check
ראיות חדשות | קליניקת החפות

פסיקה

טענות מרכזיות

ראיות חדשות

מ"ח 1632/16 שלום נ' מדינת ישראל (2017)

סמסטר: 
שנה: 
2017

תקציר: עורך-דין שמואל לוינסון, נרצח בביתו בשכונת רחביה בירושלים. על פי עובדות כתב האישום, המנוח נכנס לקומת המגורים התחתונה וממנה עלה לקומת חדרי השינה, שם נתקל בפורץ. ככל הנראה, התפתח מאבק בין השניים, שבמהלכו נורה המנוח בחזהו. היורה נמלט, והמנוח הצליח להתקשר למוקד המשטרה ולהודיע על השוד המזוין ועל כך שירו בו בחזהו ולמסור את שמו ואת כתובתו. המנוח הספיק להתקשר אל חברו, והשאיר לו הודעה במענה הקולי על כי נורה בביתו. בכוחותיו האחרונים, תוך שהוא ממשיך ומאבד דם, יצא המנוח את ביתו והתמוטט על המדרכה. דקות מספר לאחר מכן נפטר. 

במשך חודשים מספר לא הצליחה המשטרה לעלות על עקבותיו של מבצע הרצח. כשישה חודשים לאחר אירוע הרצח, נעצר עובדיה שלום – שהיה מוכר למשטרה כמי ש"עוסק" בהתפרצויות באזור רחביה. מלכתחילה נעצר הוא כחשוד בעבירות התפרצות ונחקר בקשר לעבירות אלה בלבד, ורק שבוע לאחר מעצרו החליטה המשטרה לחוקרו כחשוד ברצח המנוח. עובדיה שלום נחקר תחת אזהרה והכחיש כל קשר לרצח. כמו כן, עובדיה שלום עבר בדיקת פוליגרף, מיוזמתו. מאז תחילת חקירתו כחשוד ברצח  ועד להגשת כתב-האישום, עובדיה שלום מסר במשטרה שלוש גירסאות שונות. כאשר הגרסה הראשונה כללה הכחשה גורפת של מעורבות באירוע, ובגרסתו האחרונה עובדיה שלום הודה בנוכחות בזירת האירוע אך לא בביצוע הרצח. במהלך משפט הזוטא ובהמשך, במשפט עצמו, עובדיה שלום התכחש לכל גירסאותיו באימרותיו שנמסרו למשטרה וטען כי כל הדברים שמסר הם דברי שקר. עובדיה שלום הורשע בביהמ"ש המחוזי ברצח, ערעורו לביהמ"ש העליון נדחה בשנת 2001.  

בשנת 2016 הגיש עובדיה שלום, בקשה למשפט חוזר, באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית.

קרא עוד

הבקשה למשפט חוזר נסמכה על ראיות חדשות רבות, בהתאם לעילה הקבועה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט. בין אותן ראיות ניתן למנות את קיומם של כתמי דם בזירת הרצח, שעל סמך בדיקת מעבדה התברר כי מדובר בתערובת דנ"א של שני אנשים, שאינם המנוח או בני משפחתו ואינם עובדיה שלום; את העובדה שבמהלך החקירה, בה מסר עובדיה שלום גרסאות מפלילות, צרך עובדיה סמים קשים שהוברחו לבית המעצר, וכאשר מנת הסם לא היתה זמינה בידו נקלע למצבים קשים של תסמונת  גמילה; ואת פרסומם בתקשורת של פרטים שמסר בחקירותיו והוגדרו כפרטים מוכמנים.

הבקשה אף נתמכה בפגמים חמורים בהתנהלות הרשויות, ועל כן נסמכה אף על עילת עיוות הדין המצויה בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט. דוגמא לפגמים אלו הינה אובדן של מוצגים מרכזיים בתיק – בהם מסכה מגרב ניילון שבה כיסה הרוצח את פניו, ושעליה אותר במהלך החקירה רוק – דבר שהסב לעובדיה שלום נזק ראיתי אדיר, שכן בדיקת דנ"א לרוק שהיה במסכה  הייתה עשויה לאפשר את מציאתו של הרוצח. אבדן המוצגים התרחש בניגוד להוראות החוק, המחייבות כי בתיקי רצח המוצגים יישמרו לצמיתות.

על אף הראיות החדשות שהוצגו בפני ביהמ"ש ואובדן המוצגים, דחה השופט סלים ג'ובראן את בקשתו של עובדיה שלום למשפט חוזר. את החלטתו נימק השופט ג'ובראן כי אומנם לראיות החדשות שהוצגו יש השפעה מסוימת על משקלה של הודעתו, אך לא קיים משקל סגולי בעל פוטנציאל לשינוי תוצאות המשפט. 

 

עבירה: רצח.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

לקריאה נוספת לחצו כאן

 

קראו פחות

מ"ח 7808/16 בירנבאום נ' מדינת ישראל (2017)

סמסטר: 
שנה: 
2017

תקציר: בקשתו למשפט חוזר של יעקוב בירנבאום מגוללת פרשה שתחילתה בכתב אישום כנגד שישה נאשמים, וביניהם מר בירנבאום, מר שלמה ולד, וכן חברת פסיפיקה אחזקות בע"מ, שהיתה במועדים הרלבנטיים חברה ציבורית אשר נסחרה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. בעקבות הודאתם של שלושה מן הנאשמים במסגרת הסדר טיעון, הוגש כתב אישום מתוקן, שכלל שני אישומים. האישום הראשון, אשר הופנה כנגד פסיפיקה ואינו נוגע לעניינו של בירנבאום, עסק בדיווחים מטעים שמסרו החברה, ולד ונאשם נוסף, בנוגע לעסקה לרכישת מקרקעין ברומניה. האישום השני הופנה כלפי המבקש, ועניינו בדיווחים בדבר מבנה האחזקות במניותיה הנסחרות של פסיפיקה. עיקר הטענה נגד בירנבאום היא שהתקיים בינו לבין ולד הסכם לפיו רכש ולד מניות של פסיפיקה בעבור המבקש והחזיק בהן בנאמנות. הסדר שלטענת התביעה גובש במטרה להבריח נכסים מן הרכוש המשותף של בירנבאום ושל אשתו על רקע סכסוך גירושין שהתנהל ביניהם. טענה זאת הוכחשה על ידי בירנבאום, אך בית המשפט המחוזי דחה את עמדתו, הרשיע אותו בעבירות של הפרת חובות גילוי ודיווח בניירות ערך, ודן אותו לשנת מאסר על תנאי וקנס בסך של 300,000 ש"ח. הערעור שהגיש בירנבאום לבית המשפט העליון נדחה, וכך גם בקשה לדיון נוסף.

קרא עוד

בקשתו של בירנבאום למשפט חוזר נסמכה על ראיות חדשות רבות, בינהן ניתן להזכיר את צוואתו של ולד ממנה עולה כי הכספים שקיבל מבירנבאום ואשר שמשו אותו להשקעות בחברת פסיפיקה, נקבלו בהלוואה - אותה ביקש להחזיר מעזבונו.
בית המשפט, לאחר שסקר בפרוטרוט כל אחת מן הראיות אשר הובאו בבקשה, פסק כי לא הוצגה תשתית ראייתית ממשית המקימה עילה למשפט חוזר מכוח סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, הקובע את עילת הראיות החדשות. דבר זה נכון ביחס לכל ראייה בנפרד וכן ביחס למכלול הראיות המצטבר. יתרה מזאת,  בית המשפט קבע כי לגבי חלקן הארי של הראיות יש יסוד סביר להניח שהיו בחזקתו של המבקש זה מכבר ולא הוצגו במשפט או בערעור, וכן כי המבקש יכול היה לדעת עליהן במועדים הרלבנטיים, ולמרות זאת המבקש לא הרים את הנטל להסביר מדוע הובאו בשלב כה מאוחר. לעניין הטענה לעיוות דין פסק בית המשפט כי אין די בהצבעה על הקשיים הכרוכים, מטבע הדברים, בכל הרשעה בפלילים גרידא, כדי להקים עילה זו. אלא נדרש להוכיח חשש ממשי שנגרם למבקש עיוות דין. לאור האמור דחה בית המשפט את הבקשה - וזאת על אף אי הנוחות שעלתה מהצטברותן של ראיות רבות שהביא בירנבאום בבקשתו.

 

עבירה: הפרת חובות גילוי ודיווח בניירות ערך.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 1282/16 שקלים נ' מדינת ישראל (2016)

סמסטר: 
שנה: 
2016

תקציר: ר.ש. הועמד לדין במספר רב של עבירות בגין העלמת הכנסות, בשתי דרכים עיקריות: האחת, הצגת מצג כוזב, שלפיו ההכנסות שייכות לעמותה שהקים ומוקדשות למטרות ציבוריות, והשניה, העלמת הכנסות באמצעות הפקדת כספים בחשבונות בנק שהוסתרו מעיני רשויות המס. בגין כך הוא הורשע בהעלמת הכנסות בסכום של למעלה משני מיליון ש"ח ונידון לחמש שנות מאסר בפועל, ל-18 חודשי מאסר מותנה למשך שלוש שנים מיום שחרורו, ולקנס בסך של 500,000 ש"ח או 18 חודשי מאסר תמורתו. בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי התמקד הערעור על גובה העונש, עונשו הופחת והועמד על 45 חודשי מאסר, קנס וכן מאסר על תנאי. זאת לאחר שנקבע כי העונש שהוטל על המבקש היה חמור מזה שנגזר על נאשמים אחרים שהורשעו בהעלמות מס בהיקפים דומים. עוד נקבע, כי "התחום בו עוסק המבקש (מומחה לתורת הקבלה) היה בעבר, ובמידה מסוימת מהוה גם לעת ההיא – קרי, לעת פסק הדין – תחום פרוץ אשר חלק מהיבטיו מעוררים שאלות קשות, בדבר קו הגבול שבין תרומה הנהנות מפטור ממס לעמותה המקבלת לבין הכנסה חייבת במס". בקשת רשות ערעור בעניינו נדחתה מחוסר עילה.

קרא עוד

משעה שפסק דינו נעשה חלוט הגיש בקשה למשפט חוזר, בה הוא הציג  ראיה חדשה - דו"ח מבקר המדינה (דו"ח מבקר המדינה "משרד האוצר-רשות המסים בישראל-מיסוי רבנים, 'מקובלים' ובד"צים") ממנו עולה כי  אין מדיניות ברורה לעניין מיצוי הדין בנושא מיסוי מקובלים (מומחים לתורת הקבלה). ראיה חדשה נוספת היא חוזר של רשות המסים הקובעת, בהמשך לדו"ח, את המבחנים שיש לקיים לבחינת המיסוי למקובלים. בנוסף הציג חוות דעת גרפולוגית שקבעה כי החתימה על מסמכים שנויים במחלוקת לא הייתה חתימתו של המבקש. כמו כן טוען המבקש כי בעניינו עיוות דין הנוגע להעדר הבחנה בפסק הדין בין "ברכה" שאינה מחייבת במס לבין "ייעוץ" המחויב במס. כמו כן נטען כי נגרם לו עיוות דין מאופן החקירה ומנזקים ראייתיים מהותיים.          

בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי המבקש לא הצליח להניח תשתית ראייתית להוכחת קיומה של מי מהעילות הנטענות. הראיות החדשות שהוצגו הוצגו בשיהוי, ללא שניתן הסבר מניח את הדעת לשיהוי זה. בנוסף, חוות הדעת הגרפולוגית ניתנה לאחר שכבר ניתנה חוות דעת אחרת בערכאה הראשונה, מה גם שהראיה החדשה אינה בעלת פוטנציאל לשנוי  תוצאות ההליך. ביחס לעיוות דין הותיר המשנה לנשיאה, השופט רובנשטיין, בצריך עיון את השאלה האם טענה של עיוות דין בהרשעה בשל אכיפה בררנית יכולה להוות כל עיקר בסיס למשפט חוזר, אך לצד זאת קבע כי לשם כך, בהקשר מעין זה של בקשת משפט חוזר, יש צורך להציג אכיפה בררנית קיצונית ואולי אף מכוונת. זאת לדעת בית המשפט לא התקיים בעניינו של המבקש - ועל כן הבקשה נדחתה.

 

עבירה: השמטת הכנסה מדו"ח;מרמה, ערמה ותחבולה הכנת פנקסי חשבונות כוזבים; זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבררישום כוזב במסמכי תאגיד; מסירת ידיעה כוזבת. (עבירות לפי: פקודת מס הכנסה, חוק מס ערך מוסף, חוק העונשין)

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

הלכות: לביסוס טענה של עיוות דין בהרשעה בשל אכיפה בררנית, בהקשר של בקשות משפט חוזר, יש צורך להציג אכיפה בררנית קיצונית ואולי אף מכוונת.

 

קראו פחות

מ"ח 1340/16 אזברגה מוחמד נ' מדינת ישראל (2016)

סמסטר: 
שנה: 
2016

תקציר: אזברגה מוחמד הורשע בנהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; בשימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; ובשימוש שלא כדין בפרטי אדם אחר, עבירה לפי סעיף 62(9) לפקודת התעבורה. בשל הרשעה זאת הופעלו כנגדו עונשי מאסר מותנים שעמדו לחובתו בגין עבירות קודמות שביצע. מוחמד הגיש ערעור ובקשת רשות ערעור שנדחו. במשפט החוזר הוא טען כי הפרשנות שנתנה לעונש המאסר על תנאי אינה נכונה, לשיטתו על מנת להפעיל את המאסר המותנה, היו צריכים להתקיים לפי נוסח התנאי שני תנאים מצטברים: נהיגה בפסלות ונהיגה בשכרות. ואילו בעת ביצוע ההעבירות הנ"ל הוא נהג כאשר הוא פיקח. 

עוד הוא טען לכשל בייצוגו, לטענתו עורך דינו הודה בשמו בביצוע אחת מהעבירות שיוחסו לו (מסירת פרטים כוזבים), לאחר ששיכנע אתו לעשות כן מטעמי נוחות.

קרא עוד

עילות הבקשה:

1. ראיות חדשות – גם לשיטת המבקש אין מדובר חדשות, אלא ראיות קיימות שלא זכו להתייחסות הנדרשת או לכל התייחסות. מדובר למעשה בפרשנות משפטית שלדעת המבקש, יש בה כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובתו. לדעת המבקש, ראיות אלה מצביעות על כך שביהמ"ש לתעבורה לא היה מוסמך להפעיל את המאסר המותנה שהוטל עליו.

2. עיוות דין – המבקש טוען שהורשע בעבירה שלא היה אמור להיות מורשע בה (ס' 62(9) לפקודת התעבורה - מסירת פרטים כוזבים), היות ועובדות כתב האישום לא מגלות עבירה זו. כמו כן, טוען לכשל בייצוגו.

פסיקת ביהמ"ש

1. על ראיות להיות חדשות במובן המהותי, וככלל, לא כאלה שניתן היה להגישן לערכאות הקודמות. אין טענות הפרשנות נכנסות בגדר תנאים אלה.

2. דחיית טענה לעיוות דין - המבקש לא והכיח שנפל פגם בהרשעתו בעבירה לפי סעיף 62(9) לפקודת התעבורה או כי היה כשל בייצוג.

