1. דף הבית

פסיקה

טענות מרכזיות

שימוש באמצעים פסולים בחקירה

מ"ח 1632/16 שלום נ' מדינת ישראל (2017)

סמסטר: 
שנה: 
2017
מ"ח 1632/16 שלום נ' מדינת ישראל (07/09/17) - באדיבות נבו

תקציר: עורך-דין שמואל לוינסון, נרצח בביתו בשכונת רחביה בירושלים. על פי עובדות כתב האישום, המנוח נכנס לקומת המגורים התחתונה וממנה עלה לקומת חדרי השינה, שם נתקל בפורץ. ככל הנראה, התפתח מאבק בין השניים, שבמהלכו נורה המנוח בחזהו. היורה נמלט, והמנוח הצליח להתקשר למוקד המשטרה ולהודיע על השוד המזוין ועל כך שירו בו בחזהו ולמסור את שמו ואת כתובתו. המנוח הספיק להתקשר אל חברו, והשאיר לו הודעה במענה הקולי על כי נורה בביתו. בכוחותיו האחרונים, תוך שהוא ממשיך ומאבד דם, יצא המנוח את ביתו והתמוטט על המדרכה. דקות מספר לאחר מכן נפטר. 

במשך חודשים מספר לא הצליחה המשטרה לעלות על עקבותיו של מבצע הרצח. כשישה חודשים לאחר אירוע הרצח, נעצר עובדיה שלום – שהיה מוכר למשטרה כמי ש"עוסק" בהתפרצויות באזור רחביה. מלכתחילה נעצר הוא כחשוד בעבירות התפרצות ונחקר בקשר לעבירות אלה בלבד, ורק שבוע לאחר מעצרו החליטה המשטרה לחוקרו כחשוד ברצח המנוח. עובדיה שלום נחקר תחת אזהרה והכחיש כל קשר לרצח. כמו כן, עובדיה שלום עבר בדיקת פוליגרף, מיוזמתו. מאז תחילת חקירתו כחשוד ברצח  ועד להגשת כתב-האישום, עובדיה שלום מסר במשטרה שלוש גירסאות שונות. כאשר הגרסה הראשונה כללה הכחשה גורפת של מעורבות באירוע, ובגרסתו האחרונה עובדיה שלום הודה בנוכחות בזירת האירוע אך לא בביצוע הרצח. במהלך משפט הזוטא ובהמשך, במשפט עצמו, עובדיה שלום התכחש לכל גירסאותיו באימרותיו שנמסרו למשטרה וטען כי כל הדברים שמסר הם דברי שקר. עובדיה שלום הורשע בביהמ"ש המחוזי ברצח, ערעורו לביהמ"ש העליון נדחה בשנת 2001.  

בשנת 2016 הגיש עובדיה שלום, בקשה למשפט חוזר, באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית.

קרא עוד

הבקשה למשפט חוזר נסמכה על ראיות חדשות רבות, בהתאם לעילה הקבועה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט. בין אותן ראיות ניתן למנות את קיומם של כתמי דם בזירת הרצח, שעל סמך בדיקת מעבדה התברר כי מדובר בתערובת דנ"א של שני אנשים, שאינם המנוח או בני משפחתו ואינם עובדיה שלום; את העובדה שבמהלך החקירה, בה מסר עובדיה שלום גרסאות מפלילות, צרך עובדיה סמים קשים שהוברחו לבית המעצר, וכאשר מנת הסם לא היתה זמינה בידו נקלע למצבים קשים של תסמונת  גמילה; ואת פרסומם בתקשורת של פרטים שמסר בחקירותיו והוגדרו כפרטים מוכמנים.

הבקשה אף נתמכה בפגמים חמורים בהתנהלות הרשויות, ועל כן נסמכה אף על עילת עיוות הדין המצויה בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט. דוגמא לפגמים אלו הינה אובדן של מוצגים מרכזיים בתיק – בהם מסכה מגרב ניילון שבה כיסה הרוצח את פניו, ושעליה אותר במהלך החקירה רוק – דבר שהסב לעובדיה שלום נזק ראיתי אדיר, שכן בדיקת דנ"א לרוק שהיה במסכה  הייתה עשויה לאפשר את מציאתו של הרוצח. אבדן המוצגים התרחש בניגוד להוראות החוק, המחייבות כי בתיקי רצח המוצגים יישמרו לצמיתות.

