check
איכון סלולרי | קליניקת החפות

פסיקה

טענות מרכזיות

איכון סלולרי

מ"ח 3713/11 בקרינג נ' מדינת ישראל (2013)

סמסטר: 
שנה: 
2013

תקציר: יצחק בקרינג הורשע בעבירה של נהיגה בקלות ראש ונדון לעונש של פסילת רישיון נהיגה, פסילה על תנאי וקנס. בכתב האישום נטען כי בקרינג נהג בקלות ראש במונית שאותה הוא מפעיל. על פי הטענה, בקרינג סטה מספר פעמים מנתיב נסיעתו וחסם נתיב נסיעה אחר, באופן מסוכן ובניגוד לחוק.

קרא עוד

האירוע דווח למשטרה על-ידי נהגת שנהגה בנתיב הסמוך למונית, אשר חשה כי התנהלותו של נהג המונית מסכנת אותה. המתלוננת הגישה את תלונתה בסמוך לאחר האירוע ומסרה למשטרה את מספר הזכות הציבורית של המונית. בהודעתה נרשם המספר 077. מספר ימים לאחר מכן, במענה לשאלון הבהרה, מסרה המתלוננת מספר דומה – 0777. בדיקת המספר שמסרה המתלוננת במאגרי משרד התחבורה העלה את מספר הזכות הציבורית של מוניתו של בקרינג, 00777, ובעקבות זאת הוגש נגדו כתב האישום. 

בקרינג כפר באישום המיוחס לו וטען כי הוא לא הנהג שביצע את העבירה. חרף כפירתו, הרשיעו בית המשפט לתעבורה, וזאת בעיקר על סמך עדות המתלוננת, שתיארה מעין מרדף שניהל אחריה נהג המונית. לעדות המתלוננת, שעשתה רושם אמין על בית המשפט, הצטרפה ההתאמה בין מספר המונית שמסרה המתלוננת לבין מספר המונית של בקרינג, וכן העובדה כי חזותו הכללית תאמה את החזות שנמסרה. אמנם, בית המשפט הביע תהיה שמא ראיות אלה אינן מספיקות לצורך ההרשעה, אולם בסופו של דבר הגיע לכלל מסקנה כי עדותו המתחמקת של בקרינג, שנמנע מלענות לשאלות בסיסיות כגון מהו מספר מוניתו וניסה להרחיק עצמו מן האירוע, מחזקת את משקל ראיות התביעה, באופן המכריע את הדין לחובתו. 

בקרינג לא אמר נואש והגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה. בערעורו חזר בקרינג על טענתו לפיה לא הוכח שהוא נהג המונית המעורב באירוע. לטענתו, לא ברור כיצד המשטרה איתרה את מוניתו מתוך המספר שמסרה המתלוננת, במיוחד נוכח העובדה שבתחילה מסרה את המספר 077 ורק כמה ימים לאחר מכן מסרה את המספר 0777. בנוסף עתר להגיש ראיות חדשות, המוכיחות, לדבריו, כי ביום ובשעה הרלוונטיים לכתב האישום, הסיע במוניתו לקוח ליעד מרוחק ממקום האירוע ולכן אין זה אפשרי כי הוא הנהג המעורב. הראיות היו קבלה שהנפיק המבקש ללקוח, המתעדת את הנסיעה המדוברת, וכן בתצהיר מטעם הלקוח המגבה את הטענה.  בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שאימץ את ממצאי המהימנות של בית המשפט לתעבורה. נקבע כי גרסת המתלוננת עדיפה על פני גרסתו הבעייתית והחסרה של בקרינג. באשר לשוני במספרים שנמסרו, צוין כי המתלוננת העידה כי היא זכרה במפורש את המספר 0777 בשל הדמיון בינו לבין שמו של משקה אלכוהולי מוכר. כמו גם עדות המתלוננת כי הבלבול במספרים מקורו כנראה בטעות הקלדה של השוטרת שתיעדה את תלונתה. עוד קבע בית המשפט שמהראיות עולה כי בוצעו בדיקות עם נהגי מוניות אחרים והמסקנה היתה שבקרינג הוא הנהג המעורב. בית המשפט המחוזי הוסיף כי גם אם עולה ספק כלשהו מהראיות, הרי שגרסתו הבעייתית של בקרינג השלימה את החסר. לאחר שעיין בראיות החדשות, קבע בית המשפט כי הן אינן מבססות בצורה חד-משמעית את האפשרות שבקרינג עבד במקום אחר ביום האירוע, שלא הוסבר באופן המניח את הדעת מדוע לא הוצגו הראיות כבר בערכאה הדיונית, ושממילא הגרסה העולה מהן סותרת את גרסתו של בקרינג בבית המשפט לתעבורה, לפיה לא עבד באותו היום. גם במישור העונש לא ראה בית המשפט להתערב ועל-כן נדחה הערעור, על שני חלקיו.

בקרינג לא השלים עם הרשעתו ופנה למחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית בבקשה שתייצגו בבקשה לעריכת משפט חוזר. זו נעתרה לבקשה ובמסגרת זאת ביצעה מספר בדיקות שהניבו ראיות חדשות על בסיסן הוגשה הבקשה לבית המשפט העליון. בין הראיות היו פלטי איכוני מכשירי הפלאפון של בקרינג ושל הלקוח מיום האירוע, הממקמים את בקרינג באזור ראש העין בסמוך לשעת ביצוע העבירה, ובחוות-דעת מאת מומחה תקשורת, הפוסקת על סמך ניתוח האיכונים כי אין זה סביר שבקרינג היה באזור חולון בשעת ביצוע העבירה.

השופטת עדנה ארבל, שדנה בבקשה למשפט חוזר בעניינו של בקרינג, קבעה כי ראיות אלו בעלות פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט לטובתו, ובהתאם לזאת החליטה על עריכת משפט חוזר בעניינו בהתבסס על העילה הקבועה בסעיף סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, היא עילת הראיות החדשות.  על אף שהמדינה התנגדה לבקשה לעריכת משפט חוזר, לבסוף התביעה לא הגישה מחדש את כתב האישום והסכימה לזיכויו של בקרינג.

 

עבירה: נהיגה בקלות ראש.

עילה: ראיות חדשות.

תוצאת ההליך: זיכוי ללא ניהול משפט חוזר.

 

קראו פחות

מ"ח 8093/04 קסטל נ' מדינת ישראל (2012)

סמסטר: 
שנה: 
2012

תקציר: משה קסטל הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים ברציחתם, בזה אחר זה, של יגאל דניאל ואילן דבש בשנת 1998. בשל כל אחד משני מעשי הרצח נידון קסטל למאסר עולם. בשנת 2012 הגיש קסטל בקשה למשפט חוזר באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית, אשר נדחתה על ידי הנשיאה בדימוס דורית בייניש. 

על פי העובדות, בספטמבר 1997 נעצר משה קסטל, נהג מונית תושב ירושלים, בחשד לרצח חברו חלפן הכספים יגאל דניאל ועובר האורח אילן דבש, בכביש הסמוך ליישוב נטף שבהרי ירושלים. קסטל, שהיה מהמר כפייתי ומסובך בחובות בזמן הרצח, רצח לפי כתב האישום את חברו דניאל, ולאחר מכן גם את אילן דבש שנקלע למקום כעובר אורח. קסטל הורשע על סמך ראיות נסיבתיות בלבד, ללא ראיות פורנזיות או הודאה שלו בביצוע הרצח. 

קרא עוד

בקשתו של קסטל לעריכת משפט חוזר בעניינו נתמכה בראיות החדשות המקימות את העילה המנויה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, כמו כן הבקשה הוגשה גם בהתבסס על עילת עיוות הדין המצויה בס' 31(א)(4) לחוק בתי המשפט. בין אותן ראיות חדשות ניתן לציין את חוות הדעת של מומחה בתחום הסלולר, ממנה עלה כי האיכון שנעשה לפלאפון של קסטל היה שגוי. בפועל ניתן לקבוע בסבירות גבוה שקסטל לא היה באזור הזירה בשעת הרצח. בנוסף, בחוות דעת נטען כי בתקופת המשפט הנושא של איכונים היה בראשית דרכו, ויכולת האיכון היתה נמוכה. טענה נוספת שעלתה בבקשה למשפט חוזר היא שעד הראיה לרצח נחקר גם בשב"כ וכי בוצע לו "ריענון זיכרון" בהליך היפנוטי - דבר שלטענת המבקש מסביר את שינוי הגרסאות של עד התביעה. כמו כן, הובאו ראיות לפיהן לעד התביעה הובטחו הקלות בשחרור הכספים שהוחרמו, תמורת עדות "טובה". 

ולמרות שלל הראיות שהובאו לראשונה בני בית המשפט, דחתה נשיאת בית המשפט העליון (בדימוס) דורית בייניש את הבקשה. לדעתה אין בראיות שהובאו להביא לשינוי תוצאת המשפט. לעניין עיוות הדין היא קבעה כי "הבקשה למשפט חוזר חושפת אמנם מספר ליקויים בהתנהלות צוות החקירה, שמוטב היה אילולא אירעו"  אך היא בכל זאת שוכנעה "כי אין ללמוד מהם על ניסיון משטרתי להפליל את המבקש". בסופו של דבר השופטת בייניש קבעה כי לא נעש עם קסטל עיוות דין ובכך נסתם הגולל על בקשתו.

 

עבירה: רצח בכוונת תחילה, רצח במטרה להימלט מעונש, שוד מזוין בנסיבות מחמירות.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

לקריאה נוספת לחצו כאן

 

קראו פחות

מ"ח 4737/07 מירופולסקי נ' מדינת ישראל (2007)

סמסטר: 
שנה: 
2007

תקציר: אנטולי מירופולסקי וסרגיי בקייב, הורשעו בבית המשפט המחוזי ברצח חברם. גופת המנוח התגלתה בנהר הירדן,  עובדה שהחשידה את המבקשים לאור כך ששבועות שקדמו למותו נהג המנוח להצטרף לאנטולי וסרגי ולצאת מדי סוף-שבוע לדיג בנהר הירדןבחקירתם במשטרה לאחר הרצח הכחישו המבקשים כי יצאו לטיול דיג בסוף השבוע בו מצא המנוח את מותו וטענו כי הם שהו כל אותה העת בכרמיאל. הראיות כנגד המבקשים היו נסיבתיות ועיקרן באיכוני טלפון נייד הממקמים אותו בזירת האירוע. המבקש הגיש ערעור יחד עם הנאשם הנוסף, במסגרתו טענו כי אין די בראיות הנסיבתיות נגדם כדי להגיע למסקנה מחייבת אחת כי הם שביצעו את הרצח. הערעור נדחה וכך גם בקשה לדיון נוסף בעניינם. בבקשה למשפט חוזר טענו כי לפי החלטה בתיק אחר (עניין אוחנה) לפיה קבילות האיכונים מותנית בהוכחת התנאי לקבילות רשומה מוסדית הקבועים בסעיף 36(א) לפקודת הראיות, עשויה לשנות מהותית גם בתיק שלהם ומעידה על עיוות דין במשפטם.

קרא עוד

בית המשפט דחה את הבקשה למשפט חוזר וקבע כי ההחלטת הבניים בעניין אוחנה איננה ההלכה מחייבת לגבי קבילותם של איכוני טלפונים. והוסיף, כי אף אם היה שינוי בהלכה אין הוא נכנס תחת העילות הדורשות ראיה או עובדה העשויים לשנות את תוצאות המשפט. ביחס לעילת עיוות הדין, קבע בית המשפט כי אמנם ניתן לטעון לעיוות דין כשקיימת פסיקה חדשה המטיבה עם הנאשם, אך יש לנהוג בה בזהירות ותחול רק בשינוי הלכה של בית המשפט העליון. למעלה מין הצורך מוסיף בית המשפט כי אף אם עמדה ההחלטה בעניין אוחנה בתנאים שהוגדרו עד כה, היא איננה רלווננטית לענייננו, שכן לא הובעה התנגדות להבאת האיכונים כראייה בדיון העיקרי.

 

עבירה: רצח בכוונת תחילה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

הלכות: "אפילו היה שינוי בהלכה פסוקה שיש בו כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקשים, הרי שהוא אינו נכנס, כך נראה, לגדרה של העילה המנויה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, שכן הוא אינו "עובדה" או "ראיה" העשויה לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקש משפט חוזר".

 

קראו פחות