כפתור הצגת/ הסתרת תקציר - מאגר פסיקה

פסיקה

טענות מרכזיות

בקשות שנדחו תוך דיון ענייני

מ"ח 1632/16 שלום נ' מדינת ישראל (2017)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2017

תקציר: עורך-דין שמואל לוינסון, נרצח בביתו בשכונת רחביה בירושלים. על פי עובדות כתב האישום, המנוח נכנס לקומת המגורים התחתונה וממנה עלה לקומת חדרי השינה, שם נתקל בפורץ. ככל הנראה, התפתח מאבק בין השניים, שבמהלכו נורה המנוח בחזהו. היורה נמלט, והמנוח הצליח להתקשר למוקד המשטרה ולהודיע על השוד המזוין ועל כך שירו בו בחזהו ולמסור את שמו ואת כתובתו. המנוח הספיק להתקשר אל חברו, והשאיר לו הודעה במענה הקולי על כי נורה בביתו. בכוחותיו האחרונים, תוך שהוא ממשיך ומאבד דם, יצא המנוח את ביתו והתמוטט על המדרכה. דקות מספר לאחר מכן נפטר. 

במשך חודשים מספר לא הצליחה המשטרה לעלות על עקבותיו של מבצע הרצח. כשישה חודשים לאחר אירוע הרצח, נעצר עובדיה שלום – שהיה מוכר למשטרה כמי ש"עוסק" בהתפרצויות באזור רחביה. מלכתחילה נעצר הוא כחשוד בעבירות התפרצות ונחקר בקשר לעבירות אלה בלבד, ורק שבוע לאחר מעצרו החליטה המשטרה לחוקרו כחשוד ברצח המנוח. עובדיה שלום נחקר תחת אזהרה והכחיש כל קשר לרצח. כמו כן, עובדיה שלום עבר בדיקת פוליגרף, מיוזמתו. מאז תחילת חקירתו כחשוד ברצח  ועד להגשת כתב-האישום, עובדיה שלום מסר במשטרה שלוש גירסאות שונות. כאשר הגרסה הראשונה כללה הכחשה גורפת של מעורבות באירוע, ובגרסתו האחרונה עובדיה שלום הודה בנוכחות בזירת האירוע אך לא בביצוע הרצח. במהלך משפט הזוטא ובהמשך, במשפט עצמו, עובדיה שלום התכחש לכל גירסאותיו באימרותיו שנמסרו למשטרה וטען כי כל הדברים שמסר הם דברי שקר. עובדיה שלום הורשע בביהמ"ש המחוזי ברצח, ערעורו לביהמ"ש העליון נדחה בשנת 2001.  

בשנת 2016 הגיש עובדיה שלום, בקשה למשפט חוזר, באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית.

מ"ח 7808/16 בירנבאום נ' מדינת ישראל (2017)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2017

תקציר: בקשתו למשפט חוזר של יעקוב בירנבאום מגוללת פרשה שתחילתה בכתב אישום כנגד שישה נאשמים, וביניהם מר בירנבאום, מר שלמה ולד, וכן חברת פסיפיקה אחזקות בע"מ, שהיתה במועדים הרלבנטיים חברה ציבורית אשר נסחרה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. בעקבות הודאתם של שלושה מן הנאשמים במסגרת הסדר טיעון, הוגש כתב אישום מתוקן, שכלל שני אישומים. האישום הראשון, אשר הופנה כנגד פסיפיקה ואינו נוגע לעניינו של בירנבאום, עסק בדיווחים מטעים שמסרו החברה, ולד ונאשם נוסף, בנוגע לעסקה לרכישת מקרקעין ברומניה. האישום השני הופנה כלפי המבקש, ועניינו בדיווחים בדבר מבנה האחזקות במניותיה הנסחרות של פסיפיקה. עיקר הטענה נגד בירנבאום היא שהתקיים בינו לבין ולד הסכם לפיו רכש ולד מניות של פסיפיקה בעבור המבקש והחזיק בהן בנאמנות. הסדר שלטענת התביעה גובש במטרה להבריח נכסים מן הרכוש המשותף של בירנבאום ושל אשתו על רקע סכסוך גירושין שהתנהל ביניהם. טענה זאת הוכחשה על ידי בירנבאום, אך בית המשפט המחוזי דחה את עמדתו, הרשיע אותו בעבירות של הפרת חובות גילוי ודיווח בניירות ערך, ודן אותו לשנת מאסר על תנאי וקנס בסך של 300,000 ש"ח. הערעור שהגיש בירנבאום לבית המשפט העליון נדחה, וכך גם בקשה לדיון נוסף.

מ"ח 1282/16 שקלים נ' מדינת ישראל (2016)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2016

תקציר: רחמים שקלים הועמד לדין במספר רב של עבירות בגין העלמת הכנסות, בשתי דרכים עיקריות: האחת, הצגת מצג כוזב, שלפיו ההכנסות שייכות לעמותה שהקים ומוקדשות למטרות ציבוריות, והשניה, העלמת הכנסות באמצעות הפקדת כספים בחשבונות בנק שהוסתרו מעיני רשויות המס. בגין כך הוא הורשע בהעלמת הכנסות בסכום של למעלה משני מיליון ש"ח ונידון לחמש שנות מאסר בפועל, ל-18 חודשי מאסר מותנה למשך שלוש שנים מיום שחרורו, ולקנס בסך של 500,000 ש"ח או 18 חודשי מאסר תמורתו. בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי התמקד הערעור על גובה העונש, עונשו הופחת והועמד על 45 חודשי מאסר, קנס וכן מאסר על תנאי. זאת לאחר שנקבע כי העונש שהוטל על המבקש היה חמור מזה שנגזר על נאשמים אחרים שהורשעו בהעלמות מס בהיקפים דומים. עוד נקבע, כי "התחום בו עוסק המבקש (מומחה לתורת הקבלה) היה בעבר, ובמידה מסוימת מהוה גם לעת ההיא – קרי, לעת פסק הדין – תחום פרוץ אשר חלק מהיבטיו מעוררים שאלות קשות, בדבר קו הגבול שבין תרומה הנהנות מפטור ממס לעמותה המקבלת לבין הכנסה חייבת במס". בקשת רשות ערעור בעניינו נדחתה מחוסר עילה.

מ"ח 1340/16 אזברגה מוחמד נ' מדינת ישראל (2016)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2016

תקציר: אזברגה מוחמד הורשע בנהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; בשימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; ובשימוש שלא כדין בפרטי אדם אחר, עבירה לפי סעיף 62(9) לפקודת התעבורה. בשל הרשעה זאת הופעלו כנגדו עונשי מאסר מותנים שעמדו לחובתו בגין עבירות קודמות שביצע. מוחמד הגיש ערעור ובקשת רשות ערעור שנדחו. במשפט החוזר הוא טען כי הפרשנות שנתנה לעונש המאסר על תנאי אינה נכונה, לשיטתו על מנת להפעיל את המאסר המותנה, היו צריכים להתקיים לפי נוסח התנאי שני תנאים מצטברים: נהיגה בפסלות ונהיגה בשכרות. ואילו בעת ביצוע ההעבירות הנ"ל הוא נהג כאשר הוא פיקח. 

עוד הוא טען לכשל בייצוגו, לטענתו עורך דינו הודה בשמו בביצוע אחת מהעבירות שיוחסו לו (מסירת פרטים כוזבים), לאחר ששיכנע אתו לעשות כן מטעמי נוחות.

