בקשות שנדחו תוך דיון ענייני

תקציר: ר.ש. הועמד לדין במספר רב של עבירות בגין העלמת הכנסות, בשתי דרכים עיקריות: האחת, הצגת מצג כוזב, שלפיו ההכנסות שייכות לעמותה שהקים ומוקדשות למטרות ציבוריות, והשניה, העלמת הכנסות באמצעות הפקדת כספים בחשבונות בנק שהוסתרו מעיני רשויות המס. בגין כך הוא הורשע בהעלמת הכנסות בסכום של למעלה משני מיליון ש"ח ונידון לחמש שנות מאסר בפועל, ל-18 חודשי מאסר מותנה למשך שלוש שנים מיום שחרורו, ולקנס בסך של 500,000 ש"ח או 18 חודשי מאסר תמורתו. בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי התמקד הערעור על גובה העונש, עונשו הופחת והועמד על 45 חודשי מאסר, קנס וכן מאסר על תנאי. זאת לאחר שנקבע כי העונש שהוטל על המבקש היה חמור מזה שנגזר על נאשמים אחרים שהורשעו בהעלמות מס בהיקפים דומים. עוד נקבע, כי "התחום בו עוסק המבקש (מומחה לתורת הקבלה) היה בעבר, ובמידה מסוימת מהוה גם לעת ההיא – קרי, לעת פסק הדין – תחום פרוץ אשר חלק מהיבטיו מעוררים שאלות קשות, בדבר קו הגבול שבין תרומה הנהנות מפטור ממס לעמותה המקבלת לבין הכנסה חייבת במס". בקשת רשות ערעור בעניינו נדחתה מחוסר עילה.

קרא עוד אודות מ"ח 1282/16 שקלים נ' מדינת ישראל (2016)

תקציר: פרשת הירצחהּ של חנית קיקוס העסיקה את מערכת המשפט בישראל למעלה משני עשורים. תחילתהּ בשני הליכים משפטיים שנוהלו בבית^-המשפט המחוזי בבאר^-שבע בעניינו של המבקש, סולימן אל^-עביד; והמשכהּ בערעורו של המבקש ובדיון נוסף בעניינו, בפני הרכב מורחב, שנדונו בפני בית^-משפט העליון. בתום ההליכים נגדו הורשע המבקש, על פי הודאותיו, ברציחתהּ ובאינוסהּ של חנית קיקוס ונידון למאסר עולם. לאחר שהגיש בשנת 2005 בקשה לחנינה מנשיא המדינה, נתבקשה השופטת בדימוס מ' בן-פורת לכתוב חוות דעת מייעצת לנשיא המדינה בעניינו של המבקש. גם דעתהּ הייתה כי המבקש הורשע בדין.

במסגרת בקשתו למשפט חוזר המבקש העלה שלל טענות שעיקן הוא ש"נתפר לו תיק" וכי החקירה נוהלה מתוך ניסיון לדלות ראיות שתתמוכנה בהרשעתו ולא כחקירה אמיתית לאיתור האדם שרצח את חנית. המבקש הלין על כך שישנם כיווני חקירה רבים שאותם לא חקרו חוקרי הפרשה, בעיקר לאחר גילוי הגופה. המבקש ציין כי הוא לא נחקר לאחר הגילוי וכי השחזורים בוצעו בהעדרו. כמו כן טען לכשל בייצוג והעלה לעניין זה שלל טענות כנגד מי ששימש כעו"ד בהליכים הקודמים.

קרא עוד אודות מ"ח 8498/13 אל-עביד נ' מדינת ישראל (2015)

תקציר: משה קצב, הנשיא השמיני של מדינת ישראל, הורשע בביצוע עבירות מין כלפי מספר נשים. בקשתו להורות על קיום משפט חוזר מתמקדת באירוע אחד בגינו הורשע בעבירת אינוס  ב"א' ממשרד התיירות". לטענת המבקש, הרשעתו גרמה לו עיוות דין. הוא מתמקד בלוח הזמנים לביצוע מעשה האונס, וטוען כי הממצאים העולים מהראיות הופכים את אירוע האונס הנטען לבלתי-אפשרי. ההרשעה בבית המשפט המחוזי נסמכה בעיקרה על עדותה של המתלוננת, אשר בית המשפט נתן בה אמון מלא. בית המשפט לא קיבל את הכחשתו של המבקש אף שלא יכל לקבוע בוודאות את היום שבו התרחש האונס ודחה את טענות האליבי של המבקש. על המבקש נגזרו 7 שנות מאסר וכן מאסר על תנאי ופיצויים. ערעור שהוגש לבית המשפט העליון נדחה. ביחס לעבירה שעל בסיסה הוגשה הבקשה למשפט חוזר נקבע בערעור כי חומר הראיות לא מעורר ספק סביר לעצם התקיימותן של יסודות העבירה וכי אין הצדקה להתערב בממצאי המהימנות שקבעה הערכאה הדיונית. במאי 2012 הוגשה בקשה לדיון נוסף שנדחתה, בבסיסה עמדה טענה כנגד האופן שבו נבחנה טענת האליבי של המבקש. בבקשה שלפנינו טוען המבקש כי נגרם לו עיוות דין וכי הראיות בתיק מצביעות על כך שלא יתכן שמעשה האונס התרחש במסגרת הזמנים שנקבעה, וכי העובדה כי לא ניתן לקבוע מועד מדויק מהווה עיוות דין.

