מ"ח 7315/15 גית נ' מדינת ישראל (2016)
תקציר: אוסמה גית הורשע בהיעדרו בבית המשפט לתעבורה בעבירות תעבורה במסגרת שני כתבי אישום נפרדים: הרשעתו הראשונה נסבה על עבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה בתוקף ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, על כך נגזר עליו קנס בגובה 2,000 ₪, פסילת רישיון למשך עשרה חודשים וכן פסילה על תנאי של חודשיים למשך שנתיים. הרשעתו השניה נסבה על עבירה נוספת של נהיגה ללא רשיון נהיגה בתוקף, על כך, נגזר עליו קנס בגובה 1,500 ₪, פסילת רישיון למשך שנתיים וכן פסילה על תנאי של ארבעה חודשים למשך שנתיים.
בכל הנוגע לאישום הראשון, בבקשה למשפט חוזר שהגיש גית התברר מעיון בנתוני כניסות ויציאות של משרד הפנים מעלה, כי במועד המיוחס לביצוע העבירות נשוא אישום זה לא שהה גית בגבולות הארץ, ומכאן שמעיקרא נפלה טעות בזיהוי.
לעניין האישום השני, טען גית בבקשתו למשפט חוזר כי במועד ביצוע עבירה זו אמנם פקע תוקף רשיונו הישראלי אולם עמד בתוקף רישיון נהיגה איטלקי בינלאומי שהחזיק, שאף הציגו בפני שופט התנועה. לטענת גית, כיון שהיה באותה העת תושב איטליה – נוכח יציאתו ללימודים בשנת 1993 – ולא תושב ישראל, הרישיון האיטלקי הוא שקובע לעניין היותו בעל רישיון נהיגה בתוקף, זאת מכוח תקנה 567(א)לתקנות התעבורה. המשנה לנשיאת בית המשפט העליון דאז, השופט רובינשטיין, קיבל את הבקשה בכל הנוגע לאישום הראשון והורה על זיכויו של גית מאישום זה נוכח הסכמת היועץ המשפטי לממשלה ובהתאם לסמכותו מכוח סעיף 31(ד) לחוק בתי המשפט. אך, בכל הנוגע לאישום השני נדחתה טענתו של גית. השופט רובינשטיין דחה את בקשתו לעניין האישום שהשני, זאת בין היתר מכיוון שגית שהורשע בביצוע העבירה נשוא אישום זה לפני למעלה מ-6 שנים, הואיל והידרשות לטענתו כי למעשה היה תושב איטליה בעת העבירה נשוא האישום השני מצריכה בירור עובדתי, לדעת השופט רובנשטיין מקומו של בירור זה היה בפני הערכאה הדיונית, עת התנהל ההליך המקורי. עוד הלין השופט רובנשטיין על כך שגית לא העלה טעם ממשי מדוע נמנע מהעלאת טענתו בהליך המקורי, ועל כן, לא מצא כי יש בטענותיו להצדיק קיומו של משפט חוזר בסוגיה זו.
עבירה: נהיגה ללא רשיון נהיגה בתוקף, נהיגה מבלי שהייתה לרכב פוליסת ביטוח בתוקף.
עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.
תוצאת ההליך: זיכוי ללא ניהול משפט חוזר (לעניין אחד האישומים).