 

עבירה: נהיגה בזמן פסילה; שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף; שימוש שלא כדין בפרטי אדם אחר.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 7315/15 גית נ' מדינת ישראל (2016)

סמסטר: 
שנה: 
2016

תקציר: אוסמה גית הורשע בהיעדרו בבית המשפט לתעבורה בעבירות תעבורה במסגרת שני כתבי אישום נפרדים: הרשעתו הראשונה נסבה על עבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה בתוקף ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, על כך נגזר עליו קנס בגובה 2,000 ₪, פסילת רישיון למשך עשרה חודשים וכן פסילה על תנאי של חודשיים למשך שנתיים. הרשעתו השניה נסבה על עבירה נוספת של נהיגה ללא רשיון נהיגה בתוקף, על כך, נגזר עליו קנס בגובה 1,500 ₪, פסילת רישיון למשך שנתיים וכן פסילה על תנאי של ארבעה חודשים למשך שנתיים.

בכל הנוגע לאישום הראשון, בבקשה למשפט חוזר שהגיש גית התברר  מעיון בנתוני כניסות ויציאות של משרד הפנים מעלה, כי במועד המיוחס לביצוע העבירות נשוא אישום זה לא שהה גית בגבולות הארץ, ומכאן שמעיקרא נפלה טעות בזיהוי. 

קרא עוד

לעניין האישום השני, טען גית בבקשתו למשפט חוזר כי במועד ביצוע עבירה זו אמנם פקע תוקף רשיונו הישראלי אולם עמד בתוקף רישיון נהיגה איטלקי בינלאומי שהחזיק, שאף הציגו בפני שופט התנועה. לטענת גית, כיון שהיה באותה העת תושב איטליה – נוכח יציאתו ללימודים בשנת 1993 – ולא תושב ישראל, הרישיון האיטלקי הוא שקובע לעניין היותו בעל רישיון נהיגה בתוקף, זאת מכוח תקנה 567(א)לתקנות התעבורה. המשנה לנשיאת בית המשפט העליון דאז, השופט רובינשטיין, קיבל את הבקשה בכל הנוגע לאישום הראשון והורה על זיכויו של גית מאישום זה נוכח הסכמת היועץ המשפטי לממשלה ובהתאם לסמכותו מכוח סעיף 31(ד) לחוק בתי המשפט. אך, בכל הנוגע לאישום השני נדחתה טענתו של גית. השופט רובינשטיין דחה את בקשתו לעניין האישום שהשני, זאת בין היתר מכיוון שגית שהורשע בביצוע העבירה נשוא אישום זה לפני למעלה מ-6 שנים, הואיל והידרשות לטענתו כי למעשה היה תושב איטליה בעת העבירה נשוא האישום השני מצריכה בירור עובדתי, לדעת השופט רובנשטיין מקומו של בירור זה היה בפני הערכאה הדיונית, עת התנהל ההליך המקורי. עוד הלין השופט רובנשטיין על כך שגית לא העלה טעם ממשי מדוע נמנע מהעלאת טענתו בהליך המקורי, ועל כן, לא מצא כי יש בטענותיו להצדיק קיומו של משפט חוזר בסוגיה זו. 

 

עבירה: נהיגה ללא רשיון נהיגה בתוקף, נהיגה מבלי שהייתה לרכב פוליסת ביטוח בתוקף.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: זיכוי ללא ניהול משפט חוזר (לעניין אחד האישומים).

 

קראו פחות

מ"ח 8498/13 אל-עביד נ' מדינת ישראל (2015)

סמסטר: 
שנה: 
2015

תקציר: פרשת הירצחהּ של חנית קיקוס העסיקה את מערכת המשפט בישראל למעלה משני עשורים. תחילתהּ בשני הליכים משפטיים שנוהלו בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניינו של המבקש, סולימן אל-עביד; והמשכהּ בערעורו של המבקש ובדיון נוסף בעניינו, בפני הרכב מורחב, שנדונו בפני בית-משפט העליון. בתום ההליכים נגדו הורשע המבקש, על פי הודאותיו, ברציחתהּ ובאינוסהּ של חנית קיקוס ונידון למאסר עולם. לאחר שהגיש בשנת 2005 בקשה לחנינה מנשיא המדינה, נתבקשה השופטת בדימוס מ' בן-פורת לכתוב חוות דעת מייעצת לנשיא המדינה בעניינו של המבקש. גם דעתהּ הייתה כי המבקש הורשע בדין.

במסגרת בקשתו למשפט חוזר המבקש העלה שלל טענות שעיקן הוא ש"נתפר לו תיק" וכי החקירה נוהלה מתוך ניסיון לדלות ראיות שתתמוכנה בהרשעתו ולא כחקירה אמיתית לאיתור האדם שרצח את חנית. המבקש הלין על כך שישנם כיווני חקירה רבים שאותם לא חקרו חוקרי הפרשה, בעיקר לאחר גילוי הגופה. המבקש ציין כי הוא לא נחקר לאחר הגילוי וכי השחזורים בוצעו בהעדרו. כמו כן טען לכשל בייצוג והעלה לעניין זה שלל טענות כנגד מי ששימש כעו"ד בהליכים הקודמים.

קרא עוד

בית המשפט העליון דחה את הבקשה הואיל ולדעתו לא התקיימה אף לא אחת מהעילות המנויות בחוק בתי המשפט. לעניין טענותיו של המבקש פסק בית המשפט כי כדי שכשל בייצוג ישמש עילה לבחינה מחודשת של ההליך צריך להצביע על כך שאילו לא היה כשל כזה, הייתה תוצאת ההליך שונה. כלומר, יש להוכיח קשר סיבתי בין טענת הכשל בייצוג לתוצאת המשפט. בית המשפט קבע כי טענה של כשל בייצוג תשמע כאשר ראיה או עד שהיה בהם כדי להטות את התוצאות לא הובאו לפני הערכאה הדיונית, אך אין שומעים לה כאשר מדובר בטענה משפטית שלא נטענה או בקו הגנה שלא הוצב ואין ידועות תוצאות נקיטתו.

בנוסף, בית המשפט דחה את טענות המבקש כי הודאותיו אינן משקפות אמת. בהקשר זה דחה את הטענות כי נפלו פגמים רבים בהליך גביית הודאות המבקש וכי חוקריו השתמשו באמצעים פסולים לשם כך ומשום כך הודאותיו לא היו חופשיות ומרצון. בית המשפט פסק כי הראיות אינן מצביעות על כך שהודאת המבקש הושגה במרמה. בהקשר זה נדחו טענות המערער כי הודה מחמת התעללות מינית או מחמת עקב לחץ שהופעל עליו. כן נדחתה הטענה כי המדובב שהוכנס לתאו תודרך בפרטים מוכמנים אשר מצאו דרכם להודאותיו. אפילו בהנחה שהמדובב תודרך, כלל לא הוכח כיצד בדיוק השפיע הדבר על הודאת המבקש בפניו.

 

עבירה: רצח, אינוס.

עילה: ראיה מרכזית שיסודה בשקר או בזיוף, ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 4990/14 דאוד נ' מדינת ישראל (2015)

סמסטר: 
שנה: 
2015

תקציר: המבקשת הועמדה לדין בגין רצח בכוונה תחילה של בעלה. בית המשפט המחוזי בחיפה החליט לזכות את המבקשת מחמת הספק, אומנם טענת המבקשת לפיה המנוח מת מוות טבעי נדחתה, אך נקבע כי אין די בחומר הראיות שהוצג כדי לבסס הרשעתה במשפט פלילי, וכי אין ראיה הקושרת את המבקשת באופן ישיר לעבירה.  בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו, הרשיע את המבקשת ברצח בכוונה תחילה וגזר עליה מאסר עולם.