מ"ח 8498/13 אל-עביד נ' מדינת ישראל (2015)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2015

תקציר: פרשת הירצחהּ של חנית קיקוס העסיקה את מערכת המשפט בישראל למעלה משני עשורים. תחילתהּ בשני הליכים משפטיים שנוהלו בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניינו של המבקש, סולימן אל-עביד; והמשכהּ בערעורו של המבקש ובדיון נוסף בעניינו, בפני הרכב מורחב, שנדונו בפני בית-משפט העליון. בתום ההליכים נגדו הורשע המבקש, על פי הודאותיו, ברציחתהּ ובאינוסהּ של חנית קיקוס ונידון למאסר עולם. לאחר שהגיש בשנת 2005 בקשה לחנינה מנשיא המדינה, נתבקשה השופטת בדימוס מ' בן-פורת לכתוב חוות דעת מייעצת לנשיא המדינה בעניינו של המבקש. גם דעתהּ הייתה כי המבקש הורשע בדין.

במסגרת בקשתו למשפט חוזר המבקש העלה שלל טענות שעיקן הוא ש"נתפר לו תיק" וכי החקירה נוהלה מתוך ניסיון לדלות ראיות שתתמוכנה בהרשעתו ולא כחקירה אמיתית לאיתור האדם שרצח את חנית. המבקש הלין על כך שישנם כיווני חקירה רבים שאותם לא חקרו חוקרי הפרשה, בעיקר לאחר גילוי הגופה. המבקש ציין כי הוא לא נחקר לאחר הגילוי וכי השחזורים בוצעו בהעדרו. כמו כן טען לכשל בייצוג והעלה לעניין זה שלל טענות כנגד מי ששימש כעו"ד בהליכים הקודמים.

מ"ח 4990/14 דאוד נ' מדינת ישראל (2015)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2015

תקציר: המבקשת הועמדה לדין בגין רצח בכוונה תחילה של בעלה. בית המשפט המחוזי בחיפה החליט לזכות את המבקשת מחמת הספק, אומנם טענת המבקשת לפיה המנוח מת מוות טבעי נדחתה, אך נקבע כי אין די בחומר הראיות שהוצג כדי לבסס הרשעתה במשפט פלילי, וכי אין ראיה הקושרת את המבקשת באופן ישיר לעבירה.  בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו, הרשיע את המבקשת ברצח בכוונה תחילה וגזר עליה מאסר עולם.

מ"ח 6869/13 קצב נ' מדינת ישראל (2014)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2014

תקציר: משה קצב, הנשיא השמיני של מדינת ישראל, הורשע בביצוע עבירות מין כלפי מספר נשים. בקשתו להורות על קיום משפט חוזר מתמקדת באירוע אחד בגינו הורשע בעבירת אינוס  ב"א' ממשרד התיירות". לטענת המבקש, הרשעתו גרמה לו עיוות דין. הוא מתמקד בלוח הזמנים לביצוע מעשה האונס, וטוען כי הממצאים העולים מהראיות הופכים את אירוע האונס הנטען לבלתי-אפשרי. ההרשעה בבית המשפט המחוזי נסמכה בעיקרה על עדותה של המתלוננת, אשר בית המשפט נתן בה אמון מלא. בית המשפט לא קיבל את הכחשתו של המבקש אף שלא יכל לקבוע בוודאות את היום שבו התרחש האונס ודחה את טענות האליבי של המבקש. על המבקש נגזרו 7 שנות מאסר וכן מאסר על תנאי ופיצויים. ערעור שהוגש לבית המשפט העליון נדחה. ביחס לעבירה שעל בסיסה הוגשה הבקשה למשפט חוזר נקבע בערעור כי חומר הראיות לא מעורר ספק סביר לעצם התקיימותן של יסודות העבירה וכי אין הצדקה להתערב בממצאי המהימנות שקבעה הערכאה הדיונית. במאי 2012 הוגשה בקשה לדיון נוסף שנדחתה, בבסיסה עמדה טענה כנגד האופן שבו נבחנה טענת האליבי של המבקש. בבקשה שלפנינו טוען המבקש כי נגרם לו עיוות דין וכי הראיות בתיק מצביעות על כך שלא יתכן שמעשה האונס התרחש במסגרת הזמנים שנקבעה, וכי העובדה כי לא ניתן לקבוע מועד מדויק מהווה עיוות דין.

