תקציר: משה קסטל הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים ברציחתם, בזה אחר זה, של יגאל דניאל ואילן דבש בשנת 1998. בשל כל אחד משני מעשי הרצח נידון קסטל למאסר עולם. בשנת 2012 הגיש קסטל בקשה למשפט חוזר באמצעות מחלקת משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית, אשר נדחתה על ידי הנשיאה בדימוס דורית בייניש.
על פי העובדות, בספטמבר 1997 נעצר משה קסטל, נהג מונית תושב ירושלים, בחשד לרצח חברו חלפן הכספים יגאל דניאל ועובר האורח אילן דבש, בכביש הסמוך ליישוב נטף שבהרי ירושלים. קסטל, שהיה מהמר כפייתי ומסובך בחובות בזמן הרצח, רצח לפי כתב האישום את חברו דניאל, ולאחר מכן גם את אילן דבש שנקלע למקום כעובר אורח. קסטל הורשע על סמך ראיות נסיבתיות בלבד, ללא ראיות פורנזיות או הודאה שלו בביצוע הרצח.
בקשתו של קסטל לעריכת משפט חוזר בעניינו נתמכה בראיות החדשות המקימות את העילה המנויה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, כמו כן הבקשה הוגשה גם בהתבסס על עילת עיוות הדין המצויה בס' 31(א)(4) לחוק בתי המשפט. בין אותן ראיות חדשות ניתן לציין את חוות הדעת של מומחה בתחום הסלולר, ממנה עלה כי האיכון שנעשה לפלאפון של קסטל היה שגוי. בפועל ניתן לקבוע בסבירות גבוה שקסטל לא היה באזור הזירה בשעת הרצח. בנוסף, בחוות דעת נטען כי בתקופת המשפט הנושא של איכונים היה בראשית דרכו, ויכולת האיכון היתה נמוכה. טענה נוספת שעלתה בבקשה למשפט חוזר היא שעד הראיה לרצח נחקר גם בשב"כ וכי בוצע לו "ריענון זיכרון" בהליך היפנוטי - דבר שלטענת המבקש מסביר את שינוי הגרסאות של עד התביעה. כמו כן, הובאו ראיות לפיהן לעד התביעה הובטחו הקלות בשחרור הכספים שהוחרמו, תמורת עדות "טובה".
ולמרות שלל הראיות שהובאו לראשונה בני בית המשפט, דחתה נשיאת בית המשפט העליון (בדימוס) דורית בייניש את הבקשה. לדעתה אין בראיות שהובאו להביא לשינוי תוצאת המשפט. לעניין עיוות הדין היא קבעה כי "הבקשה למשפט חוזר חושפת אמנם מספר ליקויים בהתנהלות צוות החקירה, שמוטב היה אילולא אירעו" אך היא בכל זאת שוכנעה "כי אין ללמוד מהם על ניסיון משטרתי להפליל את המבקש". בסופו של דבר השופטת בייניש קבעה כי לא נעש עם קסטל עיוות דין ובכך נסתם הגולל על בקשתו.
עבירה: רצח בכוונת תחילה, רצח במטרה להימלט מעונש, שוד מזוין בנסיבות מחמירות.
עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.
תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.
לקריאה נוספת לחצו כאן