פסיקה

טענות מרכזיות

כשל בשימוש במדובב

מ"ח 8498/13 אל-עביד נ' מדינת ישראל (2015)

סמסטר: 
שנה: 
2015

תקציר: פרשת הירצחהּ של חנית קיקוס העסיקה את מערכת המשפט בישראל למעלה משני עשורים. תחילתהּ בשני הליכים משפטיים שנוהלו בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניינו של המבקש, סולימן אל-עביד; והמשכהּ בערעורו של המבקש ובדיון נוסף בעניינו, בפני הרכב מורחב, שנדונו בפני בית-משפט העליון. בתום ההליכים נגדו הורשע המבקש, על פי הודאותיו, ברציחתהּ ובאינוסהּ של חנית קיקוס ונידון למאסר עולם. לאחר שהגיש בשנת 2005 בקשה לחנינה מנשיא המדינה, נתבקשה השופטת בדימוס מ' בן-פורת לכתוב חוות דעת מייעצת לנשיא המדינה בעניינו של המבקש. גם דעתהּ הייתה כי המבקש הורשע בדין.

במסגרת בקשתו למשפט חוזר המבקש העלה שלל טענות שעיקן הוא ש"נתפר לו תיק" וכי החקירה נוהלה מתוך ניסיון לדלות ראיות שתתמוכנה בהרשעתו ולא כחקירה אמיתית לאיתור האדם שרצח את חנית. המבקש הלין על כך שישנם כיווני חקירה רבים שאותם לא חקרו חוקרי הפרשה, בעיקר לאחר גילוי הגופה. המבקש ציין כי הוא לא נחקר לאחר הגילוי וכי השחזורים בוצעו בהעדרו. כמו כן טען לכשל בייצוג והעלה לעניין זה שלל טענות כנגד מי ששימש כעו"ד בהליכים הקודמים.

קרא עוד

בית המשפט העליון דחה את הבקשה הואיל ולדעתו לא התקיימה אף לא אחת מהעילות המנויות בחוק בתי המשפט. לעניין טענותיו של המבקש פסק בית המשפט כי כדי שכשל בייצוג ישמש עילה לבחינה מחודשת של ההליך צריך להצביע על כך שאילו לא היה כשל כזה, הייתה תוצאת ההליך שונה. כלומר, יש להוכיח קשר סיבתי בין טענת הכשל בייצוג לתוצאת המשפט. בית המשפט קבע כי טענה של כשל בייצוג תשמע כאשר ראיה או עד שהיה בהם כדי להטות את התוצאות לא הובאו לפני הערכאה הדיונית, אך אין שומעים לה כאשר מדובר בטענה משפטית שלא נטענה או בקו הגנה שלא הוצב ואין ידועות תוצאות נקיטתו.

בנוסף, בית המשפט דחה את טענות המבקש כי הודאותיו אינן משקפות אמת. בהקשר זה דחה את הטענות כי נפלו פגמים רבים בהליך גביית הודאות המבקש וכי חוקריו השתמשו באמצעים פסולים לשם כך ומשום כך הודאותיו לא היו חופשיות ומרצון. בית המשפט פסק כי הראיות אינן מצביעות על כך שהודאת המבקש הושגה במרמה. בהקשר זה נדחו טענות המערער כי הודה מחמת התעללות מינית או מחמת עקב לחץ שהופעל עליו. כן נדחתה הטענה כי המדובב שהוכנס לתאו תודרך בפרטים מוכמנים אשר מצאו דרכם להודאותיו. אפילו בהנחה שהמדובב תודרך, כלל לא הוכח כיצד בדיוק השפיע הדבר על הודאת המבקש בפניו.

 

עבירה: רצח, אינוס.

עילה: ראיה מרכזית שיסודה בשקר או בזיוף, ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 5568/09 סביחי נ' מדינת ישראל (2011)

סמסטר: 
שנה: 
2011

תקציר: המבקשים, כמאל ומוחמד סביחי, הורשעו, על פי הודאותיהם, באונס, חטיפה ורצח המנוחה דפנה כרמון. זאת יחד עם שניים נוספים, עאטף סביחי ואחמד קוזלי - שהורשעו גם ברצח דני כץ (ראו: מ"ח 7929/96). במהלך המשפט טענו הארבעה לחפותם, לדבירהם ההודאות נגבו מהם תוך שהשוטרים היכו אותם והתעללו בהם במהלך החקירות והשחזורים. כמו כן, טענו כי  השוטרים הדריכו אותם מה עליהם לומר בהודאותיהם. מאז הרשעתם ועד להגשת בקשה זו הם המשיכו וטענו לחפותם. בקשה זו הוגשה לאחר שבקשה קודמת, שכללה גם את שני השותפים הנוספים, כמו גם בקשה נוספת שהוגשה על ידי כמאל סביחי לבדו, נדחו.  בקשה זאת הוגשה באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית שסברה כי בעניינם של המבקשים מתקיימות שתי עילות לקיומו של משפט חוזר. קיימות ראיות חדשות, ביניהן ראיות על אופן ביצוע החקירה, ואלה לא היו בפני הסנגורים בעת הדיון בפני הערכאות הקודמות. וכן התנהלות המשטרה וכשלים בייצוגם של המבקשים מקים את עילת עיוות הדין.

קרא עוד

בעת עיון בחומר המצוי במשרדי פרקליטות מחוז חיפה, מצאו נציגי הסניגוריה הציבורית, בין היתר, קלסר שעליו נכתב "תיק מודיעין", ובו למעלה ממאה מסמכישלא הועמדו לעיונה של ההגנה במשפט של המבקשים - הקלסר כלל חומר חקירה רלוונטי הנוגע ללב הפרשה. מהחומר החדש למדה הסנגוריה, בין היתר, כי נפלו פגמים באופן הפעלת מדובב, בשם עלי אברהים, בחקירתם של המבקשים. מעיון בחומרי החקירה עלה חשש כי המדובב פעל על מנת להדריך את המבקשים מה להגיד בחקירותיהם. נמצא כי דיווחים כוזבים שהעביר המדובב למפעליו הוסתרו מצוות ההגנה, וכן עצם העובדה כי למדובב הובטחה טובת הנאה.

בית המשפט קבע כי היה שיהוי בהגשת הבקשה, אף שלא דחה אותה מטעם זה. בנוסף קבע כי הראיות החדשות אינן מלמדות כשלעצמן על חפותם של המבקשים. אין מקום לפסילת הודאותיהם של המבקשים והנאשמים האחרים גם אם התנהלותם של החוקרים חורגת מההתנהלות הנדרשת מהם כיום. גם אם נקבל את כלל הטענות שטוענים המבקשים, אין בכך די כדי לספק הסבר להודיות הנאשמים, השחזור וההפללה האחד את השני.

 

עבירהרצח; אינוס; חטיפה לשם ביצוע אינוס.

עילהראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליךבקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 6983/98‏ יעקובוביץ נ' מדינת ישראל (1999)

סמסטר: 
שנה: 
1999

תקציר: יצחק ודורון יעקובוביץ, אב ובנו, הורשעו ברצח. במהלך מעצרם של המבקשים הוכנס לתאו של דורון מדובב, אדם בעל הרשעות פליליות, שסייע למשטרה במקרים דומים. המדובב רכש את אמונו של דורון, והלה גילה לו פרטים שונים על אודות הרצח וביצועו. דורון, שחשש מהקלטות ומצילומים סמויים, שוחח עם המדובב תוך שהוא משלב בדיבורו לחישות ותנועות ידיים ועושה שימוש בכינויים. מקצת תיאורים אלה באו לידי ביטוי בהקלטה ובהסרטה. ההרשעה בוססה על הקלטתן וצילומן של שיחותיו של דורון עם המדובב ועל גירסת המדובב באשר לדברים שאמר לו דורון ואשר לא תועדו בהקלטות, כמו גם על שקריו של יצחק יעקובוביץ באשר לרצח. שלושת השופטים נתנו את דעתם לאישיותו של המדובב, לעברו הפלילי ולמניעיו. ערעורם של המבקשים לבית-המשפט העליון נדחה.

בבקשה למשפט חוזר נטען כי המדובב, שעל עדותו, בין היתר, הסתמכה ההרשעה, העיד לאחרונה בתיק אחר כי אחד הנאשמים באותו תיק הודה בפניו בלחש ובתנועות ידיים כי רצח אדם, ובית-המשפט שם סירב לקבל את גירסתו וזיכה את הנאשמים. כן נטען כי טענת האליבי שהעלו דורון ויצחק לא נבדקה.

קרא עוד

פסיקת ביהמ"ש:

1. לממצא מהימנות הנוגע לעד פלוני בהליך אחד, אין תחולה ישירה שעה שאותו עד מעיד בהליך אחר. בעניין דנן, גם מבחינה מהותית אין בממצא המהימנות לגבי המדובב כדי להביא לשינוי התוצאה, שכן עדות המדובב אינה עומדת, בעניין זה, בפני עצמה. היא כרוכה בדבריו של יצחק, ניזונה מהם ומעשירה אותם. מיהותו של המדובב ומניעיו האפשריים לא נעלמו מעיניהן של הערכאות שדנו בעניינם של המבקשים. דבריו נבחנו בקפידה וזכו לאמון רק לאחר דיון מפורט ומעמיק בכל יסוד מיסודותיהם.

2. טענותיהם של המבקשים, רובן ככולן, מהוות למעשה חזרה על טענות שהועלו על-ידי הערכאות שדנו בעניינם ונדחו. טענות מעין אלו אינן מהוות בסיס לקיומו של משפט חוזר. הליך המשפט החוזר לא נועד ליצור הליך ערעור נוסף. לא כל שכן, שכך הם פני הדברים, כאשר המבקשים היו מיוצגים בשתי הערכאות על-ידי עורכי-דין שצוינו לשבח בפסקי-הדין על האופן שבו ייצגו את המבקשים. כך שאין כל חשש שלא היה למבקשים יומם בבית-המשפט.

3. טענות המבקשים ב"מבט-על" אינן מצביעות על חשש ממשי לקיומו של עיוות דין בעניינם. הרשעת המבקשים התבססה, בראש ובראשונה, על מוצא פיו של דורון, בין בדברים מפורשים ובין ברמזים, בין באמירה בקול רם ובין בלחישה, בין במלל ובין בתנועות ידיים. לכל אלה חברו שקריו של יצחק, דבריו של המנוח ביום מותו ועוד ראיות אובייקטיביות שאינן מתבססות דווקא על דברי המדובב.

 

עבירה: רצח.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות