פסיקה

טענות מרכזיות

גילוי ראיות שלא הועמדו לרשות ההגנה

מ"ח 1689/17 ויקטור גואטה נ' מדינת ישראל (2019)

סמסטר: 
שנה: 
2019

תקציר: ויקטור גואטה הורשע ברצח בכוונה תחילה של איזו שוורץ ז"ל, עימו היה מסוכסך החל מפברואר – מרץ 2004 על רקע רצונו של ויקטור להשתלט על עסקי מכירת הסמים בשכונת דורה בנתניה. על פי הנטען בכתב האישום, בבוקר יום 29.3.04 הגיע ויקטור גואטה לבדו לביתו של שוורץ ולאחר ששוורץ הכניס אותו לביתו הוא היכה בראשו של שוורץ, כפת ידיו מאחורי גבו באמצעות חוט חשמל וחנק אותו בחוט חשמל אחר. 

הרשעתו נסמכה, בעיקרה, על עדויותיהם של ארבעה עדי תביעה עיקריים: ביסמוט (אותו על פי הטענה ויקטור ניסה לשדל לרצוח את המנוח, אך תוכנית זאת לא יצאה לפועל), רחל פרץ (שהעידה כי ויקטור התוודה בפניה בביצוע הרצח), ושני מדובבים אשר חלקו תא עם ויקטור והעידו על פרטים מוכמנים שמסר להם בקשר לרצח (יש לציין כי המדובבים תודרכו טרם תחילת הדיבוב כי ויקטור חשוד ברצח המנוח בחניקה. לא זו אף זו, מרבית דבריו של ויקטור למדובבים לא נקלטו במכשירי ההקלטה, כיוון שבתא הושמעה מוסיקה רועשת. לטענת המדובבים ועד נוסף ששהה בתא המעצר באותה עת, ויקטור הוא שהגביר את עוצמת הווליום בכדי למנוע את הקלטת שיחותיהם).

קרא עוד

בית המשפט מצא שעדויות אלו, ככל הנוגע לאירוע הרצח, מהימנות, וקבע כי העדויות משתלבות זו בזו ונתמכות על ידי ראיות נוספות אותן הציגה התביעה לכדי פסיפס ראייתי המשרטט תמונה ברורה וחד משמעית באשר לביצוע המעשה על-ידי ויקטור גואטה. מנגד, מצא בית המשפט את גרסתו של ויקטור כבלתי מהימנה, דחה את טענת האליבי מטעמו, וקבע כי לא הצליח לספק הסבר ממשי לראיות המפלילות נגדו.  טענת ההגנה כי ויקטור הופלל במסגרת קונספירציה בין חוקרי המשטרה לבין עדי התביעה נדחתה מכל וכל על ידי בית המשפט. שכן, לטענה זו לא הובאה כל ראיה ממשית, והיא נותרה תיאורטית בלבד. 

אמנם, בית המשפט המחוזי העביר ביקורת על אופן חקירתה של רחל שכלל איומים, צעקות והתנהגות נוקשה של החוקרים כלפיה. עם זאת, דחה את הטענה כי התנהגות זו של החוקרים כלפיה גרמה לרחל להעליל על ויקטור את מעשה הרצח.

על גואטה נגזר מאסר עולם, ובשנת 2009 דחה בית המשפט העליון את הערעור שהגיש כנגד הכרעת הדין.

בחודש פברואר 2019 התקבלה בקשתו של ויקטור גוואטה למשפט חוזר, בהסכמת פרקליטות המדינה, זאת בעקבות התפתחות שאירעה בשנת 2015 בחקירת פרשה אחרת, רצח דורון סרוסי ז"ל, במסגרתה התברר כי בחומרי החקירה מצויים, בין היתר, הקלטות וחומרי חקירה שרלוונטיים גם להגנה של ויקטור גואטה. לנוכח הסכמת הפרקליטות לקיום המשפט החוזר, השופט ניל הנדל לא ראה צורך להתייחס לטענתו של ויקטור גואטה בדבר הסתרה זדונית של החומר או פעולות חקירה בלתי חוקיות שבוצעו.