קרא עוד

גב' דאוד, אשר נקטה בהליך המשפטי בקו הגנה של הכחשה גורפת של המתת המנוח. הגישה בקשה למשפט חוזר, לביטול הרשעתה בעבירת הרצח והמרתה בעבירת הריגה, ולחלופין, לביטול גזר הדין של מאסר עולם שהושת עליה, זאת, על יסוד ראיות חדשות שהתגלו כנטען לאחר סיום המשפט, שלפיהן ביצעה את מעשה ההמתה של המנוח על רקע התעללות קשה מצדו, ימים ספורים לאחר לידת בנה, כשהיא מצויה במצב נפשי קשה. את הכחשתה הגורפת ביצוע המעשים המיוחסים לה הסבירה באמצעות חוות דעת רפואית, ממנה עלה כי אלו היה חלק ממערבולת אירועים טראומתיים שהמבקשת נזכרה בהם רק במסגרת הטיפול בשעברה בשנת 2006.

בית המשפט פסק כי הראיות שהוצגו להוכחת היותה של המבקשת אישה מוכה ולעניין מצבה הנפשי בעת ההמתה, אינן חזקות מספיק בכדי להגיע למסקנה כי תוצאות ההליך יהיו שונות. לעניין האפשרות להקל בעונשה של המבקשת לאור הראיות החדשות, נקבע כי ישנו ספק האם ניתן לקיים משפט חוזר בשאלה זו, ובכל מקרה גם אם תתקבל טענתה היא אינה יכולה לשנות את מצבה מקצה לקצה, שהרי עונשה כבר נקצב ל-25 שנים. נקבע כי אין בראיות החדשות די כדי להצדיק משפט חוזר אף לא לעניין העונש. ביחס לעילת עיוות דין נקבע כי היא רלוונטית רק לשאלת עצם ההרשעה ולא לעניין גזר הדין.        

 

עבירה: רצח בכוונת תחילה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 6020/13 גור אריה נ' מדינת ישראל (2014)

סמסטר: 
שנה: 
2014

תקצירבמהלך ריב שהתפתח בין המבקש לבין אשתו בדירת מגוריהם המשותפת ברמת-גן, תקף אותה המבקש בכך שאחז בידה ודחף אותה לעבר הרצפה. בית משפט גזר על המבקש את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, למשך 3 שנים, קנס בסכום של 5,000 ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתו, וכן פיצוי למתלוננת בסכום של 5,000 ₪. המבקש ביקש לערער על פסק הדין אך הערעור נדחה לאחר שהמבקש קיבל את המלצת בית המשפט לחזור בו מהערעור. בבקשה למשפט חוזר טען המבקש כי בידיו חוות דעת  המנתקת את הקשר הסיבתי בין החבלות שנתגלו על ברכיה של האישה לבין האירוע נשוא כתב האישום. בנוסף, הציג דו"ח פעולה משטרתי ממועד מאוחר מיום האירוע במסגרתו לא ציינה האישה כי המבקש תקף אותה בעבר. בנוסף טען המבקש לעיוות דין בעקבות כשלים בייצוג, במסגרתם לא השיג בא כוחו הקודם את החומר הרפואי של האישה ועקב כך לא הגיש ראיות רלוונטיות, נמנע מלחקור את המתלוננת בכל הנוגע לפגם הגנטי שלטענתו הוביל להופעת החבורות על גופה, וכן הצביע על סירוב בא-כוחו לבקשת המדינה, כי המבקש יופנה לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן לעניין העונש.

קרא עוד

בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי אין בחוות הדעת די כדי להצדיק קיומו של משפט חוזר שכן אין בהן כדי לשנות את תוצאות המשפט. בחוות דעתה כותבת המומחית כי אין בידיה די מידע כדי לבסס אמירה חד משמעית, ובנוסף בהתייחסות למסמך רפואי אחר נראה שהמחלה שלה טען המבקש כי גרמה לסימני החבלה על האישה הופיעה מספר חודשים לפני התקרית וסימניה לא התקיימו בעת כתיבת המסמך. בית המשפט התרשם כי גם חוות דעת נוספת שניתנה בנושא אינה מובילה למסקנה חד משמעית אלא מעלה תזה נוספת בלבד, וזאת מבלי לבדוק את המתלוננת עצמה, אין בכך לפי בית המשפט די כדי לקיים משפט חוזר. ביחס לדו"ח הפעולה, קובע בית המשפט כי אין הוא מהווה ראייה משמעותית המצדיקה משפט חוזר. ביחס לעילת עיוות הדין, בית המשפט לא שוכנע כי הראיות החדשות היו מועילות להגנתו ולפיכך אי הגשתן אינו מהווה פגם דיוני המצדיק משפט חוזר. בנוסף, נראה כי טענת כשל הייצוג הועלתה כבר בשלב הערעור, ומכל מקום טענת כשל בייצוג כשלעצמה לא מובילה למסקנה כי יש לקיים משפט חוזר.

 

עבירה: תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 2432/12 ברצלבסקי נ' מדינת ישראל (2014)

סמסטר: 
שנה: 
2014

תקציר: מרק ברצלבסקי וניקולאי מטרוס הורשעו בעבירות של ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, אינוס בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה ובאיומים. כמו גם בעבירה של סחיטה באיומים יחד עם שותף נוסף. עליהם נגזרו 10 שנות מאסר ו-11 שנות מאסר בהתאמה.

מרק ברצלבסקי הגיש בקשה למשפט חוזר, באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית. ההליך בקשתו למשפט חוזר אוחד עם בקשתו של ניקולאי מטרוס למשפט חוזר, שהוגשה תחילה בנפרד.
עילות הבקשה: מטעם המבקשים הוצגו ראיות חדשות, בינהן: תצהיר המתלונן; שיחת נציגי הסנגוריה הציבורית עם המתלונן; פגישות נציג הסנגוריה הציבורים עם שיקגו; תמליל החקירה של המתלונן; דו"ח פרטי אירוע/ עדכון מיום 27.7.2002 ודו"ח קצין ממונה מיום 27.7.2002

לצד זאת, טענו המבקשים לעיוות דין בשל כשל בייצוג וניגוד עניינים בו היה מצוי עו"ד שייצג אותם.

קרא עוד

בית המשפט פסק: הראיות החדשות שהציגו המבקשים אינן עומדות במבחן להתקיימות עילת הראיות החדשות הקבועה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט. הן אינן עומדות בדרישת "האמינות הלכאורית" ואין בהן פוטנציאל לשינוי תוצאת פסק הדין. משקלן של הראיות החדשות אין בו את "המשקל הסגולי" שכשייאסף יהפוך למסה קריטית משמעותית הנדרש להצדקת עריכת משפט חוזר, בשל חוסר המהימנות של הראיות החדשות, בהתחשב עם חומר הראיות ששימש להרשעה. אין בראיות החדשות כדי להוות עילה למשפט חוזר, בין משום שחלקן הוצגו בפני ערכאות קמא שדנו בהן, ובין משום שאין הן עשויות לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקשים. 

טענות המבקשים בעילה של חשש ממשי לעיוות דין וכשל בייצוג, נדחו. אשר לעילה של חשש של ממש כי בהרשעה נגרם להם עיוות דין, הקבועה בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט, יש צורך בהוכחת פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט. רק פגם המקיים זיקה כלשהי לתוצאה שהתקבלה במשפט במישור ההרשעה או במישור העונש הוא פגם אשר עשוי לעלות כדי "עיוות דין"; פגמים דיוניים עשויים לכלול כשל בייצוג ויש מקום לדרוש הוכחה של פוטנציאל לשינוי הכרעת הדין. על המבקש להצביע על כך שהייצוג הכושל השפיע על מהלך המשפט, כי נוצר פגם שקיפח את הגנתו בעוצמה כזו, שעשויה הייתה להתקבל תוצאה אחרת המטיבה עימו. הפגמים לכאורה עליהם הצביעו המבקשים באשר לאופן הגנתם במשפט אין להם השפעה על מהלך המשפט ואף לא פוטנציאל לשינוי תוצאתו ולא ניתן יהיה להביא לתיקונם בדרך של משפט חוזר.

 

עבירה: אינוס בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, איומים, הדחה בחקירה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 3139/13 רחמיאן נ' מדינת ישראל (2014)

סמסטר: 
שנה: 
2014

תקציר: מדובר בבקשה למשפט חוזר לעניין העונש שנגזר על המבקש בלבד, בלא שנטען דבר כנגד עצם ההרשעתו.  במסגרת הבקשה, טענה הסנגוריה הציבורית כי עניינו של המבקש מקיים שתיים מבין העילות לקיומו של משפט חוזר, המעוגנות בסעיף 31(א) בחוק בתי המשפט.

ראשית נטען כי חוות הדעת המתארות את מצבו הנפשי של המבקש הן ראיות חדשות אשר עשויות לשנות את תוצאות המשפט, כמשמעותן בסעיף 31(א)(2) בחוק בתי המשפט, בכך שהן מאפשרות גזירת עונש מופחת מכוח סעיף 300א. שנית, ולחילופין, טענה הסנגוריה הציבורית, שלאור תיקון החקיקה שחוקק לאחר שפסק דינו של רחמיאן נעשה חלוט, "העובדה כי [המבקש] מרצה עונש של מאסר עולם חובה בנסיבות [ש]בהן ניתן לשקול הטלת עונש קל יותר לפי סעיף 300א לחוק העונשין, היא בגדר עיוות דין" (סעיף 31(א)(4) בחוק בתי המשפט).

קרא עוד

בית המשפט פסק

1. בנוגע לשאלה האם ניתן להגיש בקשה למשפט חוזר על העונש שהוטל, ולא על ההרשעה, קבע ביהמ"ש כי בכל הנוגע לעילה של עיוות דין, הרי שמנוסח הסעיף עולה במפורש כי היא נועדה למקרים של עיוות דין שנגרם בהרשעה (ולא בענישה). לעומת זאת, עילת הראיות עניינה בראיות העשויות "לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון". תוצאות המשפט כוללות גם את גזר הדין. על כן פורשה עילה זו כמאפשרת הצגת ראיות חדשות גם לעניין העונש בלבד.

2. הליך של משפט חוזר אינו "צינור" שדרכו ניתן להחיל באופן רטרוספקטיבי את סעיף 300א לחוק העונשין, שקובע חריג לעונש חובה של מאסר עולם כאשר רצח בוצע בנסיבות מחמירות, לגבי מי שפסק-דינם היה כבר חלוט במועד חקיקת הסעיף.

 

עבירה: רצח בנסיבות מחמירות.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 511/12 דוידוב נ' מדינת ישראל (2013)

סמסטר: 
שנה: 
2013

תקציר: יוסי דוידוב הורשע בשורת עבירות, שבראשן ניסיון רצח, ונדון לעונש של 16 שנות מאסר לריצוי בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס בשיעור של 40,000 ש"ח. נגד דוידוב הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים.    על-פי הנטען באישום הראשון, הגיעו דוידוב ושותפו לעבירה, שזהותו אינה ידועה, לקיוסק בבת-ים שבו עבד המתלונן. דוידוב החזיק באקדח ללא רישיון ואילו השותף נשא עימו סכין. כשהגיעו לקיוסק, הם דחפו את המתלונן והפילוהו ארצה. דוידוב ירה במתלונן פעמיים והשותף דקר את המתלונן מספר דקירות בחלקי גוף שונים. על-פי המתואר, דוידוב אף ניסה לירות במתלונן מספר פעמים נוספות אך הדבר לא עלה בידו מסיבה כלשהי. במהלך הדקירות בעט דוידוב במתלונן מספר פעמים ברגלו השמאלית. כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלונן חבלות רבות, לרבות פצעי ירי בכתפו ובכף רגלו ודקירות סכין בבית השחי, הגב, הבטן והירך. המתלונן עבר ניתוח ושוחרר מבית החולים רק לאחר שלושה ימי אשפוז. במהלך התקיפה נפצע גם דוידוב ונגרם לו חתך ברגלו השמאלית.    על פי הנטען באישום השני, בהמשך אותו הערב, בעקבות פציעתו של דוידוב הוא נסע לקבל טיפול רפואי אז פגש דוידוב את בן דודו שהעביר לו את כרטיס קופת החולים שלו או את תעודת הזהות שלו וליווה אותו למרפאה. במרפאה קיבל דוידוב טיפול רפואי תוך שהוא מתחזה לבן דודו. בסיום הטיפול, הפנה אותו הרופא לחדר מיון בבית חולים. גם שם בבית החולים התחזה דוידוב לבן דודו ונותח ברגלו. בגין אישום זה יוחס לדיודוב התחזות לאחר במטרה להטעות את חוקרי המשטרה בעניין מעורבותו בניסיון לרצח. בהמשך דוידוב הסגיר את עצמו למשטרה.

קרא עוד

דיודוב שתק בחקירותיו במשטרה והציג לראשונה את גרסתו לאירועים בבית המשפט. בעדותו בבית המשפט הציג שלוש גרסאות שונות, שהמשותף להן היא כפירתו בתקיפת המתלונן, לצד הודאה בהתחזות, את הסיבה לפציעתו ולהיזקקותו לטיפול רפואי תלה בעימות כלשהו שאליו נקלע קודם לכן. המתלונן לא מסר גרסה המפלילה את דוידוב, לא בחקירתו במשטרה ולא בעדותו בפני בית המשפט. למרות זאת, בית המשפט המחוזי הרשיע אותו על סמך מספר ראיות, בראשן סרט מצלמת האבטחה המותקנת בקיוסק, שבו תועדה תקיפתו של המתלונן.  בית המשפט התרשם מדמיון בין דמות היורה בסרט לבין דוידוב. תימוכין לדמיון זה מצא בית המשפט בראיות נוספות, ביניהן איכון הטלפון הסלולארי של דוידוב שהצביע על כך ששהה באזור הקיוסק בסמוך למועד התקיפה ; תיעוד בסרט האבטחה של נפילת מזגן על רגלו השמאלית של היורה באופן שמתיישב עם פציעתו של דוידוב ; העובדה שדוידוב נסע לקבלת טיפול רפואי בבית חולים באשדוד למרות שהתגורר בבת-ים ; התחזותו לבן דודו ; שתיקתו בחקירותיו מבלי שנתן לכך הסבר המניח את הדעת ; וכן מסירת מספר גרסאות שונות בבית המשפט, הותירו רושם שלילי על השופטים, רושם שחיזק את המסקנה בדבר מעורבותו בתקיפת המתלונן.

בית המשפט העליון דחה את הערעור שהגיש דוידוב על הכרעת דינו. השופטים דחו את טענתו כי לא הוכח שהוא זה אשר תקף את המתלונן. שכן, לדעתם המבקש לא הצליח לבסס טענה שתצדיק התערבות במסקנה עובדתית של הערכאה הדיונית. כמו כן, נדחתה טענתו החלופית שלא הוכחה כנדרש הכוונה לקטול את המתלונן. 

בבקשתו למשפט חוזר טען סנגורו של דוידוב כי דוידוב אמנם הודה בפניו כי הוא היורה הנראה בהקלטה, אך לצד זאת טען כי לא היתה לו ולשותפו כל כוונה להמית את המתלונן. בהמשך לכך סיפר דוידוב לעורך דינו כי לאירוע התקיפה היה המשך שלא הוצג בסרט האבטחה בבית המשפט, שאילו היה מוצג בפני בית המשפט אזי היה ברור שלא הייתה להם כוונת קטילה.

