אין שומעים לה כאשר מדובר בטענה משפטית שלא נטענה או בקו הגנה שלא הוצב ואין ידועות תוצאות נקיטתו.

בנוסף, בית המשפט דחה את טענות המבקש כי הודאותיו אינן משקפות אמת. בהקשר זה דחה את הטענות כי נפלו פגמים רבים בהליך גביית הודאות המבקש וכי חוקריו השתמשו באמצעים פסולים לשם כך ומשום כך הודאותיו לא היו חופשיות ומרצון. בית המשפט פסק כי הראיות אינן מצביעות על כך שהודאת המבקש הושגה במרמה. בהקשר זה נדחו טענות המערער כי הודה מחמת התעללות מינית או מחמת עקב לחץ שהופעל עליו. כן נדחתה הטענה כי המדובב שהוכנס לתאו תודרך בפרטים מוכמנים אשר מצאו דרכם להודאותיו. אפילו בהנחה שהמדובב תודרך, כלל לא הוכח כיצד בדיוק השפיע הדבר על הודאת המבקש בפניו.

 

עבירה: רצח, אינוס.

עילה: ראיה מרכזית שיסודה בשקר או בזיוף, ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 3406/09 פלוני נ' מדינת ישראל (2009)

סמסטר: 
שנה: 
2009

תקציר: המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת עסקת טיעון בביצוע עבירות מין בקטינה וכן הורשע בתיק נוסף בגין ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, זיוף וקבלת דבר במרמה. בית המשפט המחוזי גזר על המבקש 7 שנות מאסר (בניכוי ימי מעצרו), 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים ופיצוי למתלוננת בסך 5,000 ש"ח. ערעור על על הרשעתו ועל חומרת העונש נדחה. במסגרת הערעור טען המבקש כי הודאתו ניתנה בשל ייצוג לקוי וקשיי שפה. בבקשה למשפט חוזר טען המבקש כי חלות בעניינו שלוש מתוך ארבע העילות למשפט חוזר. ביחס לעיוות דין טוען המבקש כי היו ליקויים בחקירתו וכי ללא עסקת טיעון לא הייתה יכולת להרשיע אותו. בנוסף, טוען כי קיבל את עסקת הטיעון משום שהוא לוקה בשפתו וכן שייצוגו בערכאה הדיונית היה לקוי. לבקשה צורף תצהיר של האב לגבי חוסר הבנתו את הסדר הטיעון וכן בדיקת פוליגרף שלו. ביחס לראיות טוען כי הראיות אומנם הוגשו לבית המשפט המחוזי אך הן מעולם לא נבחנו על ידו. ביחס לראיות אשר מקורן בשקר או סיוף טוען המבקש כי חלק מהראיות הושגו תוך חיפוש שאינו חוקי בביתו, עת שניצלו את תמימותו של האב לחיפוש זה, ובכך יתכן שזוהמו ראיות.

קרא עוד

בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי אין מקום ליתן למבקש לחזור בו מהודאתו ומשכך אין מקום לדון בחומר הראיות כנגדו. טעמי הבקשה למשפט חוזר אינם מעידים על פגם כלשהו אשר נפל בהליכים בענייני המבקש, אלא בעיקר על אכזבתו מן העונש שנגזר עליו חרף הודאתו בהסדר טיעון. ואולם, האיזון הראוי בין הערכים העומדים ביסוד ההוראה על עריכת משפט חוזר, מחייב כי לא יתקיים משפט חוזר אך ורק משום שנאשם מתקשה להשלים עם הרשעתו. גם טענות המבקש בדבר כשלים בייצוגו אינן מקימות עילה לקיום משפט חוזר. טענות המבקש לעניין הייצוג הן כלליות וגורפות ואין בהן כדי להצביע על כשל בייצוג המעורר חשש לעיוות דין. הבקשה שלפניי אינה מגלה כל עילה למשפט חוזר. עיקר הטענות המועלות בה הן טענות ערעוריות במהותן – טענות אשר אין מקומן בבקשה למשפט חוזר.

 

עבירה: אינוס בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, איומים, הדחה בחקירה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 8483/00‏ דרעי נ' מדינת ישראל (2003)

סמסטר: 
שנה: 
2003

תקציר: כנגד אריה דרעי הוגש כתב אישום שמנה עשרה אישומים, ובהם עבירות של שוחד, מירמה והפרת אמונים, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות. בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי הורשע דרעי בחלק מן האישומים נגדו. נגזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל וכן קנס של 250,000 ש"ח (או עשרה חודשי מאסר תמורתו). 

