check
בקשות שנדחו תוך דיון ענייני | קליניקת החפות

פסיקה

טענות מרכזיות

בקשות שנדחו תוך דיון ענייני

מ"ח 1632/16 שלום נ' מדינת ישראל (2017)

סמסטר: 
שנה: 
2017

תקציר: עורך-דין שמואל לוינסון, נרצח בביתו בשכונת רחביה בירושלים. על פי עובדות כתב האישום, המנוח נכנס לקומת המגורים התחתונה וממנה עלה לקומת חדרי השינה, שם נתקל בפורץ. ככל הנראה, התפתח מאבק בין השניים, שבמהלכו נורה המנוח בחזהו. היורה נמלט, והמנוח הצליח להתקשר למוקד המשטרה ולהודיע על השוד המזוין ועל כך שירו בו בחזהו ולמסור את שמו ואת כתובתו. המנוח הספיק להתקשר אל חברו, והשאיר לו הודעה במענה הקולי על כי נורה בביתו. בכוחותיו האחרונים, תוך שהוא ממשיך ומאבד דם, יצא המנוח את ביתו והתמוטט על המדרכה. דקות מספר לאחר מכן נפטר. 

במשך חודשים מספר לא הצליחה המשטרה לעלות על עקבותיו של מבצע הרצח. כשישה חודשים לאחר אירוע הרצח, נעצר עובדיה שלום – שהיה מוכר למשטרה כמי ש"עוסק" בהתפרצויות באזור רחביה. מלכתחילה נעצר הוא כחשוד בעבירות התפרצות ונחקר בקשר לעבירות אלה בלבד, ורק שבוע לאחר מעצרו החליטה המשטרה לחוקרו כחשוד ברצח המנוח. עובדיה שלום נחקר תחת אזהרה והכחיש כל קשר לרצח. כמו כן, עובדיה שלום עבר בדיקת פוליגרף, מיוזמתו. מאז תחילת חקירתו כחשוד ברצח  ועד להגשת כתב-האישום, עובדיה שלום מסר במשטרה שלוש גירסאות שונות. כאשר הגרסה הראשונה כללה הכחשה גורפת של מעורבות באירוע, ובגרסתו האחרונה עובדיה שלום הודה בנוכחות בזירת האירוע אך לא בביצוע הרצח. במהלך משפט הזוטא ובהמשך, במשפט עצמו, עובדיה שלום התכחש לכל גירסאותיו באימרותיו שנמסרו למשטרה וטען כי כל הדברים שמסר הם דברי שקר. עובדיה שלום הורשע בביהמ"ש המחוזי ברצח, ערעורו לביהמ"ש העליון נדחה בשנת 2001.  

בשנת 2016 הגיש עובדיה שלום, בקשה למשפט חוזר, באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית.

קרא עוד

הבקשה למשפט חוזר נסמכה על ראיות חדשות רבות, בהתאם לעילה הקבועה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט. בין אותן ראיות ניתן למנות את קיומם של כתמי דם בזירת הרצח, שעל סמך בדיקת מעבדה התברר כי מדובר בתערובת דנ"א של שני אנשים, שאינם המנוח או בני משפחתו ואינם עובדיה שלום; את העובדה שבמהלך החקירה, בה מסר עובדיה שלום גרסאות מפלילות, צרך עובדיה סמים קשים שהוברחו לבית המעצר, וכאשר מנת הסם לא היתה זמינה בידו נקלע למצבים קשים של תסמונת  גמילה; ואת פרסומם בתקשורת של פרטים שמסר בחקירותיו והוגדרו כפרטים מוכמנים.

הבקשה אף נתמכה בפגמים חמורים בהתנהלות הרשויות, ועל כן נסמכה אף על עילת עיוות הדין המצויה בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט. דוגמא לפגמים אלו הינה אובדן של מוצגים מרכזיים בתיק – בהם מסכה מגרב ניילון שבה כיסה הרוצח את פניו, ושעליה אותר במהלך החקירה רוק – דבר שהסב לעובדיה שלום נזק ראיתי אדיר, שכן בדיקת דנ"א לרוק שהיה במסכה  הייתה עשויה לאפשר את מציאתו של הרוצח. אבדן המוצגים התרחש בניגוד להוראות החוק, המחייבות כי בתיקי רצח המוצגים יישמרו לצמיתות.

על אף הראיות החדשות שהוצגו בפני ביהמ"ש ואובדן המוצגים, דחה השופט סלים ג'ובראן את בקשתו של עובדיה שלום למשפט חוזר. את החלטתו נימק השופט ג'ובראן כי אומנם לראיות החדשות שהוצגו יש השפעה מסוימת על משקלה של הודעתו, אך לא קיים משקל סגולי בעל פוטנציאל לשינוי תוצאות המשפט. 

 

עבירה: רצח.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

לקריאה נוספת לחצו כאן

 

קראו פחות

מ"ח 7808/16 בירנבאום נ' מדינת ישראל (2017)

סמסטר: 
שנה: 
2017

תקציר: בקשתו למשפט חוזר של יעקוב בירנבאום מגוללת פרשה שתחילתה בכתב אישום כנגד שישה נאשמים, וביניהם מר בירנבאום, מר שלמה ולד, וכן חברת פסיפיקה אחזקות בע"מ, שהיתה במועדים הרלבנטיים חברה ציבורית אשר נסחרה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. בעקבות הודאתם של שלושה מן הנאשמים במסגרת הסדר טיעון, הוגש כתב אישום מתוקן, שכלל שני אישומים. האישום הראשון, אשר הופנה כנגד פסיפיקה ואינו נוגע לעניינו של בירנבאום, עסק בדיווחים מטעים שמסרו החברה, ולד ונאשם נוסף, בנוגע לעסקה לרכישת מקרקעין ברומניה. האישום השני הופנה כלפי המבקש, ועניינו בדיווחים בדבר מבנה האחזקות במניותיה הנסחרות של פסיפיקה. עיקר הטענה נגד בירנבאום היא שהתקיים בינו לבין ולד הסכם לפיו רכש ולד מניות של פסיפיקה בעבור המבקש והחזיק בהן בנאמנות. הסדר שלטענת התביעה גובש במטרה להבריח נכסים מן הרכוש המשותף של בירנבאום ושל אשתו על רקע סכסוך גירושין שהתנהל ביניהם. טענה זאת הוכחשה על ידי בירנבאום, אך בית המשפט המחוזי דחה את עמדתו, הרשיע אותו בעבירות של הפרת חובות גילוי ודיווח בניירות ערך, ודן אותו לשנת מאסר על תנאי וקנס בסך של 300,000 ש"ח. הערעור שהגיש בירנבאום לבית המשפט העליון נדחה, וכך גם בקשה לדיון נוסף.