למרות הסכמתה לעריכת משפט חוזר בעניינו של גואטה, הפרקליטות עומדת על כך שהרשעתו של גואטה "מבוססת על אדנים מוצקים". והוציאה הודעה לפיה "בהקשר זה יודגש, כי בחומר החדש לא נמצאה ראיה המלמדת על חפותו של גואטה". המשפט החוזר עתיד להתנהל בקרוב והפרקליטות מתכוונת להמשיך ולבקש להרשיע את גואטה ברצח.

 

עבירה: רצח בכוונת תחילה.

עילה: עיוות דין.

תוצאת ההליך: המשפט החוזר תלוי ועומד.

 

קראו פחות

מ"ח 511/12 דוידוב נ' מדינת ישראל (2013)

סמסטר: 
שנה: 
2013

תקציר: יוסי דוידוב הורשע בשורת עבירות, שבראשן ניסיון רצח, ונדון לעונש של 16 שנות מאסר לריצוי בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס בשיעור של 40,000 ש"ח. נגד דוידוב הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים.    על-פי הנטען באישום הראשון, הגיעו דוידוב ושותפו לעבירה, שזהותו אינה ידועה, לקיוסק בבת-ים שבו עבד המתלונן. דוידוב החזיק באקדח ללא רישיון ואילו השותף נשא עימו סכין. כשהגיעו לקיוסק, הם דחפו את המתלונן והפילוהו ארצה. דוידוב ירה במתלונן פעמיים והשותף דקר את המתלונן מספר דקירות בחלקי גוף שונים. על-פי המתואר, דוידוב אף ניסה לירות במתלונן מספר פעמים נוספות אך הדבר לא עלה בידו מסיבה כלשהי. במהלך הדקירות בעט דוידוב במתלונן מספר פעמים ברגלו השמאלית. כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלונן חבלות רבות, לרבות פצעי ירי בכתפו ובכף רגלו ודקירות סכין בבית השחי, הגב, הבטן והירך. המתלונן עבר ניתוח ושוחרר מבית החולים רק לאחר שלושה ימי אשפוז. במהלך התקיפה נפצע גם דוידוב ונגרם לו חתך ברגלו השמאלית.    על פי הנטען באישום השני, בהמשך אותו הערב, בעקבות פציעתו של דוידוב הוא נסע לקבל טיפול רפואי אז פגש דוידוב את בן דודו שהעביר לו את כרטיס קופת החולים שלו או את תעודת הזהות שלו וליווה אותו למרפאה. במרפאה קיבל דוידוב טיפול רפואי תוך שהוא מתחזה לבן דודו. בסיום הטיפול, הפנה אותו הרופא לחדר מיון בבית חולים. גם שם בבית החולים התחזה דוידוב לבן דודו ונותח ברגלו. בגין אישום זה יוחס לדיודוב התחזות לאחר במטרה להטעות את חוקרי המשטרה בעניין מעורבותו בניסיון לרצח. בהמשך דוידוב הסגיר את עצמו למשטרה.