דרעי ערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי לבית-המשפט העליון, הערעור כוון הן כנגד הכרעת הדין הן כנגד גזר הדין. הערעור נתקבל חלקית. בית המשפט זיכה את דרעי מאישום אחד שהורשע בו וכן תיקן כמה נתונים עובדתיים שנקבעו כחלק מן ההרשעה באישומים אחרים. על יסוד זה וכן נוכח הערעור על חומרת העונש, הופחת עונש המאסר שהושת על דרעי והועמד על שלוש שנות מאסר בפועל. לאחר מכן דרעי הגיש בקשה לדיון נוסף, אך זו נדחתה.

לאחר שפסק הדין נעשה חלוט הגיש דרעי בקשה למשפט חוזר. לטענתו עד המדינה, שהיה העד התביעה המרכזי, העיד עדות שקר. חוסר מהימנותו של עד המדינה גובה, בין היתר, בראיות הנוגעות להסתבכותו בפלילים בשווייץ, מראיות אלו עלה כי עד המדינה שיקר לבית המשפט אודות מצבו המשפטי בעת הדיון בעניינו של דרעי בפני הערכאות הקודמות. טענה זאת, אם היתה מתקבלת, הייתה מבססת שלוש עילות לקיום משפט חוזר, ראיה מרכזית שיסודה בשקר או בזיוף, ראיות חדשות, ועיוות דין.         

קרא עוד

בית המשפט השתכנע כי אמנם נפלו פגמים בעדותו של עד המדינה, אך לשיטתו זו אינה מבססת קיומו של משפט חוזר. בית המשפט דרש הצגת ראייה שבכוחה לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון, הואיל ולשיטת בית המשפט במקרה זה גם אם עדותו של עד המדינה הייתה לקויה ביחס להאשמות שעומדות כנגדו אין בכך כדי לערער את הרשעתו של דרעי, שכן הרשעתו של המבקש באישום הראשון עומדת על כנה, גם בלא להתבסס כלל על עדותו של עד המדינה - בית המשפט העליון, מפי הנשיא דאז, אהרן ברק, דחה את הבקשה.

 

עבירה: שוחד; מירמה והפרת אמונים; קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

עילה: ראיה מרכזית שיסודה בשקר או בזיוף, ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 7324/96 חייאט נ' מדינת ישראל (1997)

סמסטר: 
שנה: 
1997

תקציר: המבקש הועמד לדין פלילי והורשע על פי הודאתו. על פי כתב האישום (מיום 8.3.91) הוא היה חבר בארגון הג'יהאד האיסלמי. הוא קשר קשר (בפברואר 1991) עם שני אחרים לרצוח את השומר המוצב בבניין מחלקת התברואה של עירית ירושלים. הוא נתן להם סכין להרוג בו את השומר. השניים ניסו להרוג השומר ונכשלו. בגין כל אלה יוחסו למבקש נסיון לרצח, חברות בארגון טרור, קשירת קשר לפשע וחברות בהתאחדות בלתי מותרת. בפרט האישום השני נאמר כי המבקש החליט עם אחר להצית רכב מסחרי השייך ליהודי. הוא שפך על הרכב בנזין והציתו. בפרט זה יוחסה למבקש עבירה של הצתה.

על המבקש הוטלו שתיים-עשרה שנות מאסר בגין העבירות שיוחסו לו בפרט האישום הראשון, ושלוש שנות מאסר - מהן שנתיים במצטבר - בגין עבירת ההצתה שבאישום השני. המבקש לא ערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

הנשיא אהרן ברק הורה על קיוף משפט חוזר, לאור העבודה כי הוצגו ראיות חדשות, לפיהם הרכב כלל לא נשרף, הואיל וכך גם הודאתו שקרית, לכל הפחות בהתייחס להצתה.

קרא עוד

 

עבירה: 1. נסיון לרצח.  2. הצתה. 3. חברות בארגון טרור 4. קשירת קשר לפשע  5. חברות בהתאחדות בלתי מותרת.

תוצאת ההליך: הרשעה מחדש - במשפט החוזר (בהסדר טיעון).

הטענות המכרזיות עליהן נסמכה הבקשה:

1. זיוף ראיות - התיקים נגדו "נתפרו ופוברקו", והכל כדי להושיבו בכלא, על לא עוול בכפו. לעניין האישום הראשון (נסיון לרצח) טענתו הינה כי האירוע כולו לא היה אלא קטטה. הנדקר נפל על זכוכית. לעניין האישום השני (הצתה) הוא טוען כי הרכב כלל לא נשרף, והראיה היא שאיש לא חקר אותו על מעורבותו בהצתה כלשהי.

2. הודאת שווא - ההודאתו חולצה ממנו באמצעים פסולים.

3. פגם ברצוניות ההודאה -  הוא לא עמד על משמעות הודאתו.

 

קראו פחות