עורך הדין הגיש בקשה להעמיד את המחשב, אליו חובורו מצלמות האבטחה, לבדיקה של מומחה מטעמו. להפתעתו, בדיקה זו העלתה שאכן הסרט לא מסתיים בנקודה שבה נטען על-ידי התביעה כי הוא מסתיים – בשעה שהמתלונן ישוב על הרצפה, מתחנן על חייו ונאבק בתוקפיו, אלא כי יש לו המשך שלא הוצג להגנה ולבית המשפט. בקטע הנוסף נראים דוידוב ושותפו מרפים את אחיזתם במתלונן ועומדים בסמוך לו. השותף מעמיד את המתלונן על רגליו. השלושה נראים מדברים ומתווכחים, דומה כי השניים מטיחים במתלונן האשמות. השניים מתהלכים במקום סביב המתלונן ומשוחחים עימו, כאשר בשלב כלשהו דוידוב התרחק לכיוון אחר ושב לקרבת המתלונן, שנראה עומד עם ידיו בכיסיו. דוידוב הניף יד קלה לעבר המתלונן והשותף הפריד ביניהם. לבסוף נראים השלושה מתרחקים יחד מהמצלמה והתמונה נעצרת. במהלך כל הקטע החסר, דוידוב ושותפו לא אחזו כלל במתלונן והשיחה ביניהם התנהלה ללא אלימות.   

דוידוב טען בבקשה למשפט חוזר כי המדינה הסתירה קטע זה במכוון מעיני בית המשפט וההגנה, משום הפוטנציאל הגלום בו להגנתו. עוד הוסיף כי אם היה ברצונו להמית את המתלונן, לא היה מרפה ממנו אלא ממשיך בתקיפה או עושה שימוש בסכין שהיתה בידי שותפו. לעניין זה הוא הוסיף כי גם את הירי שביצע לעבר המתלונן כוון כך שלא יפגע במרכז גופו של המתלונן, ואכן למתלונן לא נשקפה סכנת חיים כתוצאה מירי זה. לאור טענות אלו נטען כי לדוידוב לא הייתה כוונת קטילה ביחס למתלונן, ועל כן לא הוכחו יסודות עבירת ניסיון הרצח שבה הורשע. 

השופטת עדנה ארבל הורתה על עריכת משפט חוזר בעניינו של דוידוב, זאת לאור הפגם דיוני חמור שהוביל להימצאותה של ראיה שטרם הוצגה בבית המשפט, בה גלום הפוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט לטובת דוידוב. לדעת השופטת ארבל, הפגם היה חמור במיוחד מכיוון שלא הונח בפני בית המשפט מלוא חומר הראיות הרלוונטי להרשעתו של דיודוב באישום המיוחס לו, אף שהיה בהישג ידה של המדינה כל העת. לעניין זה השופטת ארבל הדגישה את מעמדה הרם של זכות העיון, הנגזרת מזכותו היסודית של הנאשם למשפט הוגן. לפיכך, התקיימו לדעתה שתי עילות לעריכת משפט חוזר, עילת הראיות החדשות המנויה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, ועילת עיוות הדין המנויה בסעיף 31(א)(4) לחוק. במשפט החוזר הורשע דוידוב בכתב אישום מתוקן בו הודה בכל העבירות המקוריות, דינו נגזר ל-13 שנה מאסר בפועל שנתיים מאסר על תנאי וקנס בשיעור של 40,000 ש"ח.

 

עבירה: ניסיון רצח, קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאת נשק שלא כדין, החזקת נשק שלא כדין, התחזות כאדם אחר, קשירת קשר לביצוע עוון, קבלת דבר במרמה, שיבוש מהלכי משפט.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: הרשעה במשפט החוזר.

הלכות: כדי לחסות תחת העילה שעניינה עיוות דין יש צורך בהוכחת פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט לטובת הנידון, ואין להסתפק בקיומו של פגם שנפל בהליך, אף אם מדובר בפגם חמור.

מידת ההסתברות לשינוי תוצאת המשפט לטובת הנידו צריכה להיגזר מעוצמת הפגם וחומרתו, קרי מתקיימת מקבילית כוחות בין מידת ההסתברות הנדרשת לבין עוצמת הפגם וחומרתו. ככל שמדובר בפגם חמור וקיצוני יותר, יסתפק בית המשפט ברף נמוך יותר במישור פוטנציאל שינוי תוצאות המשפט. ואילו ככל שמדובר בפגם חלש ושולי יותר, בית המשפט ידרוש רף גבוה יותר במישור פוטנציאל השינוי.

 

קראו פחות

מ"ח 3713/11 בקרינג נ' מדינת ישראל (2013)

סמסטר: 
שנה: 
2013

תקציר: יצחק בקרינג הורשע בעבירה של נהיגה בקלות ראש ונדון לעונש של פסילת רישיון נהיגה, פסילה על תנאי וקנס. בכתב האישום נטען כי בקרינג נהג בקלות ראש במונית שאותה הוא מפעיל. על פי הטענה, בקרינג סטה מספר פעמים מנתיב נסיעתו וחסם נתיב נסיעה אחר, באופן מסוכן ובניגוד לחוק.

קרא עוד

האירוע דווח למשטרה על-ידי נהגת שנהגה בנתיב הסמוך למונית, אשר חשה כי התנהלותו של נהג המונית מסכנת אותה. המתלוננת הגישה את תלונתה בסמוך לאחר האירוע ומסרה למשטרה את מספר הזכות הציבורית של המונית. בהודעתה נרשם המספר 077. מספר ימים לאחר מכן, במענה לשאלון הבהרה, מסרה המתלוננת מספר דומה – 0777. בדיקת המספר שמסרה המתלוננת במאגרי משרד התחבורה העלה את מספר הזכות הציבורית של מוניתו של בקרינג, 00777, ובעקבות זאת הוגש נגדו כתב האישום. 

בקרינג כפר באישום המיוחס לו וטען כי הוא לא הנהג שביצע את העבירה. חרף כפירתו, הרשיעו בית המשפט לתעבורה, וזאת בעיקר על סמך עדות המתלוננת, שתיארה מעין מרדף שניהל אחריה נהג המונית. לעדות המתלוננת, שעשתה רושם אמין על בית המשפט, הצטרפה ההתאמה בין מספר המונית שמסרה המתלוננת לבין מספר המונית של בקרינג, וכן העובדה כי חזותו הכללית תאמה את החזות שנמסרה. אמנם, בית המשפט הביע תהיה שמא ראיות אלה אינן מספיקות לצורך ההרשעה, אולם בסופו של דבר הגיע לכלל מסקנה כי עדותו המתחמקת של בקרינג, שנמנע מלענות לשאלות בסיסיות כגון מהו מספר מוניתו וניסה להרחיק עצמו מן האירוע, מחזקת את משקל ראיות התביעה, באופן המכריע את הדין לחובתו. 

בקרינג לא אמר נואש והגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה. בערעורו חזר בקרינג על טענתו לפיה לא הוכח שהוא נהג המונית המעורב באירוע. לטענתו, לא ברור כיצד המשטרה איתרה את מוניתו מתוך המספר שמסרה המתלוננת, במיוחד נוכח העובדה שבתחילה מסרה את המספר 077 ורק כמה ימים לאחר מכן מסרה את המספר 0777. בנוסף עתר להגיש ראיות חדשות, המוכיחות, לדבריו, כי ביום ובשעה הרלוונטיים לכתב האישום, הסיע במוניתו לקוח ליעד מרוחק ממקום האירוע ולכן אין זה אפשרי כי הוא הנהג המעורב. הראיות היו קבלה שהנפיק המבקש ללקוח, המתעדת את הנסיעה המדוברת, וכן בתצהיר מטעם הלקוח המגבה את הטענה.  בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שאימץ את ממצאי המהימנות של בית המשפט לתעבורה. נקבע כי גרסת המתלוננת עדיפה על פני גרסתו הבעייתית והחסרה של בקרינג. באשר לשוני במספרים שנמסרו, צוין כי המתלוננת העידה כי היא זכרה במפורש את המספר 0777 בשל הדמיון בינו לבין שמו של משקה אלכוהולי מוכר. כמו גם עדות המתלוננת כי הבלבול במספרים מקורו כנראה בטעות הקלדה של השוטרת שתיעדה את תלונתה. עוד קבע בית המשפט שמהראיות עולה כי בוצעו בדיקות עם נהגי מוניות אחרים והמסקנה היתה שבקרינג הוא הנהג המעורב. בית המשפט המחוזי הוסיף כי גם אם עולה ספק כלשהו מהראיות, הרי שגרסתו הבעייתית של בקרינג השלימה את החסר. לאחר שעיין בראיות החדשות, קבע בית המשפט כי הן אינן מבססות בצורה חד-משמעית את האפשרות שבקרינג עבד במקום אחר ביום האירוע, שלא הוסבר באופן המניח את הדעת מדוע לא הוצגו הראיות כבר בערכאה הדיונית, ושממילא הגרסה העולה מהן סותרת את גרסתו של בקרינג בבית המשפט לתעבורה, לפיה לא עבד באותו היום. גם במישור העונש לא ראה בית המשפט להתערב ועל-כן נדחה הערעור, על שני חלקיו.