קרא עוד

בקשתו של בירנבאום למשפט חוזר נסמכה על ראיות חדשות רבות, בינהן ניתן להזכיר את צוואתו של ולד ממנה עולה כי הכספים שקיבל מבירנבאום ואשר שמשו אותו להשקעות בחברת פסיפיקה, נקבלו בהלוואה - אותה ביקש להחזיר מעזבונו.
בית המשפט, לאחר שסקר בפרוטרוט כל אחת מן הראיות אשר הובאו בבקשה, פסק כי לא הוצגה תשתית ראייתית ממשית המקימה עילה למשפט חוזר מכוח סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, הקובע את עילת הראיות החדשות. דבר זה נכון ביחס לכל ראייה בנפרד וכן ביחס למכלול הראיות המצטבר. יתרה מזאת,  בית המשפט קבע כי לגבי חלקן הארי של הראיות יש יסוד סביר להניח שהיו בחזקתו של המבקש זה מכבר ולא הוצגו במשפט או בערעור, וכן כי המבקש יכול היה לדעת עליהן במועדים הרלבנטיים, ולמרות זאת המבקש לא הרים את הנטל להסביר מדוע הובאו בשלב כה מאוחר. לעניין הטענה לעיוות דין פסק בית המשפט כי אין די בהצבעה על הקשיים הכרוכים, מטבע הדברים, בכל הרשעה בפלילים גרידא, כדי להקים עילה זו. אלא נדרש להוכיח חשש ממשי שנגרם למבקש עיוות דין. לאור האמור דחה בית המשפט את הבקשה - וזאת על אף אי הנוחות שעלתה מהצטברותן של ראיות רבות שהביא בירנבאום בבקשתו.

 

עבירה: הפרת חובות גילוי ודיווח בניירות ערך.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 1282/16 שקלים נ' מדינת ישראל (2016)

סמסטר: 
שנה: 
2016

תקציר: ר.ש. הועמד לדין במספר רב של עבירות בגין העלמת הכנסות, בשתי דרכים עיקריות: האחת, הצגת מצג כוזב, שלפיו ההכנסות שייכות לעמותה שהקים ומוקדשות למטרות ציבוריות, והשניה, העלמת הכנסות באמצעות הפקדת כספים בחשבונות בנק שהוסתרו מעיני רשויות המס. בגין כך הוא הורשע בהעלמת הכנסות בסכום של למעלה משני מיליון ש"ח ונידון לחמש שנות מאסר בפועל, ל-18 חודשי מאסר מותנה למשך שלוש שנים מיום שחרורו, ולקנס בסך של 500,000 ש"ח או 18 חודשי מאסר תמורתו. בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי התמקד הערעור על גובה העונש, עונשו הופחת והועמד על 45 חודשי מאסר, קנס וכן מאסר על תנאי. זאת לאחר שנקבע כי העונש שהוטל על המבקש היה חמור מזה שנגזר על נאשמים אחרים שהורשעו בהעלמות מס בהיקפים דומים. עוד נקבע, כי "התחום בו עוסק המבקש (מומחה לתורת הקבלה) היה בעבר, ובמידה מסוימת מהוה גם לעת ההיא – קרי, לעת פסק הדין – תחום פרוץ אשר חלק מהיבטיו מעוררים שאלות קשות, בדבר קו הגבול שבין תרומה הנהנות מפטור ממס לעמותה המקבלת לבין הכנסה חייבת במס". בקשת רשות ערעור בעניינו נדחתה מחוסר עילה.

קרא עוד

משעה שפסק דינו נעשה חלוט הגיש בקשה למשפט חוזר, בה הוא הציג  ראיה חדשה - דו"ח מבקר המדינה (דו"ח מבקר המדינה "משרד האוצר-רשות המסים בישראל-מיסוי רבנים, 'מקובלים' ובד"צים") ממנו עולה כי  אין מדיניות ברורה לעניין מיצוי הדין בנושא מיסוי מקובלים (מומחים לתורת הקבלה). ראיה חדשה נוספת היא חוזר של רשות המסים הקובעת, בהמשך לדו"ח, את המבחנים שיש לקיים לבחינת המיסוי למקובלים. בנוסף הציג חוות דעת גרפולוגית שקבעה כי החתימה על מסמכים שנויים במחלוקת לא הייתה חתימתו של המבקש. כמו כן טוען המבקש כי בעניינו עיוות דין הנוגע להעדר הבחנה בפסק הדין בין "ברכה" שאינה מחייבת במס לבין "ייעוץ" המחויב במס. כמו כן נטען כי נגרם לו עיוות דין מאופן החקירה ומנזקים ראייתיים מהותיים.          

בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי המבקש לא הצליח להניח תשתית ראייתית להוכחת קיומה של מי מהעילות הנטענות. הראיות החדשות שהוצגו הוצגו בשיהוי, ללא שניתן הסבר מניח את הדעת לשיהוי זה. בנוסף, חוות הדעת הגרפולוגית ניתנה לאחר שכבר ניתנה חוות דעת אחרת בערכאה הראשונה, מה גם שהראיה החדשה אינה בעלת פוטנציאל לשנוי  תוצאות ההליך. ביחס לעיוות דין הותיר המשנה לנשיאה, השופט רובנשטיין, בצריך עיון את השאלה האם טענה של עיוות דין בהרשעה בשל אכיפה בררנית יכולה להוות כל עיקר בסיס למשפט חוזר, אך לצד זאת קבע כי לשם כך, בהקשר מעין זה של בקשת משפט חוזר, יש צורך להציג אכיפה בררנית קיצונית ואולי אף מכוונת. זאת לדעת בית המשפט לא התקיים בעניינו של המבקש - ועל כן הבקשה נדחתה.

