כפתור הצגת/ הסתרת תקציר - מאגר פסיקה

פסיקה

טענות מרכזיות

בקשות שנדחו תוך דיון ענייני

מ"ח 8741/09 דלק נ' מדינת ישראל (2010)

סמסטר: 
שנה: 
2010

תקציר: המבקשים בנו במועד לא ידוע בין יולי 2000 לינואר 2002 שלושה מבנים שונים, אשר לגביהם אישרו שהם בעלי המבנים. המבקשים טענו כי מדובר במבנים קיימים ששופצו. בית המשפט הרשיע את המבקשים בביצוע העבירה וקבע את עונשם בצווי הריסה לשניים מהמבנים, קנסות ותשלומי חובה. על פסק הדין ערערו המבקשים בטענה כי שגה בית המשפט כשהתיר את הגשת תצלומי האוויר בידי מפענחת ולא בידי מי שצילם בפועל, כמו כן ערעור על הקביעה כי מדובר בבנייה חדשה ולא בשיפוץ. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על הכרעת הדין אך קיבל בחלקו את הערעור על העונש. המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור שנדחתה, הנוגעת לחומרת העונש. בבקשה למשפט חוזר טענו המבקשים כי ברשותם ראיות חדשות שיסתרו את חוות דעתה על המפענחת. ראייה אחת היא תדפיס חשבון הארנונה לפיו המבקשים משלמים ארנונה עבור השטח הבנוי כבר משנת 1980 ולפיכך לא מדובר במבנים חדשים. כמו כן צירפו חוות דעת חדשה של מפענח לפיה ניתן לראות את המבנים כבר בשנת 1980.

קרא עוד

בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי לא ניתן ללמוד מתדפיס החשבון כי לא השתנה גודל השטח בחשבון, אלא שכעת משולם החשבון עבור השטח המדובר. בנוסף, מהמידע שהגיע לכדי היועץ המשפטי לממשלה, החשבון הראשוני אכן היה בשנת 1980 אך על שטח קטן יותר. ביחס לחוות הדעת שהציג המבקשים קבע בית המשפט כי לא ברור האם המבנים שזיהה המומחה הם אותם המבנים, שכן הוצגו בפניו רק תצלומים משנת 1980 בלא אפשרות להשוות למצב במועד התביעה. לפיכך נקבע כי אין בראיות החדשות כדי לשנות את תוצאות המשפט.

 

עבירה: בנייה בלא היתר; שימוש בלא היתר (עבירות לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965).

עילה: ראיות חדשות.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 3406/09 פלוני נ' מדינת ישראל (2009)

סמסטר: 
שנה: 
2009

תקציר: המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת עסקת טיעון בביצוע עבירות מין בקטינה וכן הורשע בתיק נוסף בגין ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, זיוף וקבלת דבר במרמה. בית המשפט המחוזי גזר על המבקש 7 שנות מאסר (בניכוי ימי מעצרו), 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים ופיצוי למתלוננת בסך 5,000 ש"ח. ערעור על על הרשעתו ועל חומרת העונש נדחה. במסגרת הערעור טען המבקש כי הודאתו ניתנה בשל ייצוג לקוי וקשיי שפה. בבקשה למשפט חוזר טען המבקש כי חלות בעניינו שלוש מתוך ארבע העילות למשפט חוזר. ביחס לעיוות דין טוען המבקש כי היו ליקויים בחקירתו וכי ללא עסקת טיעון לא הייתה יכולת להרשיע אותו. בנוסף, טוען כי קיבל את עסקת הטיעון משום שהוא לוקה בשפתו וכן שייצוגו בערכאה הדיונית היה לקוי. לבקשה צורף תצהיר של האב לגבי חוסר הבנתו את הסדר הטיעון וכן בדיקת פוליגרף שלו. ביחס לראיות טוען כי הראיות אומנם הוגשו לבית המשפט המחוזי אך הן מעולם לא נבחנו על ידו. ביחס לראיות אשר מקורן בשקר או סיוף טוען המבקש כי חלק מהראיות הושגו תוך חיפוש שאינו חוקי בביתו, עת שניצלו את תמימותו של האב לחיפוש זה, ובכך יתכן שזוהמו ראיות.

קרא עוד

בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי אין מקום ליתן למבקש לחזור בו מהודאתו ומשכך אין מקום לדון בחומר הראיות כנגדו. טעמי הבקשה למשפט חוזר אינם מעידים על פגם כלשהו אשר נפל בהליכים בענייני המבקש, אלא בעיקר על אכזבתו מן העונש שנגזר עליו חרף הודאתו בהסדר טיעון. ואולם, האיזון הראוי בין הערכים העומדים ביסוד ההוראה על עריכת משפט חוזר, מחייב כי לא יתקיים משפט חוזר אך ורק משום שנאשם מתקשה להשלים עם הרשעתו. גם טענות המבקש בדבר כשלים בייצוגו אינן מקימות עילה לקיום משפט חוזר. טענות המבקש לעניין הייצוג הן כלליות וגורפות ואין בהן כדי להצביע על כשל בייצוג המעורר חשש לעיוות דין. הבקשה שלפניי אינה מגלה כל עילה למשפט חוזר. עיקר הטענות המועלות בה הן טענות ערעוריות במהותן – טענות אשר אין מקומן בבקשה למשפט חוזר.