קרא עוד

דיודוב שתק בחקירותיו במשטרה והציג לראשונה את גרסתו לאירועים בבית המשפט. בעדותו בבית המשפט הציג שלוש גרסאות שונות, שהמשותף להן היא כפירתו בתקיפת המתלונן, לצד הודאה בהתחזות, את הסיבה לפציעתו ולהיזקקותו לטיפול רפואי תלה בעימות כלשהו שאליו נקלע קודם לכן. המתלונן לא מסר גרסה המפלילה את דוידוב, לא בחקירתו במשטרה ולא בעדותו בפני בית המשפט. למרות זאת, בית המשפט המחוזי הרשיע אותו על סמך מספר ראיות, בראשן סרט מצלמת האבטחה המותקנת בקיוסק, שבו תועדה תקיפתו של המתלונן.  בית המשפט התרשם מדמיון בין דמות היורה בסרט לבין דוידוב. תימוכין לדמיון זה מצא בית המשפט בראיות נוספות, ביניהן איכון הטלפון הסלולארי של דוידוב שהצביע על כך ששהה באזור הקיוסק בסמוך למועד התקיפה ; תיעוד בסרט האבטחה של נפילת מזגן על רגלו השמאלית של היורה באופן שמתיישב עם פציעתו של דוידוב ; העובדה שדוידוב נסע לקבלת טיפול רפואי בבית חולים באשדוד למרות שהתגורר בבת-ים ; התחזותו לבן דודו ; שתיקתו בחקירותיו מבלי שנתן לכך הסבר המניח את הדעת ; וכן מסירת מספר גרסאות שונות בבית המשפט, הותירו רושם שלילי על השופטים, רושם שחיזק את המסקנה בדבר מעורבותו בתקיפת המתלונן.

בית המשפט העליון דחה את הערעור שהגיש דוידוב על הכרעת דינו. השופטים דחו את טענתו כי לא הוכח שהוא זה אשר תקף את המתלונן. שכן, לדעתם המבקש לא הצליח לבסס טענה שתצדיק התערבות במסקנה עובדתית של הערכאה הדיונית. כמו כן, נדחתה טענתו החלופית שלא הוכחה כנדרש הכוונה לקטול את המתלונן. 

בבקשתו למשפט חוזר טען סנגורו של דוידוב כי דוידוב אמנם הודה בפניו כי הוא היורה הנראה בהקלטה, אך לצד זאת טען כי לא היתה לו ולשותפו כל כוונה להמית את המתלונן. בהמשך לכך סיפר דוידוב לעורך דינו כי לאירוע התקיפה היה המשך שלא הוצג בסרט האבטחה בבית המשפט, שאילו היה מוצג בפני בית המשפט אזי היה ברור שלא הייתה להם כוונת קטילה.

עורך הדין הגיש בקשה להעמיד את המחשב, אליו חובורו מצלמות האבטחה, לבדיקה של מומחה מטעמו. להפתעתו, בדיקה זו העלתה שאכן הסרט לא מסתיים בנקודה שבה נטען על-ידי התביעה כי הוא מסתיים – בשעה שהמתלונן ישוב על הרצפה, מתחנן על חייו ונאבק בתוקפיו, אלא כי יש לו המשך שלא הוצג להגנה ולבית המשפט. בקטע הנוסף נראים דוידוב ושותפו מרפים את אחיזתם במתלונן ועומדים בסמוך לו. השותף מעמיד את המתלונן על רגליו. השלושה נראים מדברים ומתווכחים, דומה כי השניים מטיחים במתלונן האשמות. השניים מתהלכים במקום סביב המתלונן ומשוחחים עימו, כאשר בשלב כלשהו דוידוב התרחק לכיוון אחר ושב לקרבת המתלונן, שנראה עומד עם ידיו בכיסיו. דוידוב הניף יד קלה לעבר המתלונן והשותף הפריד ביניהם. לבסוף נראים השלושה מתרחקים יחד מהמצלמה והתמונה נעצרת. במהלך כל הקטע החסר, דוידוב ושותפו לא אחזו כלל במתלונן והשיחה ביניהם התנהלה ללא אלימות.   

דוידוב טען בבקשה למשפט חוזר כי המדינה הסתירה קטע זה במכוון מעיני בית המשפט וההגנה, משום הפוטנציאל הגלום בו להגנתו. עוד הוסיף כי אם היה ברצונו להמית את המתלונן, לא היה מרפה ממנו אלא ממשיך בתקיפה או עושה שימוש בסכין שהיתה בידי שותפו. לעניין זה הוא הוסיף כי גם את הירי שביצע לעבר המתלונן כוון כך שלא יפגע במרכז גופו של המתלונן, ואכן למתלונן לא נשקפה סכנת חיים כתוצאה מירי זה. לאור טענות אלו נטען כי לדוידוב לא הייתה כוונת קטילה ביחס למתלונן, ועל כן לא הוכחו יסודות עבירת ניסיון הרצח שבה הורשע. 