 

עבירה: השמטת הכנסה מדו"ח;מרמה, ערמה ותחבולה הכנת פנקסי חשבונות כוזבים; זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבררישום כוזב במסמכי תאגיד; מסירת ידיעה כוזבת. (עבירות לפי: פקודת מס הכנסה, חוק מס ערך מוסף, חוק העונשין)

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

הלכות: לביסוס טענה של עיוות דין בהרשעה בשל אכיפה בררנית, בהקשר של בקשות משפט חוזר, יש צורך להציג אכיפה בררנית קיצונית ואולי אף מכוונת.

 

קראו פחות

מ"ח 1340/16 אזברגה מוחמד נ' מדינת ישראל (2016)

סמסטר: 
שנה: 
2016

תקציר: אזברגה מוחמד הורשע בנהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; בשימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; ובשימוש שלא כדין בפרטי אדם אחר, עבירה לפי סעיף 62(9) לפקודת התעבורה. בשל הרשעה זאת הופעלו כנגדו עונשי מאסר מותנים שעמדו לחובתו בגין עבירות קודמות שביצע. מוחמד הגיש ערעור ובקשת רשות ערעור שנדחו. במשפט החוזר הוא טען כי הפרשנות שנתנה לעונש המאסר על תנאי אינה נכונה, לשיטתו על מנת להפעיל את המאסר המותנה, היו צריכים להתקיים לפי נוסח התנאי שני תנאים מצטברים: נהיגה בפסלות ונהיגה בשכרות. ואילו בעת ביצוע ההעבירות הנ"ל הוא נהג כאשר הוא פיקח. 

עוד הוא טען לכשל בייצוגו, לטענתו עורך דינו הודה בשמו בביצוע אחת מהעבירות שיוחסו לו (מסירת פרטים כוזבים), לאחר ששיכנע אתו לעשות כן מטעמי נוחות.

קרא עוד

עילות הבקשה:

1. ראיות חדשות – גם לשיטת המבקש אין מדובר חדשות, אלא ראיות קיימות שלא זכו להתייחסות הנדרשת או לכל התייחסות. מדובר למעשה בפרשנות משפטית שלדעת המבקש, יש בה כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובתו. לדעת המבקש, ראיות אלה מצביעות על כך שביהמ"ש לתעבורה לא היה מוסמך להפעיל את המאסר המותנה שהוטל עליו.

2. עיוות דין – המבקש טוען שהורשע בעבירה שלא היה אמור להיות מורשע בה (ס' 62(9) לפקודת התעבורה - מסירת פרטים כוזבים), היות ועובדות כתב האישום לא מגלות עבירה זו. כמו כן, טוען לכשל בייצוגו.

פסיקת ביהמ"ש

1. על ראיות להיות חדשות במובן המהותי, וככלל, לא כאלה שניתן היה להגישן לערכאות הקודמות. אין טענות הפרשנות נכנסות בגדר תנאים אלה.

2. דחיית טענה לעיוות דין - המבקש לא והכיח שנפל פגם בהרשעתו בעבירה לפי סעיף 62(9) לפקודת התעבורה או כי היה כשל בייצוג.

 

עבירה: נהיגה בזמן פסילה; שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף; שימוש שלא כדין בפרטי אדם אחר.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 8498/13 אל-עביד נ' מדינת ישראל (2015)

סמסטר: 
שנה: 
2015

תקציר: פרשת הירצחהּ של חנית קיקוס העסיקה את מערכת המשפט בישראל למעלה משני עשורים. תחילתהּ בשני הליכים משפטיים שנוהלו בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניינו של המבקש, סולימן אל-עביד; והמשכהּ בערעורו של המבקש ובדיון נוסף בעניינו, בפני הרכב מורחב, שנדונו בפני בית-משפט העליון. בתום ההליכים נגדו הורשע המבקש, על פי הודאותיו, ברציחתהּ ובאינוסהּ של חנית קיקוס ונידון למאסר עולם. לאחר שהגיש בשנת 2005 בקשה לחנינה מנשיא המדינה, נתבקשה השופטת בדימוס מ' בן-פורת לכתוב חוות דעת מייעצת לנשיא המדינה בעניינו של המבקש. גם דעתהּ הייתה כי המבקש הורשע בדין.

במסגרת בקשתו למשפט חוזר המבקש העלה שלל טענות שעיקן הוא ש"נתפר לו תיק" וכי החקירה נוהלה מתוך ניסיון לדלות ראיות שתתמוכנה בהרשעתו ולא כחקירה אמיתית לאיתור האדם שרצח את חנית. המבקש הלין על כך שישנם כיווני חקירה רבים שאותם לא חקרו חוקרי הפרשה, בעיקר לאחר גילוי הגופה. המבקש ציין כי הוא לא נחקר לאחר הגילוי וכי השחזורים בוצעו בהעדרו. כמו כן טען לכשל בייצוג והעלה לעניין זה שלל טענות כנגד מי ששימש כעו"ד בהליכים הקודמים.

קרא עוד

בית המשפט העליון דחה את הבקשה הואיל ולדעתו לא התקיימה אף לא אחת מהעילות המנויות בחוק בתי המשפט. לעניין טענותיו של המבקש פסק בית המשפט כי כדי שכשל בייצוג ישמש עילה לבחינה מחודשת של ההליך צריך להצביע על כך שאילו לא היה כשל כזה, הייתה תוצאת ההליך שונה. כלומר, יש להוכיח קשר סיבתי בין טענת הכשל בייצוג לתוצאת המשפט. בית המשפט קבע כי טענה של כשל בייצוג תשמע כאשר ראיה או עד שהיה בהם כדי להטות את התוצאות לא הובאו לפני הערכאה הדיונית, אך אין שומעים לה כאשר מדובר בטענה משפטית שלא נטענה או בקו הגנה שלא הוצב ואין ידועות תוצאות נקיטתו.