 

עבירה: אינוס בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות, איומים, הדחה בחקירה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 3633/08 אליטוביץ נ' מדינת ישראל (2008)

סמסטר: 
שנה: 
2008

תקציר: עידית אליטוביץ, עו"ד במקצועה, שהורשעה, לפי הודאתה בהסדר טיעון, בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. לאחר שהורשעה במסגרת הסכם הטיעון הגישה המבקשת ערעור למחוזי, שנדחה. כמו כן נדחתה בקשת רשות ערעור לעליון, שכן לא הועלתה בה כל שאלה משפטית. במקביל להגשת הבקשה למשפט חוזר עתרה לעיכוב ביצוע, עתירה זו נדחתה. בבקשה זו למשפט חוזר טענה המבקשת כי יש בידיה ראיות חדשות שלא הוצגו במשפט העיקרי שכן הורשעה במסגרת עסקת טיעון בעכבות הודאתה. בתוך כך, עדותה של גרושתו של המתלונן, תצהיר של דודותו של המתלונן, תצהיר מפקח בנייה שבנה למתלונן את ביתו, החלטה בתיק האזרחי. בנוסף טענה לעיוות דין שכן לא הייתה מיוצגת בחלקים מהמשפט.

קרא עוד

בית המשפט פסק כי דין הבקשה להידחות משום שלא הונחה תשתית ראייתית להוכחת אחת העילות המנויות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט. נקבע כי הבקשה לחזור בה מהודאתה איננה חדשה וכבר נידונה בפני מותבים שונים. במקרה זה אין חשש שלא נפל פגם ברצונה של המבקשת בעת הודאתה ולפיכך אין מקום לקבל את החזרה. בנוסף, נקבע כי לא הובאו ראיות להוכחת פגם בייצוגה ע"י בא הכוח. לאור דחיית טענות אלה לא מצא בית המשפט לנכון לדון בראיות החדשות שהובאו ויכלו להתדיין בערכאות הקודמות. הנוסף, ביחס לראיות ה"חדשות", נקבע כי אין בהם די כדי להוות פוטנציאל לשינוי התוצאה. ביחס לטענת הכשל בייצוג נקבע כי לא היה כשל כזה, אמנם היא יוצגה ע"י מספר עורכי דין אך היא זו שיצרה המצג שהיא מיוצגת ואין לה צורך בייצוג ע"י הסנגוריה.

 

עבירה: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

הלכות: "ככלל לא יתיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו לאחר שנגזר דינו, אלא בנסיבות חריגות, וזאת על  מנת למנוע מצב בו הסכמתם של נאשמים להסדרי טיעון תהיה מותנית בחומרת העונש שיוטל עליהם. על כך יש להוסיף כי אם הנסיבות בהן יתיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו הינן חריגות, על אחת כמה וכמה הן יהיו חריגות בהליך של בקשה  למשפט חוזר"

 

קראו פחות

מ"ח 4362/07 בשן נ' מדינת ישראל (2008)

סמסטר: 
שנה: 
2008

תקציר: זאב בשן, איש עסקים שחי ופעל בארצות-הברית, נטל מספר הלוואות מבנקים מקומיים. אלו דרשו כערובה את שעבוד הנכסים מושא ההלוואות בדרגת קדימות ראשונה, וכן ביטוח זכויותיהם כבעל השעבוד. המבקש – שפעל בצוותא עם שותפה שעבדה בחברת נאמנות אמריקאית (Escrow agent) – הציג מצג כוזב, כי כספי ההלוואות מיועדים להסרת שעבודים קודמים הרובצים על הנכסים, וכי עם קבלת ההלוואות יזכו המלווים לשעבוד ראשון בנכסים, וכתוצאה מכך קיבל לידיו הלוואות בסכום שעלה על 19,000,000 דולרים. ברם, בסכום זה עשה המבקש שימוש לצרכיו האישיים ולצרכיה של חברה שבשליטתו, בניגוד לתנאיהם של הסכמי ההלוואה. בגין מעשים אלה, הרשיעו בית-המשפט המחוזי בתל אביב את המבקש בארבע עבירות של קבלת דבר במרמה, וכן בעבירה של שיבוש מהלכי משפט.  דינו נגזר לחמש וחצי שנות מאסר; שנתיים וחצי מאסר על-תנאי; קנס בסך ארבעה מיליון ש"ח או שנתיים מאסר תמורתו.

בערעור שהוגש הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונש טען בשן כי העונש חרג מהעונש שבית-המשפט הוסמך לגזור לו, וזאת בהתבסס על הנחיות הענישה הפדראליות של ארה"ב (שכן הוא ביצע את המעשים עת ששהה בארה"ב).  בית המשפט העליון זה זיכה אותו מהעבירה של שיבוש מהלכי משפט, אולם הותיר על כנן, בדעת רוב (הנשיא א' ברק והשופטת א' פרוקצ'יה), את ההרשעה בעבירות של קבלת דבר במרמה. דעת המיעוט (כבוד השופטת ד' דורנר) סברה, כי יש מקום לזכותו מעבירות המרמה ולהרשיעו תחתן בעבירות של זיוף. בהתייחס לעונש, דחה בית-המשפט את השקפת המבקש, לפיה הנחיות הענישה הפדראליות קובעות רף ענישה מקסימאלי ומחייבות את בית-המשפט בישראל. עם זאת, ומאחר והמבקש זוכה מהעבירה של שיבוש מהלכי משפט הועמד עונשו על חמש שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, וקנס בסך שלושה מיליון ש"ח או שנת מאסר תמורתו. בקשה לדיון נוסף שהגיש בשאלת מעמדן של ההנחיות הפדראליות בעניינו נדחתה.