מ"ח 6020/13 גור אריה נ' מדינת ישראל (2014)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2014

תקצירבמהלך ריב שהתפתח בין המבקש לבין אשתו בדירת מגוריהם המשותפת ברמת-גן, תקף אותה המבקש בכך שאחז בידה ודחף אותה לעבר הרצפה. בית משפט גזר על המבקש את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, למשך 3 שנים, קנס בסכום של 5,000 ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתו, וכן פיצוי למתלוננת בסכום של 5,000 ₪. המבקש ביקש לערער על פסק הדין אך הערעור נדחה לאחר שהמבקש קיבל את המלצת בית המשפט לחזור בו מהערעור. בבקשה למשפט חוזר טען המבקש כי בידיו חוות דעת  המנתקת את הקשר הסיבתי בין החבלות שנתגלו על ברכיה של האישה לבין האירוע נשוא כתב האישום. בנוסף, הציג דו"ח פעולה משטרתי ממועד מאוחר מיום האירוע במסגרתו לא ציינה האישה כי המבקש תקף אותה בעבר. בנוסף טען המבקש לעיוות דין בעקבות כשלים בייצוג, במסגרתם לא השיג בא כוחו הקודם את החומר הרפואי של האישה ועקב כך לא הגיש ראיות רלוונטיות, נמנע מלחקור את המתלוננת בכל הנוגע לפגם הגנטי שלטענתו הוביל להופעת החבורות על גופה, וכן הצביע על סירוב בא-כוחו לבקשת המדינה, כי המבקש יופנה לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן לעניין העונש.

מ"ח 2432/12 ברצלבסקי נ' מדינת ישראל (2014)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2014

תקציר: מרק ברצלבסקי וניקולאי מטרוס הורשעו בעבירות של ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, אינוס בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה ובאיומים. כמו גם בעבירה של סחיטה באיומים יחד עם שותף נוסף. עליהם נגזרו 10 שנות מאסר ו-11 שנות מאסר בהתאמה.

מרק ברצלבסקי הגיש בקשה למשפט חוזר, באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית. ההליך בקשתו למשפט חוזר אוחד עם בקשתו של ניקולאי מטרוס למשפט חוזר, שהוגשה תחילה בנפרד.
עילות הבקשה: מטעם המבקשים הוצגו ראיות חדשות, בינהן: תצהיר המתלונן; שיחת נציגי הסנגוריה הציבורית עם המתלונן; פגישות נציג הסנגוריה הציבורים עם שיקגו; תמליל החקירה של המתלונן; דו"ח פרטי אירוע/ עדכון מיום 27.7.2002 ודו"ח קצין ממונה מיום 27.7.2002

לצד זאת, טענו המבקשים לעיוות דין בשל כשל בייצוג וניגוד עניינים בו היה מצוי עו"ד שייצג אותם.

מ"ח 3139/13 רחמיאן נ' מדינת ישראל (2014)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2014

תקציר: מדובר בבקשה למשפט חוזר לעניין העונש שנגזר על המבקש בלבד, בלא שנטען דבר כנגד עצם ההרשעתו.  במסגרת הבקשה, טענה הסנגוריה הציבורית כי עניינו של המבקש מקיים שתיים מבין העילות לקיומו של משפט חוזר, המעוגנות בסעיף 31(א) בחוק בתי המשפט.