השופטת עדנה ארבל הורתה על עריכת משפט חוזר בעניינו של דוידוב, זאת לאור הפגם דיוני חמור שהוביל להימצאותה של ראיה שטרם הוצגה בבית המשפט, בה גלום הפוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט לטובת דוידוב. לדעת השופטת ארבל, הפגם היה חמור במיוחד מכיוון שלא הונח בפני בית המשפט מלוא חומר הראיות הרלוונטי להרשעתו של דיודוב באישום המיוחס לו, אף שהיה בהישג ידה של המדינה כל העת. לעניין זה השופטת ארבל הדגישה את מעמדה הרם של זכות העיון, הנגזרת מזכותו היסודית של הנאשם למשפט הוגן. לפיכך, התקיימו לדעתה שתי עילות לעריכת משפט חוזר, עילת הראיות החדשות המנויה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, ועילת עיוות הדין המנויה בסעיף 31(א)(4) לחוק. במשפט החוזר הורשע דוידוב בכתב אישום מתוקן בו הודה בכל העבירות המקוריות, דינו נגזר ל-13 שנה מאסר בפועל שנתיים מאסר על תנאי וקנס בשיעור של 40,000 ש"ח.

 

עבירה: ניסיון רצח, קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאת נשק שלא כדין, החזקת נשק שלא כדין, התחזות כאדם אחר, קשירת קשר לביצוע עוון, קבלת דבר במרמה, שיבוש מהלכי משפט.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: הרשעה במשפט החוזר.

הלכות: כדי לחסות תחת העילה שעניינה עיוות דין יש צורך בהוכחת פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט לטובת הנידון, ואין להסתפק בקיומו של פגם שנפל בהליך, אף אם מדובר בפגם חמור.

מידת ההסתברות לשינוי תוצאת המשפט לטובת הנידו צריכה להיגזר מעוצמת הפגם וחומרתו, קרי מתקיימת מקבילית כוחות בין מידת ההסתברות הנדרשת לבין עוצמת הפגם וחומרתו. ככל שמדובר בפגם חמור וקיצוני יותר, יסתפק בית המשפט ברף נמוך יותר במישור פוטנציאל שינוי תוצאות המשפט. ואילו ככל שמדובר בפגם חלש ושולי יותר, בית המשפט ידרוש רף גבוה יותר במישור פוטנציאל השינוי.

 

קראו פחות

מ"ח 7/07 ברמן נ' מדינת ישראל (2007)

סמסטר: 
שנה: 
2007

תקציר: המבקש הואשם והורשע בשני אישומים בעבירות של שימוש לרעה בכוח המשרה, מרמה והפרת אמונים, הפרת חובת סודיות וסחיטה באיומים. לפי עובדות האישום הראשון, עבד המבקש כמפקח במשרדי מס הכנסה בתל אביב ומתוקף תפקידו ניתנה לו גישה למאגרי המידע של רשויות המס. בין השנים 1995-1998 נהג המבקש לדלות נתונים אישיים ממאגרי המידע שלא לצרכי עבודתו. המבקש היה מיוצג בתחילת ההליך אך וויתר בהמשך על ייצוג. למבקש נגזר עונש של ארבעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי, באמצעות עורך דינו, שם נדחו טענותיו כי מעשיו לא עלו כדי עבירה פלילית. המבקש ביקש רשות ערעור לבית המשפט העליון, שם שוב לא היה מיוצג, הוא שב וטען לקנוניה כנגדו ובית המשפט דחה הערעור בטענה שמדובר בממצאים עובדתיים. בבקשה למשפט חוזר טען המבקש כי בידיו שתי ראיות חדשות: מסמך בכתב ידה של נציגת מס הכנסה, המעיד לטענתו על כך שהמתלונן נבדק ללא קשר ליחסו עם המבקש. הראייה השנייה היא מסמך מהמשטרה לנציבות שירות המדינה שבו נעדר האישום בגין סחיטה באיומים, המצביע לדעת המבקש על היעדרה של העבירה. כמו כן סבור המבקש כי היות שלא נערך לו שימוע לפני כתב האישום נגרם לו עיוות דין.