קרא עוד

בקשתו למשפט חוזר נסמכה, בין היתר, על תצהיר חדש של עדת התביעה סוזן רולינגס, מי שהייתה שותפתו לעבירות ונשפטה בגין חלקה במעשים אלה בארצות-הברית. במסגרת תצהיר זה טענה רולינס כי העדות המפלילה אותה מסרה בבית-המשפט המחוזי, הייתה כוזבת. נטען, כי תצהיר זה חושף את הלחץ הכבד והפסול שהופעל על עדה זו במהלך המשפט, לאחר שרשויות התביעה בארצות-הברית הבטיחו לה כי אם תפליל את המבקש, ימתיקו את עונשה.

עוד הפנה המבקש לפסק דין בפרשה אחרת, שניתן זמן קצר בלבד לאחר שערעורו נדחה, בו נתנה פרשנות להוראת סעיף 14(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ממנה עולה כי לא ניתן היה להשית עליו עונש חמור מזה שהיה מוטל עליו לו נשפט בארצות-הברית. לגרסתו, אילו היה נשפט שם, העונש שהיה מוטל עליו לא היה עולה על 21 חודשי מאסר. לטענתו, הנחיות הענישה הפדראליות הן הקובעות עונש מרבי זה, עונש ממנו חרגו הערכאות בישראל. 

בית המשפט פסק כי הראיות שהוצגו על ידי המבקש כלל אינן חדשות, והן היו בפני הערכאות שדנו בעניינו. ואף כי העובדה שעדת התביעה סוזן רולינס ביקשה לחזור בה מגרסתה המפלילה הייתה ידועה לכל, והיא אינה בגדר ראיה חדשה.  עוד ציין בית המשפט כי עתירתו של המבקש להורות על קיומו של משפט חוזר לעניין העונש שהושת עליו איננה טריוויאלית כלל ועיקר. לדעת בית המשפט זוהי שאלה אם העילות הקבועות בסעיף 31 לחוק בתי המשפט יוחדו למקרים של הרשעת חף מפשע, או שהן כוללות גם מקרה בו נפלה טעות במלאכת גזירת העונש. לבסוף נפסק כי בעוד שהעילה של עיוות-דין שמורה לאותם מקרים בהם המשפט החוזר מכוון רק כנגד ההרשעה, הרי שהעילה של "ראיות חדשות" עשויה לאפשר, בנסיבות המתאימות, להורות על קיומו של משפט חוזר גם כנגד העונש, אך לא די בהצגתה של ראיה המוכיחה נסיבה או שיקול נוסף להמתקת העונש, אלא נדרש, שהראיה המוצגת תהא כה משמעותית עד שיהיה בה כדי לשנות את עונשו של המבקש מן הקצה אל הקצה - דבר שלא הוכח בעניינו של המבקש, ועל כן בקשתו נדחתה.

 

עבירה: קבלת דבר במרמה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

הלכות: גם ראיות לעניין העונש, שלא הוצגו בפני הערכאה הדיונית, עשויות לשמש בסיס לעריכתו של משפט חוזר, באשר גם ראיות כאלו עשויות "לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון". אך לא די בהצגתה של ראיה המוכיחה נסיבה או שיקול נוסף להמתקת העונש, אלא נדרש, שהראיה המוצגת תהא כה משמעותית עד שיהיה בה כדי לשנות את עונשו של המבקש מן הקצה אל הקצה.

 

קראו פחות

מ"ח 8115/07 פלוני נ' מדינת ישראל‏ (2008)

סמסטר: 
שנה: 
2008

תקציר: בשנת 2004 הודה המבקש בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, והורשע, על פי הודאתו זו, בביצוע שתי עבירות אינוס בצוותא, יחד עם שני בגירים נוספים שנשפטו בנפרד. המבקש, קטין בן 16 בזמן ביצוע העבירות, הכיר את המתלוננת, שהיתה בת 22 באותה עת, באמצעות בן דודו, שהיה בן 27 באותה עת. בתחילת שנת 2004 נהג בן הדוד להזמין את המבקש, את המתלוננת ואחרים למסיבות שארגן בלילות במקלט ליד מקום מגוריו בעיר בדרום הארץ. במסיבות אלה נהגו החוגגים לשתות משקאות אלכוהוליים ביחד. כאשר האורחים היו עוזבים את המקום בתום המסיבות, נהגו בן הדוד, אחיו והמבקש לנסות ולשכנע את המתלוננת לקיים עמם מעשים מיניים. המתלוננת היתה נעתרת, לפעמים, וקיימה עם המבקש יחסים בהסכמה. לפי כתב האישום, לפחות בשתי הזדמנויות שונות בתקופה האמורה, לאחר שהמתלוננת עשתה מעשים מיניים כלשהם בהסכמה עם המבקש או עם בני דודו בתום המסיבות המוזכרות, השלושה תקפו אותה ואנסו אותה בכוח בזה אחר זה. בגין מעשיו אלה הוטל על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים, מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים ותשלום פיצוי למתלוננת בסך של 10,000 ש"ח. המבקש ערער על חומרת העונש שהוטל עליו לבית משפט זה. ערעורו התקבל בחלקו, ותקופת המאסר בפועל שנגזרה עליו הועמדה על 30 חודשים.