בנוסף, בית המשפט דחה את טענות המבקש כי הודאותיו אינן משקפות אמת. בהקשר זה דחה את הטענות כי נפלו פגמים רבים בהליך גביית הודאות המבקש וכי חוקריו השתמשו באמצעים פסולים לשם כך ומשום כך הודאותיו לא היו חופשיות ומרצון. בית המשפט פסק כי הראיות אינן מצביעות על כך שהודאת המבקש הושגה במרמה. בהקשר זה נדחו טענות המערער כי הודה מחמת התעללות מינית או מחמת עקב לחץ שהופעל עליו. כן נדחתה הטענה כי המדובב שהוכנס לתאו תודרך בפרטים מוכמנים אשר מצאו דרכם להודאותיו. אפילו בהנחה שהמדובב תודרך, כלל לא הוכח כיצד בדיוק השפיע הדבר על הודאת המבקש בפניו.

 

עבירה: רצח, אינוס.

עילה: ראיה מרכזית שיסודה בשקר או בזיוף, ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 4990/14 דאוד נ' מדינת ישראל (2015)

סמסטר: 
שנה: 
2015

תקציר: המבקשת הועמדה לדין בגין רצח בכוונה תחילה של בעלה. בית המשפט המחוזי בחיפה החליט לזכות את המבקשת מחמת הספק, אומנם טענת המבקשת לפיה המנוח מת מוות טבעי נדחתה, אך נקבע כי אין די בחומר הראיות שהוצג כדי לבסס הרשעתה במשפט פלילי, וכי אין ראיה הקושרת את המבקשת באופן ישיר לעבירה.  בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו, הרשיע את המבקשת ברצח בכוונה תחילה וגזר עליה מאסר עולם.

קרא עוד

גב' דאוד, אשר נקטה בהליך המשפטי בקו הגנה של הכחשה גורפת של המתת המנוח. הגישה בקשה למשפט חוזר, לביטול הרשעתה בעבירת הרצח והמרתה בעבירת הריגה, ולחלופין, לביטול גזר הדין של מאסר עולם שהושת עליה, זאת, על יסוד ראיות חדשות שהתגלו כנטען לאחר סיום המשפט, שלפיהן ביצעה את מעשה ההמתה של המנוח על רקע התעללות קשה מצדו, ימים ספורים לאחר לידת בנה, כשהיא מצויה במצב נפשי קשה. את הכחשתה הגורפת ביצוע המעשים המיוחסים לה הסבירה באמצעות חוות דעת רפואית, ממנה עלה כי אלו היה חלק ממערבולת אירועים טראומתיים שהמבקשת נזכרה בהם רק במסגרת הטיפול בשעברה בשנת 2006.

בית המשפט פסק כי הראיות שהוצגו להוכחת היותה של המבקשת אישה מוכה ולעניין מצבה הנפשי בעת ההמתה, אינן חזקות מספיק בכדי להגיע למסקנה כי תוצאות ההליך יהיו שונות. לעניין האפשרות להקל בעונשה של המבקשת לאור הראיות החדשות, נקבע כי ישנו ספק האם ניתן לקיים משפט חוזר בשאלה זו, ובכל מקרה גם אם תתקבל טענתה היא אינה יכולה לשנות את מצבה מקצה לקצה, שהרי עונשה כבר נקצב ל-25 שנים. נקבע כי אין בראיות החדשות די כדי להצדיק משפט חוזר אף לא לעניין העונש. ביחס לעילת עיוות דין נקבע כי היא רלוונטית רק לשאלת עצם ההרשעה ולא לעניין גזר הדין.        

 

עבירה: רצח בכוונת תחילה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 6869/13 קצב נ' מדינת ישראל (2014)

סמסטר: 
שנה: 
2014

תקציר: משה קצב, הנשיא השמיני של מדינת ישראל, הורשע בביצוע עבירות מין כלפי מספר נשים. בקשתו להורות על קיום משפט חוזר מתמקדת באירוע אחד בגינו הורשע בעבירת אינוס  ב"א' ממשרד התיירות". לטענת המבקש, הרשעתו גרמה לו עיוות דין. הוא מתמקד בלוח הזמנים לביצוע מעשה האונס, וטוען כי הממצאים העולים מהראיות הופכים את אירוע האונס הנטען לבלתי-אפשרי. ההרשעה בבית המשפט המחוזי נסמכה בעיקרה על עדותה של המתלוננת, אשר בית המשפט נתן בה אמון מלא. בית המשפט לא קיבל את הכחשתו של המבקש אף שלא יכל לקבוע בוודאות את היום שבו התרחש האונס ודחה את טענות האליבי של המבקש. על המבקש נגזרו 7 שנות מאסר וכן מאסר על תנאי ופיצויים. ערעור שהוגש לבית המשפט העליון נדחה. ביחס לעבירה שעל בסיסה הוגשה הבקשה למשפט חוזר נקבע בערעור כי חומר הראיות לא מעורר ספק סביר לעצם התקיימותן של יסודות העבירה וכי אין הצדקה להתערב בממצאי המהימנות שקבעה הערכאה הדיונית. במאי 2012 הוגשה בקשה לדיון נוסף שנדחתה, בבסיסה עמדה טענה כנגד האופן שבו נבחנה טענת האליבי של המבקש. בבקשה שלפנינו טוען המבקש כי נגרם לו עיוות דין וכי הראיות בתיק מצביעות על כך שלא יתכן שמעשה האונס התרחש במסגרת הזמנים שנקבעה, וכי העובדה כי לא ניתן לקבוע מועד מדויק מהווה עיוות דין.

קרא עוד

בית המשפט דחה את הבקשה וקובע כי עילת עיוות הדין היא מטבעה רחבה. היא רלבנטית בעיקר כאשר נפל פגם חמור בתוצאה או בהליך, באופן שאיננו מתיישב עם דרישת הצדק. תפקידה גם למנוע מצב בו - במקרים חריגים ויוצאי דופן - יהיו ידי בית המשפט כבולות מלהיעתר לבקשה למשפט חוזר, אשר איננה נופלת בגדר העילות הפרטניות האחרות הקבועות בחוק. לא תמיד ניתן להוכיח כל פרט ופרט של סיפור המעשה. אין בכך כדי לשלול בהכרח את האפשרות להרשעה. השאלה היא האם יסודות העבירה, המהווים תנאי לקביעת האחריות הפלילית, הוכחו מעבר לכל ספק סביר. חסר בפרט עובדתי מסוים איננו בהכרח חסר בפרט אחד ממרכיבי העבירה. מכלול הראיות מלמד שהרשעת המבקש באונס מבלי שבית המשפט הכריע באופן סופי באשר ליום ולשעה המדויקים בהם התבצע האונס – בדין יסודה, ובוודאי שאיננה בגדר עיוות דיןמרק ברצלבסקי וניקולאי מטרוס הורשעו בעבירות של ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, אינוס בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה ובאיומים. כמו גם בעבירה של סחיטה באיומים יחד עם שותף נוסף. עליהם נגזרו 10 שנות מאסר ו-11 שנות מאסר בהתאמה.

 

עבירה: אינוס.

עילה: עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 6020/13 גור אריה נ' מדינת ישראל (2014)

סמסטר: 
שנה: 
2014

תקצירבמהלך ריב שהתפתח בין המבקש לבין אשתו בדירת מגוריהם המשותפת ברמת-גן, תקף אותה המבקש בכך שאחז בידה ודחף אותה לעבר הרצפה. בית משפט גזר על המבקש את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, למשך 3 שנים, קנס בסכום של 5,000 ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתו, וכן פיצוי למתלוננת בסכום של 5,000 ₪. המבקש ביקש לערער על פסק הדין אך הערעור נדחה לאחר שהמבקש קיבל את המלצת בית המשפט לחזור בו מהערעור. בבקשה למשפט חוזר טען המבקש כי בידיו חוות דעת  המנתקת את הקשר הסיבתי בין החבלות שנתגלו על ברכיה של האישה לבין האירוע נשוא כתב האישום. בנוסף, הציג דו"ח פעולה משטרתי ממועד מאוחר מיום האירוע במסגרתו לא ציינה האישה כי המבקש תקף אותה בעבר. בנוסף טען המבקש לעיוות דין בעקבות כשלים בייצוג, במסגרתם לא השיג בא כוחו הקודם את החומר הרפואי של האישה ועקב כך לא הגיש ראיות רלוונטיות, נמנע מלחקור את המתלוננת בכל הנוגע לפגם הגנטי שלטענתו הוביל להופעת החבורות על גופה, וכן הצביע על סירוב בא-כוחו לבקשת המדינה, כי המבקש יופנה לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן לעניין העונש.

קרא עוד

בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי אין בחוות הדעת די כדי להצדיק קיומו של משפט חוזר שכן אין בהן כדי לשנות את תוצאות המשפט. בחוות דעתה כותבת המומחית כי אין בידיה די מידע כדי לבסס אמירה חד משמעית, ובנוסף בהתייחסות למסמך רפואי אחר נראה שהמחלה שלה טען המבקש כי גרמה לסימני החבלה על האישה הופיעה מספר חודשים לפני התקרית וסימניה לא התקיימו בעת כתיבת המסמך. בית המשפט התרשם כי גם חוות דעת נוספת שניתנה בנושא אינה מובילה למסקנה חד משמעית אלא מעלה תזה נוספת בלבד, וזאת מבלי לבדוק את המתלוננת עצמה, אין בכך לפי בית המשפט די כדי לקיים משפט חוזר. ביחס לדו"ח הפעולה, קובע בית המשפט כי אין הוא מהווה ראייה משמעותית המצדיקה משפט חוזר. ביחס לעילת עיוות הדין, בית המשפט לא שוכנע כי הראיות החדשות היו מועילות להגנתו ולפיכך אי הגשתן אינו מהווה פגם דיוני המצדיק משפט חוזר. בנוסף, נראה כי טענת כשל הייצוג הועלתה כבר בשלב הערעור, ומכל מקום טענת כשל בייצוג כשלעצמה לא מובילה למסקנה כי יש לקיים משפט חוזר.

 

עבירה: תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 2432/12 ברצלבסקי נ' מדינת ישראל (2014)

סמסטר: 
שנה: 
2014

תקציר: מרק ברצלבסקי וניקולאי מטרוס הורשעו בעבירות של ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, אינוס בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה ובאיומים. כמו גם בעבירה של סחיטה באיומים יחד עם שותף נוסף. עליהם נגזרו 10 שנות מאסר ו-11 שנות מאסר בהתאמה.

מרק ברצלבסקי הגיש בקשה למשפט חוזר, באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית. ההליך בקשתו למשפט חוזר אוחד עם בקשתו של ניקולאי מטרוס למשפט חוזר, שהוגשה תחילה בנפרד.
עילות הבקשה: מטעם המבקשים הוצגו ראיות חדשות, בינהן: תצהיר המתלונן; שיחת נציגי הסנגוריה הציבורית עם המתלונן; פגישות נציג הסנגוריה הציבורים עם שיקגו; תמליל החקירה של המתלונן; דו"ח פרטי אירוע/ עדכון מיום 27.7.2002 ודו"ח קצין ממונה מיום 27.7.2002

לצד זאת, טענו המבקשים לעיוות דין בשל כשל בייצוג וניגוד עניינים בו היה מצוי עו"ד שייצג אותם.

קרא עוד

בית המשפט פסק: הראיות החדשות שהציגו המבקשים אינן עומדות במבחן להתקיימות עילת הראיות החדשות הקבועה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט. הן אינן עומדות בדרישת "האמינות הלכאורית" ואין בהן פוטנציאל לשינוי תוצאת פסק הדין. משקלן של הראיות החדשות אין בו את "המשקל הסגולי" שכשייאסף יהפוך למסה קריטית משמעותית הנדרש להצדקת עריכת משפט חוזר, בשל חוסר המהימנות של הראיות החדשות, בהתחשב עם חומר הראיות ששימש להרשעה. אין בראיות החדשות כדי להוות עילה למשפט חוזר, בין משום שחלקן הוצגו בפני ערכאות קמא שדנו בהן, ובין משום שאין הן עשויות לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקשים. 

טענות המבקשים בעילה של חשש ממשי לעיוות דין וכשל בייצוג, נדחו. אשר לעילה של חשש של ממש כי בהרשעה נגרם להם עיוות דין, הקבועה בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט, יש צורך בהוכחת פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט. רק פגם המקיים זיקה כלשהי לתוצאה שהתקבלה במשפט במישור ההרשעה או במישור העונש הוא פגם אשר עשוי לעלות כדי "עיוות דין"; פגמים דיוניים עשויים לכלול כשל בייצוג ויש מקום לדרוש הוכחה של פוטנציאל לשינוי הכרעת הדין. על המבקש להצביע על כך שהייצוג הכושל השפיע על מהלך המשפט, כי נוצר פגם שקיפח את הגנתו בעוצמה כזו, שעשויה הייתה להתקבל תוצאה אחרת המטיבה עימו. הפגמים לכאורה עליהם הצביעו המבקשים באשר לאופן הגנתם במשפט אין להם השפעה על מהלך המשפט ואף לא פוטנציאל לשינוי תוצאתו ולא ניתן יהיה להביא לתיקונם בדרך של משפט חוזר.

 

עבירה: אינוס בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, איומים, הדחה בחקירה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 3139/13 רחמיאן נ' מדינת ישראל (2014)

סמסטר: 
שנה: 
2014

תקציר: מדובר בבקשה למשפט חוזר לעניין העונש שנגזר על המבקש בלבד, בלא שנטען דבר כנגד עצם ההרשעתו.  במסגרת הבקשה, טענה הסנגוריה הציבורית כי עניינו של המבקש מקיים שתיים מבין העילות לקיומו של משפט חוזר, המעוגנות בסעיף 31(א) בחוק בתי המשפט.

ראשית נטען כי חוות הדעת המתארות את מצבו הנפשי של המבקש הן ראיות חדשות אשר עשויות לשנות את תוצאות המשפט, כמשמעותן בסעיף 31(א)(2) בחוק בתי המשפט, בכך שהן מאפשרות גזירת עונש מופחת מכוח סעיף 300א. שנית, ולחילופין, טענה הסנגוריה הציבורית, שלאור תיקון החקיקה שחוקק לאחר שפסק דינו של רחמיאן נעשה חלוט, "העובדה כי [המבקש] מרצה עונש של מאסר עולם חובה בנסיבות [ש]בהן ניתן לשקול הטלת עונש קל יותר לפי סעיף 300א לחוק העונשין, היא בגדר עיוות דין" (סעיף 31(א)(4) בחוק בתי המשפט).

קרא עוד

בית המשפט פסק

1. בנוגע לשאלה האם ניתן להגיש בקשה למשפט חוזר על העונש שהוטל, ולא על ההרשעה, קבע ביהמ"ש כי בכל הנוגע לעילה של עיוות דין, הרי שמנוסח הסעיף עולה במפורש כי היא נועדה למקרים של עיוות דין שנגרם בהרשעה (ולא בענישה). לעומת זאת, עילת הראיות עניינה בראיות העשויות "לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון". תוצאות המשפט כוללות גם את גזר הדין. על כן פורשה עילה זו כמאפשרת הצגת ראיות חדשות גם לעניין העונש בלבד.

2. הליך של משפט חוזר אינו "צינור" שדרכו ניתן להחיל באופן רטרוספקטיבי את סעיף 300א לחוק העונשין, שקובע חריג לעונש חובה של מאסר עולם כאשר רצח בוצע בנסיבות מחמירות, לגבי מי שפסק-דינם היה כבר חלוט במועד חקיקת הסעיף.

 

עבירה: רצח בנסיבות מחמירות.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 8093/04 קסטל נ' מדינת ישראל (2012)

סמסטר: 
שנה: 
2012

תקציר: משה קסטל הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים ברציחתם, בזה אחר זה, של יגאל דניאל ואילן דבש בשנת 1998. בשל כל אחד משני מעשי הרצח נידון קסטל למאסר עולם. בשנת 2012 הגיש קסטל בקשה למשפט חוזר באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית, אשר נדחתה על ידי הנשיאה בדימוס דורית בייניש. 

על פי העובדות, בספטמבר 1997 נעצר משה קסטל, נהג מונית תושב ירושלים, בחשד לרצח חברו חלפן הכספים יגאל דניאל ועובר האורח אילן דבש, בכביש הסמוך ליישוב נטף שבהרי ירושלים. קסטל, שהיה מהמר כפייתי ומסובך בחובות בזמן הרצח, רצח לפי כתב האישום את חברו דניאל, ולאחר מכן גם את אילן דבש שנקלע למקום כעובר אורח. קסטל הורשע על סמך ראיות נסיבתיות בלבד, ללא ראיות פורנזיות או הודאה שלו בביצוע הרצח. 

קרא עוד

בקשתו של קסטל לעריכת משפט חוזר בעניינו נתמכה בראיות החדשות המקימות את העילה המנויה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, כמו כן הבקשה הוגשה גם בהתבסס על עילת עיוות הדין המצויה בס' 31(א)(4) לחוק בתי המשפט. בין אותן ראיות חדשות ניתן לציין את חוות הדעת של מומחה בתחום הסלולר, ממנה עלה כי האיכון שנעשה לפלאפון של קסטל היה שגוי. בפועל ניתן לקבוע בסבירות גבוה שקסטל לא היה באזור הזירה בשעת הרצח. בנוסף, בחוות דעת נטען כי בתקופת המשפט הנושא של איכונים היה בראשית דרכו, ויכולת האיכון היתה נמוכה. טענה נוספת שעלתה בבקשה למשפט חוזר היא שעד הראיה לרצח נחקר גם בשב"כ וכי בוצע לו "ריענון זיכרון" בהליך היפנוטי - דבר שלטענת המבקש מסביר את שינוי הגרסאות של עד התביעה. כמו כן, הובאו ראיות לפיהן לעד התביעה הובטחו הקלות בשחרור הכספים שהוחרמו, תמורת עדות "טובה". 

ולמרות שלל הראיות שהובאו לראשונה בני בית המשפט, דחתה נשיאת בית המשפט העליון (בדימוס) דורית בייניש את הבקשה. לדעתה אין בראיות שהובאו להביא לשינוי תוצאת המשפט. לעניין עיוות הדין היא קבעה כי "הבקשה למשפט חוזר חושפת אמנם מספר ליקויים בהתנהלות צוות החקירה, שמוטב היה אילולא אירעו"  אך היא בכל זאת שוכנעה "כי אין ללמוד מהם על ניסיון משטרתי להפליל את המבקש". בסופו של דבר השופטת בייניש קבעה כי לא נעש עם קסטל עיוות דין ובכך נסתם הגולל על בקשתו.

 

עבירה: רצח בכוונת תחילה, רצח במטרה להימלט מעונש, שוד מזוין בנסיבות מחמירות.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

לקריאה נוספת לחצו כאן

 

קראו פחות

מ"ח 1916/11 סיבוני נ' מדינת ישראל (2012)

סמסטר: 
שנה: 
2012

תקציר: המבקש הורשע ברצח אישתו ברוב דעות ונדון למאסר עולם. ההרשעה נסמכה על מספר ראיות נסיבתיות, שבהצטברן יחד ובהעדר חלופה סבירה וממשית אחרת, הובילו למסקנה בדבר הרשעתו. המבקש ערער על פסק הדין שנדחה בטענה כי הוכח מעבר לכל ספק סביר, כי המבקש ביצע עבירת רצח הואיל ומותה של המנוחה לא נגרם מתאונה, אלא מירי יזום שלו. בעניינו של המבקש הוגשו שתי בקשות למשפט חוזר האחת נמחקה לבסוף לבקשתו והשניה נדחתה. בבקשה הנוכחית למשפט חוזר טוען המבקש כי בידיו ראיות חדשות (חוות דעת מומחה)  המלמדות כי המנוחה היא שהחזיקה באקדח עובר לירי, ראיות אלה מתיישבות לטענתו עם גרסתו כי היריה קרתה בעת שניסה למשוך את האקדח מידיה. ראיה חדשה נוספת מלמדת לטענתו כי בת זוגו באותו הזמן הייתה מדובבת ולפיכך אין לייחס משקל להקלטות וכי נגרם לו עיוות דין.

קרא עוד

בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי חוות הדעת שמוצגת כעת כראיה חדשה לא עומדת למול חוות הדעת של התביעה, וכי אין בהן כדי להתגבר על העובדות שהיוו יסוד להרשעת המבקש, וממילא אין בהן כדי להקים עילה למשפט חוזר בהתאם לעילות הקבועות בחוק. בנוסף קבע בית המשפט כי הראיות שהוצגו הוצגו בשיהוי וניתן היה להציגן בדיון העיקרי. ביחס לטענות ביחס להיותה של בת הזוג מדובבת, גם טענה זו נדחתה. בית המשפט קובע כי תמלילי השיחות הוגשו לערכאה הדיונית כראיה תחת הסכמתה של ההגנה. טענות נוספות שהעלה המבקש נדחו בטענה שנדונו כבר תחת הבקשה הקודמת בעניינו.

 

עבירה: רצח בכוונת תחילה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 7803/11 חסון נ' מדינת ישראל (2012)

סמסטר: 
שנה: 
2012

תקציר: נגד המבקש הוגש כתב אישום, בו נאשם באירועים בהם נחטפה ונרצחה בת אחיו. על פי המתואר בכתב האישום, המבקש ואחרים קשרו קשר להמית את המנוחה מטעמים של כבוד המשפחה וזאת בשל קשר רומנטי שניהלה בניגוד לרצונם של בני משפחתה. בהמשך, סוכם להביא את המנוחה במרמה לבית קברות, ושם להמיתה. המבקש הבטיח למנוחה כי יביא לה חבילה שהייתה מיועדת לה, ובהמשך פגש אותה והביאה במרמה לבית הקברות. בבית הקברות תקפו המבקש והאחרים את המנוחה, הכו אותה בראשה, הסיעוה למטע זיתים סמוך, ושם תלו אותה מצווארה על ענף עץ זית וגרמו למותה. בהעדרן של ראיות ישירות בדבר מעורבותו של המבקש בעבירות, ביסס בית המשפט את קביעותיו אלו על חקירתו של המבקש במשטרה, על העדויות שנשמעו בפניו ומוצגי התביעה, אשר יחדיו שימשו את בית המשפט במלאכת הרכבתה של התמונה הנסיבתית. על המבקש הושת עונש מאסר עולם בגין העברות בהן הורשע. המבקש הגיש ערעור שנדחה, נקבע כי הוכח מעבר לכל ספק סביר כי התקיימו היסודות הנדרשים לשם הרשעתו של המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. כמו כן נדונה טענתו החלופית לפיה העבירות שביצע הן הריגה או סיוע לרצח, ונדחתה גם טענה זו. גם בקשה לדיון נוסף בעניינו של המבקש נדחתה. בבקשה למשפט חוזר טוען המבקש כי בידיו ראייה חדשה - מכתב מאביה של המנוחה הטוען כי למבקש לא הייתה ידיעה בדבר כוונותיו לפגוע במנוחה. עוד נטען כי הראייה החדשה מעלה חשש כי נגרם למבקש עיוות דין שכן עונשו חמור מעונשו של אחד הנאשמים האחרים. 

