מ"ח 1282/16 שקלים נ' מדינת ישראל (2016)
תקציר: ר.ש. הועמד לדין במספר רב של עבירות בגין העלמת הכנסות, בשתי דרכים עיקריות: האחת, הצגת מצג כוזב, שלפיו ההכנסות שייכות לעמותה שהקים ומוקדשות למטרות ציבוריות, והשניה, העלמת הכנסות באמצעות הפקדת כספים בחשבונות בנק שהוסתרו מעיני רשויות המס. בגין כך הוא הורשע בהעלמת הכנסות בסכום של למעלה משני מיליון ש"ח ונידון לחמש שנות מאסר בפועל, ל-18 חודשי מאסר מותנה למשך שלוש שנים מיום שחרורו, ולקנס בסך של 500,000 ש"ח או 18 חודשי מאסר תמורתו. בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי התמקד הערעור על גובה העונש, עונשו הופחת והועמד על 45 חודשי מאסר, קנס וכן מאסר על תנאי. זאת לאחר שנקבע כי העונש שהוטל על המבקש היה חמור מזה שנגזר על נאשמים אחרים שהורשעו בהעלמות מס בהיקפים דומים. עוד נקבע, כי "התחום בו עוסק המבקש (מומחה לתורת הקבלה) היה בעבר, ובמידה מסוימת מהוה גם לעת ההיא – קרי, לעת פסק הדין – תחום פרוץ אשר חלק מהיבטיו מעוררים שאלות קשות, בדבר קו הגבול שבין תרומה הנהנות מפטור ממס לעמותה המקבלת לבין הכנסה חייבת במס". בקשת רשות ערעור בעניינו נדחתה מחוסר עילה.
משעה שפסק דינו נעשה חלוט הגיש בקשה למשפט חוזר, בה הוא הציג ראיה חדשה - דו"ח מבקר המדינה (דו"ח מבקר המדינה "משרד האוצר-רשות המסים בישראל-מיסוי רבנים, 'מקובלים' ובד"צים") ממנו עולה כי אין מדיניות ברורה לעניין מיצוי הדין בנושא מיסוי מקובלים (מומחים לתורת הקבלה). ראיה חדשה נוספת היא חוזר של רשות המסים הקובעת, בהמשך לדו"ח, את המבחנים שיש לקיים לבחינת המיסוי למקובלים. בנוסף הציג חוות דעת גרפולוגית שקבעה כי החתימה על מסמכים שנויים במחלוקת לא הייתה חתימתו של המבקש. כמו כן טוען המבקש כי בעניינו עיוות דין הנוגע להעדר הבחנה בפסק הדין בין "ברכה" שאינה מחייבת במס לבין "ייעוץ" המחויב במס. כמו כן נטען כי נגרם לו עיוות דין מאופן החקירה ומנזקים ראייתיים מהותיים.
בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי המבקש לא הצליח להניח תשתית ראייתית להוכחת קיומה של מי מהעילות הנטענות. הראיות החדשות שהוצגו הוצגו בשיהוי, ללא שניתן הסבר מניח את הדעת לשיהוי זה. בנוסף, חוות הדעת הגרפולוגית ניתנה לאחר שכבר ניתנה חוות דעת אחרת בערכאה הראשונה, מה גם שהראיה החדשה אינה בעלת פוטנציאל לשנוי תוצאות ההליך. ביחס לעיוות דין הותיר המשנה לנשיאה, השופט רובנשטיין, בצריך עיון את השאלה האם טענה של עיוות דין בהרשעה בשל אכיפה בררנית יכולה להוות כל עיקר בסיס למשפט חוזר, אך לצד זאת קבע כי לשם כך, בהקשר מעין זה של בקשת משפט חוזר, יש צורך להציג אכיפה בררנית קיצונית ואולי אף מכוונת. זאת לדעת בית המשפט לא התקיים בעניינו של המבקש - ועל כן הבקשה נדחתה.
עבירה: השמטת הכנסה מדו"ח;מרמה, ערמה ותחבולה הכנת פנקסי חשבונות כוזבים; זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר; רישום כוזב במסמכי תאגיד; מסירת ידיעה כוזבת. (עבירות לפי: פקודת מס הכנסה, חוק מס ערך מוסף, חוק העונשין)
עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.
תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.
הלכות: לביסוס טענה של עיוות דין בהרשעה בשל אכיפה בררנית, בהקשר של בקשות משפט חוזר, יש צורך להציג אכיפה בררנית קיצונית ואולי אף מכוונת.