קרא עוד

בית המשפט פסק כי אין בראיות החדשות כדי לקיין משפט חוזר. גם אם לא ייחס בית המשפט משמעות לשיהוי שבהגשת הראייה, אין בה כשלעצמה מספיק מבחינה מהותית. באשר לזכות השימוע, החוק שונה כך שלא הייתה כזו בתקופה שבה נחקר המבקש, ואולם אף אם הייתה הפרה של חובת השימוע לא ברור שהיא מזכה משפט חוזר. ביחס לטענת עיוות הדין, קבע בית המשפט כי לא מדובר בטענה חדשה שלא נבדקה וכי המבקש לא ביסס טענתו ביחס לקנוניה שנרקמה כנגדו על ראיות כלשהן. 

 

עבירהשימוש לרעה בכוח המשרה; מרמה והפרת אמונים; פגיעה בפרטיות; הפרת חובת סודיות; סחיטה באיומים.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 3/81 אבו נ' מדינת ישראל (1981)

סמסטר: 
שנה: 
1981

תקציר:  סלומון בן ז'ק אבו, הורשע בתאריך 30/11/70 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ברציחתם של עזרא מזרחי ואהרון מליח. מאז הוא מרצה עונש של מאסר עולם שנגזר עליו. ערעורו על ההרשעה נדחה ביום .20/6/71

רק בשנת 1981הגיש המערער לנשיא בית המשפט העליון דאז, השופט לנדוי, בקשה להורות על עריכת משפט חוזר. הנשיא קיבל את הבקשה. בהחלטה צויין כי לא היו לפני בית המשפט המחוזי בהליך הקודם עדים, שזיהו את המערער (המבקש) במישרין כמי שירה בשני הקרבנות, וכי ההרשעה הושתתה כל כולה על ראיות נסיבתיות. לפי מימצאו של בית המשפט המחוזי, על יסוד אותן ראיות נסיבתיות, ירה המערער בקרבנותיו באקדח מסוג "ברטה" ולאחר היריות ברח ממקום המעשה, פינת הרחובות אלנבי-הירקון בתל-אביב. קבוצת חיילים שהזדמנו למקום רדפו אחריו. המערער נתפס בסופו של דבר על-ידי רודפיו, כשהוא מסתתר בחצרו של בית ברחוב חברון. למחרת היום נמצא אקדח בחצר בית בפינת הרחובות הירקון ונס ציונה, מקום המצוי במסלול בריחתו של המערער. גירסת המערער הייתה, כי זמן מה לפני היריות - תוך הליכה ברחוב הירקון מכיוון צפון דרומה - הוא הגיע עד לפינת רחוב הירדן, שם נתקל בקבוצת חיילים, כשהם רצים ומשמיעים קריאות אזהרה. הוא נבהל וברח מפניהם, שכן חשש להיעצר בשל "תלונה בענין כלשהו שהוגשה נגדו למשטרה".

קרא עוד

בהמשך מציין הנשיא לנדוי כי בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון לא חלקה ההגנה על כך שהאקדח, אשר נתגלה למחרת היום, הוא הכלי, ממנו נורו היריות הקטלניות. לעומת זאת נטען בשמו, שהמקום בו נמצא האקדח (פינת הרחובות הירקון-נס ציונה) לא היה במסלול המרדף אחריו, וכי מתקבל על הדעת, שהיורה האמיתי או אדם בשליחותו הוא אשר "שתל" את האקדח בין שעת המרדף לבין מציאתו כמתואר, אולי כדי לטפול עליו את מעשי הרצח. גירסה זו נדחתה בשתי הערכאות. נקבע בבית המשפט המחוזי ואושר בערעור - שהמערער לא נקלע למרדף באקראי, אלא ברח משם על נפשו ותוך כדי בריחתו השליך במסלול ריצתו אותו אקדח אל המקום בו נתגלה למחרת היום.