משפסק דינו נעשה חלוט הגיש המבקש בקשה למשפט חוזר שנסמכה על עילת הראיות החדשות ועל עילת עיוות הדין. בין הראיות החדשות הובאה עדות המתלוננת במשפטם של בני הדודים של המבקש לפיה היא קיימה עם המבקש את היחסים שתוארו באישום הראשון בהסכמתה. לעניין עיוות דין נטען כי הראיות, כפי שהיו בתיק קודם לעדותה של המתלוננת, אינן מצדיקות אבחנה מהותית בין המבקש לבין בני דודיו. טענתו העיקרית בהקשר זה הינה כי ההכרעות שניתנו במשפטם של הבגירים ובמשפטו שלו סותרות ומהוות דיבור "בשני קולות" מצידה של המערכת המשפטית, היוצר תחושה של שרירות דין. בעוד שהמבקש, שהינו כאמור קטין, הורשע באינוס בצוותא בשני אישומים, בני הדוד שלכאורה ביצעו עמו בצוותא את העבירות, לא הואשמו כלל באישום הראשון, והואשמו בסיוע לאינוס בלבד באישום השני.

קרא עוד

לעניין עדותה של המתלוננת במשפט המקביל פסק בית המשפט כי המבקש הודה הן במשטרה והן בבימ"ש בביצוע המעשים שיוחסו לו בכתב האישום. המבקש הצהיר בבימ"ש כי הבין את הכתוב בכתב האישום וקיבל הסברים מב"כ. הנימוק שמציג המבקש לחזרתו מההודאה הוא כי לאחר שנשמעה עדות המתלוננת במשפט הנאשמים הבגירים באשר לאישום הראשון, אין עוד בסיס להודאתו שניתנה בזמנו מתוך הבנה והשלמה בדיעבד כי אם המתלוננת אומרת שלא הייתה הסכמה מצידה יש לקבל את דבריה, למרות שסבר בעת קיום יחסי המין כי המתלוננת מסכימה לקיומם. 

לעניין הטענה לעיוות דין פסק בית המשפט כי המבחן שנקבע להתערבות במצב בו ניתנו שתי הכרעות דין סותרות הוא מבחן מהותי-ענייני, "על פי מבחן זה יש לבדוק האם מהבחינה המהותית עניינית, שני פסקי הדין אינם יכולים, בנסיבות העניין, לדור בכפיפה זה עם זה. "האם קיימת סתירה מהותית ביניהם, עד כדי כך שלא יתכן כי שניהם אמת; האם בזיכויו של האחד יש כדי להשמיט את הקרקע מתחת להרשעתו של האחר, באופן שההרשעה והזיכוי אינם יכולים, מבחינה מהותית-עניינית, לחיות זה בצד זה" התערבות מעין זו בהכרעות דין סותרות תיעשה במשורה ולא בכל מצב של אי התאמה. סתירה מעין זו המחייבת התאמה לא תתעורר, בדרך כלל, מקום בו השוני בין תוצאות שני המשפטים נובע מההבדלים בחומר הראיות שהובא בפני שתי ערכאות השיפוט". בעניינו של המבקש נקבע כי קיים שוני בתשתית הראייתית שעמדה לחובת המבקש לעומת זו שעמדה לחובתם של שני הבגירים, בני דודיו. בעוד שהמבקש הודה בביצוע המעשים וגרסתו עלתה בקנה אחד עם טענותיה של המתלוננת, צמצמו הבגירים בגרסאותיהם את חלקם. לא זו בלבד אלא גם שזיכויים של בני הדוד נשען על הסדר טיעון שנערך עימם ולעניין זה ציין בית המשפט כי "כלל הוא כי בית המשפט יטה שלא להתערב באי התאמה מעין זו מקום בו זיכויו של הנאשם האחר נשען על הסדר טיעון שנקשר עמו". על כן נקבע כי בעניין זה לא מתקיימת עילת עיוות הדין.

 

עבירה: אינוס בצוותא (עבירה לפי סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 4737/07 מירופולסקי נ' מדינת ישראל (2007)

סמסטר: 
שנה: 
2007

תקציר: אנטולי מירופולסקי וסרגיי בקייב, הורשעו בבית המשפט המחוזי ברצח חברם. גופת המנוח התגלתה בנהר הירדן,  עובדה שהחשידה את המבקשים לאור כך ששבועות שקדמו למותו נהג המנוח להצטרף לאנטולי וסרגי ולצאת מדי סוף-שבוע לדיג בנהר הירדןבחקירתם במשטרה לאחר הרצח הכחישו המבקשים כי יצאו לטיול דיג בסוף השבוע בו מצא המנוח את מותו וטענו כי הם שהו כל אותה העת בכרמיאל. הראיות כנגד המבקשים היו נסיבתיות ועיקרן באיכוני טלפון נייד הממקמים אותו בזירת האירוע. המבקש הגיש ערעור יחד עם הנאשם הנוסף, במסגרתו טענו כי אין די בראיות הנסיבתיות נגדם כדי להגיע למסקנה מחייבת אחת כי הם שביצעו את הרצח. הערעור נדחה וכך גם בקשה לדיון נוסף בעניינם. בבקשה למשפט חוזר טענו כי לפי החלטה בתיק אחר (עניין אוחנה) לפיה קבילות האיכונים מותנית בהוכחת התנאי לקבילות רשומה מוסדית הקבועים בסעיף 36(א) לפקודת הראיות, עשויה לשנות מהותית גם בתיק שלהם ומעידה על עיוות דין במשפטם.

קרא עוד

בית המשפט דחה את הבקשה למשפט חוזר וקבע כי ההחלטת הבניים בעניין אוחנה איננה ההלכה מחייבת לגבי קבילותם של איכוני טלפונים. והוסיף, כי אף אם היה שינוי בהלכה אין הוא נכנס תחת העילות הדורשות ראיה או עובדה העשויים לשנות את תוצאות המשפט. ביחס לעילת עיוות הדין, קבע בית המשפט כי אמנם ניתן לטעון לעיוות דין כשקיימת פסיקה חדשה המטיבה עם הנאשם, אך יש לנהוג בה בזהירות ותחול רק בשינוי הלכה של בית המשפט העליון. למעלה מין הצורך מוסיף בית המשפט כי אף אם עמדה ההחלטה בעניין אוחנה בתנאים שהוגדרו עד כה, היא איננה רלווננטית לענייננו, שכן לא הובעה התנגדות להבאת האיכונים כראייה בדיון העיקרי.

 

עבירה: רצח בכוונת תחילה.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

הלכות: "אפילו היה שינוי בהלכה פסוקה שיש בו כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקשים, הרי שהוא אינו נכנס, כך נראה, לגדרה של העילה המנויה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, שכן הוא אינו "עובדה" או "ראיה" העשויה לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקש משפט חוזר".

 

קראו פחות

מ"ח 10028/06 רינגורט נ' מדינת ישראל (2007)

סמסטר: 
שנה: 
2007

תקציר: המבקש שימש כמפקח ומהנדס אתר הבניה מטעמה של מע"צ, שהזמינה פרויקט להקמת גשר במחלף שפירים. במסגרת הפרויקט, קורה כבדה, אשר נישאה על ידי תמוכות זמניות, נפלה על כביש מס' 1, ומחצה שני כלי רכב שנסעו בכביש. כתוצאה מכך נהרגו שני נהגי כלי הרכב. בנוסף, פועל אשר עבד על הגשר ונפל עקב הקריסה נפטר מפצעיו זמן קצר לאחר מכן. המבקש יחד עם חמישה נאשמים אחרים בחרו שלא להעיד במשפטם והורשעו בגרימת מוות ברשלנות. בטרם נשמעו טיעונים לעונש החליף המבקש ייצוג וביקש להעיד, אך בית המשפט דחה את הבקשה. המבקש הגיש ערעור, במסגרתו טען כי שגה בית המשפט כשלא נענה לבקשתו לבטל את פסק הדין ולאפשר לו לנהל פרשת הגנה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, הן ביחס לאחריותו של המבקש והן ביחס לאפשרות לנהל פרשת הגנה. בדומה, גם בקשת רשות ערעור בעניינו נדחתה.

בבקשה למשפט חוזר טען כי בעת המשפט ומתן העדויות לא היה כשיר לעמוד לדין. כן צירף חוות דעת המעידה על כך שמצבו הנפשי של המבקש היה לקוי ופגע ביכולת השיפוט שלו. בנוסף צירף תצהירים של אנשי מקצוע המבהירים את ההבדל באחריות בין מפקח על הגשר למפקח על התומכות. בנוסף סבר המבקש כי בעניינו נעשה עיוות דין.

קרא עוד

בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי אין בחוות הדעת ראיה חדשה ומשכענת. היא ניתנה 12 שנים לאחר האירועים המדוברים, ומבוססת על תיאורו של המבקש את המציאות, לפיכך משקלה נמוך. אף אם הייתה מתקבלת חוות הדעת, אין בה כדי להצדיק משפט חוזר, לא נקבע שהוא אינו כשיר לעמוד לדין. גם הראיות הנוספות שמבקש להציג עקב אי התאמתו לעמוד לדין אינן מקיימות עילה למשפט חוזר, שכן אין בהן כדי להביא לשינוי תוצאות המשפט. כמו כן דחה בית המשפט את טענתו של המבקש לעיוות דין.

 

עבירה: גרימת מוות ברשלנות.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 7/07 ברמן נ' מדינת ישראל (2007)

סמסטר: 
שנה: 
2007

תקציר: המבקש הואשם והורשע בשני אישומים בעבירות של שימוש לרעה בכוח המשרה, מרמה והפרת אמונים, הפרת חובת סודיות וסחיטה באיומים. לפי עובדות האישום הראשון, עבד המבקש כמפקח במשרדי מס הכנסה בתל אביב ומתוקף תפקידו ניתנה לו גישה למאגרי המידע של רשויות המס. בין השנים 1995-1998 נהג המבקש לדלות נתונים אישיים ממאגרי המידע שלא לצרכי עבודתו. המבקש היה מיוצג בתחילת ההליך אך וויתר בהמשך על ייצוג. למבקש נגזר עונש של ארבעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי, באמצעות עורך דינו, שם נדחו טענותיו כי מעשיו לא עלו כדי עבירה פלילית. המבקש ביקש רשות ערעור לבית המשפט העליון, שם שוב לא היה מיוצג, הוא שב וטען לקנוניה כנגדו ובית המשפט דחה הערעור בטענה שמדובר בממצאים עובדתיים. בבקשה למשפט חוזר טען המבקש כי בידיו שתי ראיות חדשות: מסמך בכתב ידה של נציגת מס הכנסה, המעיד לטענתו על כך שהמתלונן נבדק ללא קשר ליחסו עם המבקש. הראייה השנייה היא מסמך מהמשטרה לנציבות שירות המדינה שבו נעדר האישום בגין סחיטה באיומים, המצביע לדעת המבקש על היעדרה של העבירה. כמו כן סבור המבקש כי היות שלא נערך לו שימוע לפני כתב האישום נגרם לו עיוות דין.

קרא עוד

בית המשפט פסק כי אין בראיות החדשות כדי לקיין משפט חוזר. גם אם לא ייחס בית המשפט משמעות לשיהוי שבהגשת הראייה, אין בה כשלעצמה מספיק מבחינה מהותית. באשר לזכות השימוע, החוק שונה כך שלא הייתה כזו בתקופה שבה נחקר המבקש, ואולם אף אם הייתה הפרה של חובת השימוע לא ברור שהיא מזכה משפט חוזר. ביחס לטענת עיוות הדין, קבע בית המשפט כי לא מדובר בטענה חדשה שלא נבדקה וכי המבקש לא ביסס טענתו ביחס לקנוניה שנרקמה כנגדו על ראיות כלשהן. 

 

עבירהשימוש לרעה בכוח המשרה; מרמה והפרת אמונים; פגיעה בפרטיות; הפרת חובת סודיות; סחיטה באיומים.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 4609/06 רוט נ' מדינת ישראל (2007)

סמסטר: 
שנה: 
2007

תקציר: המבקש הורשע, על-סמך הודאתו, בשלוש עבירות של הטרדה טלפונית שתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות והפרת הוראה חוקית. במסגרת ההליך הוגשה חוו"ד פסיכיאטרית לפיה המבקש סובל מהפרעה אובססיבית קומפלסיבית בעוצמה גבוהה אך הוא כשיר לעמוד לדין. בטרם שמיעת הראיות המבקש הודה במיוחס לו. הוא הורשע ועקב מצבו נגזר עליו מאסר על תנאי. בהמשך נקלע שוב למשפט בגין מעשים של הטרדות טלפוניות, אז נשלח שוב להערכה פסיכיאטרית ונקבע כי הוא כשיר אך בעקבות החמרה במצבו הוא אושפז ונמצא כי הוא סובל מאספרגר, הוא אינו מבין מוסכמות חברתיות ולפיכך אינו כשיר לעמוד לדין. בית המשפט קיבל את חוות הדעת וסגר ההליך נגדו. המבקש עותר למשפט חוזר על ההליך הראשון, שכן חוות הדעת כי אינו כשיר לעמוד לדין מהווה ראיה חדשה.

קרא עוד

בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי הסמכות להחליט האם אדם הוא כשיר לעמוד לדין היא החלטה משפטית. כינוי המחלה בה סובל לא היא שתגדיר האם האדם כשיר או לא אלא נפקותה על התנהגותו. בהליך הראשון היה המבקש מיוצג ועמדו לפני בית המשפט חוות דעת שקבעו כי אכן היה כשיר. אין בכוחה של חוות הדעת החדשה לקעקע את חוות הדעת הקודמות ואת חוות הדעת הנוספת שהציגה המשיבה.

 

עבירה: הטרדה טלפונית; תקיפה בנסיבות מחמירות; איומים; הפרת הוראה חוקית.

עילה: ראיות חדשות.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 7724/05 מאייר נ' מדינת ישראל (2006)

סמסטר: 
שנה: 
2006

תקציר: כנגד המבקש ואחיו הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בירושלים, על פי עובדות כתב האישום, בשנת 1998 קשרו שני האחים קשר להונות את האפוטרופוס לנכסי נפקדים. המבקש פנה לאחד בשם אהרון, בא כוחו של משקיע איטלקי, והציע לו לרכוש, בעבור לקוחו, נכסי מקרקעין הרשומים על שם נפקד. במספר מועדים, בין השנים 1998-1999, פנו האחים לאפוטרופוס לנכסי נפקדים בבקשה לשחרר את נכסי המקרקעין, תוך שהם מציגים עצמם כמי שרכשו זכויות במקרקעין אלו. השניים הציגו את אחיו של המבקש כבכיר בשירות הביטחון הכללי, וניסו לשכנע את האפוטרופוס כי שחרור הנכסים דרוש למען האינטרסים הביטחוניים של ישראל. בגין מעשים אלו הורשעו המבקש ואחיו בניסיון לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, התחזות כעובד ציבור, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף. על פסק הדין של בית המשפט השלום הגיש המבקש ערעור למחוזי, שהסתיים בהסכמת הצדדים על זיכוי מהאישום השני והפחתת העונש. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור במסגרתה העלה טענות חדשות ביחס לפגמים בחקירה, ייצוג לקוי ופגיעה בחסיון עו"ד-לקוח. בקשת רשות הערעור נדחתה, כמו כן נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע. לבקשה למשפט חוזר צירף המבקש תצהיר התומך לכאורה בטענתו כי לא הציג את אחיו כאיש שב"כ. כמו כן הציג מסמך נוסף המציג לטענתו את אחד העדים כעורך דינו.

קרא עוד

בית המשפט פסק כי הראיות שהוצגו אינן מקיימות את העילה הנוגעת לראיות חדשות. לא הוסבר מדוע הראיה החדשה- התצהיר, הופיעה רק ב2005, בעוד שהיא מתייחסת לאירועים מ1998. כמו כן סבר בית המשפט כי אין לראיה זו בלבד די כדי לשנות את תוצאות המשפט. בנוסף קבע בית המשפט כי אין התרשלות בהתנהלות המשטרה בכך שלא חקרה את כלל המשתתפים בפגישה. כמו כן נקבע כי לא מתקיים חסיון עו"ד לקוח על פגישה בה לקחו חלק צדדים רבים נוספים. ביחס לכשלים בייצוג, אכן הדבר יכול להוות עילה למשפט חוזר, אך בענייננו לא היו כשלים המקיימים חשש מעיוות דין.

 

עבירה: התחזות כעובד ציבור, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 4132/06 פלוני נ' מדינת ישראל (2006)

סמסטר: 
שנה: 
2006

תקציר: בכתב האישום יוחסו למבקש שורה של עבירות מין ואלימות אותן ביצע לאורך שנים בארבעת ילדיה של אשתו מנישואיה הראשונים, וכן בבתם המשותפת (חמישה אישומים סך הכל). באישום השישי יוחסו למבקש עבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט, בכך שאיים על אשתו שלא תתלונן על מעשיו, ובאישום השביעי יוחסה לו עבירה של הטרדת עד. בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו באישום הראשון והשני, וכן בעבירות של הדחה ושיבוש הליכי חקירה שיוחסו לו באישום השישי. לעומת זאת, זוכה המבקש, מחמת הספק, מהעבירות שיוחסו לו ביתר האישומים.

מ"ח 3546/05 נימני נ' מדינת ישראל (2005)

סמסטר: 
שנה: 
2005

תקציר: המבקש הורשע בשבע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות,בעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה , וכן בעבירה של משיכת שיק ללא כיסוי, במסגרת זו הוציא מהמתלונן כספים בגובה של 930,000 ₪ תוך הבטחה שהסכום יוחזר בצירוף ריבית גבוהה מזו המקובלת בשוק. כטענת הגנה טען המבקש כי מדובר בכספים שהועברו לידיו לשם השקעה בבורסה ומטבעה כרוכה השקעה כזו בסיכון. בערעור לבית המשפט המחוזי הציג המבקש קו הגנה אחר, לפיו ידע המתלונן כי הוא משקיע בשיקום החברה וכי מצבה של החברה היה ידוע למתלונן. בית המשפט דחה את שני קווי ההגנה, עקב העדר תשתית ראייתית. המבקש הגיש בקשה לרשות ערעור בטענה שהיו כשלים בייצוגו, גם היא נדחתה. בבקשה למשפט חוזר טען המבקש כי בידיו ראיות המוכיחות כי מדובר היה בכספים להשקעה בבורסה וכי נגרם לו עיוות דין באופן התנהלות החקירה.

קרא עוד

בית המשפט דחה את הבקשה למשפט חוזר. נקבע כי אין לראיות שהגיש המבקש ערך ראייתי. אין בהן די כדי להוכיח את טענות המבקש והן וודאי לא מספיקות לקיום משפט חוזר. כך גם לא מצא בית המשפט ממש בטענות לעיוות דין שטען המבקש, והוסיף כי אף אם היו פגמים בהליך אין מדובר בעיוות דין של ממש. ביחס לכשל בייצוג סבר בית המשפט כי לא היה מקום לטענות כאלה ומצא לנכון להעיר כי היה צורך בבקשת התייחסות מעורכי הדין שקדמו לעורך הדין שעסק בבקשה.

 

עבירה: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במרמה, משיכת שיק ללא כיסוי.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 6081/04 בריגת נ' מדינת ישראל (2004)

סמסטר: 
שנה: 
2004

תקציר: באירועים נפרדים, המבקש יצר קשר עם אנשים שונים ופיתה אותם לקשור עמו קשרים עסקיים בטענה כי יש באפשרותו לספק מוצרים במחיר נמוך. המבקש הורשע על סמך עדויותיהם של עדים ומתלוננים. דינו נגזר ל-30 חודשי מאסר בפועל ועוד 12 חודשים על תנאי, פיצוי כספי וקנס. המבקש ערער על פסק הדין, הן ביחס להעדפת גרסאות עדי התביעה והן על העונש. בית המשפט דחה הערעור ולא מצא מקום להתערב בממצאי הערכאה הראשונה. בבקשה למשפט חוזר טען המבקש כי בידיו הקלטה היכולה לשנות את מצבו, במסגרתה מודה אחד המתלוננים כי הוא מעליל על המבקש. בנוסף הצביע על כך שאחד המתלוננים חתם עבורו על ערבות ואחר ביטל תביעתו נגדו. כמו כן טען כי בא כוחו כשל בייצוגו והודה בפני אשתו כי קיבל סכום כסף על מנת שלא ייצגו כראוי.

קרא עוד

בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי אין בטיעון בדבר ההקלטה כדי לשנות את התוצאה, המבקש טוען שישנה קלטת כזו אך לא הגיש אותה, לא העיד את מי שמוקלט בה ולא ביסס את טענתו על חומר נוסף בתיק. בנוסף, הטענה בדברה קיומה של ההקלטה כבר נטענה בפני בית המשפט המחוזי שדחה אותה. ביחס לטענת עיוות הדין קבע בית המשפט כי אין בהעדר קיום עימות די כדי לעורר חשש לעיוות דין. ביחס לטענות אודות סתירות בעדויות, מדובר בטענות שמקומן להתברר בערכאה הדיונית ואין בהן די כדי לקיים משפט חוזר. ביחס לכשל בייצוג, הטענה בדבר ההודאה לאשתו אינה מגובה בראיות ויתר הטענות כנגד עורך הדין הן כלליות וחסרות ביסוס, בנוסף המבקש לא החליף את ייצוגו בערעור.

 

עבירה: גניבה; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 8483/00‏ דרעי נ' מדינת ישראל (2003)

סמסטר: 
שנה: 
2003

תקציר: כנגד אריה דרעי הוגש כתב אישום שמנה עשרה אישומים, ובהם עבירות של שוחד, מירמה והפרת אמונים, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות. בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי הורשע דרעי בחלק מן האישומים נגדו. נגזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל וכן קנס של 250,000 ש"ח (או עשרה חודשי מאסר תמורתו). 

דרעי ערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי לבית-המשפט העליון, הערעור כוון הן כנגד הכרעת הדין הן כנגד גזר הדין. הערעור נתקבל חלקית. בית המשפט זיכה את דרעי מאישום אחד שהורשע בו וכן תיקן כמה נתונים עובדתיים שנקבעו כחלק מן ההרשעה באישומים אחרים. על יסוד זה וכן נוכח הערעור על חומרת העונש, הופחת עונש המאסר שהושת על דרעי והועמד על שלוש שנות מאסר בפועל. לאחר מכן דרעי הגיש בקשה לדיון נוסף, אך זו נדחתה.

לאחר שפסק הדין נעשה חלוט הגיש דרעי בקשה למשפט חוזר. לטענתו עד המדינה, שהיה העד התביעה המרכזי, העיד עדות שקר. חוסר מהימנותו של עד המדינה גובה, בין היתר, בראיות הנוגעות להסתבכותו בפלילים בשווייץ, מראיות אלו עלה כי עד המדינה שיקר לבית המשפט אודות מצבו המשפטי בעת הדיון בעניינו של דרעי בפני הערכאות הקודמות. טענה זאת, אם היתה מתקבלת, הייתה מבססת שלוש עילות לקיום משפט חוזר, ראיה מרכזית שיסודה בשקר או בזיוף, ראיות חדשות, ועיוות דין.         

קרא עוד

בית המשפט השתכנע כי אמנם נפלו פגמים בעדותו של עד המדינה, אך לשיטתו זו אינה מבססת קיומו של משפט חוזר. בית המשפט דרש הצגת ראייה שבכוחה לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון, הואיל ולשיטת בית המשפט במקרה זה גם אם עדותו של עד המדינה הייתה לקויה ביחס להאשמות שעומדות כנגדו אין בכך כדי לערער את הרשעתו של דרעי, שכן הרשעתו של המבקש באישום הראשון עומדת על כנה, גם בלא להתבסס כלל על עדותו של עד המדינה - בית המשפט העליון, מפי הנשיא דאז, אהרן ברק, דחה את הבקשה.

 

עבירה: שוחד; מירמה והפרת אמונים; קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

עילה: ראיה מרכזית שיסודה בשקר או בזיוף, ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות

מ"ח 1888/01‏ כהן נ' מדינת ישראל (2001)

סמסטר: 
שנה: 
2001

תקציר: משה כהן הורשע בעבירות של תקיפה שכוונו כלפי בני משפחתו ונמשכו על פני שנים רבות. לטענתו, יש בידו ראיות העשויות לשנות את תוצאת המשפט: הקלטה של עדה שהעידה במשפט בה מספרת כי בתו של כהן שיקרה בעדותה, וכן כתבה מהעיתון בה מרואיינת האם במסגרתה מעידה על אופיו ה"אמיתי" של המבקש. כן הוא טוען כי נגרם לו עיוות דין בשל מחדלים בייצוגו על-ידי עורכת-דינו בערכאה הראשונה ובתוך כך כשל בהעלאת טיעונים משפטיים שונים והבאת עדי הגנה.          

קרא עוד

פסיקת ביהמ"ש: בית המשפט קבע כי אין בראיות החדשות פוטנציאל לשנות את התוצאה המשפטית, מה גם שהראיות החדשות אינן ראיות חדשות אלא ראיות שהוצגה בתצורה שונה לבית המשפט כבר בערכאה הראשונה. גם לטענת עיוות הדין כתוצאה מכשל בייצוג אין מקום, המבקש יוצג ע"י באת כוח אחרת בערעור, כמו כן בית המשפט לא התרשם כי באת הכוח בהליך העיקרי כשלה בתפקידה, אף שלא העלתה טענת התיישנות (בית המשפט העלה טענה זו בעצמו). בחירת קו הגנה מסוים אין בה כשלעצמה טענה לעיוות דין. מכל מקום טענות אלה הן טענות ערעוריות.

 

עבירה: תקיפה בנסיבות מחמירות; תקיפת קטין בידי מי שאחראי לו (אלימות במשפחה).

עילה: ראיות חדשות, עיוות דין.

תוצאת ההליך: בקשה למשפט חוזר נדחתה.

 

קראו פחות