קרא עוד אודות מ"ח 6869/13 קצב נ' מדינת ישראל (2014)

תקציר: מרק ברצלבסקי וניקולאי מטרוס הורשעו בעבירות של ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, אינוס בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה ובאיומים. כמו גם בעבירה של סחיטה באיומים יחד עם שותף נוסף. עליהם נגזרו 10 שנות מאסר ו-11 שנות מאסר בהתאמה.

מרק ברצלבסקי הגיש בקשה למשפט חוזר, באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית. ההליך בקשתו למשפט חוזר אוחד עם בקשתו של ניקולאי מטרוס למשפט חוזר, שהוגשה תחילה בנפרד.
עילות הבקשה: מטעם המבקשים הוצגו ראיות חדשות, בינהן: תצהיר המתלונן; שיחת נציגי הסנגוריה הציבורית עם המתלונן; פגישות נציג הסנגוריה הציבורים עם שיקגו; תמליל החקירה של המתלונן; דו"ח פרטי אירוע/ עדכון מיום 27.7.2002 ודו"ח קצין ממונה מיום 27.7.2002

לצד זאת, טענו המבקשים לעיוות דין בשל כשל בייצוג וניגוד עניינים בו היה מצוי עו"ד שייצג אותם.

קרא עוד אודות מ"ח 2432/12 ברצלבסקי נ' מדינת ישראל (2014)

תקציר: משה קסטל הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים ברציחתם, בזה אחר זה, של יגאל דניאל ואילן דבש בשנת 1998. בשל כל אחד משני מעשי הרצח נידון קסטל למאסר עולם. בשנת 2012 הגיש קסטל בקשה למשפט חוזר באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית, אשר נדחתה על ידי הנשיאה בדימוס דורית בייניש. 

על פי העובדות, בספטמבר 1997 נעצר משה קסטל, נהג מונית תושב ירושלים, בחשד לרצח חברו חלפן הכספים יגאל דניאל ועובר האורח אילן דבש, בכביש הסמוך ליישוב נטף שבהרי ירושלים. קסטל, שהיה מהמר כפייתי ומסובך בחובות בזמן הרצח, רצח לפי כתב האישום את חברו דניאל, ולאחר מכן גם את אילן דבש שנקלע למקום כעובר אורח. קסטל הורשע על סמך ראיות נסיבתיות בלבד, ללא ראיות פורנזיות או הודאה שלו בביצוע הרצח. 

קרא עוד אודות מ"ח 8093/04 קסטל נ' מדינת ישראל (2012)

תקציר: נגד המבקש הוגש כתב אישום, בו נאשם באירועים בהם נחטפה ונרצחה בת אחיו. על פי המתואר בכתב האישום, המבקש ואחרים קשרו קשר להמית את המנוחה מטעמים של כבוד המשפחה וזאת בשל קשר רומנטי שניהלה בניגוד לרצונם של בני משפחתה. בהמשך, סוכם להביא את המנוחה במרמה לבית קברות, ושם להמיתה. המבקש הבטיח למנוחה כי יביא לה חבילה שהייתה מיועדת לה, ובהמשך פגש אותה והביאה במרמה לבית הקברות. בבית הקברות תקפו המבקש והאחרים את המנוחה, הכו אותה בראשה, הסיעוה למטע זיתים סמוך, ושם תלו אותה מצווארה על ענף עץ זית וגרמו למותה. בהעדרן של ראיות ישירות בדבר מעורבותו של המבקש בעבירות, ביסס בית המשפט את קביעותיו אלו על חקירתו של המבקש במשטרה, על העדויות שנשמעו בפניו ומוצגי התביעה, אשר יחדיו שימשו את בית המשפט במלאכת הרכבתה של התמונה הנסיבתית. על המבקש הושת עונש מאסר עולם בגין העברות בהן הורשע. המבקש הגיש ערעור שנדחה, נקבע כי הוכח מעבר לכל ספק סביר כי התקיימו היסודות הנדרשים לשם הרשעתו של המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. כמו כן נדונה טענתו החלופית לפיה העבירות שביצע הן הריגה או סיוע לרצח, ונדחתה גם טענה זו. גם בקשה לדיון נוסף בעניינו של המבקש נדחתה. בבקשה למשפט חוזר טוען המבקש כי בידיו ראייה חדשה - מכתב מאביה של המנוחה הטוען כי למבקש לא הייתה ידיעה בדבר כוונותיו לפגוע במנוחה. עוד נטען כי הראייה החדשה מעלה חשש כי נגרם למבקש עיוות דין שכן עונשו חמור מעונשו של אחד הנאשמים האחרים. 

קרא עוד אודות מ"ח 7803/11 חסון נ' מדינת ישראל (2012)