בקרינג לא השלים עם הרשעתו ופנה למחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית בבקשה שתייצגו בבקשה לעריכת משפט חוזר. זו נעתרה לבקשה ובמסגרת זאת ביצעה מספר בדיקות שהניבו ראיות חדשות על בסיסן הוגשה הבקשה לבית המשפט העליון. בין הראיות היו פלטי איכוני מכשירי הפלאפון של בקרינג ושל הלקוח מיום האירוע, הממקמים את בקרינג באזור ראש העין בסמוך לשעת ביצוע העבירה, ובחוות-דעת מאת מומחה תקשורת, הפוסקת על סמך ניתוח האיכונים כי אין זה סביר שבקרינג היה באזור חולון בשעת ביצוע העבירה.

השופטת עדנה ארבל, שדנה בבקשה למשפט חוזר בעניינו של בקרינג, קבעה כי ראיות אלו בעלות פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט לטובתו, ובהתאם לזאת החליטה על עריכת משפט חוזר בעניינו בהתבסס על העילה הקבועה בסעיף סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, היא עילת הראיות החדשות.  על אף שהמדינה התנגדה לבקשה לעריכת משפט חוזר, לבסוף התביעה לא הגישה מחדש את כתב האישום והסכימה לזיכויו של בקרינג.

 

עבירה: נהיגה בקלות ראש.

עילה: ראיות חדשות.

תוצאת ההליך: זיכוי ללא ניהול משפט חוזר.

 

קראו פחות

מ"ח 4811/12 סאלם נ' מדינת ישראל (2013)

סמסטר: 
שנה: 
2013

תקציר: עבד אלקדר סאלם, הורשע בביצוע מעשה מגונה בחולת נפש, שאושפזה במוסד רפואי בו עבד כמדריך. נגזרו עליו ששה חודשי מאסר בפועל, 15 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך של 3000 ש"ח למתלוננת. בדיון בבית המשפט השלום סלאם כפר באישומים שיוחסו לו. במסגרת הדין בבית המשפט השלום נדחתה בקשה שהגיש להמציא לעיונו את התיעוד הרפואי בעניינה של המתלוננת, בניסיון לבסס ספק סביר בקשר למהימנות גרסתה לגבי ביצוע העבירות.

סאלם הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בית המשפט המחוזי קבע, בדעת רוב, שיש להחזיר את  הדיון לבית משפט השלום ולמסור לבא-כוחו של סלאם את התיעוד הרפואי הנוגע למתלוננת. בית המשפט השלום קבע בהחלטתו כי המסמכים הרפואיים שיומצאו יתייחסו לתקופה שממועד אשפוזה של המתלוננת בבית החולים הפסיכיאטרי ועד סמוך למועד הגשת כתב האישום נגד סלאם. במענה להחלטה זו הודיע בא-כוחו של סאלם כי לטעמו, הצו שניתן אינו ממצה את כל החומר הרלוונטי בנוגע למתלוננת. על כן ביקש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי. בית משפט השלום דחה את בקשת עורך הדין. מנקודה זאת עורך הדין לא פעל דבר כדי לעיין במסמכים או להעבירם למומחה מטעם ההגנה. משכך, החזיר בית משפט השלום את הדיון לבית המשפט המחוזי למתן פסק דין סופי בערעור. בית המשפט המחוזי, ברוב דעות, זיכה את סאלם מחמת הספק משני מקרים של מעשה מגונה, והותיר את הרשעתו בביצוע מעשה מגונה אחד. כמו כן, קבע בית המשפט כי תקופת המאסר תקוצר ותעמוד על שישה חודשים בלבד. הנשיא אלון, בדעת יחיד, קבע כי יש לזכות את סאלם מחמת הספק מהעבירות בהן הורשע.

משפסק הדין נעשה חלוט, הגיש סאלם, בקשה לעריכת משפט חוזר על בסיס עילות "הראיות החדשות" ו-"עיוות הדין", מכוח סעיפים 31(א)(2)ו-31(א)(4)לחוק בתי המשפט, בהתאמה.

קרא עוד

הטענה לעיוות דין התייחסה לכשל מהותי בייצוגו המשפטי על-ידי עורך הדין שייצג אותו בהליכים הקודמים, לטענתו עורך הדין הקודם הפר במפגיע את חובת הנאמנות שהוא חב כלפיו ופעל בניגוד מוחלט לאינטרסים שלו, בכך שנמנע מלבצע את החלטות בתי המשפט השלום והמחוזי ובמשך כשנתיים לא לקח את התיעוד הרפואי לידיו, ולא העבירו לידי מומחה כדי להגיש חוות דעת נגדית שעשויה הייתה לעורר ספק סביר בדבר אשמתו. לטענת סאלם כשל שעלה עד  כדי הטיית תוצאות המשפט לרעתו. סאלם הוסיף כי הגיע פעמים רבות לדיונים בבית המשפט אך עורך-הדין לא התייצב לדיון, או כלל לא הודיע לו על קיומם של דיונים. לדבריו עורך-הדין לא הסביר לו את מצב הדברים, אלא הטעה אותו לחשוב שהמדינה לא מתירה לעיין בחומר הרפואי הנוגע למתלוננת, ולמצער, העמידה לעיון ההגנה מספר מסמכים מועט שאין בהם כדי להועיל לו, ואינם נוגעים למצבה הנפשי של המתלוננת.

עורכת הדין שייצגה את סאלם בבקשה למשפט חוזר, פנתה לפרקליטות המחוז וקיבלה לידיה את העתק התיעוד הרפואי בעניינה של המתלוננת, החל מיום אשפוזה ועד מועד הגשת כתב האישום נגד סאלם, ומצאה תיעוד לתרופות נוגדי פסיכוזה אותן נטלה המתלוננת באופן עקבי. התיעוד הרפואי הועבר על ידי עורכת הדין לבחינה של מומחה בתחום הפסיכיאטריה, אשר הגיש חוות דעת מטעמו, שצורפה לבקשה למשפט חוזר וביססה את עילת הראיות החדשות. בחוות הדעת נכתב כי מחלת הסכיזופרניה ממנה סובלת המתלוננת היא מחלה שמתערבבים בה דמיון ומציאות, וכי המתלוננת לא הפסיקה לסבול מעולם מערבוב זה. לדעת המומחה, לאור התיעוד הרפואי, חקירתה במשטרה של המתלוננת ועדותה בבית המשפט, לא ניתן לשלול כי עקב מחלתה הכרונית והממושכת, סובלת המתלוננת מהזיות שווא אשר השתרבבו לדבריה ולעדותה והשפיעו על תוכנם ואמיתותם. 

השופטת ארבל התייחסה בהחלטתה לתנאים בהם כשל בייצוג יעלה כדי עיוות דין המקים עילה לעריכת משפט חוזר. השופטת ארבל ציינה כי במסגרת הדיון בתכולתו של סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט, נקבע בפסיקה קודמת כי פגמים דיוניים עשויים לכלול, בנסיבות מסוימות, כשל בייצוג. ואולם, העדרו של ייצוג או כשל בייצוג משפטי, אין בו לבדו כדי להביא לקיומו של משפט חוזר. על המבקש להראות כי אי-הייצוג או הכשל בייצוג מקים חשש ממשי לעיוות דין. 