הבקשה לעריכת משפט חוזר הוגשה, כמבואר, באיחור רב. הטעם לכך הוא, שרק בנובמבר 1980, תוך עיון בתיק החקירה המשטרתית, שהועמד לרשותו של פרקליט מטעמו, נתגלה בו דף מיומן, שכתב מר אהרון ברגמן, במסגרת מילוי תפקידו כמומחה לבאליסטיקה במחלקת הזיהוי הפלילי של משטרת ישראל. הרישום בוצע בזמנו לצורך ניסוי ירי באקדח הנדון. נאמר שם:

"הכלי מגורז עם גריז יבש, הצינה זזה בקושי, הקנה נראה נקי. לא העברתי פלנלית ניקוי מחשש לטשטש הסלילים... הערה: אחרי היריה הראשונה הכלי פעל בסדר ביתר היריות"

הבקשה לדיון חוזר נשענה בעיקר על קביעת המומחה כי "הקנה נראה נקי". טענת הסנגור הייתה, שאם אמנם היה קנה האקדח נקי, כי אז לא ייתכן שממנו נורו היריות הקטלניות, שכן כל ירייה גורמת להיווצרות פיח בקנה.

אם כי קיימות אפשרויות רבות ושונות - כגון, שמר ברגמן טעה בתארו את הקנה כנקי, או שהקנה נוקה על-ידי מאן דהוא לאחר שנתגלה אך לפני שהגיע אל מר ברגמן לבדיקה, או שהיריות הקטלניות נורו מאקדח אחר, אפשרויות שמנה בהחלטתו - ראה הנשיא ברישום "הקנה נראה נקי" ראיה חדשה, שלא הומצאה בזמנו לפרקליטות המדינה, ואשר "יכולה... להתישב עם גירסת המבקש שהאקדח 'הושתל' באותו מקום. כי פעולה זו היתה יכולה להעשות אחרי שהקנה נוקה מפיח היריות". הנשיא נדוי שקל את טענת היועץ המשפטי לממשלה, "שגם כאשר מביאים בחשבון את קביעתו של המומחה שקנה האקדח נראה נקי, עדיין היה יסוד להרשעה בכלל הראיות שהוגשו במשפט, ובין היתר בממצאו העיקרי של המומחה מר ברגמן, על יסוד ניסוי הירי שערך, שהקליעים אשר הוצאו מגופות הקרבנות נורו מאותו אקדח והממצא העובדתי הנוסף של שתי הערכאות שעדויותיהם של עדי תביעה אשר ראו את הבורח בבריחתו מעידות על מסלול רצוף של הבורח ממקום הפשע ועד למקום שבו נתפס המבקש".

מסקנתו של הנשיא לנדוי הייתה, כי "הממצא כי היריות נורו מן הכלי הנדון ושהכלי הושלך על ידי היורה בעת בריחתו אכן היה יסוד מהותי במבנה ההרשעה בשתי הערכאות והראיה החדשה שנתגלתה יש בה כדי להטיל ספק ביציבות היסוד הזה".

בכך לדעתו התקיימה הדרישה כי הראיה החדשה תהא עשויה "לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון".  לצד זאת, הנשיא לנדוי הבהיר היטב, כי לא עליו המלאכה להעריך את כלל הראיות הערכה חדשה משלו, וכי רחוק הוא לקבוע עמדה, מה יהיו התוצאות של המשפט החוזר.

 

עבירה: רצח

עילה: ראיות חדשות.

תוצאת ההליך: הרשעה מחדש - במשפט החוזר (ערעור שהוגש כנגד ההרשעה נדחה).

 

קראו פחות