על אף הראיות החדשות שהוצגו בפני ביהמ"ש ואובדן המוצגים, דחה השופט סלים ג'ובראן את בקשתו של עובדיה שלום למשפט חוזר. את החלטתו נימק השופט ג'ובראן כי אומנם לראיות החדשות שהוצגו יש השפעה מסוימת על משקלה של הודעתו, אך לא קיים משקל סגולי בעל פוטנציאל לשינוי תוצאות המשפט. 

 

עבירה: רצח.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

לקריאה נוספת לחצו כאן

 

קראו פחות
בקשות שנדחו תוך דיון ענייני ראיות חדשות עיוות דין שימוש באמצעים פסולים בחקירה הודאת שווא

מ"ח 8498/13 אל-עביד נ' מדינת ישראל (2015)

סמסטר: 
שנה: 
2015
מ"ח 8498/13 אל-עביד נ' מדינת ישראל (12/02/15) - באדיבות נבו

תקציר: פרשת הירצחהּ של חנית קיקוס העסיקה את מערכת המשפט בישראל למעלה משני עשורים. תחילתהּ בשני הליכים משפטיים שנוהלו בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניינו של המבקש, סולימן אל-עביד; והמשכהּ בערעורו של המבקש ובדיון נוסף בעניינו, בפני הרכב מורחב, שנדונו בפני בית-משפט העליון. בתום ההליכים נגדו הורשע המבקש, על פי הודאותיו, ברציחתהּ ובאינוסהּ של חנית קיקוס ונידון למאסר עולם. לאחר שהגיש בשנת 2005 בקשה לחנינה מנשיא המדינה, נתבקשה השופטת בדימוס מ' בן-פורת לכתוב חוות דעת מייעצת לנשיא המדינה בעניינו של המבקש. גם דעתהּ הייתה כי המבקש הורשע בדין.

במסגרת בקשתו למשפט חוזר המבקש העלה שלל טענות שעיקן הוא ש"נתפר לו תיק" וכי החקירה נוהלה מתוך ניסיון לדלות ראיות שתתמוכנה בהרשעתו ולא כחקירה אמיתית לאיתור האדם שרצח את חנית. המבקש הלין על כך שישנם כיווני חקירה רבים שאותם לא חקרו חוקרי הפרשה, בעיקר לאחר גילוי הגופה. המבקש ציין כי הוא לא נחקר לאחר הגילוי וכי השחזורים בוצעו בהעדרו. כמו כן טען לכשל בייצוג והעלה לעניין זה שלל טענות כנגד מי ששימש כעו"ד בהליכים הקודמים.

קרא עוד

בית המשפט העליון דחה את הבקשה הואיל ולדעתו לא התקיימה אף לא אחת מהעילות המנויות בחוק בתי המשפט. לעניין טענותיו של המבקש פסק בית המשפט כי כדי שכשל בייצוג ישמש עילה לבחינה מחודשת של ההליך צריך להצביע על כך שאילו לא היה כשל כזה, הייתה תוצאת ההליך שונה. כלומר, יש להוכיח קשר סיבתי בין טענת הכשל בייצוג לתוצאת המשפט. בית המשפט קבע כי טענה של כשל בייצוג תשמע כאשר ראיה או עד שהיה בהם כדי להטות את התוצאות לא הובאו לפני הערכאה הדיונית, אך אין שומעים לה כאשר מדובר בטענה משפטית שלא נטענה או בקו הגנה שלא הוצב ואין ידועות תוצאות נקיטתו.

בנוסף, בית המשפט דחה את טענות המבקש כי הודאותיו אינן משקפות אמת. בהקשר זה דחה את הטענות כי נפלו פגמים רבים בהליך גביית הודאות המבקש וכי חוקריו השתמשו באמצעים פסולים לשם כך ומשום כך הודאותיו לא היו חופשיות ומרצון. בית המשפט פסק כי הראיות אינן מצביעות על כך שהודאת המבקש הושגה במרמה. בהקשר זה נדחו טענות המערער כי הודה מחמת התעללות מינית או מחמת עקב לחץ שהופעל עליו. כן נדחתה הטענה כי המדובב שהוכנס לתאו תודרך בפרטים מוכמנים אשר מצאו דרכם להודאותיו. אפילו בהנחה שהמדובב תודרך, כלל לא הוכח כיצד בדיוק השפיע הדבר על הודאת המבקש בפניו.

 

עבירה: רצח, אינוס.