לעמדת השופטת ארבל, כשעסקינן במקרה הפרטי של כשל בייצוג, יש מקום לדרוש הוכחה של פוטנציאל לשינוי הכרעת הדין. היינו, אין די בכך שנגרם כשל כזה או אחר בהגנה, אלא על המבקש להצביע על כך שהייצוג הכושל השפיע על מהלך המשפט, כי נוצר פגם אשר קיפח את הגנתו בעוצמה כזו, שעשויה הייתה להתקבל תוצאה אחרת המטיבה עימו. זאת מאחר שמדובר בטענה רחבה מאד, המקיפה שלל מצבים ופגמים, והמועלית חדשות לבקרים בבקשות למשפטים חוזרים, כמו-גם במסגרות משפטיות אחרות. היא עלולה לפתוח פתח רחב מדי לניסיונות לעריכת "מקצה שיפורים" לנאשם שהורשע בדינו ואינו שבע רצון מהגנתו.

השופטת ארבל החליטה להורות על עריכת משפט חוזר בעניינו של סאלם. שכן, במקרה זה הוכח הפוטנציאל הנדרש לשינוי תוצאות המשפט באמצעות החומר הרפואי הנוסף שעורך-הדין לא טרח לקבל, אשר היווה תשתית לחוות דעת משמעותית להגנתו. חוות דעת שלדעת השופטת ארבל לא ניתן להתעלם או לפטור אותה ללא בחינת הערכאה הדיונית, שתעריך את משקלה ואת השלכת תוכנה על הכרעת הדין המקורית. לכן, קמה עילה למשפט חוזר גם מכוח סעיף 31(א)(2)לחוק בתי המשפט, עילת הראיות החדשות. במשפט החוזר לא נערך דין מהותי, שכן התביעה חזרה בה מכתב האישום החדש, ובית־המשפט הורה על זיכויו של סאלם.

 

עבירה: מעשה מגונה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: זיכוי ללא ניהול משפט חוזר.

 

קראו פחות

מ"ח 8093/04 קסטל נ' מדינת ישראל (2012)

סמסטר: 
שנה: 
2012

תקציר: משה קסטל הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים ברציחתם, בזה אחר זה, של יגאל דניאל ואילן דבש בשנת 1998. בשל כל אחד משני מעשי הרצח נידון קסטל למאסר עולם. בשנת 2012 הגיש קסטל בקשה למשפט חוזר באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית, אשר נדחתה על ידי הנשיאה בדימוס דורית בייניש. 

על פי העובדות, בספטמבר 1997 נעצר משה קסטל, נהג מונית תושב ירושלים, בחשד לרצח חברו חלפן הכספים יגאל דניאל ועובר האורח אילן דבש, בכביש הסמוך ליישוב נטף שבהרי ירושלים. קסטל, שהיה מהמר כפייתי ומסובך בחובות בזמן הרצח, רצח לפי כתב האישום את חברו דניאל, ולאחר מכן גם את אילן דבש שנקלע למקום כעובר אורח. קסטל הורשע על סמך ראיות נסיבתיות בלבד, ללא ראיות פורנזיות או הודאה שלו בביצוע הרצח. 

קרא עוד

בקשתו של קסטל לעריכת משפט חוזר בעניינו נתמכה בראיות החדשות המקימות את העילה המנויה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, כמו כן הבקשה הוגשה גם בהתבסס על עילת עיוות הדין המצויה בס' 31(א)(4) לחוק בתי המשפט. בין אותן ראיות חדשות ניתן לציין את חוות הדעת של מומחה בתחום הסלולר, ממנה עלה כי האיכון שנעשה לפלאפון של קסטל היה שגוי. בפועל ניתן לקבוע בסבירות גבוה שקסטל לא היה באזור הזירה בשעת הרצח. בנוסף, בחוות דעת נטען כי בתקופת המשפט הנושא של איכונים היה בראשית דרכו, ויכולת האיכון היתה נמוכה. טענה נוספת שעלתה בבקשה למשפט חוזר היא שעד הראיה לרצח נחקר גם בשב"כ וכי בוצע לו "ריענון זיכרון" בהליך היפנוטי - דבר שלטענת המבקש מסביר את שינוי הגרסאות של עד התביעה. כמו כן, הובאו ראיות לפיהן לעד התביעה הובטחו הקלות בשחרור הכספים שהוחרמו, תמורת עדות "טובה". 

ולמרות שלל הראיות שהובאו לראשונה בני בית המשפט, דחתה נשיאת בית המשפט העליון (בדימוס) דורית בייניש את הבקשה. לדעתה אין בראיות שהובאו להביא לשינוי תוצאת המשפט. לעניין עיוות הדין היא קבעה כי "הבקשה למשפט חוזר חושפת אמנם מספר ליקויים בהתנהלות צוות החקירה, שמוטב היה אילולא אירעו"  אך היא בכל זאת שוכנעה "כי אין ללמוד מהם על ניסיון משטרתי להפליל את המבקש". בסופו של דבר השופטת בייניש קבעה כי לא נעש עם קסטל עיוות דין ובכך נסתם הגולל על בקשתו.

 

עבירה: רצח בכוונת תחילה, רצח במטרה להימלט מעונש, שוד מזוין בנסיבות מחמירות.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

לקריאה נוספת לחצו כאן

 

קראו פחות

מ"ח 1916/11 סיבוני נ' מדינת ישראל (2012)

סמסטר: 
שנה: 
2012

תקציר: המבקש הורשע ברצח אישתו ברוב דעות ונדון למאסר עולם. ההרשעה נסמכה על מספר ראיות נסיבתיות, שבהצטברן יחד ובהעדר חלופה סבירה וממשית אחרת, הובילו למסקנה בדבר הרשעתו. המבקש ערער על פסק הדין שנדחה בטענה כי הוכח מעבר לכל ספק סביר, כי המבקש ביצע עבירת רצח הואיל ומותה של המנוחה לא נגרם מתאונה, אלא מירי יזום שלו. בעניינו של המבקש הוגשו שתי בקשות למשפט חוזר האחת נמחקה לבסוף לבקשתו והשניה נדחתה. בבקשה הנוכחית למשפט חוזר טוען המבקש כי בידיו ראיות חדשות (חוות דעת מומחה)  המלמדות כי המנוחה היא שהחזיקה באקדח עובר לירי, ראיות אלה מתיישבות לטענתו עם גרסתו כי היריה קרתה בעת שניסה למשוך את האקדח מידיה. ראיה חדשה נוספת מלמדת לטענתו כי בת זוגו באותו הזמן הייתה מדובבת ולפיכך אין לייחס משקל להקלטות וכי נגרם לו עיוות דין.

קרא עוד

בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי חוות הדעת שמוצגת כעת כראיה חדשה לא עומדת למול חוות הדעת של התביעה, וכי אין בהן כדי להתגבר על העובדות שהיוו יסוד להרשעת המבקש, וממילא אין בהן כדי להקים עילה למשפט חוזר בהתאם לעילות הקבועות בחוק. בנוסף קבע בית המשפט כי הראיות שהוצגו הוצגו בשיהוי וניתן היה להציגן בדיון העיקרי. ביחס לטענות ביחס להיותה של בת הזוג מדובבת, גם טענה זו נדחתה. בית המשפט קובע כי תמלילי השיחות הוגשו לערכאה הדיונית כראיה תחת הסכמתה של ההגנה. טענות נוספות שהעלה המבקש נדחו בטענה שנדונו כבר תחת הבקשה הקודמת בעניינו.

 

עבירה: רצח בכוונת תחילה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות