כפתור הצגת/ הסתרת תקציר - מאגר פסיקה

פסיקה

טענות מרכזיות

דעת מיעוט מזכה

מ"ח 7558/97 בן-ארי נ' מדינת ישראל (1999)

סמסטר: 
שנתי
שנה: 
1999

תקציר: תחילה הורשעו שניים באותו מעשה רצח (בן ארי ובן עזרא). כל אחת מן ההרשעות התבססה על מסכת ראייתית שונה מן האחרת, כאשר שתי המסכתות לא התיישבו זו עם זו. כמו כן לא נמצאה כל ראיה הקושרת בין שני הנאשמים, ואף לא הוכח הם מכירים זה את זה. משכך, ציין בית המשפט העליון בערעורו של בן ארי כי מדובר ב"ערעור זה יוצא דופן וחסר תקדים בנסיבותיו" [ע"פ 6251/94 בן-ארי נ' מדינת ישראל, מט(3) 045 (1995)]

משגילתה על כך הפרקליטות, היא החליטה לקבל את ערעורו של בן עזרא בהודעתה: "בהתחשב בעובדה שהרשעתו של המערער מבוססת בעיקרה על הודייתו, ולעומתה עומדת הרשעתו של סימון בן ארי על יסודות מוצקים של ראיות חיצוניות ואובייקטיביות, ובהעדר ראיות לקשר בין סימון בן-ארי למערער, הגיעה המשיבה למסקנה כי יהיה זה נכון להסכים לערעורו של המערער ולזיכויו מהעבירה בה הורשע".

בדיון נוסף שנערך בבית המשפט העליון בפני הרכב של שבעה שופטים, הגיעו שלושה משופטי בית המשפט העליון, איש איש מטעמיו, למסקנה כי ראוי היה לזכות את סימון. לעומתם, ארבעת השופטים הנוספים שישבו בדין סברו שיש להותיר את ההרשעה על כנה.