עילה: ראיה מרכזית שיסודה בשקר או בזיוף, ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות
בקשות שנדחו תוך דיון ענייני ראיה מרכזית שיסודה בשקר או בזיוף ראיות חדשות עיוות דין הודאת שווא שימוש באמצעים פסולים בחקירה כשל בשימוש במדובב כשל בייצוג

מ"ח 8093/04 קסטל נ' מדינת ישראל (2012)

סמסטר: 
שנה: 
2012
מ"ח 8093/04 קסטל נ' מדינת ישראל (28/05/12) - באדיבות נבו

תקציר: משה קסטל הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים ברציחתם, בזה אחר זה, של יגאל דניאל ואילן דבש בשנת 1998. בשל כל אחד משני מעשי הרצח נידון קסטל למאסר עולם. בשנת 2012 הגיש קסטל בקשה למשפט חוזר באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית, אשר נדחתה על ידי הנשיאה בדימוס דורית בייניש. 

על פי העובדות, בספטמבר 1997 נעצר משה קסטל, נהג מונית תושב ירושלים, בחשד לרצח חברו חלפן הכספים יגאל דניאל ועובר האורח אילן דבש, בכביש הסמוך ליישוב נטף שבהרי ירושלים. קסטל, שהיה מהמר כפייתי ומסובך בחובות בזמן הרצח, רצח לפי כתב האישום את חברו דניאל, ולאחר מכן גם את אילן דבש שנקלע למקום כעובר אורח. קסטל הורשע על סמך ראיות נסיבתיות בלבד, ללא ראיות פורנזיות או הודאה שלו בביצוע הרצח. 

קרא עוד

בקשתו של קסטל לעריכת משפט חוזר בעניינו נתמכה בראיות החדשות המקימות את העילה המנויה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, כמו כן הבקשה הוגשה גם בהתבסס על עילת עיוות הדין המצויה בס' 31(א)(4) לחוק בתי המשפט. בין אותן ראיות חדשות ניתן לציין את חוות הדעת של מומחה בתחום הסלולר, ממנה עלה כי האיכון שנעשה לפלאפון של קסטל היה שגוי. בפועל ניתן לקבוע בסבירות גבוה שקסטל לא היה באזור הזירה בשעת הרצח. בנוסף, בחוות דעת נטען כי בתקופת המשפט הנושא של איכונים היה בראשית דרכו, ויכולת האיכון היתה נמוכה. טענה נוספת שעלתה בבקשה למשפט חוזר היא שעד הראיה לרצח נחקר גם בשב"כ וכי בוצע לו "ריענון זיכרון" בהליך היפנוטי - דבר שלטענת המבקש מסביר את שינוי הגרסאות של עד התביעה. כמו כן, הובאו ראיות לפיהן לעד התביעה הובטחו הקלות בשחרור הכספים שהוחרמו, תמורת עדות "טובה". 

ולמרות שלל הראיות שהובאו לראשונה בני בית המשפט, דחתה נשיאת בית המשפט העליון (בדימוס) דורית בייניש את הבקשה. לדעתה אין בראיות שהובאו להביא לשינוי תוצאת המשפט. לעניין עיוות הדין היא קבעה כי "הבקשה למשפט חוזר חושפת אמנם מספר ליקויים בהתנהלות צוות החקירה, שמוטב היה אילולא אירעו"  אך היא בכל זאת שוכנעה "כי אין ללמוד מהם על ניסיון משטרתי להפליל את המבקש". בסופו של דבר השופטת בייניש קבעה כי לא נעש עם קסטל עיוות דין ובכך נסתם הגולל על בקשתו.

 

עבירה: רצח בכוונת תחילה, רצח במטרה להימלט מעונש, שוד מזוין בנסיבות מחמירות.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

לקריאה נוספת לחצו כאן

 

קראו פחות
בקשות שנדחו תוך דיון ענייני ראיות חדשות עיוות דין איכון סלולרי עדות שקר שימוש באמצעים פסולים בחקירה

מ"ח 5568/09 סביחי נ' מדינת ישראל (2011)

סמסטר: 
שנה: 
2011
מ"ח 5568/09 סביחי נ' מדינת ישראל (31/08/11) - באדיבות נבו

תקציר: המבקשים, כמאל ומוחמד סביחי, הורשעו, על פי הודאותיהם, באונס, חטיפה ורצח המנוחה דפנה כרמון. זאת יחד עם שניים נוספים, עאטף סביחי ואחמד קוזלי - שהורשעו גם ברצח דני כץ (ראו: מ"ח 7929/96). במהלך המשפט טענו הארבעה לחפותם, לדבירהם ההודאות נגבו מהם תוך שהשוטרים היכו אותם והתעללו בהם במהלך החקירות והשחזורים. כמו כן, טענו כי  השוטרים הדריכו אותם מה עליהם לומר בהודאותיהם. מאז הרשעתם ועד להגשת בקשה זו הם המשיכו וטענו לחפותם. בקשה זו הוגשה לאחר שבקשה קודמת, שכללה גם את שני השותפים הנוספים, כמו גם בקשה נוספת שהוגשה על ידי כמאל סביחי לבדו, נדחו.  בקשה זאת הוגשה באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית שסברה כי בעניינם של המבקשים מתקיימות שתי עילות לקיומו של משפט חוזר. קיימות ראיות חדשות, ביניהן ראיות על אופן ביצוע החקירה, ואלה לא היו בפני הסנגורים בעת הדיון בפני הערכאות הקודמות. וכן התנהלות המשטרה וכשלים בייצוגם של המבקשים מקים את עילת עיוות הדין.

קרא עוד

בעת עיון בחומר המצוי במשרדי פרקליטות מחוז חיפה, מצאו נציגי הסניגוריה הציבורית, בין היתר, קלסר שעליו נכתב "תיק מודיעין", ובו למעלה ממאה מסמכישלא הועמדו לעיונה של ההגנה במשפט של המבקשים - הקלסר כלל חומר חקירה רלוונטי הנוגע ללב הפרשה. מהחומר החדש למדה הסנגוריה, בין היתר, כי נפלו פגמים באופן הפעלת מדובב, בשם עלי אברהים, בחקירתם של המבקשים. מעיון בחומרי החקירה עלה חשש כי המדובב פעל על מנת להדריך את המבקשים מה להגיד בחקירותיהם. נמצא כי דיווחים כוזבים שהעביר המדובב למפעליו הוסתרו מצוות ההגנה, וכן עצם העובדה כי למדובב הובטחה טובת הנאה.

בית המשפט קבע כי היה שיהוי בהגשת הבקשה, אף שלא דחה אותה מטעם זה. בנוסף קבע כי הראיות החדשות אינן מלמדות כשלעצמן על חפותם של המבקשים. אין מקום לפסילת הודאותיהם של המבקשים והנאשמים האחרים גם אם התנהלותם של החוקרים חורגת מההתנהלות הנדרשת מהם כיום. גם אם נקבל את כלל הטענות שטוענים המבקשים, אין בכך די כדי לספק הסבר להודיות הנאשמים, השחזור וההפללה האחד את השני.

 

עבירה: רצח; אינוס; חטיפה לשם ביצוע אינוס.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות
בקשות שנדחו תוך דיון ענייני עיוות דין ראיות חדשות כשל בייצוג הודאת שווא כשל בשימוש במדובב שימוש באמצעים פסולים בחקירה

מ"ח 3032/99 ברנס נ' מדינת ישראל (2002)

סמסטר: 
שנה: 
2002
מ"ח 3032/99 עמוס ברנס נ' מדינת ישראל, נו (3) 354 - באדיבות נבו

תקציר: עמוס ברנס הורשע בשנת 1976 ברצח החיילת רחל הלר, ונידון למאסר עולם. הרשעתו התבססה על הודאתו שניתנה לאחר חקירה ממושכת בה נפלו פגמים רבים, על ברנס הופעלו אמצעי לחץ לא לגיטימיים בחקירתו והוא אף הוכה על ידי חוקריו, שחלקם העידו עדות שקר בה הכחישו את המעשים.

על סמך חשיפה מאוחרת על ידי קצין משטרה כי בחקירתו של ברנס נפלו פגמים חמורים פתחה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורכת-הדין יהודית קרפ, בבדיקה מקיפה של הפרשה. בדיקתה העלתה ממצאים חמורים שהטילו ספק בשאלת אשמתו של ברנס.   למרות הממצאים החמורים מספר בקשות של ברנס למשפט חוזר נדחו. בין לבין, ולמרות שברנס סירב להגיש בקשה לחנינה מטעמו בשל עמידתו על כך שלא ביצע את המעשים שעל בסיסם הורשע, הוא קיבל הקלה בעונש מהנשיא. הנשיא קצב את עונשו ל-12 שנה, מהם נוכה שליש הודות להתנהגותו הטובה בין כותלי בית המאסר.

לאחר שחרורו ברנס המשיך להיאבק על חפותו, הוא הגיש בקשות נוספות לקיום משפט חוזר בעניינו. בקשותיו נדחו עד לקבלת הלכת קוזלי בבית המשפט העליון. ההלכה שקבעה כי לצורך עילת עיוות הדין  אין המבקש נדרש להוכיח פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט לטובתו ככל שעיוות דין עניינו פגם דיוני חמור או ליקוי פרוצדוראלי, שיש עמם פגיעה בזכויות היסוד שלו. השופטת דורנר, שדנה בבקשתו הרביעית של ברנס למשפט חוזר, שהוגשה באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית, קיבלה את בקשתו והורתה על קיום משפט חוזר בעניינו. השופט חיים כהן שדחה את ערעורו של ברנס, בשיחת הטלפון האחרונה בחייו, התקשר לשופטת דורנר ממיטת חוליו כדי להודות לה בהתרגשות על כך שתיקנה את העוול "שהוא עשה". ברנס היה מנושאי האלונקה של השופט חיים כהן בהלווייתו. 

בתאריך 11 בדצמבר 2002 החליט בית המשפט לזכות את ברנס בזיכוי אילם, ללא שמיעת ראיות, ומבלי לקבוע אם הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו או לא, זאת כאמור לאחר שהתביעה הביעה רצונה שלא לנהל משפט וחזרה בה מכתב האישום. בשנת 2010 פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב כי ברנס יפוצה על ידי המדינה בסכום של חמישה מיליוני שקלים על הנזק שנגרם לו בשלילת חירותו ואות הקין החברתי, אובדן כושר השתכרות והוצאות משפט. ברנס הלך לעולמו בשנת 2011. 

קרא עוד

כשתוקן סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט המסדיר את התנאים לקיום משפט חוזר, ובוטלה הדרישה כי על העובדות או הראיות העשויות לשנות את תוצאות המשפט להיות חדשות, ונוספה הוראה שעל-פיה ניתן להורות על קיום משפט חוזר במקרים שבהם נתעורר חשש של ממש כי נגרם "עיוות דין" לאדם שהורשע במשפט פלילי -  הגיש ברנס בקשה נוספת למשפט חוזר, שלישית במספר. בית-המשפט העליון, מפיו של המשנה לנשיא ש' לוין, קבע כי אין לבדוק בשנית את הראיות שנבדקו בהחלטתה של המשנה לנשיא בן-פורת. שכן, אף שהסעיף לא איפשר הבאת ראיות שאינן חדשות, בדקה המשנה לנשיא בן-פורת גם ראיות כאלו ובחנה אם קיים יסוד להעלאת ספק באשמתו של ברנס. את שאר העובדות והראיות שהובאו בבקשה ולא נדונו בגדרי הבקשה הקודמת, דן בית המשפט ודחה אותן אחת לאחת. נקבע, כי אין בכוח הראיות שהובאו כדי לקעקע את המסקנה המרשיעה שאליה הגיעו בתי-המשפט. 

בשנת 1999, לאחר שנדחתה בקשתו השלישית של עמוס ברנס למשפט חוזר, נקבע בפסיקת בית המשפט העליון הלכת קוזלי. בבקשה למשפט חוזר שהגישו מי שהורשעו ברצח הנער דני כץ פסק בית-המשפט העליון כי עילת עיוות הדין כוללת גם עיוות דין שעניינו פגם דיוני חמור או ליקוי פרוצדוראלי, שיש עמם פגיעה בזכויות היסוד של הנידון, אף אם לא הוכח פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט לטובת הנידון עקב פגם זה.

על סמך ההלכת קוזלי הגיש עמוס ברנס בקשה רביעית לקיום משפט חוזר בעניינו, באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית. השופט דליה דורנר שדנה בבקשה זאת קבעה כי בהליך הרשעתו של ברנס נפלו פגמים חמורים. על סמך פגמים אלו, בצירוף לאפשרות כי מודעות להם, בזמן אמת, הייתה משנה את תוצאות משפטו של ברנס, הורתה השופטת דורנר על קיום משפט חוזר בעניינו של ברנס.

 

עבירה: רצח.

עילה: עיוות דין.

תוצאת ההליך: זיכוי במשפט החוזר ("זיכוי אילם").

הלכות: "פגמים דיוניים חמורים מקימים חזקה שאינה ניתנת לסתירה בדבר אפשרות השפעתם על תוצאות המשפט. ואילו פגמים דיוניים מהותיים חמורים פחות מעבירים את הנטל אל כתפי התביעה להראות היעדר אפשרות להשפעה כזאת".

 

לתיאור מורחב אודות השתלשלות העניינים בפרשת הרשעת השווא של עמוס ברנס - לחצו כאן

 

קראו פחות
בקשות שהתקבלו עיוות דין הודאת שווא עדות שקר שימוש באמצעים פסולים בחקירה

מ"ח 4181/02 סולמי נ' היועץ המשפטי לממשלה (2002)

סמסטר: 
שנה: 
2002
מח 4181/02 עמוס סולמי נ' היועץ המשפטי לממשלה - באדיבות נבו

תקציר: עמוס סולמי ושמעון כהן הורשעו בקשירת קשר לביצוע רצח של בני הזוק קטלן, שעמדו להעיד נגדם כי הם אלו שהניחו את הסמים שנמצאו בדירת בני הזוג. בית המשפט קיבל את בקשתם למשפט חוזר היות ובעדותו של דני מרוז, מי שהיה אותה עת קצין משטרה במדור התשאול של היחידה המרכזית בתל-אביב, נמצאו פגמים. מרוז  ערך דו"חות אחדים בהם נאמר כי הוא שמע מפיהם של המבקשים אמירות מפלילות, חלקן בשיחות ישירות עמם וחלקן בהאזנות סתר שנערכו בעת שהמבקשים שוחחו ביניהם ועם אחרים. 

מאז שנת 1999 קיים מרוז שיחות רבות עם עמוס ובני משפחתו, ומפיו תועדו אמירות המעלות חשד, כי אותם הדו"חות עליהם סמך בית המשפט את הרשעתם של המבקשים, ובהם נכללו אמירות מפלילות שלהם, הם למעשה דו"חות בדויים. כמו גם, הועלה החשש  כי מרוז הפעיל אלימות כנגד סולמי במשך חקירתו, אותה העלים מבית המשפט המחוזי בעדותו.

השופט אדמונד לוי קיבל את בקשתם של שמעון כהן ועמוס סולמי לשמפט חוזר, והורה על זיכויים נוכח הסכמת היועץ המשפטי לממשלה, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 31(ד) לחוק בתי המשפט.

קרא עוד
 

עבירה: קשירת קשר לבצע רצח, השפעה והטרדה בקשר לעדות, ניסיון להניע באיומים עדים להעיד עדות שקר ולסתור הודעתם במשטרה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: זיכוי - ללא משפט חוזר (לעניין העבירה של קשירת קשר לבצע רצח בלבד).

 

קראו פחות
בקשות שהתקבלו עיוות דין ראיות חדשות הודאת שווא עדות שקר שימוש באמצעים פסולים בחקירה

מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל (1999)

סמסטר: 
שנה: 
1999
מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל -באדיבות נבו

תקציר: בקשה זאת מגוללת את הסיפור העגום של פרשת רצח הנער דני כץ. דני כץ, נער בן 15, יצא מביתו לבית חברו בתאריך ה-8/12/1983. שלושה ימים לאחר מכן, נמצאה גופתו ועליה סימני אלימות קשים.  בהמשך הואשמו ברציחתו חמישה ערבים ישראלים, תושבי סכנין והאזור. על פי הטענה, כפי שפורטה בכתב האישום שהוגש כנגדם, הם הבחינו בנער כשהוא צועד לבדו, וחטפו אותו ברכבם לכיוון אתר בניה שומם. במהלך הנסיעה, חסמו את פיו בסמרטוט והכו אותו בידיהם, עד שאיבד את הכרתו. באתר הבניה, הכו החמישה את כץ מכות מוות וארבעה מהם אנסו אותו. לאחר מכן, השליכו את גופתו בין שיחים סמוך לאוניברסיטת חיפה. מאוחר יותר, בשעות הערב, חזרו החמישה אל המקום בו הניחו את הגופה והעבירו אותה למערה באזור סכנין. לאחר שלושה ימים של חיפושים, נמצאה גופתו העירומה של כץ ועליה סימני חנק ותקיפה מינית.

אל הבקשה לקיום משפט חוזר בעניינם הצטרפה הסנגוריה הציבורית כ"ידידת בית המשפט", כאשר במסגרת ההליך זה הוכר לראשונה מוסד "ידיד בית המשפט" בישראל. הודות לכך, הסנגוריה הציבורית הגישה את עמדתה. בבקשה עצמה נטען כי קיימות עובדות וראיות חדשות המצדיקות עריכתו של משפט חוזר, וכי קיים חשש של ממש שבהרשעתם נגרם להם עיוות דין. עיקר הבקשה נסמכה על דוח ביניים שהוגש לשר המשפטים באוגוסט 1995 על-ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, בין השאר לאחר שנתגלה חומר חקירה חדש, שלא היה בפני הערכאות השונות, וגם לא בידי פרקליטי המבקשים.

קרא עוד

ביהמ"ש פסק כי בנסיבות העניין, יש להורות על קיומו של משפט חוזר. זאת, מכמה טעמים שכל אחד מהם, כשלעצמו, אינו מבסס עילה למשפט חוזר, אך הצטברותם לכדי מכלול –  ב"מבט-על" – היא המבססת במקרה זה את העילה למשפט חוזר: ראשית, עצם ריבוים של חילוקי דעות בין הגורמים הציבוריים-מקצועיים המעורבים בעניין. שנית, העובדה שדבר חקירת המבקשים על-ידי שירות הביטחון הכללי ותוצאותיה כלל לא הובאו לידיעת הערכאות השונות והצדדים (ובעיקר הסניגוריה); לו היה חומר חקירה זה – המצביע על היעדרו של מניע לאומני והמעלה – במידת מה – ספקות באשר לאשמתם של המבקשים – מצוי בידי הסניגוריה, ייתכן שהיה מועיל להגנתם האפקטיבית של המבקשים, וגלום בו פוטנציאל כלשהו לשינוי תוצאות המשפט. שלישית, בייצוגם של המבקשים נפלו כשלים אחדים – אי-העדתם של מרבית המבקשים בערכאה הראשונה שעה שבפני בית-המשפט עמדו הודאותיהם ומימצאים נוספים, ושעה שאי-העדתם יכולה לשמש חיזוק בפני עצמו; היעדרו של חומר החקירה בעניין חקירת השב"כ; זמן הכנה קצר למשפט ואי-נוכחות הסניגורים כולם בישיבות בית-המשפט. רביעית, הטענה בדבר ה"תבניתיות" שביסוד אי-ההתאמות שבהודאות המבקשים. חמישית, החיזוקים והאינדיקציות השונות לחפות המבקשים.

 

עבירה: רצח, חטיפה, קשירת קשר לחטיפה לשם רצח.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: הרשעה מחדש - במשפט החוזר

הלכות: "במצבים רבים קיומו של פגם דיוני חמור מקים חזקה להשפעה על תוצאת ההליך".

 

קראו פחות
בקשות שהתקבלו עיוות דין ראיות חדשות שימוש באמצעים פסולים בחקירה

מ"ח 1966/98 הררי נ' מדינת ישראל (1998)

סמסטר: 
שנה: 
1998
מ"ח 1966/98 הררי נ' מדינת ישראל - באדיבות נבו

תקציר: ביום 2.11.79 הורשעו ארבעת המבקשים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביחד עם אחרים, במעשי עבירה שונים במה שהוגדר כ'פרשת מע"ץ' (מועצת עבריינים צעירים) ונדונו לתקופות מאסר שבין שלש ועשר שנים, לריצוי בפועל.

המבקשים כולם הורשעו על יסוד הודאותיהם במשטרה שנתקבלו על ידי בית המשפט. בית המשפט דחה טענות קשות שהוטחו במשטרה על מעשים אפלים שנעשו בנאשמים, על מכות וחבלות בכל חלקי גופם ועל עינויים וחקירות ממושכות. בית המשפט נתן באופן כללי אמון בגירסת אנשי המשטרה. לבסוף נודע כי פקד (בדימוס) ש. שמחי, שהיה אחד מקציני המשטרה שחקרו בפרשה, מסר בסדרה של ראיונות בתקשורת כי במהלך החקירה, הושפלו החשודים, הוכו והודאותיהם הוכתבו ושוכתבו וכי חוקרי משטרה וקצינים, לרבות הוא עצמו העידו שקר בבית המשפט המחוזי.

משכך קבע המשנה לנשיא ש. לווין כי במקרה זה קמות עילות למשפט חוזר, עילת עיוות הדין ועילת הראיות החדשות - הקבועים בסעיפים 31(א)(2) ו- (4) לחוק בתי המשפט.

קרא עוד

 

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: זיכוי - ללא משפט חוזר.

טענות מרכזיות: שימוש באמצעים פסולים בחקירה.

 

קראו פחות
בקשות שהתקבלו עיוות דין ראיות חדשות שימוש באמצעים פסולים בחקירה

מ"ח 6731/96 ברנס נ' מדינת ישראל (1997)

סמסטר: 
שנה: 
1997
מ"ח 6731/96 עמוס ברנס נ' מדינת ישראל, נא (4) 241 - באדיבות נבו

תקציר: עמוס ברנס הורשע בשנת 1976 ברצח החיילת רחל הלר, ונידון למאסר עולם. הרשעתו התבססה על הודאתו שניתנה לאחר חקירה ממושכת בה נפלו פגמים רבים, על ברנס הופעלו אמצעי לחץ לא לגיטימיים בחקירתו והוא אף הוכה על ידי חוקריו, שחלקם העידו עדות שקר בה הכחישו את המעשים.

על סמך חשיפה מאוחרת על ידי קצין משטרה כי בחקירתו של ברנס נפלו פגמים חמורים פתחה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורכת-הדין יהודית קרפ, בבדיקה מקיפה של הפרשה. בדיקתה העלתה ממצאים חמורים שהטילו ספק בשאלת אשמתו של ברנס.   למרות הממצאים החמורים מספר בקשות של ברנס למשפט חוזר נדחו. בין לבין, ולמרות שברנס סירב להגיש בקשה לחנינה מטעמו בשל עמידתו על כך שלא ביצע את המעשים שעל בסיסם הורשע, הוא קיבל הקלה בעונש מהנשיא. הנשיא קצב את עונשו ל-12 שנה, מהם נוכה שליש הודות להתנהגותו הטובה בין כותלי בית המאסר.

לאחר שחרורו ברנס המשיך להיאבק על חפותו, הוא הגיש בקשות נוספות לקיום משפט חוזר בעניינו. בקשותיו נדחו עד לקבלת הלכת קוזלי בבית המשפט העליון. ההלכה שקבעה כי לצורך עילת עיוות הדין  אין המבקש נדרש להוכיח פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט לטובתו ככל שעיוות דין עניינו פגם דיוני חמור או ליקוי פרוצדוראלי, שיש עמם פגיעה בזכויות היסוד שלו. השופטת דורנר, שדנה בבקשתו הרביעית של ברנס למשפט חוזר, שהוגשה באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית, קיבלה את בקשתו והורתה על קיום משפט חוזר בעניינו. השופט חיים כהן שדחה את ערעורו של ברנס, בשיחת הטלפון האחרונה בחייו, התקשר לשופטת דורנר ממיטת חוליו כדי להודות לה בהתרגשות על כך שתיקנה את העוול "שהוא עשה". ברנס היה מנושאי האלונקה של השופט חיים כהן בהלווייתו. 

בתאריך 11 בדצמבר 2002 החליט בית המשפט לזכות את ברנס בזיכוי אילם, ללא שמיעת ראיות, ומבלי לקבוע אם הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו או לא, זאת כאמור לאחר שהתביעה הביעה רצונה שלא לנהל משפט וחזרה בה מכתב האישום. בשנת 2010 פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב כי ברנס יפוצה על ידי המדינה בסכום של חמישה מיליוני שקלים על הנזק שנגרם לו בשלילת חירותו ואות הקין החברתי, אובדן כושר השתכרות והוצאות משפט. ברנס הלך לעולמו בשנת 2011. 

קרא עוד

בקשה זאת היא בקשתו השלישית של ברנס למשפט חוזר. כשתוקן סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט המסדיר את התנאים לקיום משפט חוזר, ובוטלה הדרישה כי על העובדות או הראיות העשויות לשנות את תוצאות המשפט להיות חדשות, ונוספה הוראה שעל-פיה ניתן להורות על קיום משפט חוזר במקרים שבהם נתעורר חשש של ממש כי נגרם "עיוות דין" לאדם שהורשע במשפט פלילי -  הגיש ברנס בקשה נוספת למשפט חוזר, שלישית במספר. בית-המשפט העליון, מפיו של המשנה לנשיא ש' לוין, קבע כי אין לבדוק בשנית את הראיות שנבדקו בהחלטתה של המשנה לנשיא בן-פורת. שכן, אף שהסעיף לא איפשר הבאת ראיות שאינן חדשות, בדקה המשנה לנשיא בן-פורת גם ראיות כאלו ובחנה אם קיים יסוד להעלאת ספק באשמתו של ברנס. את שאר העובדות והראיות שהובאו בבקשה ולא נדונו בגדרי הבקשה הקודמת, דן בית המשפט ודחה אותן אחת לאחת. נקבע, כי אין בכוח הראיות שהובאו כדי לקעקע את המסקנה המרשיעה שאליה הגיעו בתי-המשפט. 

 

עבירה: רצח.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה (אך לבסוף בקשה נוספת התקבלה).

 

לתיאור מורחב אודות השתלשלות העניינים בפרשת הרשעת השווא של עמוס ברנס - לחצו כאן

 

קראו פחות
בקשות שנדחו תוך דיון ענייני ראיות חדשות עיוות דין הודאת שווא עדות שקר שימוש באמצעים פסולים בחקירה