תקציר: אנטולי מירופולסקי וסרגיי בקייב, הורשעו בבית המשפט המחוזי ברצח חברם. גופת המנוח התגלתה בנהר הירדן, עובדה שהחשידה את המבקשים לאור כך ששבועות שקדמו למותו נהג המנוח להצטרף לאנטולי וסרגי ולצאת מדי סוף-שבוע לדיג בנהר הירדן. בחקירתם במשטרה לאחר הרצח הכחישו המבקשים כי יצאו לטיול דיג בסוף השבוע בו מצא המנוח את מותו וטענו כי הם שהו כל אותה העת בכרמיאל. הראיות כנגד המבקשים היו נסיבתיות ועיקרן באיכוני טלפון נייד הממקמים אותו בזירת האירוע. המבקש הגיש ערעור יחד עם הנאשם הנוסף, במסגרתו טענו כי אין די בראיות הנסיבתיות נגדם כדי להגיע למסקנה מחייבת אחת כי הם שביצעו את הרצח. הערעור נדחה וכך גם בקשה לדיון נוסף בעניינם. בבקשה למשפט חוזר טענו כי לפי החלטה בתיק אחר (עניין אוחנה) לפיה קבילות האיכונים מותנית בהוכחת התנאי לקבילות רשומה מוסדית הקבועים בסעיף 36(א) לפקודת הראיות, עשויה לשנות מהותית גם בתיק שלהם ומעידה על עיוות דין במשפטם.
בית המשפט דחה את הבקשה למשפט חוזר וקבע כי ההחלטת הבניים בעניין אוחנה איננה ההלכה מחייבת לגבי קבילותם של איכוני טלפונים. והוסיף, כי אף אם היה שינוי בהלכה אין הוא נכנס תחת העילות הדורשות ראיה או עובדה העשויים לשנות את תוצאות המשפט. ביחס לעילת עיוות הדין, קבע בית המשפט כי אמנם ניתן לטעון לעיוות דין כשקיימת פסיקה חדשה המטיבה עם הנאשם, אך יש לנהוג בה בזהירות ותחול רק בשינוי הלכה של בית המשפט העליון. למעלה מין הצורך מוסיף בית המשפט כי אף אם עמדה ההחלטה בעניין אוחנה בתנאים שהוגדרו עד כה, היא איננה רלווננטית לענייננו, שכן לא הובעה התנגדות להבאת האיכונים כראייה בדיון העיקרי.
עבירה: רצח בכוונת תחילה.
עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.
תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.
הלכות: "אפילו היה שינוי בהלכה פסוקה שיש בו כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקשים, הרי שהוא אינו נכנס, כך נראה, לגדרה של העילה המנויה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, שכן הוא אינו "עובדה" או "ראיה" העשויה לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקש משפט חוזר".