תקציר: המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת עסקת טיעון בביצוע עבירות מין בקטינה וכן הורשע בתיק נוסף בגין ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, זיוף וקבלת דבר במרמה. בית המשפט המחוזי גזר על המבקש 7 שנות מאסר (בניכוי ימי מעצרו), 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים ופיצוי למתלוננת בסך 5,000 ש"ח. ערעור על על הרשעתו ועל חומרת העונש נדחה. במסגרת הערעור טען המבקש כי הודאתו ניתנה בשל ייצוג לקוי וקשיי שפה. בבקשה למשפט חוזר טען המבקש כי חלות בעניינו שלוש מתוך ארבע העילות למשפט חוזר. ביחס לעיוות דין טוען המבקש כי היו ליקויים בחקירתו וכי ללא עסקת טיעון לא הייתה יכולת להרשיע אותו. בנוסף, טוען כי קיבל את עסקת הטיעון משום שהוא לוקה בשפתו וכן שייצוגו בערכאה הדיונית היה לקוי. לבקשה צורף תצהיר של האב לגבי חוסר הבנתו את הסדר הטיעון וכן בדיקת פוליגרף שלו. ביחס לראיות טוען כי הראיות אומנם הוגשו לבית המשפט המחוזי אך הן מעולם לא נבחנו על ידו. ביחס לראיות אשר מקורן בשקר או סיוף טוען המבקש כי חלק מהראיות הושגו תוך חיפוש שאינו חוקי בביתו, עת שניצלו את תמימותו של האב לחיפוש זה, ובכך יתכן שזוהמו ראיות.
בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי אין מקום ליתן למבקש לחזור בו מהודאתו ומשכך אין מקום לדון בחומר הראיות כנגדו. טעמי הבקשה למשפט חוזר אינם מעידים על פגם כלשהו אשר נפל בהליכים בענייני המבקש, אלא בעיקר על אכזבתו מן העונש שנגזר עליו חרף הודאתו בהסדר טיעון. ואולם, האיזון הראוי בין הערכים העומדים ביסוד ההוראה על עריכת משפט חוזר, מחייב כי לא יתקיים משפט חוזר אך ורק משום שנאשם מתקשה להשלים עם הרשעתו. גם טענות המבקש בדבר כשלים בייצוגו אינן מקימות עילה לקיום משפט חוזר. טענות המבקש לעניין הייצוג הן כלליות וגורפות ואין בהן כדי להצביע על כשל בייצוג המעורר חשש לעיוות דין. הבקשה שלפניי אינה מגלה כל עילה למשפט חוזר. עיקר הטענות המועלות בה הן טענות ערעוריות במהותן – טענות אשר אין מקומן בבקשה למשפט חוזר.
עבירה: אינוס בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, איומים, הדחה בחקירה.
עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.
תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.