ראשית נטען כי חוות הדעת המתארות את מצבו הנפשי של המבקש הן ראיות חדשות אשר עשויות לשנות את תוצאות המשפט, כמשמעותן בסעיף 31(א)(2) בחוק בתי המשפט, בכך שהן מאפשרות גזירת עונש מופחת מכוח סעיף 300א. שנית, ולחילופין, טענה הסנגוריה הציבורית, שלאור תיקון החקיקה שחוקק לאחר שפסק דינו של רחמיאן נעשה חלוט, "העובדה כי [המבקש] מרצה עונש של מאסר עולם חובה בנסיבות [ש]בהן ניתן לשקול הטלת עונש קל יותר לפי סעיף 300א לחוק העונשין, היא בגדר עיוות דין" (סעיף 31(א)(4) בחוק בתי המשפט).

מ"ח 8093/04 קסטל נ' מדינת ישראל (2012)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2012

תקציר: משה קסטל הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים ברציחתם, בזה אחר זה, של יגאל דניאל ואילן דבש בשנת 1998. בשל כל אחד משני מעשי הרצח נידון קסטל למאסר עולם. בשנת 2012 הגיש קסטל בקשה למשפט חוזר באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית, אשר נדחתה על ידי הנשיאה בדימוס דורית בייניש. 

על פי העובדות, בספטמבר 1997 נעצר משה קסטל, נהג מונית תושב ירושלים, בחשד לרצח חברו חלפן הכספים יגאל דניאל ועובר האורח אילן דבש, בכביש הסמוך ליישוב נטף שבהרי ירושלים. קסטל, שהיה מהמר כפייתי ומסובך בחובות בזמן הרצח, רצח לפי כתב האישום את חברו דניאל, ולאחר מכן גם את אילן דבש שנקלע למקום כעובר אורח. קסטל הורשע על סמך ראיות נסיבתיות בלבד, ללא ראיות פורנזיות או הודאה שלו בביצוע הרצח. 

מ"ח 1916/11 סיבוני נ' מדינת ישראל (2012)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2012

תקציר: המבקש הורשע ברצח אישתו ברוב דעות ונדון למאסר עולם. ההרשעה נסמכה על מספר ראיות נסיבתיות, שבהצטברן יחד ובהעדר חלופה סבירה וממשית אחרת, הובילו למסקנה בדבר הרשעתו. המבקש ערער על פסק הדין שנדחה בטענה כי הוכח מעבר לכל ספק סביר, כי המבקש ביצע עבירת רצח הואיל ומותה של המנוחה לא נגרם מתאונה, אלא מירי יזום שלו. בעניינו של המבקש הוגשו שתי בקשות למשפט חוזר האחת נמחקה לבסוף לבקשתו והשניה נדחתה. בבקשה הנוכחית למשפט חוזר טוען המבקש כי בידיו ראיות חדשות (חוות דעת מומחה)  המלמדות כי המנוחה היא שהחזיקה באקדח עובר לירי, ראיות אלה מתיישבות לטענתו עם גרסתו כי היריה קרתה בעת שניסה למשוך את האקדח מידיה. ראיה חדשה נוספת מלמדת לטענתו כי בת זוגו באותו הזמן הייתה מדובבת ולפיכך אין לייחס משקל להקלטות וכי נגרם לו עיוות דין.

מ"ח 7803/11 חסון נ' מדינת ישראל (2012)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2012