קרא עוד

בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי ערכה הראייתי של עדות כבושה הינו מועט, זאת בשל החשד הטבעי המתעורר לגבי אמינותה. חשד זה כמובן יכול להיות מופרך, בהינתן סיבה משכנעת לכבישת העדות. המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי לאחר שעובדות הפרשה נבחנו בצורה מדוקדקת, והמבקש נמצא אשם בעבירות שיוחסו לו. יתרה מזאת, מכתבו של האב עומד בסתירה מוחלטת להודאתו בעובדות כתב אישום שהוגש נגדו. הודאתו של סעד בעובדות כתב האישום נגדו, מחזקות את המסקנה כי בצדק הורשע המבקש וכי אין ליתן אמון בגרסה החדשה העולה ממכתבו של האב. המסקנה כי אין במכתבו של סעד כראיה המצדיקה עריכת משפט חוזר, מייתרת אף את הדיון בשאלה האם יש באמור במכתב כדי להעלות חשש של ממש כי בהרשעתו של המבקש ברצח נגרם עיוות דין המצדיק את עריכתו של משפט חוזר. 

 

עבירה: רצח בכוונה תחילה; קשירת קשר לביצוע פשע; חטיפה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 4191/11 אגבאריה נ' מדינת ישראל (2012)

סמסטר: 
שנה: 
2012

תקציר: המבקש הורשע בשלושה אישומים, עקב מעורבותו בהתארגנות עבריינית אשר עסקה בפעילות פלילית מגוונת. שלושת האירועים בהם היה מעורב המבקש ובגינם הורשע, כללו ירי בשני בני אדם וירי לעבר בית קפה, בשליחותה של ההתארגנות. על המבקש נגזרו 11 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. ערעורו של המבקש על הכרעת הדין נדחה. בבקשה למשפט חוזר צירף המבקש דיסק המכיל סרטונים בהם, לטענת המבקש, נראה עד המדינה באסל חוזר באסל מעדותו המפלילה כלפי המבקש, ומביע את חרטתו על שהביא להרשעתו בכזב. לכן לטענת המבקש יש לזכותו משניים מהאישומים. במסגרת הבקשה הסביר המבקש כי הדיסק הגיע לידיו של בא כוחו באמצעות אחיו של באסל. 

קרא עוד

בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי הטענה בדבר חוסר אמינותו של העד באסל נדונה כבר בערכאת הערעור ונדחתה, וכי הוא אינו מוצא את הגרסה החדשה בעדותו של באסל אמינה, הן משום שנראה כי דיבר בהקלטה לקהל נוסף (ולא רק התוודה על הפללתו בפני המבקש או רשויות החוק) והן משום ההאשמות שהטיח בצוות החקירה ובפרקליטים המלווים שנמצאו לא אמינות. בנוסף, הסבריו של באסל לפעולותיו המפלילות אינן מתיישבות עם יתר הפרטים בחקירה וכך גם לא גרסתו החדשה. ביחס ליתר הטענות שהעלה המבקש קבע בית המשפט כי מדובר בטענות שכבר הועלו בערעור ונדחו.

 

עבירה: חברות בהתארגנות עבריינית; נשיאת נשק; חבלה בכוונה מחמירה, ירי במקום מגורים; סחיטה בכוח; ניסיון לגרימת חבלה בכוונה מחמירה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 5568/09 סביחי נ' מדינת ישראל (2011)

סמסטר: 
שנה: 
2011

תקציר: המבקשים, כמאל ומוחמד סביחי, הורשעו, על פי הודאותיהם, באונס, חטיפה ורצח המנוחה דפנה כרמון. זאת יחד עם שניים נוספים, עאטף סביחי ואחמד קוזלי - שהורשעו גם ברצח דני כץ (ראו: מ"ח 7929/96). במהלך המשפט טענו הארבעה לחפותם, לדבירהם ההודאות נגבו מהם תוך שהשוטרים היכו אותם והתעללו בהם במהלך החקירות והשחזורים. כמו כן, טענו כי  השוטרים הדריכו אותם מה עליהם לומר בהודאותיהם. מאז הרשעתם ועד להגשת בקשה זו הם המשיכו וטענו לחפותם. בקשה זו הוגשה לאחר שבקשה קודמת, שכללה גם את שני השותפים הנוספים, כמו גם בקשה נוספת שהוגשה על ידי כמאל סביחי לבדו, נדחו.  בקשה זאת הוגשה באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית שסברה כי בעניינם של המבקשים מתקיימות שתי עילות לקיומו של משפט חוזר. קיימות ראיות חדשות, ביניהן ראיות על אופן ביצוע החקירה, ואלה לא היו בפני הסנגורים בעת הדיון בפני הערכאות הקודמות. וכן התנהלות המשטרה וכשלים בייצוגם של המבקשים מקים את עילת עיוות הדין.

קרא עוד

בעת עיון בחומר המצוי במשרדי פרקליטות מחוז חיפה, מצאו נציגי הסניגוריה הציבורית, בין היתר, קלסר שעליו נכתב "תיק מודיעין", ובו למעלה ממאה מסמכישלא הועמדו לעיונה של ההגנה במשפט של המבקשים - הקלסר כלל חומר חקירה רלוונטי הנוגע ללב הפרשה. מהחומר החדש למדה הסנגוריה, בין היתר, כי נפלו פגמים באופן הפעלת מדובב, בשם עלי אברהים, בחקירתם של המבקשים. מעיון בחומרי החקירה עלה חשש כי המדובב פעל על מנת להדריך את המבקשים מה להגיד בחקירותיהם. נמצא כי דיווחים כוזבים שהעביר המדובב למפעליו הוסתרו מצוות ההגנה, וכן עצם העובדה כי למדובב הובטחה טובת הנאה.

בית המשפט קבע כי היה שיהוי בהגשת הבקשה, אף שלא דחה אותה מטעם זה. בנוסף קבע כי הראיות החדשות אינן מלמדות כשלעצמן על חפותם של המבקשים. אין מקום לפסילת הודאותיהם של המבקשים והנאשמים האחרים גם אם התנהלותם של החוקרים חורגת מההתנהלות הנדרשת מהם כיום. גם אם נקבל את כלל הטענות שטוענים המבקשים, אין בכך די כדי לספק הסבר להודיות הנאשמים, השחזור וההפללה האחד את השני.

 

עבירהרצח; אינוס; חטיפה לשם ביצוע אינוס.

עילהראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליךבקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות