תקציר: פלוני הועמד לדין, בהיותו קטין, ויוחסה לו עבירת אינוס בנסיבות מחמירות, יחד עם שלושה נאשמים נוספים. בסופם של ההליכים, הורשעו שני הנאשמים אחרים, שהיו בגירים, בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעוד, פלוני ונאשם נוסף, שהיה קטין גם הוא, זוכו מעבירת האינוס. עם זאת נקבע כי פלוני ביצע עבירה של אי-מניעת פשע לפי סעיף 262 לחוק העונשין. עניינו של פלוני הסתיים באי-הרשעה לפי סעיף 24(2) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971. כלומר, בית המשפט קבע פוזיטיבית כי הוא מצא את פלוני אשם בביצוע המעשים מעבר לכל ספק סביר, אך בחר שלא להרשיעו.
לאחר שבית המשפט העליון קיבל את ערעורם של שני הבגירים וזיכה אותם, מחמת הספק, מביצוע העבירה, פנה פלוני לבית המשפט העליון בבקשה לעריכת משפט חוזר בעילה הקבועה בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט, היא עילת "עיוות הדין". זאת בטענה כי הותרת הקביעה שהוא ביצע עבירה של אי מניעת פשע, שממנו זוכו בסופו של יום שלושת הנאשמים האחרים להם יוחסה מעורבות במעשה, אינה צודקת ויוצרת עיוות דין כלפיו.
על אף שהשופטת עדנה ארבל ציינה בהחלטתה כי "ככלל, אין לקבוע כי לא ניתן להרשיע אדם בעבירת אי-מניעת פשע מקום בו לא הורשע מבצע הפשע, ובלבד שהוכחו לגבי הנאשם יסודותיה של עבירת אי-מניעת הפשע – הן היסוד העובדתי והן היסוד הנפשי – מעל לכל ספק סביר", וכן כי "ככל שנוצרת תחושת אי-נחת מהרשעת אדם בעבירת סיוע לאחר מעשה, כאשר לא נמצא האשם בביצוע העבירה העיקרית, הרי שתחושה כאמור מתעוררת בשל העובדה שמבצע העבירה לא נתן את הדין בגין מעשיו, ולא מפני שהמסייע הועמד לדין והורשע בגין מעשיו שלו" - היא גם הוסיפה כי "אין חולק כי מצב בו מערכת המשפט מדברת בשני קולות ביחס לאותה פרשה עלול לעורר תחושת אי אמון במערכת המשפט והצדק".
השופטת ארבל מצאה כי ההכרעה בעניינו של פלוני התבססה על תשתית עובדתית זהה לזו ששימשה לזיכויים של שלושת הנאשמים האחרים, באופן שזיכויים שומט את הבסיס הראייתי שבעטיו נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי פלוני ביצע עבירה של אי מניעת פשע. זאת, בין היתר, היות שבין הראיות שהובאו לחיזוק הודאתו של פלוני נמצאה הודאתו של נאשם אחר, שנמצאה בבית המשפט העליון מלאת סתירות וקשיים, עד כי נקבע שיש לייחס לה משקל מוגבל.
לפיכך, קבעה השופטת ארבל כי מתקיימת בעניינו של פלוני עילה לעריכת משפט חוזר הקבועה בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט. ונוכח הסכמת בא-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה לזיכויו של המבקש, היא הפעילה את סמכותה לפי סעיף 31(ד) לחוק בתי המשפט, והורתה על זיכויו של המבקש ללא ניהול משפט חוזר.
עבירה: אי-מניעת פשע.
עילה: עיוות דין.
תוצאת ההליך: זיכוי ללא עריכת משפט חוזר.