תקציר: נגד המבקש הוגש כתב אישום, בו נאשם באירועים בהם נחטפה ונרצחה בת אחיו. על פי המתואר בכתב האישום, המבקש ואחרים קשרו קשר להמית את המנוחה מטעמים של כבוד המשפחה וזאת בשל קשר רומנטי שניהלה בניגוד לרצונם של בני משפחתה. בהמשך, סוכם להביא את המנוחה במרמה לבית קברות, ושם להמיתה. המבקש הבטיח למנוחה כי יביא לה חבילה שהייתה מיועדת לה, ובהמשך פגש אותה והביאה במרמה לבית הקברות. בבית הקברות תקפו המבקש והאחרים את המנוחה, הכו אותה בראשה, הסיעוה למטע זיתים סמוך, ושם תלו אותה מצווארה על ענף עץ זית וגרמו למותה. בהעדרן של ראיות ישירות בדבר מעורבותו של המבקש בעבירות, ביסס בית המשפט את קביעותיו אלו על חקירתו של המבקש במשטרה, על העדויות שנשמעו בפניו ומוצגי התביעה, אשר יחדיו שימשו את בית המשפט במלאכת הרכבתה של התמונה הנסיבתית. על המבקש הושת עונש מאסר עולם בגין העברות בהן הורשע. המבקש הגיש ערעור שנדחה, נקבע כי הוכח מעבר לכל ספק סביר כי התקיימו היסודות הנדרשים לשם הרשעתו של המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. כמו כן נדונה טענתו החלופית לפיה העבירות שביצע הן הריגה או סיוע לרצח, ונדחתה גם טענה זו. גם בקשה לדיון נוסף בעניינו של המבקש נדחתה. בבקשה למשפט חוזר טוען המבקש כי בידיו ראייה חדשה - מכתב מאביה של המנוחה הטוען כי למבקש לא הייתה ידיעה בדבר כוונותיו לפגוע במנוחה. עוד נטען כי הראייה החדשה מעלה חשש כי נגרם למבקש עיוות דין שכן עונשו חמור מעונשו של אחד הנאשמים האחרים. 

מ"ח 4191/11 אגבאריה נ' מדינת ישראל (2012)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2012

תקציר: המבקש הורשע בשלושה אישומים, עקב מעורבותו בהתארגנות עבריינית אשר עסקה בפעילות פלילית מגוונת. שלושת האירועים בהם היה מעורב המבקש ובגינם הורשע, כללו ירי בשני בני אדם וירי לעבר בית קפה, בשליחותה של ההתארגנות. על המבקש נגזרו 11 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. ערעורו של המבקש על הכרעת הדין נדחה. בבקשה למשפט חוזר צירף המבקש דיסק המכיל סרטונים בהם, לטענת המבקש, נראה עד המדינה באסל חוזר באסל מעדותו המפלילה כלפי המבקש, ומביע את חרטתו על שהביא להרשעתו בכזב. לכן לטענת המבקש יש לזכותו משניים מהאישומים. במסגרת הבקשה הסביר המבקש כי הדיסק הגיע לידיו של בא כוחו באמצעות אחיו של באסל. 

מ"ח 5568/09 סביחי נ' מדינת ישראל (2011)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
2011

תקציר: המבקשים, כמאל ומוחמד סביחי, הורשעו, על פי הודאותיהם, באונס, חטיפה ורצח המנוחה דפנה כרמון. זאת יחד עם שניים נוספים, עאטף סביחי ואחמד קוזלי - שהורשעו גם ברצח דני כץ (ראו: מ"ח 7929/96). במהלך המשפט טענו הארבעה לחפותם, לדבירהם ההודאות נגבו מהם תוך שהשוטרים היכו אותם והתעללו בהם במהלך החקירות והשחזורים. כמו כן, טענו כי  השוטרים הדריכו אותם מה עליהם לומר בהודאותיהם. מאז הרשעתם ועד להגשת בקשה זו הם המשיכו וטענו לחפותם. בקשה זו הוגשה לאחר שבקשה קודמת, שכללה גם את שני השותפים הנוספים, כמו גם בקשה נוספת שהוגשה על ידי כמאל סביחי לבדו, נדחו.  בקשה זאת הוגשה באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית שסברה כי בעניינם של המבקשים מתקיימות שתי עילות לקיומו של משפט חוזר. קיימות ראיות חדשות, ביניהן ראיות על אופן ביצוע החקירה, ואלה לא היו בפני הסנגורים בעת הדיון בפני הערכאות הקודמות. וכן התנהלות המשטרה וכשלים בייצוגם של המבקשים מקים את עילת עיוות הדין.